בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משתפי הפעולה של הבריטים בישוב היהודי

למרות שניסו להשמיד את ארכיון הבולשת לקראת תום המנדט, חלקים ממנו שרדו והם מספרים את סיפורם של "הבוגדים" והמלשינים

28תגובות

זמן מה לפני שהבריטים עזבו את הארץ החלה המחלקה לחקירות פליליות, CID, בהכנות לביעור ארכיונה. המחלקה, או כפי שמקובל לומר בעברית "הבולשת", החלה את עבודתה במרדף אחרי גנבים, רוצחים, אנסים ופורעי חוק אחרים. עם השנים התמקדה יותר ויותר במרדף אחרי טרוריסטים, יהודים וערבים, ופיתחה מנגנון בילוש ומודיעין, לרבות הערכות פוליטיות. למרבה המזל, לא הספיקו הבריטים לבער את כל הארכיון של הבולשת וחלק ניכר ממנו התגלגל אחרי הקמת המדינה לרשות השב"כ. יצאו שנים, חלק מארכיון הבולשת, לא כולו, הועבר לארכיון ההגנה, שם הותר להיסטוריון הצבאי אלדד חרובי לעיין בו. ד"ר חרובי משמש כיום כמנהל ארכיון הפלמ"ח. הוא עיין בארכיון הבולשת והתוצאה היא ספר מרתק, ראשון בסוגו ("הבולשת חוקרת", הוצאת פורת).

ההגנה, הפלמ"ח, אצ"ל ולח"י, מופיעים בארכיון הבריטי לא רק כיעדים מודיעיניים אלא גם כמקורות מידע. חרובי כותב: "מטעמים של צנעת הפרט ורצון לא לפגוע בבני משפחה החיים בינינו כיום, הושמטו שמות המודיעים או שמות האנשים שהיו מעורבים בפעילות של בגידה או הלשנה, לכאורה. שר ההיסטוריה ישפוט את פועלם". כמה מהבוגדים הוא מזכיר בשמותיהם, אך גם ללא שמות רבים - לבו של הסיפור הוא זה: בכל הארגונים היו בוגדים. היו שפעלו ממניעים אידיאולוגיים, היו שעשו זאת תמורת כסף, אחרים היו נתונים לסחיטה.

פרשת ההלשנה הגדולה ביותר ידועה בכינוי "סזון": ארגוני השמאל הסגירו לבריטים את אנשי הימין, בעיקר חברי אצ"ל. הנהלת הסוכנות עודדה את הדבר. אבל תיקי הבולשת הבריטית מלמדים שאנשי אצ"ל הפעילו סזון משלהם: הם הסגירו לבריטים את אנשי הארגון המתחרה, לח"י. חרובי קובע שמידע פוליטי וגם מבצעי הגיע לידיעת הבולשת ממרכז הסוכנות. היו ישיבות סודיות, שרק מעטים השתתפו בהן, חלקן בבתים פרטיים, של ראשי הנהלת הסוכנות, לרבות דוד בן-גוריון וחיים ויצמן. הבולשת הבריטית ידעה מיד מה נאמר בישיבות אלה, אם מפני ששתלה שם מיקרופונים סודיים ואם מפני שמישהו מהמשתתפים בגד בעמיתיו. בין היתר חשפו הבריטים את הקשר ההדוק בין הנהלת הסוכנות לבין ארגוני הטרור. לדברי חרובי, הוא אינו יודע מי היה הבוגד.

גטי אימג'ס

הרושם הכללי הוא שהכל ידעו כמעט הכל על כולם, או לפחות יכלו לדעת. גם אצל הבריטים היו חפרפרות. דוד בן-גוריון הרבה לציין ביומניו כי "נודע לו" על מהלכים סודיים של הבריטים, לרבות מסמכים שנכתבו על שולחן העבודה של הנציב העליון. נראה כי הנהלת הסוכנות ידעה מראש על כוונת הבריטים לפשוט על משרדיה ולעצור את ראשיה ב"שבת השחורה".

על רקע זה יש עניין במגבלות יכולתו של המודיעין הבריטי. שבתי טבת, שחיבר ביוגרפיה של בן-גוריון, ציטט דו"חות מודיעין (לא של הבולשת) אשר מסרו את תוכנם של נאומים שלא נישאו כלל ואף דיווחים מפורטים על פגישות של בן-גוריון עם שר החוץ הבריטי ארנסט בווין ועם ראש הממשלה קלמנט אטלי. זה היה שנה לפני הפגישה הראשונה בין בן-גוריון לבווין; את אטלי בן-גוריון לא פגש מימיו.

הבולשת הבריטית לא ידעה מראש על מהומות 1929 ולא על המרד הערבי של שנות ה-30. מנחם בגין, המבוקש מספר אחת, חי כאיש חופשי, אמנם בזהות שאולה, והבריטים לא הצליחו לאתר אותו. הם לא הצליחו למנוע שורה ארוכה של מעשי טרור ראוותניים, בהם ליל הגשרים והפיגוע במלון המלך דוד, שניהם בקיץ 1946. במובן זה, ספרו של חרובי מחזק את התזה שהבריטים הצליחו בעיקר במה שעשו לקידום המפעל הציוני בארץ, וכשלו ברוב הפעולות שעשו כדי להגבילו, בעיקר בעשר השנים האחרונות לשלטונם.

----------------------------------------------------------------------------------

וגם: מחוגי הזמן

קיריל הראשון, פטריארך הכנסיה האורתודוקסית ברוסיה, צולם לא מכבר יושב ליד שולחן, במלוא פאר תלבושתו הטקסית ועל פרק ידו השמאלי ענוד להוד מעלתו שעון יקר. מישהו שרצה לעשות לו טובה ולהסתיר את חמדנותו העלים את השעון היקר, מן הסתם בפוטושופ, אך שכח להעלים את השתקפות השעון על השולחן. הסיפור פורסם ב"ניו יורק טיימס" וגם ב"הארץ".

לברית המועצות היתה מסורת ארוכה של שיפוץ תצלומים: סטלין הורה לסלק את טרוצקי שנראה מאחורי גבו של לנין, חרושצ'וב הורה לסלק מאותה תמונה גם את סטלין. בין שפעת המאמצים להציג את ההיסטוריה הסובייטית באור יפה יותר משהיתה, יש לפחות עוד סיפור אחד על שעון: אחד החיילים שהניפו את הדגל הסובייטי על בנין הרייכסטאג בברלין בתום מלחמת העולם השנייה צולם כשהוא נושא על פרק ידו שני שעונים. לפחות אחד מהם הוא בזז, מן הסתם. בגרסה הרשמית של התמונה רואים רק שעון אחד.

tom.segev@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו