בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהאף-בי-איי חיפש את הצורר הנאצי

גם בזה עסקה הבולשת הפדרלית: מזימות לכאורה של יהודים להתנקש בהיטלר ודיווחים של עדי ראייה על כך שהוא חמק מרודפיו בסיום המלחמה וחי בארה"ב

6תגובות

היום, 20 באפריל, הוא מאז 1889 אחד הימים המרים לאנושות - יום הולדתו של אדולף היטלר. השנה נוסף לכך עוד ממד, משום סמיכות הזמנים ליום השואה.

חיי היטלר והזוועות שחולל תוארו, נסקרו ונותחו בהרחבה ובהעמקה מכל צד, אבל תיקי האף-בי-איי מצליחים להאיר אותם משתי זוויות שונות וכמסתבר גם משונות.

הראשונה, עם עלייתו לשלטון ב-1933, היא ההתייחסות הרשמית כבדת-הראש לאיומי יהודים-אמריקאים לרצוח אותו. ניתן רק לנחש מה היה קורה אילו היה ממש בסיפורים אלה - האם השואה היתה נמנעת, או שמא יורשי היטלר היו מקדימים לחולל אותה כנקמה על רציחתו.

הזווית השנייה היא חקירת ההשערה שהיטלר חמק מהבונקר בברלין, היגר לאמריקה - הצפונית או הדרומית - ומתגורר אי-שם, בגלוי או בסתר, מוקף נאצים נאמנים או אזרחים תמימים, בעודו זומם לקומם את הריסות הרייך השלישי ולשוב לעמוד בראשו.

מנהל האף-בי-איי, ג'יי אדגר הובר, שאף כמדומה להיות האיש שיביא את ראשו של אדולף היטלר; מקבילה עכשווית יכולה להיות ברק אובמה בעקבות אוסמה בן-לאדן. תכופות השיב הובר בחתימתו והודה למודיעים לעת מצוא, מהם מעורערים בנפשם ומהם תאבי בצע, שסיפרו לו כי ראו את היטלר, יחד עם פילגשו אווה בראון, נוסע ברכבת או לוגם בבית קפה שכונתי, בעיירה שלווה בווירג'יניה, ממש מתחת לאפו של הממשל השאנן. רבים מהמסמכים הותרו לפרסום רק בסוף העשור שעבר, ואף זאת לא בשלמותם - מצונזרים בהם שמות מקורות, עדים ועובדי אף-בי-איי.

גטי אימג'ס

הובר רצה להרשים את בכירי המערכת - נשיא, שרים, מצביאים - במודיעין שצבר. הוא התחרה בסוכנויות אחרות, שבתיחום גבולות הגזרה אתן ניסה לשמור על מאחזיה המסורתיים של הבולשת הפדרלית באמריקה הלטינית, ממקסיקו ודרומה; מכאן מקורותיו בארגנטינה, ברזיל ושכנותיהן, החשודות הראשיות כמארחות אוהדות של נאצים.

היטלר נעשה לקנצלר, ראש ממשלת גרמניה, בסוף ינואר 1933. פחות מחודשיים אחר כך, ב-23 במארס, הצביע הרייכסטאג בעד חקיקה שהעניקה להיטלר סמכויות רודניות. בו ביום נשלח מכתב בחתימת דניאל סטרן, או שטרן, אל שגריר גרמניה בוושינגטון. "אדון נכבד, ביקשתי מהנשיא רוזוולט לגנות בפומבי את ממשלתך על התנכלותה ליהודים בגרמניה ולתבוע ממנה לשים קץ מלא ומיידי לרדיפה זו. אם הוא לא יפרסם הצהרה כזו, הריני להודיעך שבכוונתי לצאת לגרמניה ולהתנקש בחיי היטלר. שלך, דניאל שטרן".

השגריר, פרידריך וילהלם פון פריצוויץ, התמנה לתפקידו בתקופת רפובליקת ויימאר, התנגד לנאצים ואחר כך התפטר מתפקידו כדי שלא לשרת את משטר היטלר. אבל למראה מכתבו של שטרן מילא את חובתו הדיפלומטית והתלונן במשרד החוץ האמריקאי על "מסר שהתקבל כאן ובו איום להתנקש בחיי קנצלר הרייך, מר אדולף היטלר. אודה לכם אם תנהלו חקירה בעניין ותמסרו לי את תוצאותיה".

משרד המשפטים העביר את בקשת השגרירות הגרמנית לאף-בי-איי. הובר הטיל על שלוחת וושינגטון של הבולשת "להשתדל לוודא את זהות מחבר מכתב האיום". לאחר שבועיים גולגלה החקירה לפילדלפיה. בשתי הערים נקטו הבלשים שיטה מתוחכמת - עלעול במדריך הטלפון וברשומות העירייה. התגלה שבכתובת מסוימת (שצונזרה) אכן התגורר דניאל שטרן כלשהו, אבל לדברי השרת בבניין התפנה שטרן מדירתו לפני למעלה משנה ולא נודעו עקבותיו. השרת סיפר ששטרן נראה "טיפוס רם מעלה" וכי "כל השכנים רחשו כלפיו כבוד".

הקונסול הגרמני בפילדלפיה אמר לסוכן האף-בי-איי שלדעתו סביר שהכותב הוא "משוגע ואוהד העניין היהודי". גם הוא, הקונסול, מוצף תכופות באיומים כאלה, ואינו מתייחס אליהם ברצינות.

גטי אימג'ס

שיחה ביידיש

ב-21 באפריל נשלח לשגרירות גרמניה מכתב נוסף, הפעם בגרמנית, בחתימת ק' פורטוגל. "רבותי, הרשו לי להסב את תשומת לבכם לשיחה בין כמה יהודים בניו יורק. נודע לי שמתרקמת תוכנית לרצוח את הקנצלר אדולף היטלר וכי צעיר יהודי-אמריקאי כבר נבחר לביצוע המעשה. היהודים שנכחו עלצו לשמע התוכנית. אני מדווח לכם על כך כדי למנוע צרה אפשרית". מכתב פורטוגל הלך בדרכו של מכתב שטרן, מהשגרירות למשרד החוץ, ממנו למשרד המשפטים ומשם לאף-בי-איי, אך גם פורטוגל לא אותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

באוגוסט 1933 נפתחה חקירה נוספת, בעקבות תלונה שלישית, של "קולונל סטיינמן", גולה פוליטי בפיניקס, אריזונה, מהנדס מכרות וקצין בצבא מקסיקו "עם 25 שנות ותק בשני המקצועות" בתקופת הרודן פורפיריו דיאז. סטיינמן כתב לשגרירות גרמניה שבחודש מאי, במלון סאן קרלוס בפיניקס, שמע שני יהודים משוחחים על שליח יהודי ניו יורק העומד להתנקש בהיטלר וכי לדברי עובד במלון, אחד מהשניים היה רב. עובדי המלון תושאלו והכחישו: איש מהם אינו זוכר שדיבר עם סטיינמן על אורחי המלון. שמו של דניאל שטרן, המאיים הראשון, לא נזכר ברישומי המלון בין אפריל ליוני.

סטיינמן טען, בתשאולו, שביקר חבר בחדרו במלון, אך כשהחבר יצא לרגע והותירו לבדו, שמע מחדר סמוך שיחה ביידיש בין שניים שדיברו על "המצב בגרמניה, הקנצלר היטלר וסלידתו מיהודים". אחד המשוחחים בישר לשני שהיטלר לא יאריך ימים; בניו יורק חברו כמה יהודים לשלוח לגרמניה אדם שיתנקש בו. הוא עמד להפליג באונייה גרמנית מסוימת באותו חודש, מאי. ההתנקשות תתבצע בין מאי לספטמבר, בהרעלה או בירייה.

אז עקב סטיינמן אחרי השניים ברדתם ובצאתם. שניהם היו "יהודים בני כ-50, מוצקי גוף". הוא שאל אחד העובדים לזהותם והעובד מסר לו את שמותיהם. נדמה לו, אינו בטוח, שהעובד אמר לו שאחד מהם הוא רב. סטיינמן טען שבמכתבו לשגרירות גרמניה בוושינגטון נקב בשמות ששמע וכן בשם האונייה, אך בעת התשאול שוב לא זכר אותם. לשאלה האם אחד השמות היה דניאל שטרן השיב שאינו זוכר; לדעתו, לא.

סטיינמן התמרמר על ששגרירות גרמניה מסרה את שמו, כמודיע, בניגוד לבקשתו המפורשת. כשנציג האף-בי-איי המשיך לדובב אותו, המטיר סטיינמן טענות על יהודי אמריקה. "בתוך עשר שנים תיאלצו לנקוט כלפיהם שיטות דומות לאלה של גרמניה", אמר. הוא ניסה לקבל פטנט על סגסוגת של עופרת ונחושת ולשווק אותה לתעשייה, אבל היהודים באמריקה חסמו את עורקי המימון שלו.

שן ועין

וושינגטון, פילדלפיה, ניו יורק, אריזונה - הסיפור המזימתי התעופף ברחבי היבשת ונחת גם במישיגן. באוקטובר דיווחה שלוחת האף-בי-איי בדטרויט כי ב-25 בספטמבר תושאל "נער יהודי צעיר, בן 19, בעל מראה של אדם מוסרי המנהל חיים נקיים, בוגר תיכון, כעת לבלר", ששמו צונזר. הוא הכחיש שבידיו מידע על קשר לרצוח את היטלר או כי התבטא בכיוון זה. השיחה היחידה ששמו של היטלר עלה בה התקיימה אצל רופא השיניים (המצונזר) שלו. בעודו קודח בשיניו, העיר הרופא שלפנים השתמש במקדחות גרמניות, אך מאז שהיטלר החל לרדוף יהודים, הוא ורופאים רבים אחרים באותו בניין מחרימים את תוצרת גרמניה.

המטופל - פיו נתון לחסדי הרופא - לא הגיב. באף-בי-איי לא התעצלו ויצאו לחקור את רופא השיניים. הוא סיפר שבעודו מטפל בשיניו של מטופל אחר, באותו חודש, אמר לו המטופל שהוא מסרב להתמסר למוצרים גרמניים וכי "מישהו צריך לחסל את היטלר". ההערה לא נאמרה בנימה פרועה, ציין הרופא, ואין זה אדם מהסוג שיכול להיות מעורב במזימה כזו. הוא בן 55, נולד וגדל במישיגן, קצת כבד-שמיעה ונוטה לרכלנות.

ואחרי דטרויט, שיקגו, שם נדרשו אנשיו של הובר להתפנות לרגע ממאבקם בגנגסטרים כדי לחקור תוכנית לרצח היטלר. ממשטרת העיר טילפנו לאף-בי-איי ודיווחו לו שלקונסול הכללי של גרמניה בשיקגו נמסר מידע על תוכנית של יהודי אמריקה לשלוח לגרמניה אדם שיתנקש בהיטלר. המודיע דרש 1,000 דולר תמורת המידע ועוד 1,000 דולר כשהמידע יאומת. הוא יצא משיקגו לוושינגטון, לפגישה עם השגריר הגרמני.

אחד מפקידי השגרירות פנה למשטרת וושינגטון וביקש ממנה לעקוב אחר המודיע בעיר ובשובו ממנה לשיקגו, כדי לגלות את אנשי הקשר שלו. "כמובן", כתב להובר אחד מבכירי האף-בי-איי, "אסור למשטרה לצאת את גבולות העיר והיא רוצה לדעת אם נמשיך במעקב מתחנת הרכבת, בדרכו בחזרה לשיקגו". בשלב זה נמאס על האף-בי-איי מיחזור שמועת ההתנקשות וסוכם כי רק אם שר החוץ יפנה רשמית לשר המשפטים, תימשך החקירה. אין בתיקים כל עדות לפנייה כזו.

שפם גזוז

בתקופת מלחמת העולם לא נפל לידי הובר מידע רב על היטלר. את המעט שהשיג, ושהתבדה לימים, הפיץ לצמרת. "מקור סודי מדווח שבברלין מספרים מפה לאוזן שהיטלר שינה את תוכניותיו להוריש את השלטון, במקרה של מותו הפתאומי. כזכור, קבע היטלר תחילה כי יורשיו יהיו הרמן גרינג ורודולף הס, אבל הס כלוא עתה באנגליה ואומרים שהיטלר יאריך ימים אחרי גרינג. יורשיו המיועדים עכשיו הם שלושה קציני צבא בכירים - וילהלם קייטל, היינץ גודריאן וקרל פון רונשטט".

הפרק המגוחך ביותר בסיפורו המזוויע של היטלר הוא מרדף האף-בי-איי אחר בני דמותו בעיירות אמריקה. 28 באוגוסט 1945, אל האף-בי-איי, מאת (מחוק), שיקגו, "רבותי: אני באמת ובתמים מאמין שתמצאו את אדולף היטלר ואת אווה שלו (אולי אפילו עם ילד, כפי שמדווחים בעיתונים) מסתתרים ביפאן ואולי גם מחופשים ליפאנים. זה רק טבעי שעם תחפושת כזו הם יתחבאו שם. כדאי שהסוכנים שלכם ירכיבו משקפיים חודרות ביותר".

21 בספטמבר 1945, משלוחת לוס אנג'לס להובר: מקור (מחוק) סיפר לכתב העירוני של "לוס אנג'לס אקזמינר" שב-28 ביולי, בצאתו ממסעדת "מלודי ליין", פגש חבר שהיה שקוע בשיחה עם מכר שזהותו נשמרה בסוד. אחר כך אמר שהמכר מחפש פקיד ממשלתי בכיר שיוכל לערוב לכך שלא יוחזר לארגנטינה אם ימסור לו את המידע הבא. הוא ושלושה אנשים נוספים פגשו את היטלר ופמלייתו כשהגיעו בשתי צוללות, שבועיים וחצי לאחר נפילת ברלין. מהצוללת הראשונה יצאו רופא ועוד אנשים. לאחר שעתיים אותתו לצוללת השנייה שהחוף נקי. אז יצאה הקבוצה הגדולה, "פגשה שישה בכירים ארגנטינאים עם סוסי משא וכולם יצאו למסע של יום רכיבה, עד למרגלות הרי האנדים. היטלר סובל מאסתמה ומכיב קיבה, גילח את שפמו וסובל מפצע בשפתו העליונה".

3 באוקטובר 1946, מגברת (מחוק), משרד החוץ, לבעל הטור וולטר וינצ'ל, ניו יורק: "יום אחד באוגוסט 1946 עצרתי לאכול ארוחת צהריים במסעדת ‘אס-דבליו'. המקום היה צפוף, כרגיל. חיפשתי מקום וראיתי אדם סועד לבדו בשולחן לשניים. שאלתי אם אוכל להצטרף וניסיתי להיזכר מי האיש. תצפית קרובה העלתה את המחשבה, ‘זה היטלר'. היתה לו לסת ימנית גדולה מהשמאלית, שפם שחור גזוז כמו של היטלר, שיער שחור, עיניים כהות, גובהו בערך 1.70, משקלו כ-65 ק"ג. אחרי שסיים לאכול המשיך לשבת, שיחק במפית, התבונן בשעון ולאחר זמן מה קם ועזב, באומרו ‘סליחה'. חזרתי למשרד, טילפנתי לאף-בי-איי ומסרתי את הפרטים. מאז לא שמעתי מהם. אני מסכימה אתך: היטלר לא מת ולדעתי הוא חי ממש כאן, בוושינגטון".

8 במאי 1947, מהובר אל (מצונזר): "בהמשך למכתבך על רופא ומנתח בעל שם (מצונזר) שדיווח שייתכן שטיפל בהיטלר. טרם נמצאה ראייה לשמועות שהיטלר ברח בצוללת לדרום אמריקה או שהוא אי שם בצפון אמריקה, אבל נציגי הצבא האמריקאי בגרמניה לא איתרו את גופת היטלר וגם אין שום מקור אמין המוכן לקבוע החלטית שהיטלר מת. לכן קיימת האפשרות שהוא חי. צבא ארה"ב משקיע את רוב מאמציו באיתורו בספרד. הרופא שטיפל באיש ורשם לו 20 מיליגרם טרזנטין ו-20 מיליגרם פנול ברביטול, גלולה אחת לפני כל ארוחה, התרשם שהוא דומה להיטלר".

פתק בכתב יד, ללא תאריך: "אדון נכבד, אני מוכן להתערב, דולר שלי על כל דונאט שלך, שהיטלר מתחבא כאן בניו יורק. אין בעולם כולו עיר שבתוכה יוכל להיבלע בקלות כזו".

3 במארס 1948, תכתובת פנימית באף-בי-איי, בנושא "אדולף היטלר ואשה ברכבת ‘סיטי אוף ניו אורלינס' בשיקגו, קרון 10, מושב 40. בעקבות פנייתכם שלחנו שני סוכנים לרכבת. הם צפו מקרוב באיש ובבת לווייתו. היה ברור להם שאין מדובר בהיטלר ולכן לא ביקשו ממנו להזדהות, כדי שלא לעורר מצב שיגרום לפרסום מלעיג. האיש היה בן 42, לכל היותר, לא היה לו מבטא זר, אלא דרומי, שפמו היה חום, כל הופעתו הוציאה מכלל אפשרות שהוא היטלר והאשה שליוותה אותו לא היתה בת 41, כמדווח, אלא לכל היותר בת 22-23".

28 בנובמבר 1950, אל הובר, מאת ראש השלוחה במדיסון, ויסקונסין: "מקור (מחוק) דיווח למשרדנו שהוא משוכנע שאדם ששמו (מחוק) הוא למעשה אדולף היטלר מחופש, ואם לא נעצור אותו מיד - הוא, המקור, יכתוב לוושינגטון כדי שהעניין יטופל כיאות. יש לציין שבזמן התשאול הוא הפסיק מדי פעם כדי לנגן בכינור וכדי לפתוח את הדלת, לוודא ששכניו אינם מצותתים. מהופעתו הכללית עלתה הפרעה נפשית".

בשלוחת מדיסון לא טעו, אך למקרא העיסוק הכפייתי של הובר בהיטלר, מתבקשת מאליה השאלה אם מההפרעה הנפשית סבלו רק המקורות המחוקים. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו