בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפקט הפרפר

לפני שנתיים החליט אליאב חתוכה, מנהל מחלקת גנים ונוף בעיריית בת-ים, להקים גינת פרפרים. בהתחלה חשבו שיצא מדעתו, אבל בסיועו של דובי בנימיני, יו"ר איגוד חובבי הפרפרים בישראל, הפך חניון משאיות עזוב לפארק צמחי בר המרושת במסלולי נחיתה ובמסדרונות של צוף. עכשיו, בפתחו של האביב, הגינה מתחילה להתעורר לחיים

24תגובות

הוא עדיין מתפלא שהטילו ספק ברעיון הצבעוני ושובה הלב שהגה - להשיב לעירו אלפי פרפרים שנדחקו על ידי האספלט והבטון. "חשבו שמשהו לא טוב קרה לי", מספר בחיוך אליאב חתוכה, מנהל מחלקת גנים ונוף בעיריית בת-ים. "כשהעליתי בפעם הראשונה את הרעיון להקים גינת פרפרים בעיר, היו מי ששאלו אם שכחתי לקחת כדורים. לפעמים אני מנסה להכניס לעבודה את העולם שלי. מלבד הפרפרים יזמתי בעיר פרויקט קינון תנשמות והצלת צבי ים. אני זוכר שמישהו התווכח איתי שלא היו צבי ים בבת-ים מעל 500 שנה ואחרי שבועיים מצאנו בחוף צבה שהטילה 90 ביצים. התגובות לפרויקט השבת הפרפרים היו קיצוניות עוד יותר. חשבו שיצאתי מדעתי".

אבל הוא ידע בדיוק לאן מועדות פניו. חתוכה, שילדותו עברה בשכונת עמידר בבת-ים, החליט לממש את חלומו חרף התגובות הצוננות. "הכל בעצם התחיל באביב, בערוגת פרפרים קטנה שראיתי בגן הנדיב בזכרון יעקב", הוא מספר בשעת צהריים במשרדו בדרום העיר, כשהחיוך לא סר מפניו. "ערוגה אחת בגן הוקדשה לצמחייה מושכת פרפרים. הכרתי את הצמחים שנשתלו בה, השתמשתי בהם בעיר, אבל התפלאתי מכמות הפרפרים שהתקבצו סביבם. זה היה מחזה יפה וחשבתי שאפשר לעשות עם זה משהו. נכנסתי לגוגל וראיתי שכל דף שפתחתי בנושא גינת פרפרים, מתחיל ומסתיים באדם שנקרא דובי בנימיני. כיוון שאני מבין בגינון ולא בפרפרים, מיד הרמתי אליו טלפון".

ביום המחרת כבר התייצב בנימיני במשרדו של חתוכה ברחוב העבודה, הנמצא במרחק הליכה מהמקום שבו שוכנת היום גינת הפרפרים. אל מול שולחן עמוס אבנים שנאספו בארץ ובחו"ל, יצאו השניים לדרך והתחילו לרקום את המזימה הצבעונית. "דובי התלהב שמישהו מתעניין בפרפרים שלו", ממשיך חתוכה, מהנדס נוף בהכשרתו. "סיפרתי לו על המחשבות שלי והוא אמר לי: 'אני אעזור לך, נעשה משהו יפה שלא עשו פה מעולם'. הוא גרם לי להבין שהחלום אפשרי, שכשפורטים את הרעיון לביצוע, רואים שהעניין בעצם פשוט. הרי יש לי כבר ארסנל של מאות אלפי שתילים בשנה. צריך רק להתמקד בצמחים שעושים טוב לפרפרים, לא לשנות באופן קיצוני את מגוון הצמחייה. זה הכל".

איליה מלניקוב

העיר שינתה את צבעה

בשעת צהריים שמשית, יוצא חתוכה ברכבו אל קו הגבול הדרומי של גוש דן. בגינה ענקית, סוג של אי תנועה בפינת הרחובות יצחק שדה והנביאים, אל מול שיכוני רכבת צפופים, גינת הפרפרים מתחילה להתעורר לחיים. "מכאן, דרומה, נפרסת רצועת חול פתוחה עד אשדוד", מסביר חתוכה כמדריך טיולים מיומן ומצביע ביד אחת אל שרשרת בניינים חדשה וגבוהה המטפסת אל קו הרקיע. "בשטחים הפתוחים שנמצאים מאחורי הבניינים האלה גדלים רותם המדבר ואחירותם החורש, צמחי בר שהפרפרים אוהבים ונמצאים עליהם. כל הקונץ בסיפור הוא למשוך את הפרפרים משם, להגיד להם: 'תמשיכו עוד קצת, מצפים לכם פה בעיר דברים מעניינים".

בקיץ 2009 נערך סקר מקדים שבחן את סיכויי הפרויקט השאפתני לבסס את אוכלוסיית הפרפרים בעיר ואף להשיב אליה מינים חדשים. המסקנה המרכזית מהסקר, שערך דובי בנימיני, היתה שלבת-ים "פוטנציאל פרפרי גדול" ושהיא עשויה להפוך בקלות ל"עיר הפרפרים הראשונה והמובילה בתחום זה בישראל". המסקנות נשענו על שלושה נתונים בסיסיים: המיקום הגיאוגרפי של העיר, על חוף הים, המהווה מסדרון נדידה והתפשטות שמזרים ברציפות פרפרים לאורך החוף ולתוך העיר; ריבוי השטחים הירוקים בתוך העיר והרצף שהם יוצרים ביניהם; צמחיית החוף הטבעית שהשתמרה בעיר ובסביבתה, וסיפקה את צורכי הפרפרים.

השלב הבא, לאחר עריכת הסקר, היה איתור מקום לגינת הפרפרים. "ברור היה שאי אפשר לקחת גינה של חצי דונם ולקבוע שיש לנו גינת פרפרים", חורץ חתוכה כשידיו טמונות במעיל רוח כתום. "היה צורך בגינה גדולה ולמזלנו, נמצא בדיוק כאן שטח של כשבעה דונם, חלקו שימש כגינה חרבה וחלקו מגרש חניה מוזנח למשאיות. הרעיון של הקמת גינת פרפרים דווקא פה התאים כמו כפפה ליד והעירייה אישרה לנו לצאת לדרך. מיד התחלנו לגלגל את הרעיון ולבנות רשימת שתילים שהורכבה מצמחי נוי ובעיקר מצמחי בר שלא זמינים בשוק. למעשה, היום אין בשום משתלה בארץ אלפיים שתילי לוטוס מכסיף, למשל. כדי לייצר לוטוס מכסיף וצמחי בר אחרים, צריך לצאת לשטח, לאסוף זרעים ולהנביט אותם במשך חצי שנה".

התוכנית היתה פשוטה לכאורה: להקים גינה מרכזית ואליה לחבר "מסדרונות צוף" שבהם יעברו פרפרים אל הגינה וממנה אל אזורים נוספים בעיר. "בהדרכתו הצמודה של דובי, בספטמבר 2010, בחג סוכות, הגן עמד", מציין חתוכה. "נתנו להם כל מה שהם צריכים: צמחים פונדקאים להטלת הביצים ולהתגלמות הזחלים, צמחי צוף למזון וצמחים ללינה ולהסוואה. בנוסף, רחובות שלמים הוגדרו מסדרונות פרפרים. למשל, כל הצמחייה שנשתלה ברחוב מנחם בגין המחבר בין בת-ים לראשון לציון, היא מושכת פרפרים. מאמצע מארס אפשר לראות איך המוני פרפרים נוחתים שם על הלנטנות, הכסיה הסוככנית, הרותם ושאר צמחי הבר ששתלנו".

חתוכה מתאר כיצד העיר שינתה את מראיה בעקבות המאמץ להשיב אליה את החרקים המעופפים. "בעקבות ההתייחסות לצורכי הפרפרים, העיר שינתה את הצבע שלה", הוא אומר. "בכל מקום אני דוחף את הצמחים שמושכים פרפרים. זה הקו המנחה ולכן ההשפעה של הפרויקט על הנוף העירוני היא מהותית. בעקבות המפגש עם הפרפרים נחשפתי לעולם צמחייה חדש. התחלתי לעבוד עם כסיה סוככנית, צמח מאוד יפה, חזק, בעל פריחה צהובה, שלא הכרתי ושמושך פרפרים בטירוף. התחלתי להשתמש בו במדרונות, לנצל את היכולת שלו לתת פתרונות לכיסוי מהיר של שטחים. נחשפתי גם לדו פרק חופי, צמח חוף שלא שמתי לב אליו לפני כן. זה צמח חזק, יפהפה. מיד כשהתחלנו את הפרויקט הזמנתי 30 אלף שתילי דו פרק חופי".

המחויבות שלך לאנשים הפוקדים את הגינה יצרה חילוקי דעות עם שותפך, בנימיני, שמחויב יותר לפרפרים?

"דובי הוא בן-אדם מיוחד במינו, אבל צריך להודות שהיו לנו לפעמים ריבים קטנים. בהחלט הגענו למצב שאנחנו רבים בגינה. אני תמיד אמרתי שהגינה היא קודם כל בשביל התושבים ולכן, עם כל הכבוד לפרפרים, בגן צריך להיות צל, ספסל, אשפתון, נדנדה, תאורה וגם דשא, שלא מושך פרפרים. הוא התרעם ואמר שצל מבריח פרפרים. הוא ביקש שלא נשתול עצים. אבל שתלנו, מעט. כששתלתי בזיליקום, שלא היה בזיליקום תימני, כבקשתו, הוא אפילו כעס. היו חילוקי דעות מצחיקים. כששומעים אותו מדבר נדמה שפרפר מדבר איתך ואומר לך מה הוא אוהב ואיך הוא מרגיש".

מסדרון רוח נקי

איליה מלניקוב

דובי בנימיני, ספק הכוח שהצליח להטעין באנרגיה את חלומו של חתוכה, הוא הרגל השנייה שעליה קם פרויקט השבת הפרפרים לעיר בת-ים. תוך כדי שיטוט בגינה, הוא מסתובב חסר מנוחה, כל תנועה קלה באוויר מקפיצה אותו ממקומו. כמו פרפר הוא מדלג מצמח לפרח. "אני צבר, פלשתינאי, נולדתי לפני קום המדינה בחיפה", הוא מקדים ואומר. "הטירוף לפרפרים התחיל אצלי בגיל תשע, פשוט התחלתי לרדוף אחריהם. אף אחד לא הדריך אותי, לא היתה שום השראה. זה פשוט בא מבפנים, אהבתי את היצור המופלא הזה, אפילו שלא היו אז הרבה פרפרים בהדר הכרמל. אבל התעופפו סטיריות. הן שיגעו אותי", הוא אומר וקוטע בפתאומיות את המשפט. "הנה, שם, תראה", מבקש בנימיני ורוכן לתוך ערוגה, "הנה, פרפר קטן, כחליל האספסת".

זה היה יום שטוף שמש שבא לאחר יומיים גשומים ומעל הגן עומדות על חוטי חשמל עשרות יונים שפורצות במעוף מדי פעם בפעם. "בבת-ים קרה לי דבר מאוד ייחודי", ממשיך בנימיני, גמלאי בכיר מן התעשייה האווירית, שזכה בפרס ביטחון ישראל על חלקו בפיתוח מערכות למטוס הכפיר, פרט שהוא נמנע מלהזכיר ומעדיף להתגאות בעסק שהקים כפנסיונר - חברה המתמחה בגידול פרפרים בגינות בית. "הפנייה של אליאב היתה הפעם הראשונה שעירייה פנתה אלי וביקשה לשתף פעולה", הוא ממשיך. "אליאב היה חלוץ שרץ קדימה ומהר. תוך כדי שעבדתי על סקר הפרפרים, על האוטובוסים בעיר כבר נכתב: 'ניסוי הפרפרים הגדול התחיל'. רק התחלתי לעבוד ולו כבר היה ברור שנצליח.

"הסקר גילה דבר חשוב", הוא מוסיף כבדרך אגב וממשיך בהליכה איטית, מתרחק מזוג מעשנים שיושבים על ספסל. "לבת-ים יש רצועת ים מצד אחד וכביש סואן, נתיבי איילון, מצד שני. ככל שהתקרבנו לים, מגוון הפרפרים והמספר שלהם עלו", הוא מתלהב ומגרד את שפמו הלבן. "ככל שהתקרבנו לשכונות המזרחיות, הקרובות לנתיבי אילון, בקושי ראינו פרפרים. זה עצוב לשמוע, אבל זה סממן אקולוגי פשוט ואיום לזיהום האוויר. באזורים של כרך אורבני צפוף, מעלה עשן, פרפרים לא אוהבים להיות. במקום שיש עשן וזיהום הפרפר לא יישאר. המזל של בת-ים הוא ששפת הים שלה לא קולקלה. כיוון שיש אזורים בחוף שנשארו די טבעיים, הם משמשים נתיב נדידה של פרפרים ותחילתו של מסדרון רוח ששוטף את העיר באוויר נקי".

בסך הכל נמצאו בסקר הראשון בעיר 13 מיני פרפרים. היום, בעקבות הפרויקט, נמצאים בבת-ים 21 מינים, כלומר, נוספו שמונה מינים חדשים. "צריך היה להתאים לכל פרפר, בעיקר לאלה שנמצאו בשולי העיר, צמחים שהם אוהבים", מסביר בנימיני. "לפרפרים חוש ריח מהטובים בעולם החי. לכן אם נמצא צמח מתאים, הפרפר יריח אותו ויבוא אליו מקילומטרים, על נתיב הריח. בסקר הראשון ראיתי שני פרטים של לבנין הכסיה, מין נודד שאפילו לא ירד לנחות פה לרגע. ראיתי אותם פתאום, לא רחוק מהחוף, במרחק, בגובה של עשרים מטר. זיהיתי את המעוף שלהם. אז לא היתה להם סיבה לעצור, היום הדברים השתנו. שבועיים לאחר ששתלנו בגינה כסיה סוככנית, הגיע לפה לבנין הכסיה".

זה קרה במהירות. "מיד לאחר השתילה כבר זיהיתי הטלות ראשונות", מציין בנימיני בהתלהבות. "בשנים קודמות פרפר כזה היה מגיע בנדידה באפריל, עף מצפון לדרום ונעלם. זה מין טרופי, הוא לא אוהב קור. כיוון ששפת הים ממוזגת ואין בבת-ים קרח או שלג, הוא שורד פה. עכשיו הפרפר הזה הוא תושב בת-ים. לבנין הכסיה הוא לדעתי אחת ההצלחות הגדולות של הפרויקט. הצלחנו להביא עוד שבעה מיני פרפרים חדשים, אם כי הם עוד לא הספיקו להתבסס כמותו, בעיקר כיוון ששתלנו מעט מדי צמחים שקושרים אותם למקום. מהסיבה הזאת אני לא יכול להגיד שאני כבר מרוצה. יש לי ציפיות אחרות. אני טוטלי, חושב רק על פרפרים. מה שלא פרפר, לא טוב. מה שלא טוב לפרפר, לא טוב בשבילי".

אתה יכול לתת דוגמה?

אם האדריכל הכניס לגינה צמח שנקרא גאורה קיפחת, זה מעצבן. אני שונא את הצמח הזה, הוא בכלל לא היה ברשימה שלי. אבל כיוון שהוא יצר פס ורוד, הלכו למשתלה וקנו אותו. הגינה הזאת היא בפירוש פשרה, במידה רבה לטובתי, אבל פשרה".

המקום נראה כמו גן עדן לפרפרים, מה עוד חסר לך פה?

"הייתי רוצה לראות כאן כמויות גדולות יותר של צמחים מושכי פרפרים. הייתי מאוד רוצה לראות כאן את זנב הסנונית, הפרפר הגדול ביותר בישראל, אולי היפה מכולם. הוא עדיין לא הגיע לפה, אבל ראיתי אותו במקום אחר בעיר, בגן משה סנה, שם נשתלו אלף שתילים של פיגם. ברגע שזנב הסנונית יתיישב פה בגינה, יטיל ביצים - גמרנו, תהיה לנו מושבה. הנה, כאן, על העלה", הוא קוטע שוב את דבריו וצועק: "זאת נקבה של לבנין התלתן, היא מטילה עכשיו. בעוד שבוע, מהביצה הזאת ייצא זחל קטן שיילך ויתפתח. בעוד כחודש הוא יתגלם ואחרי שבוע ייצא פרפר. נשבע שלא תיאמתי איתה".

אחרי סיפור ההצלחה בבת-ים, פנו אליך מעיריות נוספות?

"אני עובד עכשיו על פרויקט דומה בנתניה, אבל שם נייצר גינה סביב בריכה, זה יהיה פרויקט ייחודי לצמחייה לחה. אני נמצא שם בשלב הסקר. נתניה קצת יותר קשה מבת-ים, כי אין לה מספיק ירק. העיר צפופה והחוף שלה מלא בטון וברזל. אני שובר עכשיו את הראש איך בתוך הבטון נשתול כיסים של לוטוס מכסיף. גם בלוד סיימתי סקר ואנחנו מתקדמים יפה. באשדוד תושבים מקומיים התקשרו. נוצר קשר גם עם המרכז ל'לימודי ארץ ישראל יפה' שנמצא בפארק הירקון בתל אביב. אני מקווה שבת-ים היא רק ההתחלה".

פיסת טבע בעיר

נקודת המפנה המכרעת בדרכה של גינת הפרפרים נרשמה כאשר היוזמה החלה להתגבש כפרויקט עירוני רשמי, בסיוע צוות הביאנלה הבינלאומית לאדריכלות נוף, שהתקיימה בבת-ים ב-2010. כחלק משלל ההצעות שהוגשו לשימושים במרחב הציבורי, ההצעה ליצור גינת פרפרים בין צירי תחבורה בעיר תפסה כאש בשדה קוצים וצוות הביאנלה מיהר לאמץ את הרעיון, לתמוך בו כלכלית, לתכננו ולהוציאו לפועל. "השאיפה היתה ליצור אי של שקט - רגע להתנתק ולחוות את מעוף הפרפר", מסביר האדריכל אמיר לוטן, נציג משרד האדריכלות מוריה-סקלי שחבר אל חתוכה, בנימיני ונציגי העירייה, כדי לממש את החזון הפרפרי. "רצינו ליצור תמונה בהשתנות תמידית של צבעוניות עדינה שנשקפת לעיני התושבים".

לוטן, אדריכל צעיר, מנהל מטעם משרד מוריה-סקלי את סטודיו בת-ים, הממוקם בקומה השלישית של מתנ"ס בשכונת עמידר. "התפקיד שלי הוא לעבוד רק בתוך בת-ים", הוא אומר. "זה הרעיון של הסטודיו, שיושב בתוך אתר התכנון; אני אמור לשרטט ולרדת מיד לרחוב, לראות את הקבלן מבצע ואת תגובת השכנים. זאת המהות. ב-2008, במסגרת הביאנלה הראשונה, לקחנו חלק בתכנון 'אתר טבע עירוני', פרויקט שבו נשתלה בשטח כלוא בין בניינים בעיר צמחיית בר ארצישראלית. יצרנו פיסת טבע בעיר. זאת היתה מעין פעולה מקדימה לגינת הפרפרים, שחשפה את הדרך שבה אדריכלים יכולים לייצר מהלכים גדולים, שמכניסים את הטבע לעיר ומאפשרים לאדם ליהנות ממנו.

"הרעיון של אליאב התכתב בעצם עם תפישה שכבר החלה להכות שורש בבת-ים", הוא ממשיך ומבכה את העובדה ש"ילדים עירוניים לא יודעים מהי השתנות של טבע, ומכירים רק פיטוניות צבעוניות ועצים ירוקי עד. המחשבה שהובילה אותנו בפרויקט הזה היתה עמוקה, איך באמצעות השבת הפרפרים נוכל להשפיע על כל העיר. דווקא במגרש משאיות, במקום מוזנח, אי תנועה בין כבישים, ביקשנו ליצור את הטרנספורמציה המשמעותית ביותר. התמקדנו באזור שחלקו רקמה ישנה של העיר ומצדו השני נמצא אזור מגדלי יוקרה. היה חשוב לנו לייצר אמירה מינימליסטית, כלומר, לייצר מרבדי פריחה, אבל לא לתקוע לצדם מתקני פלסטיק. המטרה היתה להעשיר את החוויה העירונית, באמצעות הפרפרים".

כיוון שהידע שלו בעולם החרקים היה דל, מיהר לוטן לרכוש את "גינת הפרפרים בישראל", ספר מקיף שכתב בנימיני ובו עצות לטיפוח גינה פרטית מזמינת פרפרים. ספרו של בנימיני הפך לתנ"ך של לוטן בזמן שעמל על תכנון הפארק. "מהספר למדתי את כל העקרונות שליוו אותי בתכנון", הוא אומר. "המהלך הראשון שעשינו במשרד, עוד לפני שציירנו קו אחד על הנייר, הוא כתיבת סט כללים, בהשראת הספר. למשל, תיכננו שהצמחים בפארק ייתנו מענה לשלושת הצרכים המרכזיים של הפרפרים: לינה, צוף והטלה. בעצם סידרנו את הצמחים הללו ברצועות ארוכות, מכיוון הים לתוך הפארק. כל רצועת צמחים קיבלה את הצבע והטקסטורה שלה וביניהן יצרנו שבילי הליכה".

אבל בזה לא תם העניין. "דאגנו גם למקומות תצפית הדרושים לפרפרים בזמן החיזור", מציין לוטן, "וכיוון שידענו שהפרפרים יגיעו בעיקר מהים, יצרנו להם אפילו מנחת, כלומר, איפשרנו להם משטחי מחיה משמעותיים. השבילים בגן תוחמים שטחי גינון גדולים ויוצרים סימביוזה בין הצרכים של הפרפרים לבין הצרכים של האנשים. ניסינו גם ללכת צעד אחד קדימה, אולי יומרני, ולחשוב איך אפשר לגרום לאדם לחוש כפרפר בגינה. העלינו כל מיני רעיונות, כמו לייצר טרמפולינות בגן, אבל זה לא כל כך מינימליסטי, וגם יקר. לכן החלטנו שמתקני המשחקים שנשלב יהיו רק נדנדות מסוגים שונים, כאלו שיספקו תחושה של ריחוף. בניגוד לטרמפולינות, חשבנו שזה אלמנט עדין, שלא מתחרה במרבדי הפריחה".

הקמתם בגן פביליון שאמור להיות מוקד חינוכי. בינתיים נראה שהוא לא פועל.

"החינוך הוא עניין מרכזי בפרויקט והפביליון אמור היה להוות בסיס להתבוננות יומיומית וחופשית בפרפרים, וגם מקום שבו מתרחשת למידה מודרכת, חוויה יותר דידקטית. בינתיים, צריך להודות על האמת, אין בפביליון פעילות. אני מקווה מאוד שכל התכנון יבוצע ויושלם. זה חשוב מאוד".

הרמוניה בלב

בשער הכניסה לבית הספר חשמונאים מחכה נילי שחר כשפטרייה ענקית בידה. שחר, דמות נוספת שמשפיעה על מערכת היחסים בין הפרפרים לעיר בת-ים, פונה במהירות אל חממת הפרפרים שהקימה לפני כשנה בשטחה של החווה החקלאית לשימור הסביבה, הנושקת לבית הספר. "סיפור האהבה שלי עם הפרפרים התחיל לאחר טיול שערכתי עם הבת שלי בארצות הברית", היא מספרת. "בגן חיות בברונקס בניו יורק, נכנסנו לחממת פרפרים טרופיים. זה הימם אותי. הייתי אז בת 40 וידעתי מיד שזה מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. כלום לא עניין אותי אחר כך וכשחזרתי לארץ זנחתי מיד עיסוקים אחרים שהיו לי. צללתי לתוך עולם חדש".

שחר, העונדת דרך קבע זוג עגילים של פרפרים מוזהבים ושרשרת שעליה תלוי פרפר ירקרק וחביב, ייסדה כבר ב-2004 עמותה ששמה "השבת הפרפר", שחרטה על דגלה, לדבריה, "להפיץ את השמועה שאפשר לגרום לפרפרים להיות פה ולא מוכרחים לעלות להרים כדי לראות אותם. אחר כך בניתי כמה חממות פרפרים במושב קדרון, התחלתי להכניס אליהן גני ילדים והקשר אצלי בין אהבת הפרפרים לחינוך הלך והתפתח. התחושה שלי היתה אז, כמו היום, שלא חוכמה רק לראות פרפרים, צריך גם לספר כמה רגליים יש להם ואיך הם אוכלים. בעקבות התובנה הזאת פתחתי מרכז מבקרים שפעל במשך שנתיים, קיימתי תערוכות בקניונים והשתתפתי גם בביאנלה האחרונה בבת-ים".

לבת-ים לא הגיעה שחר במקרה. "כשהפרפרים התחילו להיכנס לעיר, ד"ר דניאל פלורנטין, מנהל החווה החקלאית, הזמין אותי אליו", היא מספרת. "הוא נתן לי חממת עגבניות וביקש ממני לגדל בה פרפרים. כרגע העונה קצת חלשה ויש פה רק דנאית תפוח סדום - פרפר נודד שדואה מאוד יפה ומתאים לגידול בחממה. שנה שאני פה, אם כי מאז ועד היום לא קיבלתי קהל, כיוון שלא השלמתי את ההכנות הדרושות לארח פה אנשים. כל מה שנעשה כאן עד עכשיו נעשה ללא תמיכה - מכספי קניתי כיסאות מאולם אירועים, רצפות מבית ספר שפורק ורשתות צל. היום אני בעיקר מדריכה פה גננות שמגיעות לחווה החקלאית בכדי ללמוד נושאים חקלאיים שונים שניתן להטמיע בגנים. גידול תבלינים, למשל".

ילדי בת-ים לא באים לכאן?

"לא", היא משיבה מיד בטון חמוץ. "החממה היתה יכולה להשתלב יחד עם גינת הפרפרים, אבל לצערי זה לא קרה. עיריית בת-ים השקיעה המון בגינה, בצורה יוצאת דופן, אבל היא לא מבינה לגמרי את הפוטנציאל שעוד לא מומש. גינון זה נחמד, אבל צריכה להיות השקה לחינוך. החוליה הזאת חסרה בינתיים ובלעדיה אנחנו רחוקים ממימוש החזון להפוך את בת-ים לעיר הפרפרים. לדעתי נכון יהיה לבנות צוות קבוע של מדריכים שיעבור בין החממה לגינה. תלמידים יכולים, לדוגמה, לאסוף זחלים מהגינה ולשמר אותם כאן. החווה החקלאית יכולה לשמש כיצרנית של צמחי מזון לזחלים בעיר. עוד מעט האביב ומאוד הייתי רוצה שכל אשה מבת-ים תוכל להגיע לכאן עם העגלה והתינוק שלה".

העניין החינוכי בוודאי דורש התייחסות רצינית יותר, אבל למה לכלוא את הפרפרים בחממה? לא עדיף לראות אותם חופשיים?

"לכאורה נורא לתפוס פרפרים וללכוד אותם בתוך מסגרת. אבל צריך לזכור שפרפרים נמצאים בתחתית שרשרת המזון. כולם אוכלים אותם. נמלים ועכבישים קטנים אוכלים את ביצי הפרפרים, עכבישים גדולים אוכלים את הזחלים ואת הפרפר אוכלים צפרדעים, ציפורים, לטאות וגמלי שלמה. בסופו של תהליך, בלי שמביאים בחשבון את הפגיעה של האדם בשטחי המחיה של הפרפרים - מתוך הטלה של 200 ביצים, רק ארבע יהפכו לפרפרים. כשאני מגדלת בחממה פרפרה שמטילה 200 ביצים, אני מצליחה לייצר מתוכן 50 פרפרים. גם אם אני מעיפה עשרה מהם בחתונה, עשרה בקניון, עשרה בבית ספר ועשרה משאירה אצלי כדי לייצר מחזור גידול חדש - עשיתי המון".

אם קשה לך להחזיק את החממה, למה את לא סוגרת אותה?

"אני עושה המון ויתורים למען החממה, כדי שהיא תגדל ושאנשים ייחשפו אליה. בינתיים אני נשארת כי נכנסים לכאן תלמידי חינוך מיוחד, זקנים וקבוצות מבית החולים אברבנאל. לא קל לי, אבל אני פשוט מאמינה במקום הזה ובפרפרים. הפרפר הוא היצור הכי יפה בעולם החרקים ופרוקי הרגל. הוא עושה לכולנו הרמוניה בלב ומחזיר אותנו לילדות. פרפרים עושים אותנו ילדים. המקום הזה עושה טוב לאנשים, נותן להם תקווה. קשה לסגור להם אותו".

ערכי הפרפר

חתוכה רואה את הדברים בצורה שונה מעט ואף מצליח לגשר במידת מה על הפער שתיארה שחר בצער. "היום אני כבר שומע את קברניטי העיר אומרים לי, עזוב אותך פרחי עונה, שתול רק את הפרחים של הפרפרים, לך רק על פרחי בר", הוא אומר. "זו הקלה עבורי, כי פרחי עונה דורשים המון השקעה. כדי ליצור מסה של פרחי עונה, צריך לעבוד מאוד קשה, כל השנה, כדי לקבל מופעי פריחה קצרים שנמשכים חודשיים, או במארס-אפריל או ביולי-אוגוסט. למעשה, לאורך רוב השנה אותם צמחים נמצאים בגסיסה או בדעיכה. לעומת זאת, צמחי הבר שהפרפרים אוהבים נותנים לנו מענה רב שנתי, מופעים ארוכים וקבועים.

"אבל נילי צודקת", הוא מאשר, "צריך להעמיק את הקשר בין הפרפרים לתושבים. בהתחלה, כדי להרחיב את הפרויקט ברמה הקהילתית, נמכרו לתושבים, בדוכנים בטיילת ובקניון, אדניות של צמחים מושכי פרפרים במחיר מסובסד. חילקנו גם אדניות בחינם לגנים ולבתי ספר. אבל בהחלט צריך לראות יותר שיתוף של ילדים. אני יודע שהתחיל תהליך של הדרכה בבתי ספר וגני ילדים - על עולם הפרפר ולאחרונה גם סוכם שאגף התרבות ייקח על עצמו את החדרת ערכי הפרפר בעיר. נילי אולי עוד לא יודעת, אבל נבחרו כבר שלושה בתי ספר שיעברו הדרכות, כנראה על ידה, לאור זה שמנכ"ל העירייה, ארז פודמסקי, דרש מאיתנו: 'תוכן, לא רק שתילים'".

מי היה מאמין.

"זה נשמע אולי יומרני, 'גינת פרפרים', אבל בסופו של דבר הרעיון פשוט מאוד. במגזר הציבורי צריכים לפעמים לצאת מהקופסה. בשורה התחתונה, להבדיל ממגה-פרויקט שדורש כסף רב, פה נחוץ רק לשנות תפישה. הטפטוף הרי קיים, האדמה נמצאת, מחשבי השקיה כבר פועלים ושתילים אנחנו קונים בלאו הכי. היופי הוא, שלמרות הסקפטיות הסיפור עובד".*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו