בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המיליארדר שרוצה להחזיר את השחמט לאופנה

אנדריי פילאטוב שתרם 5 מיליון דולר למימון הדו-קרב בו ינסה בוריס גלפנד הישראלי לזכות בתואר העולמי, על הקשר בין המשחק לתרבות, מדע והשפעה

9תגובות

ספורט, מדע או תרבות? מנקודת מבטו של אנדריי פילאטוב, איש עסקים רוסי אמיד ביותר, סוגיה זו נפתרה מזמן: שחמט בשבילו הוא אהבת חיים, שילוב נדיר של ספורט ותרבות - ליתר דיוק, אמנות הציור. פילאטוב, הספונסר הראשי של הדו-קרב על התואר העולמי בשחמט, יעניק בחודש הבא לחובבי השחמט והציור חוויה מיוחדת במינה. על פי הצעתו, הדו-קרב בין האלוף המכהן, רב-האמן ההודי ויז'וונתאן אנאנד, לבין הטוען לכתר, רב-האמן הישראלי בוריס גלפנד, יתקיים במוסקבה בחלל של גלריית טרטיאקוב המפורסמת, שברשותה אוסף אמנות רוסית מהגדולים בתבל, בכמות ובאיכות גם יחד.

אין זה מקרה שדווקא פילאטוב החליט לתרום חמישה מיליון דולר כדי להבטיח שהדו-קרב על התואר העולמי בשחמט ייערך במוסקבה - הראשון מאז התמודדות הענקים בין גארי קספארוב לאנטולי קארפוב בשנים 1984-1985. פילאטוב, בן 40, מיודד עם גלפנד זה שנים רבות, מאז הלימודים המשותפים באוניברסיטה במינסק לפני יותר משני עשורים. בשיחה בניס, צרפת, שם שהה פילאטוב בחופשה קצרה, הוא מספר כיצד נולד הרעיון.

"בוריס הגיע אלי הביתה מקאזאן, אחרי שזכה בתחרות המועמדים", אומר פילאטוב. "שאלתי אותו איפה יהיה הדו-קרב עצמו והוא השיב, 'לא בדקנו, אבל נראה שעדיין אין הצעות'. איך זה, תהיתי, ומוסקבה לא ברשימה? איך זה יכול להיות? מדוע שלא ננסה לארגן כאן את הדו-קרב? יצרתי קשר עם איגוד השחמט הרוסי - ומשם זה התחיל להתגלגל".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

שבוע לאחר שהתקשר לראשונה עם איגוד השחמט הרוסי כבר היתה הצעת מוסקבה מוכנה. "זה אירוע שחמטאי גדול מאוד גם למעצמת שחמט כמו רוסיה", אומר פילאטוב. "מאז 1985 לא התקיים במוסקבה אירוע כזה ואין זה מפתיע שבוועדה המארגנת מכהנים בעלי תפקידים בכירים: סגן הדובר של הפרלמנט, אלכסנדר ז'וקוב, שהיה בזמנו נשיא איגוד השחמט הרוסי, היועץ לנשיא רוסיה ארקדי דבורקוביץ', וגם שותפי לעסקים, גנאדי טימצ'נקו, הצטרף לאחרונה לוועדה ונטל על עצמו את מימון המרכיב החברתי של האירוע".

זה אירוע חשוב למוסקבה, אבל גם לפילאטוב עצמו, הרוצה לקדם את האמנות הרוסית למעמד העולמי שלדעתו מגיע לה, ומתוסכל מהעובדה שגם ברוסיה אין היא זוכה להערכה ואינה מוכרת בציבור. "אני רואה בתחרות השחמט הזדמנות מצוינת להביא לכך שמיליארד הודים, למשל, יידעו על קיומה של גלריית טרטיאקוב. חובבי שחמט שיבואו לצפות בדו-קרב יוכלו לנצל את זמנם הפנוי לראות וליהנות מאמנות הציור בגלריה הקרובה. למשל, עבודות של ויקטור פופקוב, עוד סמל של הציור הסובייטי. ביצירתו 'מחלקה בזמן מנוחה' הוא צייר פועלים בהפסקה, משחקים שחמט. הצייר עצמו נהרג בתאונה ב-1974. כ-35 מעבודותיו נרכשו והוצגו בפאריס ובמקומות אחרים בעולם, אבל מעטים בבית מכירים אותו. וישנם עוד רבים כמוהו, ששמותיהם ועבודותיהם אינם ידועים לאזרחים, שבשבילם עמלו".

מעבר למחווה יפה לידיד, איש העסקים הרוסי רואה בארגון הדו-קרב בבירה הרוסית תרומה למיצוב המעמד הייחודי של רוסיה בתרבות האירופית ודרך להחדיר לתודעת הציבור הרחב, ברוסיה ומחוץ לה, את חשיבותם של השחמט ושל האמנות ואת הקשר ביניהם. הוא מזכיר שלקשר הזה יש היסטוריה. "כבר ב-1935 נערכה במוסקבה תחרות שחמט במוזיאון על שם פושקין, מאחר שסטאלין הורה להציג ברבים את התרבות הרוסית באמצעות תחרות שחמט בינלאומית".

מומחה לסחר בינלאומי

פילאטוב, יליד העיר קריבוי רוג שבאוקראינה, למד שחמט בילדותו, כשצפה באביו משחק עם ידידיו, והתאהב במשחק. בגיל עשר כבר אובחן כילד כישרוני במיוחד, והחל ללמוד שחמט בבית הספר הספורטיבי לילדים בעיר דנייפרופטרובסק. עבודה עם מאמן-מומחה, אלכסנדר סיניצין, הביאה להתקדמות ממשית: בגיל 14, עם שני ציונים לדרגת מועמד לאמן, ואחרי תחרות קשה, התקבל פילאטוב לבית ספר מיוחד למאגר של הכישרונות האולימפיים במוסקבה. תוך כדי לימודיו שם, אגב, הועסק פילאטוב כ"מדגים משחקים" בדו-קרב בין קארפוב לקספארוב, על לוחות גדולים שנועדו לקהל הצופים.

אבל הנער התקשה להסתגל לחיים הרחק מהבית, ושב לאוקראינה. אהבתו לשחמט לא נפגעה ואחרי סיום בית הספר, עם תואר מועמד לאמן, הוא החליט - בעצה אחת עם משפחתו - להירשם לאוניברסיטה לתרבות הגוף בעיר מינסק, כדי ללמוד לתואר "מאמן שחמט". ההיכרות עם עמיתו ללימודים בוריס גלפנד, המבוגר ממנו בכמה שנים, התפתחה לידידות עמוקה. ידידות התפתחה גם עם אלוף ישראל לעתיד לבוא, רב-אמן איליה סמירין, ועם אלופת העולם השמינית לנשים, היהודייה ילידת הונגריה ז'וז'ה (סוזן) פולגאר, ששניהם למדו במינסק.

אזכור ידידיו מאז, גלפנד, סמירין ופולגאר, מעלה אצל פילאטוב גם זיכרונות מבדרים. למשל, ההיעדרות של ז'וז'ה פולגאר משיעור התעמלות, משום שנשיא ארצות הברית אז, ביל קלינטון, ביקש לפגוש אותה. זה לא הרשים את המורה להתעמלות, שנזף באלופת העולם לעתיד ואחר כך הסתובב נפוח מחשיבות עצמית, כמי שלא מתחשב אפילו בנשיא האמריקאי.

את האוניברסיטה סיים פילאטוב ב-1991 עם תעודה של "מאמן שחמט מוסמך", אבל פירוק ברית המועצות הותיר את ענף השחמט ללא תמיכה ממשלתית והוא נאלץ לחפש תחומים אחרים למימוש כישוריו ובעיקר - לפרנסתו. עוד בהיותו סטודנט, עם מילגת קיום של 40 רובל בחודש (אז, כשלושה דולרים), חיפש פילאטוב מקורות הכנסה נוספים. הוא נסע לפולין למכור מוצרי חשמל מתוצרת ברית המועצות.

כעבור שנים אחדות, בזכות בן כיתתו בעבר ושותפו העסקי לעתיד, קונסטנטין ניקולאייב, נכנסו לעסקי העברת מטענים וסחורות. "לא היה לנו הון התחלתי כדי להתחיל לסחור בקנה מידה גדול", מספר פילאטוב. "אבל התחלנו לעבוד בארגון העברת הסחורות ובשירות הנלווה - עזרנו למפעלים לארגן מכירות, ליצור שרשראות 'תחבורה-לוגיסטיקה'. מהר באופן יחסי הרווחנו סכום רציני, ואז החלטנו לעסוק בכך בנפח גדול עוד יותר".

בתחילת שנות ה-90, מערך סחר החוץ מהתקופה הסובייטית התמוטט יחד עם התפרקותה של ברית המועצות, והמפעלים הרוסיים נאלצו לחפש באופן עצמאי דרכים למכור את תוצרתם בחו"ל. מלבד הרצון, לא היה להם ניסיון ולא ידע כיצד לעשות זאת. לחלל הזה נכנסו פילאטוב, ניקולאייב ושותף נוסף, ניקיטה מישין, שלמד עם פילאטוב באוניברסיטה.

את פילאטוב עניין כל מה שקשור בסחר בינלאומי: כיצד סחורה חוצה את הגבול, באיזה נפח, מה הוא אמצעי התחבורה, כיצד שולחים מכולה בדרך הים, כיצד מטפלים במסמכים הנלווים לסחורה בים וביבשה. "היינו מסכמים עם הנהלת הרכבת, עם האחראים בנמלים, ומארגנים את העברת הסחורות. התחלנו בכמויות קטנות ואחר כך התקשרנו עם חברת הובלה ענקית, שעבדה עם היצואנים הרוסים, כולל מפעל המתכת בעיר צ'רפובץ. מאוחר יותר הכרנו את הבעלים של המפעל, אלכסיי מורדאשוב".

אי–פי

ב-1996 החליטו השותפים ומורדאשוב להקים חברה שקראו לה "סברסטאל-טראנס". חברה זו עסקה תחילה בטיפול במטענים ובסחורות של מפעלים וחברות שונות, בדרך הים וברכבת. "התחלנו כחברת הובלות, ועם הזמן צברנו רווחים, יצרנו הון ונכנסנו כשותפים בנמלים שונים", מספר פילאטוב. "ב-2004, על בסיס הפעילות של החברה במערכת הרכבות, נוצרה קבוצת 'גלובל-טראנס'. כיום אני מחזיק ב-17% ממניות החברה הזאת, ויחד עם השותפים שלי לעסקים אני שולט ב-51% מהחברה".

מורדאשוב החזיק ב-50% מהמניות בקונצרן "סברסטאל-טראנס", ולפני חמש שנים מכר את חלקו לשותפיו. כעבור שנה, ב-2008, שונה שמו של הקונצרן ל"N-Trans". זו כבר היתה אז קבוצה של חברות העוסקות בתחבורה והובלה, עם מחזור עסקים שנתי של 1.7 מיליארד דולר. תחת המטרייה של "N-Trans" פועלות יותר מ-20 חברות. שר התחבורה הנוכחי של רוסיה, איגור לוויטין, הועסק שש שנים באחת מחברות הקונצרן, רוב הזמן בתפקיד סמנכ"ל.

דו-קרב ג'נטלמני

אלון רון

כחובב שחמט ואמנות, פילאטוב אינו נגרר אחרי האופנה שפשטה בקרב האוליגרכים הרוסים בעשור האחרון - לרכוש מועדוני כדורגל. "מעולם לא הייתי מעוניין לקנות קבוצת כדורגל", הוא אומר. "גם מבין אנשי העסקים שאני מכיר, אף אחד אינו משקיע בכדורגל רק בגלל שזה אופנתי. לכל אחד ישנם המניעים שלו, אף אחד אינו זורק כסף סתם ככה - המוטיבציה לקנות נקבעת על פי המטרות. ברור שברוב המקרים הבעלים שואפים להגיע להשפעה פוליטית כלשהי, או מחליטים לרכוש בהתאם להשפעה פוליטית חיצונית".

פילאטוב, שאינו מסתיר את ידידותו הקרובה עם גלפנד, מקרין ממלכתיות ביחס לתוצאות הדו-קרב. "הסיכויים הם 50-50", הוא אומר. "אני מכיר היטב את בוריס. הוא חי את השחמט, נושם אותו וישן עימו - אבל הוא גם אדם המתעניין בתחומים רבים - פוליטיקה, אמנות, ספורט".

האם דו-קרב בין הודי לישראלי יכול למשוך קהל ברוסיה?

"זה אירוע ספורטיבי-תרבותי מעניין ביותר, חובבי השחמט אצלנו התגעגעו לדו-קרב בסדר גודל כזה. שחמט תמיד היה אחד הסמלים של ברית המועצות, אבל רוסיה בתקופתה המודרנית טרם אירחה דו-קרב על התואר העולמי בשחמט. אם תרצה, זה סוג של החזרת הסמלים הביתה, אל לב התרבות הרוסית, אל גלריית 'טרטיאקוב', המחברת את אמנותנו עם העולם הגדול והנאור".

את אלוף העולם הנוכחי, אנאנד, הכיר פילאטוב רק בנובמבר אשתקד, בטורניר לזיכרו של אלוף העולם היהודי-סובייטי, מיכאיל טל, שהתקיים במוסקבה. "הוא הותיר עלי רושם מצוין", אומר הספונסר הראשי. "אצל רבים וגם אצלי קיימת תחושה שזה יהיה דו-קרב של ג'נטלמנים אמיתיים, שחמטאים גדולים, אך גם בני אדם נפלאים - מה שלא תמיד הולך ביחד".

כיאה לבוגר אוניברסיטה לחינוך גופני, פילאטוב מבין היטב את חשיבות ההכנה הגופנית הנאותה לדו-קרב מתיש. "זה מובן מאליו, הכנה - או, אם תרצו, התרבות הגופנית נחוצה לאירוע, שבו נשחקים תאי המוח והשחקנים מוציאים המון אנרגיה במאמץ כלל-גופני. אני משער שגם אנאנד וגם גלפנד מכינים את עצמם באופן מעמיק להתמודדות, גם מבחינה גופנית. אני מניח שגם עצת רופאים אינה מיותרת כאן, מה גם שאלה שני אנשים שכבר חצו את גיל ה-40".

מתברר שאנדריי פילאטוב יגשים במאי את חלום הילדות שלו - אם כי באופן מעט שונה. "החלום הגדול שלי היה להשתתף בדו-קרב על התואר העולמי. והנה, החלום מתגשם, אם כי כמובן לא יכולתי אפילו לחלום אז שאטול חלק בדו-קרב הזה כספונסר ראשי. ועדיין - אני נמצא קרוב מאור לתואר העולמי, מה גם שידיד שלי עשוי לזכות בו".

מתוך חמשת מיליוני הדולרים שתרם פילאטוב לארגון הדו-קרב, 2.55 מיליון מהווים את קרן הפרסים, שתחולק ביחס של 60% למנצח ו-40% למפסיד. "פיד"א קיבלה החלטה הגיונית להעניק את זכות האירוח למדינה שתסכים לקבוע את קרן הפרסים הגבוהה יותר - וזה מה שקרה בפועל", אומר פילאטוב. "לא היו כאן לחצים פוליטיים, למרות שהתשתית והמסורת דיברו בעד מוסקבה. פשוט סכום הפרסים שהצענו היה גבוה יותר".

באופן פורמלי, איגוד השחמט הרוסי והעומד בראשה, איליה לביטוב, לוקחים על עצמם את ארגון הדו-קרב. האיגוד הוא שביקש וקיבל מפיד"א (פדרציית השחמט הבינלאומית) את זכות האירוח. ומה היה קורה אילו הממשלה של מדינת טאמיל-נאדו בהודו היתה מצליחה להעמיד הצעה כספית גבוהה יותר והיתה זוכה באירוח הדו-קרב? "שום דבר לא היה קורה", עונה פילאטוב. "פשוט ידידי בוריס גלפנד היה מרוויח יותר כסף".

 

-------------------------------------------------------------------------------------------

המצבה שנשברה

פילאטוב מימן את שיקום המצבה על קברו של אלכסנדר אלכין בפאריס

פעילותו הפילנתרופית של אנדריי פילאטוב אינה מוגבלת לשחמט או לתמיכה מאסיבית באמנות. לפני שנים אחדות נודע לו שסערה ניפצה בבית הקברות של מונפארנאס בפאריס את המצבה על קברו של השחמטאי הרוסי אלכסנדר אלכין - אלוף העולם הרביעי ואחד מגדולי השחמטאים בכל הזמנים.

אלכין, שהיה נשוי לאשה ממוצא יהודי, הסכים לשתף פעולה עם הנאצים במלחמת העולם השנייה, לפי אחת הטענות כדי להציל את אשתו. מ-1943 הוא בילה את רוב זמנו בספרד ובפורטוגל. אחרי המלחמה הוחרם מתחרויות שחמט בינלאומיות בגלל קשריו עם הנאצים, ומת בפורטוגל ב-1946. גופתו הועברה לקבורה בפאריס כעבור עשר שנים, במימונה של פדרציית השחמט הבינלאומית. "שמעתי על הפגיעה במצבה ומימנתי את השיפוץ והשחזור שלה", אומר פילאטוב. "אחרי זה גם נסעתי ובדקתי כיצד טופל העניין. הכל נעשה היטב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו