בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיור בבלקן, 20 שנה אחרי המלחמה

שני עשורים לאחר מלחמת בוסניה, הנוף הטרשי, שהיה לו חלק בהתעוררות האיבות שפקדו את האזור פועל סוף סוף לטובת המקום; הארץ יפהפייה, התושבים ידידותיים והאוכל נפלא

2תגובות

בספר "גשר הדרינה", המתרחש בבוסניה, שכתב חתן פרס נובל לספרות ב-1961, איוו אנדריץ', מספר חנווני סיפור על השטן. השטן מקנא כל כך בארץ החלקה והפורייה שברא האלוהים, שהוא שורט בציפורניו את פני הארץ ויוצר את ההרים והגיאיות המאפיינים את נופי הבלקן.

ואולי באמת אפשר לראות במבנה הטרשי של הבלקן מלאכת שטן: במשך מאות שנים היה לגיאוגרפיה חלק בהתעוררות האיבות שפקדו את האזור. ההרים חילקו את הארץ ליחידות מבודדות וחסמו שיתוף פעולה כלכלי, פוליטי ותרבותי. סכסוכים, פשיטות, עקירה, גירוש ובגידות היו מנת חלקו של האזור מאז ימי הביניים ועד סוף המאה ה-20.

כיום, 20 לאחר פריצתה של מלחמת בוסניה, (1992-1995) שהיתה מהמלחמות האכזריות ביותר בתולדות הבלקן, פועל סוף סוף הנוף הטרשי לטובת המקום. הפסגות הגבוהות והבקעות העמוקות, האגמים, היערות והנוף הפראי הופכים את הבלקן לאזור תיירות מבוקש.

ידידי קלפאנה ואני התלהבנו מהאפשרות לבקר באזור אקזוטי במרחק טיסה קצרה, ולכן הצטרפנו למסע ברחבי הבלקנים - שהביא אותנו לקרואטיה, מונטנגרו, סרביה ובוסניה-הרצגובינה.

אזור דוברובניק בקרואטיה נראה צחיח ותיירותי, אבל כשעברנו למונטנגרו הכל הוריק: ההרים מכוסים יערות, העמקים מסתוריים והדרכים ריקות. מונטנגרו, המדינה הקטנה ביותר ביוגוסלביה לשעבר, זכתה באגם הגדול ביותר ובהרים הגבוהים ביותר בבלקן, ובקניון השני בגודלו בעולם.

רקס

עוד כתבות בנושא

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

הערים העתיקות והגבעות היו נהדרות, אבל התושבים הקסימו אותנו לא פחות. עובדים ידידותיים בבתי המלון ציידו אותנו שוב ושוב באספקה לפיקניק ואשה שמכרה תאנים לצד הדרך סירבה לקחת מאתנו כסף.

פנים הארץ במונטנגרו מהמם עוד יותר. לדוגמה: העיירה המנומנמת וירפבאזר. כיכר העיר המוקפת עצים צופה אל הנהר מוראצה לפני שנשפך אל אגם סקאדר. ישבנו במסעדה, על מרפסת הבנויה מעל גדת הנהר, וסנוניות דאו מעל המים הצלולים בשעה שהאור הלך ודעך מאחורי הגבעות הירוקות הנישאות.

אבל למונטנגרו יש נופים דרמטיים יותר. קודם כל, הטארה, הקניון הגדול באירופה - אורכו 78 ק"מ ועומקו 1,300 מטרים. אחר כך, בפארק הלאומי דורמיטור, האגם השחור (צרנו יזרו) הקרוי כך בגלל מדרונות ההרים המיוערים, שצבעם ירוק כהה, שמשתקפים במים. טיילנו ברגל סביבו ואכלנו אוכמניות ותותי בר קטנים שקנינו מעוד מקומי חייכן.

משהתקרבנו לסרביה, ראינו את התזכורת הראשונה למורשת המוסלמית של האזור: צריח מסגד שנישא מעל לכפר שבו עברנו. מעבר לגבול, בעיירה פריאפוליה, סימן לנו תושב לעצור והראה לנו בגאווה מסגד לבן יפה שבנה איברהים פאשה במאה ה-16.

אם מונטנגרו מתגאה בטבע המרהיב, האוצרות של סרביה הן בעיקרם אנושיים, כולל מוזיאון פתוח, שבו אפשר גם להישאר ללון. סירוגוינו, שעל מדרונות הר זלטיבור, הוא כפר אתני משוחזר מהמאה ה-19. אנחנו התפנקנו בבית עץ שעל רצפתו שטיחים מסורתיים, על המיטות הונחו כיסויי מיטה ארוגים ובחלונות הוצבו עציצי גרניום.

מעבר לגבול בוסניה שוכנת וישגראד, שבה מתרחשת העלילה של ספרו של אנדריץ'. המקום נראה שליו תחת קרני השמש, 11 הקשתות של גשר מהמט פאשה סוקולביץ' נמתחות על פני הדרינה, שמימיו כחולים-ירוקים. אבל השלווה מטעה. הגשר הזה ידע אלימות רבה, החל מהקמתו ב-1571, בזמן השלטון העותמני, דרך השתלטות אוסטרו-הונגרית במאה ה-19 ועד שתי מלחמות העולם במחצית הראשונה של המאה ה-20. ספרו של אנדריץ' התפרסם אחרי מלחמת העולם השנייה, ב-1945, אבל וישגראד ראתה מאז זוועות נוספות. במאי 1992 התחולל בעיר טיהור אתני מהמקיפים והברוטליים ביותר שנראו בזמן הסכסוך בבוסניה, וכ-3,000 בוסניאקים (מוסלמים-בוסנים) הוצאו להורג, רבים מהם על הגשר הזה. אף על פי שהמדריכים הסרבים של הטיול שלנו ניסו לייפות קצת את ההיסטוריה, המקום הוא תזכורת שבמסע הזה יש יותר מסתם נופים יפים.

אי-אף-פי

התחושה הזו הלכה וגברה ככל שהתקרבנו לסרייבו. אבל סרייבו אינה רוצה בחמלתנו. העיר עמדה במצור הממושך ביותר בדברי הימים המודרניים, מאפריל 1992 ועד 1995, מצור שנהרגו בו כעשרת אלפים תושבים וניזוקו כמעט כל בנייני העיר.

אבל כיום העיר שופעת חיוניות, בעיקר בלילה. קריאת המואזין לתפילה מתגלגלת מהצריחים המוארים של 200 המסגדים בעיר אל מדרונות הגבעות, צעירים ממלאים את בתי הקפה והברים, ריח הצ'בפבצ'יצ'י (מין קבב) והתירס נישא ברחובות.

אפשר לעקוב אחר תולדות המלחמה במוזיאון להיסטוריה, במוזיאון המנהרה ובבתי הקברות המאוכלסים ביותר מדי צעירים. אבל כדאי מאוד לטייל ברחובות ולראות כנסיות, בתי כנסת ומסגדים, להיכנס לחנויות ולראות את הגשר שבו גברילו פרינציפ ירה ביורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד ב-1914.

על מקומות רבים בעיר נטען שהם הנקודה שבה מזרח ומערב נפגשים, אבל יש רק מקום אחד שבו השניים באמת מתחברים. אם תעמדו בפרהדיאה, המדרחוב הראשי של העיר, ותסתכלו מזרחה, תוכלו לדמיין שאתם באיסטנבול או בקהיר. אם תפנו את ראשכם לצד השני בדיוק, הבניינים האוסטרו-הונגריים הכבדים יגרמו לכם להרגיש שאתם נמצאים בווינה או בטריאסט.

בספרו של אנדריץ' מסופר שכאשר ראה האל מה עולל השטן, הוא שלח את מלאכיו לאדמה כדי שיפרשו את כנפיהם מעל התהומות, ובני האדם יוכלו לחצות אותן. כך הם גם למדו לבנות גשרים. על פי המסורת, אחת הברכות הגדולות ביותר היא לבנות גשר, וגדול החטאים הוא להפריע למעבר עליו.

העיר מוסטר, התחנה הבאה במסענו, נראית עתיקה מסרייבו וגם עצובה ממנה. בניינים הרוסים פוגמים במראה של מרכז העיר, והעיר עודנה מחולקת - בתי ספר, בתי חולים ואפילו תחנות אוטובוסים - בין בוסניאקים לקרואטים. אבל לנוכח הנהר נרטווה הירוק והצונן הזורם דרכה, בתי הקפה והברים לאורך שתי גדותיו, המקום נראה מקסים ותענוג להסתובב בו.

בוסניה נראית שלווה היום, אבל האתגרים העומדים לפניה מעוררים חשש: שיקום המדינה ובנייתה מחדש לאחר המלחמה, שיקום כלכלתה הריכוזית, הפגת המתחים המתעוררים לקראת משפטו של המנהיג הבוסני-סרבי רטקו מלדיץ', שיתחיל בחודש הבא בבית הדין הבינלאומי בהאג.

בארץ הזאת, היפה עד כאב, שאנשיה מקסימים ורבי תושייה, מעט שגשוג ובנייה של כמה גשרים מטפוריים עשוי לחולל נסים. ואולי שוב יפנו מלאכי האל את מבטם לכיוון הזה. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו