בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בפארק הירקון מזכירים לדור הדיגיטלי את ריח האדמה

שיעורי החקלאות של פעם פינו את מקומם ל- FarmVille: משחק רשת שמעסיק עשרות מיליוני גולשים. בחווה שבפארק מחזירים להם את הבוץ לידיים

תגובות

אהוד משך לגילי בסוודר הכחול שנקשר ברישול למותניה, וזר קטן של כלניות אדומות כמו מדורה של ל"ג בעומר התפזר על האדמה הבוצית. גילי פרצה בבכי. המורה לחקלאות גער באהוד בקולו הרועם, והזהיר שאם עוד פעם יעשה בעיות הוא יכול לשכוח מהצנוניות והבצל הירוק. בכתה ה' היינו נוסעים פעם בשבוע לשיעור חקלאות בחווה החקלאית. היינו מטפסים על גבעת נפוליאון ונבלעים בעולמו הקסום של המורה לחקלאות, שלבש תמיד מכנסי חאקי קצרים ונעליים גבוהות. היינו ילדי תל אביב. גדלנו בין חצרות צרות, הרבה אספלט ואוטובוסים והנסיעה לחווה החקלאית היתה יום של כיף וסיפקה לבנים מגוון אפשרויות להציק לבנות. עדרנו והשקינו, שתלנו וקצרנו ובסוף היום היינו חוזרים הביתה עם השלל: פרחים, בצל ירוק, גזר או צנוניות, תלוי בעונה.

החווה עוד שם. באותו מקום בפארק הירקון. אנחנו כבר לא. עכשיו באים בשעריה ילדים שבשעות הפנאי המעטות שעומדות לרשותם, מגדלים ירקות באינטרנט. בחווה וירטואלית בשם - FarmVille משחק בפייסבוק שהקטנים מתמכרים אליו ולפעמים גם ההורים. רעיון גאוני שהומצא לפני שלוש שנים על ידי חברת Zynga. סימולציה חקלאית. כל משתתף מקבל חלקת אדמה, כלי עבודה ודשן, חלקם בתשלום ממש ושם הוא מגדל את הירקות שלו, משקה אותם, קוטף וסוחר בהם עם חבריו לרשת החברתית.

באיזו חווה אתם הייתם מעדיפים לעבוד? ספרו לנו בפייסבוק

אם פעם האמינו ילדי העיר שבמושבים ובקיבוצים אוכלים ירקות ישר מהשדה ושותים חלב ישר מהפרה, היום הם בטוחים שהרבה יותר מהר, יעיל והרבה פחות מלכלך, לגדל אותם באינטרנט. עובדה. בתוך 24 שעות צמחו בחלקה שלי, וללא מזיקים, פולי סויה בצבע ירוק עז, חצילים בצבע סגול כהה מבריק ותותים שיהיו מוכנים לאכילה בעוד כמה דקות. וכל זה מבלי לצאת מהבית, מבלי ללכלך את הידיים והנעליים בבוץ ומבלי שאהוד ימשוך לגילי בסוודר הכחול, בתקווה לזכות בקצת תשומת לב.

ואולי זאת הסיבה שכמה רשויות מקומיות בארץ מפעילות חוות חקלאיות, הפתוחות בכל ימי השנה לשיעורי חקלאות בבתי ספר, ובימי שבת וחגים לקהל הרחב.

ביום ראשון של חול המועד נהרו מאות הורים עם ילדיהם לחווה חקלאית בפארק הירקון. 70 דונם של שטח ירוק ופתוח, באחד האזורים הכי אטרקטיביים בתל אביב, על גבול רמת גן. פרדס שנרכש מהטמפלרים על ידי יצחק לייב גולדברג ב-1918. במשך הזמן רכש גולדברג, שכונה על ידי ראש העיר הראשון מאיר דיזנגוף, "הברון הבלתי ידוע", שטחים סמוכים לפרדסו ומסר את כולם במתנה לקק"ל, שהעבירה אותם לעיריית תל אביב. על כך שכל הירוק הזה שרד, נכון לעכשיו, ולא נבלע על ידי מגדלי הנדל"ניסטים, יש להודות לגולדברג. "לפני שמסר את השטח לידי הקק"ל", אומרת שרון רם, מנהלת פרויקטים בחברה שמפעילה את החווה בשביל הרשות לפיתוח כלכלי של עיריית תל אביב, "הוא העמיד תנאי שהשטח כולו יישאר חקלאי וירוק לתמיד ואף פעם לא יבנו עליו שום דבר".

בתחנה הראשונה זרענו חיטה. יואב לוי, רכז ההדרכות, צעד בשדה הבתולי ואחריו שובל של הורים וילדים לבושים במיטב מחלצותיהם. ביום הראשון של חול המועד ההורים היו עדיין מלאי מרץ ועודדו את הילדים להשתתף במשימה. החיטה הוא גידול הדגן השני הכי שכיח בעולם, מסביר יואב, הראשון הוא אורז והשלישי תירס. ומה עושים עם חיטה? "קמח", אומר אבי, אחד הילדים בחבורה. הילדים קיבלו אתי חפירה קטנים, חפרו גומות באדמה, שפכו לכל גומה כמה זרעים וכיסו אותם בעדינות, לא בידיים אלא באתי החפירה, כמתבקש מהמעמד החגיגי והסטרילי משהו. בעוד חודשיים, בחג השבועות החיטה תעמוד זקופה בשדה והילדים מוזמנים לבוא ולקצור אותה ולאחר מכן, בתחנה אחרת בחווה, לכתוש את הגרגירים בעלי ומכתש, לעשות מהם קמח ולאפות פיתות בטבון. "ואיך מבריחים את הציפורים?", שאל יואב. הילדים הסתכלו מסביב, חיפשו דחליל ולא מצאו. את מקומו של הדחליל המסורתי בשדה החיטה תפס דחליל מהדור הבא. דיסקים ישנים ונוצצים בשמש נשזרו על חוטים ונתלו ממעל, מתנדנדים ברוח ומנפנפים משם את הציפורים הרעבות.

כרמי שטרנברג ובתו רתם בת שש גרים ברמת גן, לא רחוק מהחווה, ומכירים את הפעילות. גם בגן של רתם שותלים לפעמים נענע וצנוניות. "הבנים עושים את זה", אומרת רתם, "הבנות לא כי הבנות לא רוצות".

למה, הן לא אוהבות להתלכלך?

"אני חושבת שבנות לא רוצות להתלכלך באדמה אבל אני לא אכפת לי, אני שתלתי נענע".

מאירה פרזיגר ובתה הדר, בת שמונה וחצי, באו מבית שמש ליום כיף עם המשפחה וההורים מארצות הברית. "אנחנו פעם ראשונה כאן", אומרת מאירה, "זה נחמד מאוד, העיקר שאפשר להוציא את הילדים מהבית ומהשגרה. אנחנו יודעים מה זה חקלאות, יש לנו ערוגת תבלינים בגינה". יואב, בן שנה וחצי, בא עם אביו עדו מרמת השרון. הם אינם זורעים חיטה. הם באו לנשום אוויר ולהרגיש את הטבע.

שדה הנוריות נראה כמו שטיח צבעוני ענק. הילדים קופצים בין הפרחים בחדווה אמיתית, מצוידים במספריים, קוטפים נוריות. חלק מההורים עומדים בצד. האדמה בוצית ונדבקת מיד לנעליים. ערן שריד מרמת השרון ממריץ את בנו אופק, בעל רעמת תלתלי זהב מרשימה, בן שלוש וחצי, לקטוף נוריות ולהכין זר הפתעה מתנה לאמא. אופק הכי אוהב את האדומות ואחר כך את הלבנות ואת הכתומות גם. יובל ביגר, בן 10 וחצי, ואמו רותי באים לכאן הרבה. "אנחנו מלטפים חיות, קוטפים פרחים ויש גם שעת סיפור", אומר יובל. "עדיף לעשות את זה כאן מאשר באינטרנט", אומרת רותי שמודעת לתחרות הלא הוגנת.

בפינת הליטוף ליטפנו ארנבים, אבל כלל לא בטוח שהם אוהבים שמלטפים אותם. המדריך מושיט לכל אחד סלסלה שממנה מציץ ארנב זקוף אוזניים, מבוהל ורועד בכל גופו וכל ליטוף רק מגביר אצלו את הרעידות. הוא מסתכל לצדדים כאילו אומד את המרחק בין הסלסילה לשיחים הקרובים. די ברור שאם הארנב יכול היה לדבר הוא היה מעדיף שיניחו לו. חגי ארד ממושב כוכב מיכאל, בין קרית גת לאשקלון, בא ללטף ארנבים עם אשתו ושני ילדיו, אליה וזוהר. "לא בדיוק כדי להסביר לילדים על חקלאות", הוא אומר, "אצלנו הילדים יודעים מאיפה באים הירקות והחלב, אלא כדי להיות עם המשפחה בסביבה עם מסגרת איכותית".

פינת הכבשים היתה ריקה. הכבשים, כמו כבשים, לא מתמסרות בקלות כמו הארנבים המסכנים. הן רבצו בצל ואמרו ללא מלים: "אל תחלמו אפילו על ליטוף", וחוץ מזה הצמר שלהן מלוכלך ומלא בוץ של אחרי הגשמים. נוסף לכך מציעים בחווה שלולית שבה משתכשכות צפרדעים וחיות אחרות, מתחם שבו מגדירים ציפורים ומסמנים אותן כדי לעקוב אחריהן, כוורת שקופה, מסיק זיתים בכרם זיתים, אוהל חפירות בשיתוף פעולה עם רשות העתיקות, תחנה להכנת תכשיטים מצריים קדומים, פינת קדרות ועוד.

אחת האטרקציות המרכזיות בחווה היא "גינה לתושב". תושבי תל אביב יכולים לשכור גינה בגודל 40 מ"ר או 17 מ"ר, לעבד אותה ולגדל פרחים וירקות. "כרגע כל החלקות תפוסות ויש רשימת המתנה", אומרת שרון רם, "אנחנו מפעילים את המקום בהתאם לחזון שלנו, להחזיר את הילדים והמבוגרים לפעילות בטבע".

היה כיף. הילדים התעייפו ורצו ארטיק. ההורים נשמו לרווחה ורשמו וי על המשבצת "מה לעשות עם הילדים בחופש ארוך כל כך". קצת חזון, טבע, חקלאות - ציונות. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו