בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המחתרת הכורדית מגיעה לישראל

במושב ירדנה מקימים מרכז מורשת לתרבות יוצאי כורדיסטאן, בתקווה שיהפוך מנוף כלכלי

4תגובות

הנוסעים צפונה עוברים דרך יישובים ששמותיהם קשורים למיתוס ההתיישבות החלוצית בעמק: תל יוסף, ניר דוד, בית אלפא, גשר. אבל מי הסתכל פעם על המושבים ירדנה ובית יוסף, במרחק כמה קילומטרים מצפון לבית שאן?

כמה מתושבי ירדנה החליטו להעלות את המושב על המפה ולצרף את סיפורה של הקהילה לסיפור ההתיישבות החקלאית בעמק. "חשוב לנו שבין סיפור הגבורה שמסופר בחצר גשר הישנה ובין סיפורי חומה ומגדל של ניר דוד, יישמע גם סיפורם של יהודי כורדיסטאן שנאחזו כאן בקרקע בתנאים קשים", אמר גדי יהודה, בן המושב שהוריו היו ממקימיו לפני 60 שנים. "זה סיפור של התיישבות ציונית, שצריך להיות חלק מהמכלול".

מושב ירדנה הוקם בסוף 1952 על ידי עולים מכורדיסטאן שעבדו כפועלי בניין בירושלים, אך חלמו לעסוק בחקלאות. המוסדות הציוניים עזרו להם להגשים את החלום בעמק הירדן, במקום לוהט, מוקף אדמות בור, ליד הגבול עם ירדן. במלחמת ההתשה המושב היה בחזית. ובכל זאת, לדברי יהודה, "בשביל הורינו זו היתה התגשמות הכמיהה להיות חקלאים בארץ הקודש.

ירון קמינסקי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

"המקום נחשב חור נידח", אומר יהודה, "ובתפישה של היום זה היה חסר היגיון להתיישב בו ולא, לדוגמה, על ההר. אבל בראייה של אותה תקופה, יישוב ליד הגבול נחשב מוצב קדמי וההורים שלנו היו גאים לממש את האידיאל הזה".

במשך השנים התיישבו במקום יוצאי כמה כפרים בכורדיסטאן. לדברי יהודה, "שלושה, ארבעה דורות אחורה, מוצאם של תושבי ירדנה ממשפחה אחת". מדובר בקהילה הומוגנית שלדברי יהודה ואשתו מלי, "חצי כורדית", כהגדרתה, "חשו תמיד גאווה במוצאם. מעולם לא התביישו בתרבות, במנהגים, בשפה או באוכל והקפידו לשמור עליהם". יהודה מייחס את הדבר לכך ש"הכורדים הם עקשנים וסוג של לוחמים".

הוא מודה כי לאורך השנים היה למושב "דימוי של יישוב נחות מול הקיבוצים מסביב. היו שראו בנו כורדים מטומטמים, שחלק מהוריהם לא יודעים קרוא וכתוב, בעוד הורי הילדים הקיבוצניקים יצאו לשליחויות במוסדות המדינה". כילד שהצטרף באמצע שנות ה-70 למחזור הראשון מירדנה שלמד יחד עם ילדי הקיבוצים, הוא ידע תגרות רבות לפני שקשר ידידות אמיצה עם אותם ילדים.

בני הזוג יהודה, יחד חברי המושב והוועד ובעידוד משרד החקלאות, המועצה האזורית עמק המעיינות וגופים נוספים, החלו בהקמתו של מרכז מורשת לתרבות יוצאי כורדיסטאן ולסיפור ההתיישבותם החקלאית בישראל.

לצורך זה שופצו מבני בית הספר שהתרוקן (יהודה: "להורינו היו עשרה ילדים ולנו יש שלושה"), ובמקום יש תצוגה של פריטים מהווי הקהילה, אוסף תמונות ומקום מפגש לסיפורים. מתנדבים מהמושב מלמדים את המבקרים ריקוד מסורתי, משוחחים בשפה הארמית הנכחדת ואופים אתם לחם כורדי. הם מתכננים לפתוח מסעדה כורדית וגלריית אמנות.

מלי מודה ש"יש חור של 20 השנים הראשונות שכמעט לא תועדו". לדבריה, לנוכח קשיי הפרנסה בחקלאות, יש רצון שהמקום ישמש גם מנוף כלכלי. "יקומו כאן צימרים, אנשים יבואו לאזור ליומיים-שלושה, יבקרו בבית שאן, בסחנה, בניר דוד וגם בירדנה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו