בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה רק בליל הסדר אסור להיות רעבים

אם עוד פעם אחת אשמע את השאלה "איפה אתם בסדר?" אני חוזר לסיני, מתעלם כליל מאזהרות המסע, ובורח מטרור ערב החג

53תגובות

משנכנס אדר מרבים בשמחה, משנכנס ניסן מרבים בתאנייה: איך נעבור את פורענות ליל הסדר. לא היו לילות רעים לישראל כלילה הזה, ואפילו "משפחות חמות" נוטות להצטנן. לו ערך האו"ם את בדיקת האושר שלו בתקופה זו של השנה, היתה ישראל צונחת למקום ה-100, אם לא למטה מזה.

לא אביב הגיע, לא פסח בא, ושמחה רבה מתחלפת לה בדאגה פתאומית לילדים רעבים; בעבור עשרה שקלים בלבד נעלה אותם על ראש מצפוננו. בכל שנה מעלים אותה גירה של חמלה, חסד ורחמים, בתקווה שאין בגירה חשש חמץ. לחיי העם הזה, כמה טוב שהוא כזה - או עמותא או מיתותא.

מה נשתנה הלילה הזה? ועוד איך השתנה, שבכל הלילות מותר לילד להיות רעב, והלילה הזה - אסור. הערב, למשל, שביעי של פסח, כבר אין דיכפין ודצריך, כולם נעלמו כבמטה הקסמים של משה.

אך לא העניים הם שורש המועקה, לא באמת. היא מתחילה לכרסם, כשטלפונים ראשונים מצלצלים ומחרידים את הבית. אם עוד פעם אחת אשמע "איפה אתם בסדר?" לא אבליג; או "מי יהיה אצלכם בסדר?" עוד פעם אחת, ואני חוזר לסיני, מתעלם כליל מאזהרות המסע, ובורח מטרור ערב החג. הרי התשובות לקושיות הללו מעניינות אתכם כאפיקומן דאשתקד, ובכלל - מה זה עניינכם.

גטי אימג'ס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

גם ההגדה עצמה מדכדכת רבים. אפשר להבין את זה: בצד כמה פסוקים יפים, מזדקרים לעין פסוקים סתומים ואף הבלותיים למדי. החכם הוא לא חכם כזה גדול - יותר חוכמולוג - ואילו הרשע הוא דווקא די חכם, תחשבו על זה. וכמה קטעים הם ממש מפחידים - בעיקר ילדים עלולים להיבהל ולאבד את התיאבון.

זאת הסיבה שבגללה נהגתי להזמין לסדר חבר ערבי, והוא שקרא את "שפוך חמתך אל הגויים... תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי אדוני". הוא, החבר, ישפוך במו ידיו את החימה על עצמו, וידינו לא שפכו את החימה הזאת. אלא שהחבר מת בינתיים, על כן שמתי הפעם את הדברים בפי אחד הילדים וכך ריככתי במעט את המסר.

גם סעודת החג היא בעיה. איך אפשר לעכל ארוחה שלמה שאינה "על האש", ועל השולחן עולים מאכלי גועל כמו גפילטע פיש ברוטב מוחטתי, שרק רגל אשכנזית קרושה - רוטטת מעודף צלוליט - יותר מגעילה ממנו; שלוש פעמים איכסה.

אבל הצרה העיקרית היא במסובים - סירינו על כתפינו, מקצות הארץ באנו, הבאנו בישולים. התקשורת יודעת לדווח על מקרים קשים של קריסת משפחות שלמות ועל התמוטטויות נפשיות, וזה לכל החיים. תורנים-מומחים בחדרי המיון מאבחנים את תסמונת ליל הסדר כ"חרדת הדודה". תמיד תצוץ לה איזו דודה אגדתית, שהכל מתייראים מהפה הגדול שלה, שממנו ניתזים פירורי מצה ומרור, והיא משתוממת על זקנתנו המוקדמת ועל רווקותנו המאוחרת; למה הזמינו אותה בכלל, את הדודה בלומה, פרומה או פלורה.

בשנים האחרונות גברה הרגישות העממית ל"כולנו מסובין", עם מי יושבים אל שולחן הסדר. זאת התפתחות משונה: הרי כבר התרגלנו לנוכחותם הקבועה של נתניהו וברק, ליברמן וישי, בסלון ביתנו - ומה הבררנות הזאת לכם; דווקא הדודה מחליאה אתכם? והתרגלנו לחיות בבית "האח הגדול" עם טיפוסים דוחים במיוחד; ודווקא פלורה היא הבעיה שלכם? יש לי בשבילכם הצעה מקורית: למה לא יפיקו למעננו תוכנית מציאות חדשה, מהחיים, שתעביר בשידור חי ליל סדר משפחתי אופייני. נשב גם הלילה הזה, נצפה ונסמס. או-אז ניווכח לדעת, שהבלתי נסבלים הם הזוכים הגדולים, ודודה פרומה תחזור הביתה עם מיליון שקל. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו