בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רוצים בחירות? אז יהיו בחירות!

הבחירות שבאופק הקרוב הופכות נושאים רגישים לנפיצים ובעיות קשות לבלתי פתירות. נתניהו בטוח שינצח בהן, אבל ליתר ביטחון נזהר מלהצית שריפות

20תגובות

ערב אחד, בשלהי נובמבר 2000, עלה ראש הממשלה אז, אהוד ברק, על דוכן הנואמים בכנסת. ממשלתו המצומקת, ממשלת מיעוט חסרת אמון ציבורי, מוכת משברים ופרישות, התנדנדה כעלה נידף ברוח, כמו שיכור במקהלת חצות. באותו יום אושרו במליאה בקריאה מקדמית כמה הצעות חוק לפיזור הכנסת. שעון החול של ממשלת ברק אזל במהירות. ברק נאלץ להכיר במציאות המרה. "רוצים בחירות? יהיו בחירות", התריס בפני הח"כים. והסוף ידוע.

מצבו הפוליטי והציבורי של בנימין נתניהו רחוק מזה של ברק מרחק שנות אור. ממשלתו יציבה. מפלגתו מאחוריו. הסקרים מיטיבים עמו. יריביו מבית ומחוץ הם, כרגע, משל בלבד. ובכל זאת, אם מתעורר הצורך לסכם באופן טלגרפי את הלך רוחו של ראש הממשלה בימים האלה, אפשר בהחלט לשים בפיו את המשפט ההוא של ברק. גם אם מעמדה שונה לגמרי.

"לי אין עניין בבחירות", אומר נתניהו לבני שיחו. "ערב הפגרה התרשמתי כי גם השותפים לא ששים לבחירות. אם קיים רצון להתגבר על מחלוקות ולהמשיך הלאה, תימצא הדרך. אם אין רצון כזה, בבקשה. איני חושש מבחירות. אני ערוך לבחירות".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

הבעיה, וזאת נתניהו מבין היטב, אינה בפגרה שמסתיימת בעוד עשרה ימים. הבעיה היא בזו שתחל בעוד שלושה חודשים, בסוף יולי השנה. אל המועד הזה מתנקזים שני מטעני צד פוליטיים רבי עוצמה: חוק טל שתוקפו עומד לפוג, ופינוי ההתנחלות מגרון. בנוסף, במהלך פגרת הקיץ של הכנסת שתימשך כחודשיים וחצי, עד אמצע אוקטובר, חייבת הממשלה לאשר את הכנת ספר התקציב לשנת 2013, ובמהלך אוקטובר הכנסת תתבקש לאשר את התקציב בקריאה ראשונה.

ועוד לא דיברנו על המבחן הקרוב, על הסכנה הברורה והמיידית הכרוכה בפינוי "גבעת האולפנה" בבית אל, פינוי שלפי החלטת בית המשפט חייב להתבצע עד סוף החודש. גם לא דיברנו על שאלת איראן; האם נתניהו וברק מסוגלים להוציא לפועל מתקפה באיראן לפני בחירות, כשהצלחתה של מתקפה כזו רחוקה מלהיות מובטחת וכישלון עלול לעלות להם בשלטון?

נתניהו מכיר בכך שהבחירות המלבלבות באופק - הקרוב או הפחות קרוב - הופכות נושאים בעלי רגישות גבוהה לנפיצים, ובעיות שהן קשות לפתרון, לבלתי פתירות בעליל. בשיחות פרטיות הוא מודה שסוגיית התקציב וגורלו של חוק טל הי"ד, הן "קשות לפתרון" ויקבעו את גורל ממשלתו ואת תוחלת החיים שלה. את הצעת החוק הממשלתית, או הליכודית, שתחליף את חוק טל ותעגן כללים לגיוס חרדים, הוא מתכוון להניח על שולחן הכנסת רק לקראת סוף מושב הקיץ, ביולי. נתניהו אינו מהממהרים. אם נגזר על ממשלתו להתפרק על גיוס חרדים, מוטב שתתפרק לה ערב פגרת הקיץ, שבמהלכה אין הצבעות אי-אמון. כך היא תוכל לשרוד עוד חודשיים וחצי, עד לפיזור הכנסת.

כנ"ל התקציב; אם באוגוסט-ספטמבר יתברר לו שהשותפים בממשלה אינם מעוניינים לאשר תקציב קשה, עתיר גזירות, מרסן ומרוסן, הוא יבוא לכנסת בתחילת המושב באמצע אוקטובר, יעלה על הדוכן ויישא את נאום המבוגר האחראי שאינו מוכן לתת ידו להרפתקאות כלכליות מסוכנות. "רוצים בחירות?" הוא יאמר להם בדרכו, בסגנונו, בלשונו, "יהיו בחירות".

פרט טריוויה: אם הבחירות ייערכו בתחילת השנה הבאה, כלומר ארבע שנים מאז הבחירות הקודמות, הוא יגיע אליהן עם פז"מ מכובד ביותר במונחים של ראש ממשלה ישראלי: שבע שנות כהונה, כולל הראשונה. זה יהפוך אותו לראש הממשלה השני באורך הכהונה, אחרי דוד בן גוריון, שכיהן במצטבר יותר מ-13 שנים. כבר היום נתניהו עוקף את משה שרת, לוי אשכול, גולדה מאיר, שמעון פרס, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט. אם יכהן עד פברואר 2013, ישאיר מאחוריו גם את מנחם בגין (שכיהן שש שנים ו-113 ימים), יצחק רבין (שש שנים ו-132 ימים), ויצחק שמיר (שש שנים ו-242 ימים). כל הנתונים לקוחים מוויקיפדיה.

וכמובן, ישנה המחאה. אחרי הקיץ האחרון, הדרמטי, שצץ משום מקום ונחת על כולנו בהפתעה, אין אדם במערכת הפוליטית שלא תוהה, בין אם בתקווה, בין אם בחשש, מה יביא עמו הקיץ הקרוב. "אם המחאה תהיה על דברים אמיתיים, נטפל בדבר האמיתי", אומר נתניהו לבני שיחו. "דלק זה דבר אמיתי".

מישהו אמר לו השבוע: "מחאה נוספת, שתתרחש ערב מערכת בחירות, תהיה מן הסתם גם מאוד פוליטית. יעמדו מאחוריה אינטרסים, כוחות וגורמים פוליטיים". "אם יהיו כאלה, הם ייחשפו", השיב נתניהו, בסוג של משאלת לב.

דרך הכוונת

פניה של המחאה הבאה, אם תקום לתחייה, יהיו שונים הפעם. היא תכלול גם את מרכיב הנשיאה בנטל. כלומר את פצע אי-גיוסם של הצעירים החרדים. ח"כ שאול מופז, ראש האופוזיציה והיו"ר החדש של קדימה, מתכונן. הוא העלה השבוע בדף הפייסבוק שלו את הסטטוס הבא: "'צחוק טל'. בקרוב הבדיחה הזו תסתיים. מקדמים את חוק שירות לכל".

ביום שישי יקום מחדש "מאהל הפראיירים", הפעם בירושלים. ראשי ההתארגנות, בועז נול וחבריו, מצהירים על יומרה להחתים מיליון איש על עצומה לגיוס חרדים. הם ייעזרו ברמטכ"ל לשעבר, גבי אשכנזי, בראש המוסד לשעבר מאיר דגן, ביו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית, איציק שמולי, ברב יובל שרלו, בגאולה כהן ובאנשי ציבור נוספים. קשה להתנבא אילו אנרגיות ילוו את המהלך הזה, ועד כמה הוא יסחף את הציבור. אבל אין ספק שהוא יהיה אחד הנושאים החמים של הקיץ. כי לא רק מופז והחבר'ה מהמאהל נערכים: גם אביגדור ליברמן מישראל ביתנו מכאן והחרדים מכאן, מכינים את הגייסות, מקימים את הבריקדות.

בשיחות שנתניהו מקיים עם גורמים שונים במערכת הם מזהירים אותו משאננות, מביטחון עצמי מופרז, מהתבשמות יתר מן הסקרים המחמיאים. המפה הפוליטית לא תישאר כפי שהיא כיום, הם אומרים לו, יחולו תמורות. כרגע אתה על הסוס, אבל יש שחקנים חדשים: אריה דרעי, יאיר לפיד, מופז, ולך תדע מה התכשיט הזה, ליברמן, יעשה בפעם הבאה. עם מי הוא יבחר ללכת.

נתניהו משיב בסיפור: כשהיה סמל צעיר בסיירת מטכ"ל, הוא נקרא לצאת לקורס קצינים. ניסיונו הפיקודי והקרבי היה דל בהשוואה לצוערים שבדרך מן היחידה. אחיו הבוגר, יוני, שהיה מפקד ביחידה, ביקש לתרגל אותו לקראת המבחנים. הוא לקח אותו לאן שלקח, הושיב אותו מאחורי גבעה, ואמר לו: "לפניך בוואדי, ערוך כוח של האויב. אתה בראש כיתה. עליך לכתר את הכוח ולהשמיד אותו. מה אתה עושה?"

ביבי סקר את הזירה, רקם במוחו את תוכנית הפעולה והשיב לאחיו: "אני הולך מכאן, זוחל משם, נע מכיוון זה, מאגף מהכיוון האחר, מגיע בלאט מאחור ומחסל אותם".

"תוכנית טובה", אמר לו יוני, שלימים נהרג באנטבה, בפעולה לשחרור החטופים הישראלים במטוס "אייר פראנס", "אבל שכחת דבר אחד: להציץ מדי פעם ולהסתכל מה האויב עושה. אולי גם הוא זז".

והנמשל? "היריבים הפוליטיים שלי חושבים שאני לא זז", אומר נתניהו, "שאני קופא על שמרי. שאני סטנד-סטיל ורק הם נעים. הם טועים. בקדנציה הקודמת שלי כראש ממשלה, קפאתי על שמרי. לא עוד. בקדנציה הזו למדתי לנוע. להפתיע".

הוא מביא, כדוגמה, את המהלך לפילוג במפלגת העבודה, שרקם יחד עם שותפו, אהוד ברק. הוא גאה בתרגיל הזה, כמו אב שגאה בבנו המוצלח, או כמו שף שגאה בתבשיל מעולה. הוא גאה בחשאיות שעטפה אותו, בתדהמה שהיכתה את המערכת הפוליטית באותו בוקר באמצע ינואר 2011, כשברק כינס מסיבת עיתונאים ואמר לפואד, בוז'י, שלי, עיני וכל היתר שתיכננו לשלוף אותו מהממשלה: "יאללה, ביי".

בצדק נתניהו גאה. אלמלא תרגיל ההתנתקות של ברק וארבעת חבריו ממפלגת האם, הבחירות היו נערכות מזמן. אולי אפילו, השם ישמור, בשיאה של המחאה החברתית בקיץ הקודם. אז אין פלא שנתניהו מרגיש לבטח על האוכף. נתון נוסף שמשחק כרגע לטובתו, ומשפיע על הפוליטיקה הישראלית באופן הרצוי לו הן ההתרחשויות הגיאו-פוליטיות באזור: הזעזועים התכופים וחוסר היציבות במזרח התיכון, בעיקר אצל שכנתנו הגדולה מדרום, מצרים, וההקצנה ברשות הפלסטינית.

"כבר היום חצי מהאוכלוסייה הפלסטינית נשלטת על ידי גורמים איסלאמיים קיצוניים. גם אם אעשה הסכם עם הפלסטינים, זה לא ייעלם. אולי אפילו יחריף", הוא מעריך. הוא רואה בכך מעין פוליסת ביטוח להמשך ההגמוניה של גוש הימין במפה הפוליטית בישראל.

וכמובן הנושא האיראני. תמיד תהיה לו איראן. בנאומו ביד ושם, ערב יום השואה, בו שב וערך השוואה גורפת ונחרצת בין איראן של היום לגרמניה הנאצית, ודיבר על אחריותו ומחויבותו של המנהיג להזהיר, להתריע, לא לטייח ולא להעלים מבני ארצו את האמת, הוא העלה את הרף בעוד כמה סנטימטרים. אין זה אומר בהכרח שהמתקפה קרבה, אלא שמשחק הפוקר שנתניהו וברק משחקים עם העולם עלה מדרגה נוספת לקראת השד יודע מה.

הכיסא החם

בפוליטיקה קורה לא פעם שראשי מפלגה פורשים באמצע הקדנציה, או בתחילתה. מחליפיהם הופכים להיות מספרי אחת. כאן נוצרת בעיה: סדר הישיבה בספסלי הסיעה בכנסת נקבע אך ורק על פי סדר המיקום ברשימה המקורית. למשל, בבחירות 1999, אריאל שרון נבחר במקום השמיני ברשימת הליכוד (לפניו ברשימה היתה גברת אחת, נעמי בלומנטל). בספטמבר אותה שנה, נבחר שרון ליו"ר הליכוד שבאופוזיציה, לאחר שנתניהו המובס פרש לחיים אזרחיים. יו"ר סיעת הליכוד אז, רובי ריבלין, פנה לסילבן שלום, שהיה מספר שתיים ברשימה, וביקש את הסכמתו ששרון יישב בכיסא הראשון בשורה. שלום נעתר.

במאי 2003 התפטר עמרם מצנע מראשות מפלגת העבודה. שמעון פרס נבחר ליו"ר. מצנע התבקש לזוז כיסא אחד, על מנת שפרס יתפוס את הכיסא הקיצוני. גם הוא הסכים. תזוזה דומה היתה גם בין יוסי ביילין לחיים אורון, כשהשני החליף את הראשון בראשות מרצ.

וכעת, לזמננו אנו: ב-27 במארס, לפני כשלושה שבועות, נבחר שאול מופז ליו"ר קדימה. יומיים לאחר מכן הוא מונה לראש האופוזיציה. קודמתו, ציפי ("מותק, אני בחופש") לבני, הלכה הביתה לרמת החי"ל, עלתה על ג'ינס ובעוד המערכת הפוליטית ממתינה בנשימה לא עצורה להודעת הפרישה שלה, היא פצחה במרתון של פרסום סטטוסים יומיים בדף הפייסבוק שלה, בהבלחות באירועים פרטיים (חתונות), חצי פרטיים (מימונה) וממלכתיים (הטקס שלשום ביד ושם). בשני האירועים הראשונים היא גם הפליאה לפזז ולרקוד.

אז מצד אחד, זו אינה התנהלות של פוליטיקאי שעומד או-טו-טו לתלות את הז'קט ולהקדיש את זמנו לניכוש עשבים שוטים בגינה. מצד שני, לבני היא זו שאמרה בראיון המפורסם לדנה ספקטור ב"ידיעות אחרונות" כי היא רק מחכה ליום שבו הפוליטיקה תהיה נחלת העבר מבחינתה. מצד שלישי, מה היה לה לחפש במימונה, אליה היא הגיעה בלוויית יועצה הפוליטי, או בטקס ביד בשם? מצד רביעי, אנשים שונים ומנוסים שמשוחחים אתה בקביעות, עדיין מחזיקים בדעה שהסיכוי שתפרוש מהכנסת גדול מהסיכוי שתישאר בסיעת קדימה תחת מופז. אגב, מאז השיחה הטלפונית הקצרה והקרה ביניהם בליל התבוסה שלה והניצחון שלו, הם לא החליפו מלה, לטוב או לרע.

אנשי מופז מתחילים לגלות עצבנות. לקראת פתיחת כנס הקיץ של הכנסת, ב-30 בחודש זה, הם מעוניינים שמופז יתפוס את הכיסא הקיצוני, כיסאו של ראש האופוזיציה, הממוקם בקצה השורה השלישית מצד שמאל (מכיוונו של דוכן הנואמים). זהו כיסאו של הראשון ברשימת קדימה לכנסת ה-18, להלן: לבני. היא אמורה לעשות כמעשה שלום, מצנע, ביילין ושות', ולוותר עליו לטובת מופז. ללא הסכמתה, החילוף, הכרוך גם באקט טכני, של שינוי לוח ההצבעה האלקטרוני, אינו יכול להתבצע. אנשי מופז מנסים בימים האחרונים להגיע אליה או אל אנשיה כדי להשיג את הסכמתה. ללא הועיל. גבעת לבני אינה עונה.

אחד מבכירי מחנה מופז העלה השבוע רעיון בשיחה עם בכיר בכנסת: שהסיעה תוציא הודעה רשמית וחד-צדדית, כי ח"כ מופז, ראש האופוזיציה, יישב החל מיום שני, 30 בחודש, במושב הקיצוני. הובהר לו שהדבר אינו אפשרי. הכיסא שמור ללבני, כל עוד היא רוצה בו. זאת, בניגוד ללשכתו של ראש האופוזיציה בכנסת. לשכה מרווחת והדורה יחסית לחדרים אחרים במשכן. גם אותה לבני טרם פינתה (היא פשוט לא עונה). אבל לאנשים מטעמה הובהר השבוע, כי בין אם תחפוץ ובין אם לא, מופז ייכנס ללשכה ב-30 בחודש. באשר לכיסא - בכנסת ובסיעת קדימה מחכים ללבני. והיא, כך נראה, פשוט נהנית להתעלל ביורשה, לתת לו להזיע. כמה הנאות כבר נותרו לה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו