בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לאף אחד לא אכפת מחסיד אומות העולם

ולדיסלב קובלסקי נישא ליהודייה שהציל ועלה לישראל. הוא מת בודד ערירי ונקבר ביד מרדכי. עד היום, אחרי 30 שנים, לא בא איש לפקוד את קברו

8תגובות

אחרי שמת, נשארה גופתו של הקולונל הפולני ולדיסלב קובלסקי בחדר המתים של בית החולים איכילוב בתל אביב עוד חמישה ימים. בכל ישראל לא נמצא ולו בית קברות אחד שהסכים למלא את בקשתו האחרונה ולקבור אותו "לצד היהודים". לא הועילה גם בקשתה של אלמנתו היהודייה. פנייתם של ניצולי שואה שחבו לו את חייהם נענתה אף היא בשלילה.

הרבנות לא הסכימה לוותר על עקרונותיה ולקבור אדם נוצרי בבית קברות יהודי. העובדה שהיה חסיד אומות עולם, שהציל כ-50 יהודים בתקופת השואה, בהם אשתו לעתיד, לא פעלה לטובתו. גם לא העובדה שבתקופת השואה עבר ברית מילה, לאות הזדהות עם העם היהודי.

בסוף נמצא פתרון. כפי שדיווח סופר "הארץ" בדרום ב-10 בפברואר 1971: "מציל-יהודים בשואה הובא למנוחות ביד מרדכי". בהתערבות יד-ושם ורב השכונות של תל אביב, הרב ידידיה פרנקל, שביקש למנוע את "בזיון המת", ניאות הקיבוץ להקצות חלקה לקצין הפולני האלמוני, אף שכף רגלו מעולם לא דרכה בקיבוץ.

41 שנים חלפו מאז. בחודש פברואר האחרון, ביום השנה למותו, עלתה מנהלת מוזיאון יד מרדכי, ורד בר סמך, לחלקת הקבר שלו. היא הניחה פרחים, הביטה סביב, והחליטה שהגיעה השעה לפתור את התעלומה של ולדיסלב קובלסקי. לפני 41 שנים היה זה אביה, מזכיר הקיבוץ ארטק וינמן, שהביא אותו לקבורה. מאז מותו ועד היום איש מקרוביו ומבני משפחתו של קובלסקי לא פקד את הקבר ולא יצר קשר עם הקיבוץ. האדמה כאילו בלעה גם אותם. עם השנים נשכח הקולונל, ומה שנותר ממנו היה חלקת הקבר.

אלי הרשקוביץ

"אני בת קיבוץ, חיה ועובדת פה, אבל לא ידעתי כלום על הסיפור הזה", אומרת בר סמך. "כל השנים האלה ידעתי שיש כאן קבר כזה, אבל לא התייחסתי לזה יותר מדי. אף אחד גם לא נגע בחומרי הארכיון שיש לנו על האיש הזה".

קובלסקי קבור בין שני קברים של ניצולי שואה. אחד מהם הוא דוד יעקובוביץ, יליד פולין, ששרד אחרי השואה, אך נספה בהצתת בית האבות של הקהילה היהודית במינכן ב-1970. שבעה אנשים נהרגו בדליקה הזו. עד היום לא נתפס האחראי למעשה, אך ההערכה היא שהוא היה חלק משורת פיגועי טרור שביצעו ערבים ביעדים יהודים בגרמניה באותה תקופה.

על קברו של קובלסקי מוטבעת המדליה שקיבל מ"יד ושם", כשהוענק לו אות חסיד אומות עולם. מתחתיה כתוב: "שם נפשו בכפו להצלת יהודים בתקופת השואה והגבורה". שירה רובינשטיין, מדריכה במוזיאון יד-מרדכי, אומרת כי "את הסוף אנחנו יודעים. הוא נמצא כאן. אבל מה היה לפני כן? מה קרה למשפחה שלו? איפה הם? למה נותק הקשר עם הקיבוץ? על הדברים האלה אין לנו מושג".

סירב להיכנע

קובלסקי נולד ב-1896 בקייב באוקראינה. הוא למד בסנט פטרסבורג וב-1915 קיבל תואר מהנדס-אגרונום. בטרם הספיק לעבוד במקצוע, התגייס לבריגדה הפולנית שלחמה ברוסים למען עצמאות פולין. ב-1917 נהרגו הוריו, שתמכו בעצמאות פולין, בידי הבולשביקים. לאחר המלחמה חזר לצבא הפולני ושירת עד 1935, אז פרש לגמלאות בדרגת קולונל (דרגה מקבילה לאלוף משנה). כבר אז נודע ביחסו האוהד ליהודים, שהיה יוצא דופן בקרב הקצונה הפולנית. לאחר שחרורו, היה נציג חברת "פיליפס" ההולנדית בוורשה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, ב-1 בספטמבר 1939, עמד קובלסקי בראש חטיבה שהגנה על הבירה ורשה מפני הגרמנים. גם כשמפקדו פקד עליו להיכנע, הוא סירב והמשיך להילחם שבועיים נוספים. לאחר מכן נעצר בידי האס-אס ונלקח למחנה שבויים שרוכזו בו אלפי קצינים פולנים. בזכות עבודתו ב"פיליפס" שוחרר לבסוף.

אלי הרשקוביץ

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בין 1940 לסוף המלחמה הוא הציל כ-50 יהודים ממוות. הראשון שהציל היה נער בן 17, בורל ברונו, שהסתובב ברחובות ורשה, מחוץ לגטו, רעב וחולה. בקיץ 1940 הוא נתקל בקובלסקי ברחוב ואמר לו: "אני יהודי". קובלסקי לקח אותו לביתו, טיפל בו והשיג לו דרכון פולני מזויף, מגורים ועבודה בחברה שעבד בה. בזכותו הוא ניצל ואחרי השואה עבר לבלגיה.

הפעם השנייה שבה הציל יהודים היתה שנה לאחר מכן, באוגוסט 1941. קובלסקי עבר אז ליד חורבה בוורשה ושמע אנחות. מהמבנה יצא עורך דין בשם פיליפ רובין, מורעב ומפוחד, והתחנן על חייו. בתוך החורבה היו גם אחיו ואחותו. קובלסקי אסף את כולם אל ביתו.

עבודתו ב"פיליפס" הקנתה לו אישור כניסה לגטו ורשה, והוא ניצל אותו להצלת יהודים ולהברחת תרופות ונשק לגטו. ב-1943 הוא עזר ללאה בוכולץ לצאת מהגטו עם בנה, לאחר שהנאצים הרגו את בעלה, והעביר אותם לביתה של אשה פולניה. לימים נשא את לאה לאשה. באותה שנה הוציא שבעה יהודים נוספים מהגטו ומצא להם מקומות מסתור. בנובמבר 1943 הוציא את משפחת רוזן, ארבע נפשות, מגטו איזביצה, והעביר אותה למקום בטוח אצל חבר בוורשה. לצד זאת החביא 12 יהודים בביתו ונתן סיוע כספי ל-15 יהודים אחרים שסידר להם מחבוא בבתי מכריו.

כמה פעמים הוא תוחקר על ידי אנשי הגסטפו בחשד שעזר ליהודים, אך הצליח להערים עליהם ולא הסגיר את היהודים. בארבעת החודשים שקדמו לסיום המלחמה הסתתר עם 49 יהודים בבונקר, כמעט בלי מזון ומים. בתום המלחמה עבד במשרד החקלאות הפולני. ב-1947 נשא לאשה את לאה בוכולץ, שאותה הציל. עשר שנים לאחר מכן הם עלו לישראל עם בנה.

הציל רבים

ב-1961 נשא דברים בוועידת יוצאי פולין בתל אביב. "אני מודיע שהצלתי רק 49 יהודים. לא עשיתי שום דבר מיוחד בשביל היהודים ואינני חושב את עצמי לגיבור. רק מילאתי את חובתי האנושית כלפי נרדפים ומעונים. לא עשיתי זאת רק מפני שהם יהודים, אלא עזרתי לכל בן אדם נרדף בלי הבדל גזע ומוצא".

ב-1963 הוענק לו התואר "חסיד אומות עולם". באחת העדויות שנמסרו ל"יד ושם" על מעשיו נכתב: "מר קובלסקי הציל הרבה אנשים בהקרבה עצמית עילאית, כמובן בלי שום תמורה כספית או אחרת. הנ"ל עבד ואת כל משכורתו הקדיש לכלכלה או הלבשת היהודים אשר הסתיר בביתו. בהיותו מנהל פירמה בוורשה, לא הרשה לעצמו במשך כל זמן המלחמה קניית בגד, הלך כל הזמן בנעלים קרועות, העדיף להקדיש את כל הכנסותיו להצלת אנשים".

חרף מעשיו להצלת יהודים קובלסקי לא הצליח להיקלט בישראל. כשעלה לארץ היה כבר בן 61. אנשים שפגשו אותו תיארו אדם זקן, חולה ובודד. לפי אחת העדויות, אשתו עזבה אותו כמה שנים אחרי שעלו. לפי עדויות אחרות, לשניים היתה בת משותפת. לפרנסתו עבד בחנות מכולת בקריות ולאחר מכן במשרה חלקית במחלקת התיעוד של יד ושם. תקופה מסוימת התגורר בבת ים.

את חייו סיים בסנטוריום של גדרה. זמן קצר לפני מותו ביקש כי "אחרי מותי, אל תרחיקו אותי מן היהודים. קברו אותי ביניהם". בהספד שנשא לכבודו מזכיר קיבוץ יד מרדכי, ארטק וינמן, בלט הכעס על יחס המדינה והרשויות בישראל אליו - בחייו ובמותו. "ברגשות מעורבים הסכמנו לפנייה (לקבור אותו בקיבוץ). מצד אחד ראינו כחובתנו, כלפי האדם הזה, להיענות לבקשה, אולם מצד שני שאלנו את השאלה המכאיבה והמעליבה: מדוע האדם הזה, אשר עשה כה רבות בשביל היהודים, לא מצא מנוחתו ביישוב מרכזי שהניצולים יוכלו לבקרו ולכבד את זכרו?

"קטנו מלהעריך ולהבין את המניעים העילאיים של האיש, אשר שם את נפשו בכפו למען להציל חיי עשרות יהודים מצפרני-טרף של חיות נאציות. אולם זעמנו לא שכך על אלו אשר מחובתם היה לחלוק כבוד מלא לאדם זה לאחר מותו, ושראו בו שעת כושר לבזותו בעיני העולם הנאור ובני משפחתו.

"כבוד הוא לנו שגופתו של קובלסקי שוכנת בבית העלמין של קיבוצנו. דמותו הנפלאה ומעשיו הגדולים ישמשו לנו ולילדינו סמל של הטוב והטהור במין האנושי ויחזקו בנו את האמונה והתקווה שאחוות עמים - סופה לנצח ולגבור על שנאה גזענית ולאומנות ברוטאלית".

קובלסקי הוא ככל הנראה חסיד אומות העולם היחיד הקבור בחלקה רגילה בבית קברות יהודי בישראל. מתוך 25 אלף חסידי אומות עולם, רק כמאה בחרו לעלות לישראל. חלקם קבורים בחלקה מיוחדת בבית העלמין קרית שאול בתל אביב. אחרים, בהם מי שעצמותיהם הועלו לארץ אחרי מותם, נטמנו בבתי עלמין נוצריים.

אין קצה חוט

שאלות רבות נותרו פתוחות עד היום, 41 שנים אחרי מות קובלסקי. מה עלה בגורל אשתו? היכן חיו או חיים בנה מנישואיה הקודמים, שבמקום אחד נקרא משה ורדי ובמקום אחר מיכאל? היכן נמצאת בתם המשותפת? מדוע ניתקו בני המשפחה קשר עם הקיבוץ שקבר אותו ולא פקדו את קברו?

"אנחנו לא יודעים שום דבר, שום דבר. גם כשנדמה לנו שאנחנו מוצאים קצה חוט - הוא נפרם", אומרת בר סמך בתסכול. "חיפשנו את השם קובלסקי בכל כיוון אפשרי, אבל אולי הוא בכלל עוברת או הוחלף", מוסיפה רובינשטיין. "יש הרבה קובלסקי בארץ, אבל עדיין לא הצלחנו למצוא את הנכון". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו