בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מצפון ועד דרום: הקרקע בישראל מזוהמת ופצועה

הקרקע בישראל גדושה בזיהומים וצלקות: ממפעלי תע"ש, דרך ים המלח ועד חולות סמר. "אסון שאינו מוגדר בשום חוק ואינו כלול באף מסגרת בטיחותית"

3תגובות

כמה שנים לאחר שהתחלתי לעבוד ככתב לענייני סביבה צלצל אליי מומחה למים. הוא גילה לי את מה שהיה עד אז מוכר רק לקומץ מדענים: על פי סקרים ובדיקות שנערכו באותו זמן, כתם ענק של זיהום שמקורו במתקן של התעשייה הצבאית (תע"ש) שפעל בעבר בלב גוש דן, הולך ומתפשט בקרקע ובמי התהום. הוא משבית קידוחי מי שתייה ויוצר גזים העשויים להיפלט לחניונים וקומות מרתף ולהוות סיכון בריאותי.

הקרקע בישראל פצועה ומצולקת, גדושה בזיהומים כמו אלו של מפעל תע"ש. בחופי ים המלח נפערים ללא התראה בולענים, ומצוקים בחוף הים התיכון מתמוטטים כתוצאה מפעילות אדם. על פי ההערכה, עלות הניקוי והשיקום של זיהומים באתרים תעשייתיים בלבד תגיע ליותר מתשעה מיליארד שקלים. בחופי ים המלח ובדיונות החול של הערבה שנכרו לטובת בנייה, הנזק הוא בלתי הפיך.

מה שעוללנו לקרקע אינו תוצאה של חמדנות בלבד או קוצר ראייה. במקרים רבים מדובר בצרכים חיוניים שהמדינה בראשית ימיה היתה להוטה לנצלם ולא ידעה להעריך נכון את המחיר הסביבתי. היו אלו מוסדות מטעם המדינה, ולא האחים עופר או טייקונים אחרים, שהחלו לחפור את מכתשי הנגב לצורך כריית פוספטים - כי זה היה מקור הכנסה חיוני. היתה זו התעשייה הצבאית הפועלת מטעם המדינה שזיהמה את הקרקע בגוש דן במהלך פעולות לייצור נשק כי היה בכך הכרח ביטחוני. אבל היו ועדיין יש מקרים שבהם האינטרס הכלכלי וחוסר מודעות מתמשך של ההשלכות הסביבתיות מוסיפים לנזקים שכבר נגרמו.

יואב גלאי

האם יש דרך להציל את הקרקע המזוהמת? בוא לדבר על זה בפייסבוק

את הפגיעות בקרקע ניתן למצוא מנהריה בגליל ועד סמר בדרום הערבה. בנהריה שכן מפעל איתנית שייצר אסבסט ובין השאר מכר לתושבים שאריות חומר גלם שבו הם השתמשו בין השאר כתשתית לדרכים. כאשר סיירתי במקום לפני כמה שנים עם פעילת הסביבה, אורית רייך, כמעט בכל רחוב או חצר בחלק מהשכונות, היא איתרה גושים של אסבסט מתפורר. חשיפה לאסבסט גורמת למחלות ממאירות ויש חשש שחשיפה נרחבת לחומר זה שפוזר בגליל המערבי גרמה לעלייה במספר מקרי המזותליומה - מחלה ממאירה ללא מרפא. רק לאחר מאבק ארוך שנים שאותו הובילו אנשים כמו רייך, גייסה המדינה משאבים כדי להתחיל לפני כשנה במבצע ניקוי נרחב של הקרקע. בעלי המפעל, שנסגר בינתיים, חויבו לממן חלק מפרויקט הניקוי אך הם הגישו עתירה לבית משפט נגד החלטה זו.

מפעלי תעש ומפעל תעשיות-אלקטרוכימיות בעכו שבו ייצרו בעבר את החומר פי.וי.סי השאירו אחריהם כתמי זיהום גדולים בקרקע. כאשר מבקרים במתחם של מפעל תע"ש בגוש דן שבו אחד ממוקדי הזיהום הגדולים ביותר, קשה להבין מה לא בסדר במקום, מאחר ואין בו ריחות רעים או מראות של ערימות פסולת. אבל מתחת לקרקע שפונתה זה מכבר מכל המתקנים הביטחוניים, יש כמויות גדולות של ממיסים רעילים ומתכות כבדות שבהם השתמשו לייצור תחמושת. הם נשפכו לקרקע ללא טיפול מתאים, בתקופה שבה עדיין לא הוצבו למפעלים דרישות למניעת זיהומים.

חומרים אלו מוסיפים לנדוד בקרקע ומשם למי התהום על פני שטח של עשרות קילומטרים רבועים. רשות המים עורכת יותר מעשור סקרים וקידוחים במקום, אך פתרון כולל שבו ישאבו את המים המזוהמים או יטפלו בהם בקרקע, עדיין לא יושם.

לא רחוק מגוש דן, בחופים של נתניה, הרצליה ואשקלון מסכנים מתרחצים ונופשים רבים בכל קיץ את חייהם. זה קורה בזמן שהם חולפים למרגלות מצוק החוף הנמצא בערים אלו בסכנת התמוטטות וכבר גרם למותו של אדם לפני כשלוש שנים.

מצוק חוף נשחק באופן טבעי בגלל מכות גלי הים, סחף הרוח וחלחול מי גשמים. אך בשנים האחרונות גרמה הקמת מבנים ימיים כמו מרינות לחסימת זרם החול הטבעי המגיע לחופים מהים. כתוצאה מכך התמעט החול בחופים והמצוק נותר ללא שכבת מגן בפני הגלים. הקמת שוברי גלים וחומות מגן רק צמצמה את הנזק, אך במקומות רבים המצוק מוסיף להתמוטט.

גיל כהן מגן

את הנזק שנגרם לקרקע מאתרי הפסולת שפעלו ללא אמצעים למניעת התפשטות זיהום, ניתן עדיין לראות באחד הסמלים המרכזיים של מפגעי הסביבה בישראל, הר הפסולת חיריה שאינו פועל כבר 14 שנים. שנה לפני שנסגר טיפסתי על ההר לאחר גשמים עזים שירדו מסביבו, ומצאתי את עצמי על מדרון שעמד להתמוטט אחרי שהגשם ערער את יציבות ההר. הגשמים האיצו את תהליך שטיפת הזיהום שנוצר בהר אל עומק הקרקע. היום מנסים לשקם את ההר באמצעות ייצוב המדרונות, איסוף הנוזלים היוצאים ממנו וניקוז גז דליק הנוצר בו במהלך התפרקות הפסולת. יש עוד עשרות אתרים כאלו, אם כי קטנים יותר, שבהם הזיהום ימשיך לחלחל אל הקרקע במשך שנים רבות.

בנגב עוסקים אדריכלי נוף כבר יותר מעשר שנים במשימה הסיזיפית של שחזור צורות הנוף שנהרסו באתרים שונים שהם פעלו מכרות להפקת פוספטים וסוגי אבן שונים. המדינה שהחריבה בשיטתיות את נופי הבראשית לטובת מחצבים הקימה בסופו של דבר קרן מיוחדת לשיקום מחצבות. אבל גם מיטב אדריכלי הנוף לא יכולים להחזיר במקרים רבים את מראה הנוף הטבעי לאחר שסולקה ממנו שכבת קרקע עמוקה.

"אסון שאינו מוגדר בשום חוק ואינו כלול באף מסגרת בטיחותית", כך הגדירו כותבי מסמך מדיניות לאזור ים המלח מטעם המשרד להגנת הסביבה את תופעת הבולענים. בורות אלו הנפערים ללא התראה הם תוצאה של ירידת מפלס ים המלח. ירידה זו נגרמה בעקבות ניצול המים שהגיעו לים מנהר הירדן לטובת שתייה והשקיה חקלאית, וכתוצאה משאיבת כמות גדולה של מי הים לצרכים תעשייתיים. ירידת המפלס הותירה קרקע חשופה ומתחת לה גושי מלח. מי תהום מתוקים יותר חדרו אל הקרקע לאחר ירידת המפלס, המיסו את גושי המלח, וגרמו להתמוטטות פני הקרקע היוצרת את הבולענים.

כיום יש סמוך לים המלח ההולך ונסוג קרוב לאלפיים בולענים ומספרם רק ילך ויגדל. כל עוד יורד מפלס הים אין שום דרך למנוע את התופעה. כל מה שנותר הוא להציב שלטי אזהרה ולהכריז על שטחים גדולים כבלתי נגישים למטיילים הרבים המגיעים לאזור. הקרקע לא נעזבה לנפשה גם בפינות מרוחקות ביותר, בדיונות החול של הערבה הנושקות לגבול עם ירדן. בתחילה נכרו החולות לטובת פיתוח שטחים חקלאיים ובשנים האחרונות לטובת הרחבת הבנייה בעיר אילת.

בחודשים האחרונים נכרה בדרום הערבה חול בחלק מדיונת סמר העשירה בערכי טבע נדירים, והופך לחומר גלם לענף הבנייה באילת. אתר זה ממחיש יותר מכל שהלקחים על הנזק העצום שגרמנו לקרקע ולמערכות האקולוגיות שהיא מקיימת, עדיין לא נלמדו במלואם.

בסמר מנצח ההיגיון הכלכלי הגס וחסר החזון. רשויות המדינה העדיפו להתעלם מהנכס האקולוגי הנדיר שהם עומדות להשמיד והעדיפו לחסוך את הכסף שהיה צריך לשלם עבור הובלת חול ממקומות רחוקים יותר. "בעלי החיים כאן לא יכולים לשכור דירה חדשה ולעבור אליה אחרי שהבית שלהם יושמד", הסבירה לי במהלך סיור במקום חוקרת הדיונה, יעל אולק מאוניברסיטת חיפה. "הם ייכחדו כפי שכבר נכחדו חיות בר בדיונה שבה כרו בעבר". חוקר אחר הסביר שאף שיקום לא יועיל אחרי שמסלקים את שכבת הקרקע שבה נמצא כל הצומח המקיים את שאר היצורים. דיונת סמר תישאר עירומה ושוממה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו