בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המאחזים, לא מה שחשבתם

סיור בין ברוכין, חוות יאיר ועוד כמה מאחזים בגדה המערבית: וילות מעוצבות, בתי עץ מסוגננים, בתי מידות בצבעי קרם וטרה-קוטה. ככה זה שלא צריך לשלם על הקרקע. סביון בנתיב האבות, כפר שמריהו בחוות יאיר

76תגובות

היתה שעת בוקר מוקדמת ופרוור היוקרה התעורר אל יומו. הורים צעירים נחפזו להכניס את פעוטותיהם למכוניות, בדרך לגן, מותירים מאחוריהם את בתיהם המעוצבים וגינותיהם המוריקות. רצי הבוקר סיימו את מנת הג'וגינג היומית, בבגדי הספורט העדכניים שלהם. בתחנות ההסעה חיכו ילדים לאוטובוס התלמידים שייקח אותם לבית הספר, בזמן שהוריהם עשו את דרכם לעבודה בעיר הגדולה. בתוך שעה קלה יתרוקן הפרוור ממרבית תושביו ורק ציוץ הציפורים עוד יפר את השקט. נוף קדומים ניבט מההר ומהעמק מסביב ושלוות האביב תעטוף את הרחובות המטופחים והשוממים. אידיליה. בכניסה לבתים נותרים עשרות זוגות אופניים ועגלות ילדים לא נעולים - בטוח כאן, אין גנבים. ורק האדמה תזעק.

בוקר טוב, נתיב האבות. בשנה שעברה כבר הודיעה המדינה לבג"ץ שהיא אומרת להכשיר (גם) את שרץ המאחז הזה. אבל דבר לא יכשיר את העובדה שנתיב האבות, כמו המאחזים האחרים שבהם ביקרנו השבוע לאורכה ולרוחבה של הגדה המערבית, נולדו בחטא ומתקיימים בפשע. האדמה כאן היא אדמה פרטית, רכושה לשעבר של משפחת מוסה מהכפר אל-חאדר, אבל דבר לא יעיד על כך במראהו המשגשג של המאחז דמוי הפרוור הזה.

המאחזים, לא מה שחשבתם. מי שמדמה לעצמו קומץ קרוואנים על פסגת הר קירח, כמה בקתות עלובות על אדמת טרשים צחיחה, או קבוצת מתנחלים תמהונים בפיאות ארוכות ומבטים יוקדים, מוזמן לסייר בארץ המאחזים המעודכנת, 2012. כמה מהם, מתוך כמאה כבר, ברוך השם ובלי עין הרע, נראים כפאר מחוזות הבורגנות, בורגנות המתנחלים החלוצים. בתיהם כמו נלקחו מתוך עמודי הכרום של ז'ורנל מעודכן לעיצוב, רחובותיהם כמו הושאלו ממודעות הפרסום לפרוור יוקרה עם הכיתוב "התמונות להמחשה בלבד", אבל דבר לא ימחיש את העובדה שמדובר בשכונות גזל. "כאן עשו מתנחלים את המכה הנדל"נית של הלייף שלהם", מסביר לנו בג'יפ שלו דרור אטקס, מר-מעקב אחרי מפעל ההתנחלויות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

גוש עציון, לב ה"קונסנסוס" החדש של ישראל. את זה הרי לא יפנו לעולם, יסביר כל ילד בגן. נווה דניאל מצפון, ביתר עילית מצפון מערב, ראש צורים ממערב, אלון שבות מדרום, אפרת מדרום ומגדל עוז מדרום מזרח. אנחנו חוצים את ההתנחלות החוקית, בטח חוקית, אלעזר, מוקפת בשיירי החקלאות הפלסטינית, כרמי גפן וזית, שכאן היא מרהיבה ומוקפדת במיוחד, ופנינו למאחז נתיב האבות. במקום שעד לפני כשנתיים עוד עמדו לולי התרנגולות של אלעזר כבר נבנתה "שכונת הלולים", עשרות בתי קומתיים אחידים, הקוטג', בית החלומות הישראלי האולטימטיבי. שבועיים לפני תחילת ההקפאה המפורסמת החלו לבנותה ועכשיו כבר קמה לה במהירות מסחררת עוד שכונת רווחה.

איך יודעים כמה בנייה יש בהתנחלות כלשהי? לפי מספר המכוניות הפלסטיניות החונות בשערה. פועלים פלסטינים מהכפר נחאלין עמלים כאן על אחרוני הבתים שבנייתם עוד לא הושלמה בשכונת הלולים. כאן כבר גרים בכיף בני משפחות הרשקוביץ', בן-לולו, קליין, בלום ודרייפוס גם ושמותיהם מתנוססים על הכניסות לבתיהם. שמות הרחובות מזכירים נשכחות: ניסנית, נווה דקלים, גני טל, נצרים, נצר חזני - כולן התנחלויות עזה.

אטקס שולף את מחשבו הנישא. כמו רופא המפענח תמונות סי-טי, בולש אחר גרורות, חתך אחר חתך, הוא מציג את תצלומי האוויר התקופתיים שלו: הנה שכונת הלולים לפני שנתיים והנה היא היום. כך יודע אטקס מתי נבנה כל בית בכל התנחלות ומתי נסגרה בו עוד מרפסת. כל מה שמחוץ לקו הכחול של התצ"א של אטקס הוא מחוץ לתחום השיפוט של ההתנחלות.

נתיב האבות, שמוצג כמובן רק כהרחבה וכשכונה של אלעזר - ישראל הרי לא בונה, חלילה, התנחלויות חדשות - נמצאת הרחק מחוץ לקו הכחול. התצ"א של אטקס לא משקר: כאן ליבלבו כרמי אל-חאדר. נתיב האבות הוא בעיניו של הבלש הבלתי נלאה הזה אחד המאחזים החמורים והנפשעים ביותר, רובו בנוי על קרקע פרטית. לפי פרסום של חיים לוינסון בנובמבר אשתקד ("הארץ", 13.11.2011), המדינה ניסתה להסתיר דו"ח פנימי של המינהל האזרחי, שקבע באורח נחרץ שנתיב האבות נבנה ברובו על אדמה פרטית מעובדת, כדי שהעתירות להחזרת האדמה לבעליה החוקיים ימשיכו להתגלגל באפס מעשה בין הערכאות והרשויות. אבל למה נדקדק בקטנות, מדובר בבתי מידות, מידות טובות וראויות.

שלט פסיפס: נתיב האבות. אומרים שהאבות הילכו כאן פעם, אות לריבונות וראיה לבעלות. אחרי שכונת הקרוואנים הישנה באה שכונת הווילות החדשה. מכל הבקבוקים, "התירוצים לפח, הבקבוקים למחזורית", מוכיח שכאן מדובר בגילוי אזרחות טובה, מופתית וממחזרת. של מי כל הכרמים פה? אנחנו שואלים אם צעירה שממהרת להסיע את ילדיה לגן. "זה של השכנים, של משפחת גרטלר", היא משיבה בחביבות.

הגרטלרים מתגוררים בבית גדול ואדום על צלע ההר. הרנטגנולוג אטקס בודק בתצלומיו: ביתם נבנה בשנת 2007. חלק מהכרמים החדשים נטועים על טראסות פלסטיניות עתיקות, אבל מי שם לב. הבית הסמוך, של משפחת כרמלי, מעוצב גם הוא. בנה ביתך, כאן אין סגנון אחיד ולפחות חלק מהבתים נבנו בטעם רב. אוטובוס ממוגן של "גוש עציון, בית ישראלי" אוסף את הילדים לבית הספר שלהם, בהתנחלות הסמוכה. שלט הפרסום בירכתי האוטובוס מבטיח: "קו ישיר לתואר ראשון ושני" מטעם מכללת הרצוג בגוש עציון, שניבטת מהרכס מולנו.

מבורגנות ירושלים לשעבר לבורגנות גוש דן לשעבר, נוסעים מגוש עציון צפונה אל מערב השומרון. ברוכים הבאים לברוכין, גדול מאחזי הגדה, בין אריאל לעלי זהב, והכל (כמעט) זהב. רק תריסר קוטג'ים אדומי רעפים, דו-קומתיים ואחידים, שבנייתם כמעט הושלמה, עומדים שוממים בכניסה ליישוב. בנייתם הוקפאה בצו בג"ץ, אבל אנו עוד נתגבר. חלונות הקומה השנייה של תריסר הבתים, בית אחד לכל אחד משבטי ישראל אולי, אטומים בבטון. אטקס מסביר שזאת בנייה אופיינית: בונים מהר-מהר את המעטפת, מאכלסים את הקומה הראשונה - והופ, קשה כבר לפנות. אחר כך מתפנים להשלמת הקומה השנייה. אבל כאמור, הבתים הללו מוקפאים ואכלוסם נדחה מעט, עד שברוכין כולה תוכשר ב"ה ואתה גם השכונה הזאת כמובן.

המאחז הוקם כשכונת קרוואנים בשנת 1998, השלב השני כבר כלל 60 וילות. האדמה אמנם לא פרטית, "אדמות סקר" או "אדמות מדינה", אבל גם היישוב הזה הוקם בלא אישור ויושביו לא שילמו על הקרקע. 60 הווילות אחידות, בדיוק כמו התריסר שהופקעו, משוחות בצבעי קרם רך או בטרה-קוטה. אתר היישוב באינטרנט מספר ש-101 משפחות חיות בו ויש בו כמובן רשימה ארוכה של ממלאי תפקידים, כמו בהתנחלויות כולן: רב היישוב, יו"ר המזכירות, חבר המליאה, מזכיר, מזכירה, רבש"צ (רכז ביטחון שוטף צה"לי), רכזת קהילה, ספרנית, דובר, יו"ר צח"י (צוות חירום יישובי) ובלנית - מרביתם, אם לא כולם, מקבלים משכורת מהמדינה כמובן.

הבתים רחבי ידיים, בשעת בוקר מאוחרת אין בהם איש כמעט, וגם כאן ציוץ הציפורים הוא הרעש היחיד. גן השעשועים שומם, טנדר של "הובלות, פירוק והרכבת רהיטים" פורק תכולה לתוך בית. המועצה האזורית שומרון מברכת את תושביה לרגל הזכייה במקום הראשון בפרס החינוך ה"ארצי", הו, ארץ ישראל השלמה, וקפה-קפה באריאל מזמין את התושבים לחגיגת המימונה, "מעבדות לחירות". ומי אמר מאחז לא חוקי? על השלט של גן הדס, שהוקם כמובן באדיבות ד"ר ארווין וגב' צ'רנה מוסקוביץ', מתנוסס סמלו הרשמי של משרד החינוך של מדינת ישראל - ומה נבקש עוד. ואם בכל זאת לא די בכך, גם השלט בכניסה למאחז לא מותיר ספק לקיומו של הישראבלוף הזה: "ברוכין, עבודות תשתית ופיתוח". על החתום, בין שאר הגופים, גם משרד הבינוי של ממשלת ישראל.

המון כביסה מתבדרת ברוח הקלילה בגינות הבתים, שלא כולן מטופחות כמו הבתים עצמם. גם שכונת הקרוואנים מרחיבה עצמה לדעת: כל קרוואן הוסיף לעצמו עוד חדר. כלבי שמירה קשורים לשלשלאות ברזל במקום גדר, חיילי צבא ההגנה שומרים במחסום הכניסה למאחז ויש גם "פינת קפה לרווחת החיילים ולזכר אחינו יקירינו שנפלו על קדושת העם והארץ" - עוד בקתת עץ שוממה בפאתי המאחז הגדול הזה.

"אתם נותנים, אנחנו מפנים", שתי משאיות מובינג דוהרות בכבישי השומרון ואנחנו מגיעים לדובדבן שבקצפת, חוות יאיר. בין יקיר לנופים, עם מראית עין של שכונת הרחבה ומראה של כפר נופש שווייצי, אולי היפה והמרווח במאחזים. "לא ארץ נוכרייה לקחנו, ולא ברכוש זרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו...", מתוך ספר מכבים, הוא כאן התנא דמסייע. באתר האינטרנט שלו כתוב שנבנה על "אדמות מדינה". עורכת הדין טליה ששון כתבה בדו"ח שלה שמדובר באדמות פרטיות, אבל מי סופר (ומי זוכר). המאחז קרוי אמנם על שמו של יאיר שטרן מהלח"י, אבל ליתר ביטחון הוסיפו גם את שמו של יאיר בן מנשה המקראי: "יאיר בן מנשה לקח את כל חבל ארגוב עד גבול הגשורי והמעכתי ויקרא אותם על שמו, את הבשן, חוות יאיר עד היום הזה" (דברים ג', י"ד).

החלקות גדולות, הגינות רחבות ידיים, הבתים נאים והנוף עוצר נשימה. חלק מהבתים עשויים עץ, מה שמשווה למאחז כולו מראה של כפר נופש אירופי, או למצער מצפה אופנתי בגליל. "הצריף של תמרי", בית קפה ספון עץ שבנה איש "הקרן לגאולת קרקעות", דורון ניר צבי, רק מוסיף למראית הנורמליות. למרבה הצער, בית הקפה הזה פתוח, כך כתוב באתר, רק בימי חמישי בערב, שישי בבוקר ומוצאי שבת - ואנחנו לא באנו בזמן הנכון.

גם כאן די שומם בשעת צהריים. בקדמת בית העץ של משפחת טראובה ערוגות פרחים צבעוניים ומראה הבית מרהיב. טרמפולינה לילדים בגינת בית אחר, החיים הטובים בחוות יאיר. רק בתי קרוואת בני חסן הנשקפים ממול מקלקלים קצת את הנוף, אבל לא נורא, הם רחוקים. הדרך היורדת למעיין למרגלות חוות יאיר סלעית ותלולה, חסר רק זמר יודל שווייצי להשלים את התמונה. לא הרחק משם מנסרים השופלים עוד הר ומקימים עוד התנחלות, לשם שמה, הרחבה של עלי זהב, כמובן. "הכניסה לזרים אסורה", כתוב על דרך העפר שמובילה להתנחלות שבדרך, והדרך הזאת עוברת על אדמתה של אשה פלסטינית מהכפר א-דיק. כאן ייבנו מאה בתים צמודי קרקע, בשלב הראשון.

אבל במעיין למרגלות חוות יאיר לא נשמע קול הלמות הפטישים הזה. כאן נובעים המים חרש מהסלע, העמק כולו זרוע שיחי קידה שעירה שפורחת עכשיו בצהוב, והמראה מדהים. ראשנים זעירים מקפצים בעליצות בתוך מקווה המים ליד המעיין. עד שיגדלו הראשנים הללו ויהפכו לצפרדעים, ודאי יהפוך גם עמק הקדומים הפראי הזה, ואדי אל-מאג'ור, ל"עמק אלמגור"; המעיין יוקדש לזכר קדוש מקראי או כזה שנפל בפעולות האיבה, והכניסה למעיין תיאסר סופית לפלסטינים, כמו במעיינות רבים אחרים בגדה. בינתיים האדמה עוד זרועה גללי צאן שעבר פה, אבל מישהו כבר הקים מחסום עפר מאולתר בקצה הדרך, ליתר ביטחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו