בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האתר שחשף מהפכה תודעתית של האנושות, רגע לפני הולדת הציוויליזציה

בדרום מזרח טורקיה נחשפים שרידי המקדש הקדום בעולם, שמשנה את האופן שבו ארכיאולוגים מבינים את אחת ההתפתחויות המרכזיות ביותר בתולדות האנושות - המהפכה החקלאית

83תגובות

אורפה עיר הנביאים. כך מכונה בפי המקומיים העיר הזאת, השוכנת בדרום מזרח טורקיה, בין נהרות הפרת וחידקל. המסורת מספרת שאורפה היא הגלגול המודרני של אור כשדים: כאן, על פי אגדת המקום, נולד אברהם, כאן שלט באכזריות נמרוד המקראי, כאן התייסר איוב בשל ההתערבות הנוראית בין האל לשטן. יש המרחיקים לטעון שאפילו משה התיישב באזור הזה לשבע שנים. ומכל האגדות שאופפות את העיר ואת סביבתה, הגרנדיוזית ביותר מספרת על כך שאדם וחווה נפלטו אל המרחב המיתולוגי הזה היישר מגן עדן.

ייתכן שהמיתולוגיה אינה רחוקה כל כך מהאמת: במרחק חצי שעת נסיעה מאורפה נמצא אתר ארכיאולוגי שמסמן התפתחות מכוננת בתולדות המין האנושי. האתר הזה, טוענים ארכיאולוגים, משנה את האופן שבו עלינו להבין את אחת מנקודות התפנית הדרמטיות ביותר בסיפור ההתהוות של האנושות, רגע לפני הולדת הציוויליזציה.

האתר זוהה לראשונה ב-1963, כאשר קבוצה של ארכיאולוגים אמריקאים וטורקים באה אל רכס הרים המשקיף אל המישורים הצחיחים המקיפים את אורפה. הרכס הזה, הידוע כגובקלי טפה (Göbekli Tepe), היה מוכר אז לתושבי הסביבה בעיקר בזכות עץ המשאלות הבודד המתבלט למרחקים מפסגתו הקירחת. בעת סקירת השטח, הארכיאולוגים נתקלו בכמה אבני גיר יוצאות דופן שבצבצו מהקרקע. היו אלה אבנים גדולות, מלבניות, מעוצבות, ללא ספק מעשה ידי אדם. אך הממצאים לא הרשימו במיוחד את החוקרים: הם הניחו שמדובר בקברים ביזאנטיים, חיברו את דו"חותיהם ועזבו את המקום.

וינסנט ג. מוסי / נשיונל גיאוגרפיק

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות המגזין ישירות אליכם

תקופה ארוכה לא גילו חוקרים עניין רב באתר. רק ב-1994, ארכיאולוג גרמני בשם קלאוס שמידט, שחיפש אחר אתר חפירות חדש, קרא את הדו"חות שחוברו על המקום והחליט לנסוע לשטח כדי לבחון את הממצאים בעצמו. בתוך זמן קצר הוא הבין שהארכיאולוגים שסקרו את גובקלי טפה שלושה עשורים קודם לכן החמיצו לחלוטין את ממדי התגלית שלמרגלותיהם: מה שניצב שם על הרכס, בינות לנופים העתיקים של ראשית הציוויליזיציה האנושית, היה הרבה יותר עתיק והרבה יותר משמעותי מבית קברות עלום מימי הביניים.

בחפירות ששמידט מנהל מאז במקום, הוא חשף לא פחות משישים פסלי אבן גיר גדולי ממדים. בשכבות העתיקות ביותר של האתר, המונוליתים הללו מתנשאים לגובה של ארבעה עד חמישה מטרים וחצי - פי שלושה מגובה אדם. לכל אחד מהפסלים צורת T, וכל אחד מהם שוקל כמה טונות. המונוליתים מסודרים בשמונה מבנים מעוגלים גדולים ברחבי האתר, ובמרכז כל אחד מהמבנים הללו ניצבים זה מול זה שני עמודים הגבוהים באופן ניכר מאלה המקיפים אותם. המונוליתים מעוטרים בתחריטים מורכבים ורבי רושם המייצגים נחשים, עכבישים, שוורים, חזירי בר, שועלים, עקרבים, חמורי בר, צבאים, עגורים, ברווזים, נשרים וצבועים. לצד פסלי אבן שעליהם תחריטים, ניצבים גם מונוליתים עם פיסולים שלמים, תלת-ממדיים, של חיות שונות. כל זה נעשה באמצעות כלי אבן בלבד.

המונוליתים הובאו כנראה לאתר ממחצבה במרחק כמה מאות מטרים; המבנים המעוגלים שבהם הוצבו הפסלים האלה חצובים אל תוך ההר, והם כוללים קיר וספסל אבן שמקיפים אותם. עד היום נחשפו לאור רק אחוזים בודדים מהאתר. סריקות שערכו החוקרים בשיטות גיאומגנטיות מעלות כי יש עוד 12 מבנים מעוגלים מתחת לפני הקרקע, ובהם לפחות עוד 200 פסלי T.

ארכיאולוגים שמתארים את גובקלי טפה אינם בוחלים בסופרלטיבים. "האתר הזה מדהים", אומרת פרופסור אנה בלפר-כהן מהאוניברסיטה העברית, ארכיאולוגית העוסקת בתקופת המהפכה החקלאית, שביקרה פעמיים באתר ומעורה במחקר עליו. "אתה לא מבין בכלל את העוצמה של המקום. אני נדהמת מהעוצמה, מהיופי, מהביצוע. מי שעשו את זה היו אמנים מדהימים". גם פרופסור טרבור ווטקינס, ארכיאולוג מאוניברסיטת אדינבורו שעוסק במהפכה החקלאית ועוקב מקרוב אחר החפירות במקום, אומר כי "האתר הזה הוא חסר תקדים לחלוטין. מעולם לא ראינו דבר כזה".

שמידט, מצדו, כבר הכריז בראיון לנשיונל ג'יאוגרפיק שבתוך עשר עד חמש עשרה שנה גובקלי טפה יהיה מפורסם יותר מסטונהנג'. גם רבים מהמבקרים במקום נוהגים להשוות אותו לאתר הבריטי הנודע, אבל יש לפחות הבדל משמעותי אחד בין שני האתרים: גובקלי טפה מתוארך לתקופה של לפני כמעט 12 אלף שנה, כלומר כמעט 7,000 שנה לפני שהוצבו המונוליתים הראשונים בדרום אנגליה.

ציידים-לקטים בעלי עוצמה

למעשה, בגובקלי טפה נמצאו המונוליתים העתיקים ביותר בעולם. השכבות העתיקות באתר אמנם מתוארכות לתקופת המגדל הקדום ביריחו, אך הן מפותחות ממנו בהרבה מבחינת היקף המבנים והתרבות הסמלית במקום. עם זאת, שמידט לא גילה באתר סימנים לצמחים או לבעלי חיים מבויתים. בהתחשב בכך, המסקנה כמעט בלתי נתפשת: המבנים הללו הוקמו לפני המהפכה החקלאית, הידועה גם כמהפכה הניאוליתית - כלומר, לפני תקופת המעבר של בני האדם ממבנה חברתי וכלכלי של ציידים-לקטים, לחברות מורכבות יותר המכלכלות את עצמן באמצעות ביות בעלי חיים וצמחים.

העובדה שגובקלי טפה נבנה לפני המהפכה החקלאית התקבלה תחילה אצל הארכיאולוגים בחשדנות רבה. עד גילוי האתר, לארכיאולוגים לא היו עדויות שציידים-לקטים יכלו לבנות מבנים בסדר גודל כזה. "המון אנשים יגידו לך שמדובר כאן בחברות חקלאיות, כי פשוט קשה להם לקבל את הטענה שציידים-לקטים בנו את הדבר המונומטלי הזה", אומרת בלפר-כהן. "אנחנו לא מכירים עוצמה כזאת אצל ציידים-לקטים".

בני המין האנושי חיו כציידים-לקטים במשך כשני מיליון שנה. הם התקיימו בחבורות קטנות וניידות של 25 עד 40 איש, ולא גרו במבני קבע. הם ניזונו, כמו שאר בעלי החיים, מכל הבא ליד, ללא מניפולציה משמעותית של הסביבה. צמחי הבר וחיות הבר היו מקור מחייתם. לפני 10,500 עד 8,000 שנה כל זה השתנה. בדרום מזרח טורקיה, בצפון סוריה ובמערב עיראק התרחשה אז המהפכה החקלאית - מההתפתחויות המשמעותיות ביותר שידעה האנושות בכל תולדותיה. אז החלו בני אדם לתרבת חיטה, שעורה, קטניות, אפונה ועדשים, וגם לביית כבשים ועזים, תוך כדי התאמת המינים הללו לצורכיהם. כיוון שטכנולוגיית הביות אפשרה לבני אדם לייצר מזון בכמות הולכת וגדלה, ההתפתחות הזאת היתה שזורה בהתבססות ההתיישבות בכפרי קבע ובגידול משמעותי ביותר באוכלוסייה.

הבעיה בגובקלי טפה מתחילה בכך שלא ברור כיצד יכלו ציידים-לקטים לתכנן, להקים ולעצב את המבנים הללו ללא התמחות בעבודה ושאר ההיבטים של ארגון חברתי מורכב, המופיעים בצורה מפותחת רק בעולם שלאחר המהפכה החקלאית. שמידט מעריך שמאות בני אדם השתתפו במאמצים לאורך תקופות ארוכות. ארכיאולוגים אמנם מכירים את תופעת ההתקבצות של קבוצות שונות של ציידים-לקטים למטרות חברתיות כמו זיווג, אך אלה היו מפגשים קצרים שלא הותירו אחריהם מבנים מונומנטליים מהסוג שהתגלה בגובקלי טפה. כאן הם נדרשו לשתף פעולה לצורך מפעל אדיר שאינו מוכר מהעולם שלפני הכלכלה החקלאית והתיישבויות הקבע.

ברטולד שטיינהילבר / לאיף

"אני מנסה לחשוב איך הם הצליחו לעשות את הקומבינה האדירה הזאת", אומרת בלפר-כהן. "הם היו צריכים להיות סופר-מתוחכמים. איזה מנגנונים אדירים אפשרו גם את ההקמה של האתר וגם את הקיום של האנשים שבנו אותו? למה הם הסכימו לעבוד? היו להם עבדים?", היא תוהה. עד כה העריכו מרבית החוקרים שתופעת העבדות הופיעה רק אחרי המהפכה החקלאית.

שאלה מרכזית ביותר שעולה מהממצאים נוגעת לתפקידו של גובקלי טפה בעולם של ציידים-לקטים. למרבית החוקרים אין ספק שמדובר במרכז פולחן מפותח, שמעוגן באידיאולוגיה שאפשר רק לשער את טיבה. לא הרחק מהאתר נמצאו לפחות עוד שניים או שלושה אתרים עם סימנים לקיומם של עמודי T רבים, ושמידט רואה בהם אתרי פולחן שמסונפים לגובקלי טפה. חוקרים אחרים רואים בהם אתרים נפרדים לחלוטין ששימשו קהילות אחרות, אך כך או כך ברור למרבית הארכיאולוגים שגובקלי טפה שירת תפקיד פולחני עבור אוכלוסייה משמעותית של ציידים-לקטים שהתאספו ממרחב גדול למדי.

מבחינה זו, גובקלי טפה אינו מתיישב עם אחת התפישות המקובלות ביותר בנוגע למהפכה החקלאית ולאופן התפתחות החברה האנושית. במאה השנים האחרונות, הנחת המחקר הרווחת היתה שהתרבות הסמלית והפולחנית שהתגלתה בגובקלי טפה אינה יכולה להופיע לפני המהפכה החקלאית. חוקרים הניחו שתרבות פולחנית מפותחת היא בהכרח התוצר של הצרכים החברתיים והפסיכולוגיים שמופיעים רק לאחר התרחשות המהפכה הזאת.

הפסיכולוג והאנתרופולוג הבריטי רובין דנבאר וחוקרים אחרים טוענים שבקבוצות הגדולות מ-150 איש, שהתחילו להופיע בתקופת המעבר מחברת הציידים-לקטים לחברה החקלאית, אנשים אינם יכולים לקיים יחסים משמעותיים עם כל חברי הקהילה. בחברות גדולות יותר, נוצר הצורך בגיבוש נורמות ואידיאולוגיה מפותחת של קהילה, שיתווכו את היחסים החברתיים.

"ברגע שמתפתחת קהילה גדולה יותר, וברגע שאתה מתחיל להתיישב ובונה לעצמך את הבית שלך ויש לך אדמות שאתה מעבד, אז מתחילות הבעיות שאנו מכירים היום", אומר פרופסור נייג'ל גורינג-מוריס מהאוניברסיטה העברית, שחוקר את המעבר מחברת ציידים-לקטים ליישובי קבע. "מה קורה אם אתה לא מסתדר עם השכן? זה לא כמו בחבורה של ציידים-לקטים שאתה יכול לקום ולעזוב ולהצטרף קבוצה אחרת. בתהליך הזה גם נוצר הרכוש, ועולות כל הבעיות של השוויוניות. אז חייבים לבנות כל מיני מנגנונים כדי להפחית את הלחצים. אלה יכולים לכלול כל מיני יסודות של סימבוליקה, ומשם אנחנו מגיעים לדת".

אם כן, מרכז פולחן מפותח כמו בגובקלי טפה אינו מוצא את מקומו בסיפור הזה. האתר לא אמור היה להופיע בתקופה שקדמה למהפכה החקלאית. "אם אלים היו קיימים בדמיונם של האנשים הנאוליתיים, סביר ביותר להניח שצורות ה-T הן הייצוג המונומנטלי הראשון לאלים, למיטב ידיעתנו", כתב שמידט במאמר אקדמי שפרסם ב-2010. הוא טוען שעשרות המונוליתים המסתוריים שגילה מייצגים ישויות על-טבעיות דמויות אדם ממין זכר. בחלק מפסלי האבן האלה ניתן למצוא תחריטים של זרועות אנושיות דקיקות, או חגורות שמכסות אזור חלציים; "כיוון שפניהם לעולם אינן מוצגות, נראה שהם ישויות על-טבעיות ואימפרסונליות מעולם אחר, שנאספו בגובקלי טפה לאיזשהן מטרות שאינן ידועות עד כה", כותב שמידט במאמרו.

שני פסלי ה-T הנמצאים במרכז כל אחד מהמעגלים ומתנשאים מעל לכל שאר אסיפת המונוליתים, מייצגים, לדעת שמידט, תאומים או אחים. נכון לעכשיו, משמעות המעמד של שני הפסלים האלה נסתרת מעיניו. שמידט גם גילה, להפתעתו, שהמבנים והמונוליתים שבתוכם כוסו בכמויות אדירות של עפר זמן לא רב לאחר חציבתם אל תוך ההר. הוא מעריך שגם לכך היה תפקיד טקסי במרכז הפולחן.

יש גם פרשנויות אחרות לסימבוליקה של גובקלי טפה, אך גם אם לא כולם מקבלים את כל פרטי פרשנותו של שמידט למונוליתים ולממצאים האחרים, נראה שיש הסכמה הולכת וגוברת שהכרונולוגיה המקובלת מתהפכת בגובקלי טפה. העולם הפולחני העשיר שנחשף שם אינו יכול להיות תוצר של המהפכה החקלאית, אלא קודם לה.

אך שמידט אינו מסתפק בקביעה הזאת. "הכמויות היוצאות דופן של עצמות בעלי חיים שנמצאו באתר מעידות על קיומן של סעודות גדולות ועל צריכה של כמות אדירה של בשר", כותב שמידט בדואר אלקטרוני מברלין. "לסעודות הללו היה ככל הנראה מניע דתי, אבל גם היה להן היבט פרקטי מאוד. על מנת לבנות את המבנים המונומנטליים, אנשים מאזור נרחב יותר נדרשו להתאסף ביחד. הסעודות הנשנות הללו ודאי יצרו לחץ על האפשרויות הכלכליות של חבורות הציידים-לקטים. בוודאי היה להם קשה להסתמך על ציד בלבד לצורך הבטחת אספקת המזון לקבוצה גדולה של אנשים שהתאספו בגובקלי טפה - במועד מוגדר! - לרגל מאורעות מיוחדים. אולי בתגובה ללחץ שנוצר, הציידים-לקטים התחילו לחפש אחר מקורות מזון ושיטות עיבוד חדשות. לפי תרחיש כזה, לאמונות ולמנהגים דתיים היה תפקיד מפתח באימוץ שיטות עיבוד אינטנסיביות ובמעבר לייצור מזון".

מבעד לניסוח הזהיר הזה ניצבת טענה מרחיקת לכת. שמידט אינו טוען רק שהמרכז הפולחני בגובקלי טפה קדם למהפכה החקלאית - תופעה מפתיעה כשלעצמה - הוא גם טוען שייתכן שהמרכז הזה שיחק תפקיד מפתח במהפכה החקלאית בדרום מערב אסיה: אידיאולוגיה שקדמה למהפכה החקלאית אפשרה את שיתוף הפעולה הנרחב בגובקלי טפה, ובתהליך בניית מרכז הפולחן נזרעו זרעי הביות באזור. עם התיאוריה הייחודית הזאת, נכנס שמידט לזירה צפופה למדי של הסברים למהפכה החקלאית.

ברטולד שטיינהילבר / לאיף

המחלוקת החקלאית

מאז שהתיאוריות הראשונות להסברת המהפכה החקלאית החלו להתגבש בסוף המאה ה-19, מרביתן נטו לראות במעבר לחקלאות תוצר של אילוצים סביבתיים, לרוב אקלימיים או דמוגרפיים, שדחקו את בני האדם לאמץ את טכנולוגיית הביות מתוך כורח. התיאוריה המרכזית הראשונה להסברת המהפכה החקלאית גובשה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לפי התיאוריה הזאת, הידועה כתיאוריית נווה המדבר (Oasis Theory), שינויי אקלים היו הגורם המרכזי לאימוץ הביות. הארכיאולוג האוסטרלי גורדון צ'יילד, שהיה ממובילי התיאוריה, טען שההקצנה בתנאים האקלימיים דחקה את בני האדם למצוא דרכים חדשות לכלכל את עצמם, וכך הם גילו שיטות לביות בעלי חיים וצמחים.

בשנות ה-40 וה-50 החלו להימצא ראיות לכך שבתקופה האמורה לא התרחשו שינויי אקלים משמעותיים מספיק שיכלו להצדיק את מהפכת הביות. הארכיאולוג האמריקאי רוברט בריידווד פיתח אז תיאוריה חלופית שלפיה המהפכה החקלאית התרחשה דווקא באזורים שבהם אבות ואמהות האנושות התגוררו מלכתחילה - "באגפים ההרריים של הסהר הפורה", כדבריו. באזורים אלה אכן נמצאו אז עדויות לניצנים של חקלאות, שחיזקו את התיאוריה. בעוד שצ'יילד הניח את התשתית לגישה שלפיה המהפכה החקלאית היתה תוצר של דוחק וכורח, בריידווד ניסח לראשונה את עיקרי הגישה שלפיה המעבר לחקלאות נבע מבחירה מכוונת של בני אדם, בשל רצונם לשפר את תנאי מחייתם.

בסוף שנות ה-60 דחה הארכיאולוג האמריקאי לואיס בינפורד את הטענות האלה. לפי גישתו, בלי אילוץ חיצוני לאימוץ טכנולוגיות הביות, בני האדם לא היו עושים זאת. הוא הסתמך בעיקר על מחקרים אנתרופולוגיים שהציגו תמונה חיובית ביותר של חיי הציידים-לקטים בעולמם הקדם-חקלאי. הגישות של צ'יילד ועמיתיו לגבי שינויי אקלים הופרכו נכון לאותה העת, ובינפורד זיהה את הגורם המרכזי למהפכה החקלאית בגורם אחר: גידול באוכלוסייה האנושית, שהביא לגידול בדרישה למזון. אימוץ החקלאות היה לדידו הפתרון שהתקבל על ידי הציידים-לקטים על מנת להתמודד עם הלחץ שנוצר.

בשנות ה-90 זכה ההסבר האקלימי לעדנה. ממצאים חדשים הראו שלפני כ-13 אלף שנה החלה תקופה הידועה כ"קיפאון הגדול" (Younger Dryias). בתקופה הזו, שנמשכה כאלף שנה, האקלים נהיה קר יותר ויבש יותר. מודלים היסטוריים חדשים הטמיעו את הממצאים האלה והחלו להסביר את אימוץ הביות כתגובה סתגלנית של הציידים-לקטים לתנאים האקלימיים החדשים.

כיום, אי אפשר להצביע על תיאוריה מקיפה שנחשבת להסבר המוביל להתהוות המהפכה החקלאית. ברור לחוקרים שהיא התרחשה בתנאים שונים במקומות ובזמנים שונים, ושהתהליך היה ארוך והדרגתי יותר מכפי שהניחו התיאוריות המוקדמות. עם זאת, מרבית החוקרים עדיין מקבלים גרסאות מעודנות יותר של התיאוריה הדמוגרפית או התיאוריה האקלימית - או שילובים שונים של שתיהן.

על אף שלא ניתן למצוא היום חוקרים שיתעלמו מההשפעות הללו בהסברים שלהם להתבססות המהפכה החקלאית, ישנה קבוצת מיעוט שטוענת שהשפעות הסביבתיות אינן ממצות את העניין, או אינן עושות את העבודה. "מה לעשות שהביות של הצמחים והחיות לא התחיל לפני 13,000, עם תחילת ה-Younger Dryias", אומר הארכיאולוג פרופ' אבי גופר מאוניברסיטת תל אביב, שעוסק בפרה-היסטוריה של הלבנט; "יש כאן אי התאמה בזמנים. חוץ מזה, מדובר באירוע אקלימי אירופי ולא ברור עד כמה היתה לו השפעה על האזור שלנו", הוא טוען. גם אם היתה השפעה כזאת, הוא אומר, לא ברור בכלל מה היה טיבה בכל אזור ובכל נישה: “אם יבש יותר, אז זה אומר שהיה פחות גשם. אבל אם היה קר יותר, גם היה פחות אידוי. אז מה קרה לסביבה? היא הפסידה או הרוויחה מים? אנחנו לא תמיד יודעים".

עד כאן הסיפור האקלימי. גם לגבי הטיעון הדמוגרפי יש לו ולחוקרים אחרים ביקורת רבה. קבוצה של חוקרים צרפתיים בהובלת ז'אן פייר בוקה-אפל (Jean-Pierre Bocquet-Appel) הראתה בשנים האחרונות שהגידול הדרמטי באוכלוסיה האנושית באזורים שונים בעולם התחיל מאות שנים אחרי תחילת הביות, ולא קודם לכן. מסיבה זאת, אומר גופר, לא ניתן לטעון שהגידול באוכלוסיה הוא הגורם המרכזי לביות. "יש איזשהו עיכוב בין הרגע שבו המהפכה החקלאית מתרחשת, כלומר מאמצים צמחים מבויתים, לדוגמה, ועד שהגרף הדמוגרפי קופץ וצובר תאוצה. זה פער של 500 עד 1,000 שנה. המודל הזה אומר שאתה קודם מביית ורק אחר כך האוכלוסיה גדלה". לדברי גופר, הטענה הזו מקובלת כיום על רבים מהחוקרים.

ארכיאולוגים כמו גופר דוחים את התיאוריות, המזהות את הגורמים למהפכה החקלאית רק באקלים או בדמוגרפיה. "אז מה חסר בתמונה? בני אדם", הוא אומר.

בשנים האחרונות החלו להתחזק תיאוריות שלפיהן ציידים-לקטים אימצו את הביות גם בשל שינויים חברתיים ופסיכולוגיים. התיאוריות הללו לפעמים משלימות את התיאוריות הסביבתיות ולפעמים סותרות אותן.

אחד ההוגים המרכזיים ביותר שדגלו בגישה מסוג זה היה הארכיאולוג הצרפתי ז'אק קוואן, שב-1994 פרסם ספר בשם "הולדת האלים, הולדת החקלאות". קוואן טען שלמהפכה החקלאית קדמה מהפכה במחשבה - "מהפכה של סמלים", שהתנתה את המהפכה החקלאית. לטענתו, הציידים-לקטים עברו שינוי אידיאולוגי ששינה את האופן שבו הסתכלו על הטבע. רק אז הם יכלו לביית אותו. שמידט, שמזהה בגובקלי טפה את אותו שינוי אידיאולוגי מרחיק לכת, הוא במידה רבה ממשיך דרכו של קוואן.

קוואן ביסס את התיאוריה שלו על ממצאים מהאתר מורייבת בצפון סוריה, שבו ניהל את החפירות בראשית שנות ה-70. הוא מצא באתר ייצוגים של שוורים ושל נשים; בשוורים הוא זיהה דימוי של אל זכרי ובייצוגי הנשים הוא ראה אלת פריון. ייצוגים אלה היו לתפישתו ראיות ראשונות לפולחן מפותח של ישויות אלוהיות דמויות אדם.

כאשר הציידים-לקטים ניצבו בפני דמות האל העוצמתית של השור, השתקף אליהם כוח האון שהם עצמם הטעינו באליל. הדימוי האלוהי הזה, כפי שכתב הארכיאולוג איאן הודר בתארו את תפישת העולם של קוואן, ייצג "ישויות נעלות המציעות פסיכולוגיה חדשה של האדם, שנשלט על ידי כוח אלוהי מואנש המביט מטה". הדמות האלוהית הביטה מטה אל האדם ושלטה בו, והאדם הטמיע את נקודת המבט העליונה הזאת בעצמו. כך קרה שהוא התחיל להבין את היכולת שלו לשלוט בטבע; כך הכירו הציידים-לקטים בנפרדותם מהטבע ובכוחם לבצע מניפולציות בחי ובצומח.

אלא שעם הזמן החלו להתגלות יותר ויותר בעיות עם תמונת העולם של קוואן. ארכיאולוגים הצביעו על כך שלא נמצאו ייצוגים רבים של אותם שוורים ואלות פריון שעמדו בלב התיאוריה שלו, והם החלו לבקר אותו על חוסר הדיוק של טיעוניו. עם זאת, הרעיון המרכזי של קוואן, שהסימבוליקה המפותחת קדמה לכלכלה החקלאית, החזיק מעמד נגד הביקורת. סיבה מרכזית אחת לכך היא גובקלי טפה.

לכאורה, גובקלי טפה אינו מתיישב עם הטענות של קוואן. הדימוי היחיד של אשה באתר כונה על ידי שמידט "גרפיטי", והשוורים הבודדים שמסותתים על לוחות האבן הגדולים נבלעים בין אין-ספור דימויים אחרים של בעלי חיים. אך בכל הנוגע לרעיון המרכזי של קוואן, ברור שהאתר הוא הוכחה מובהקת לקיומו של עולם פולחני מורכב שקודם למהפכה החקלאית. "קוואן כנראה צדק, אבל מהסיבות הלא נכונות", אומרת בלפר-כהן.

"גובקלי טפה מחייב אותך להבין ולקבל שחלו בתקופה הזאת שינויים גדולים בתחום החברתי והסימבולי", אומר גופר. "התפישה הקלאסית של האתנוגרפיה היתה שציידים-לקטים חיו בקבוצות קטנות, בלי מבני קבע, נעו בשטח במהירות, בלי מנהיגות קבועה ובלי כלכלה של אחסון וצריכה. גובקלי טפה בא והציג מודל אחר המעיד על שינוי דרמטי שקדם לחקלאות. העדויות קיימות באתרים אחרים, אבל לא בעוצמות כאלה".

לדברי ווטקינס, "הספר של ז'אק היה נבואי במובן מסוים. אנו מוצאים כיום אתרים עם ממצאים מרשימים שבאופנים מסוימים תואמים את הדרך שבה הוא תפש את התקופה. הספר שלו הצביע על כך שמשהו בסיפור היה צריך להשתנות, וכאן נכנס גובקלי טפה לתמונה. למרבה הצער, ז'אק מת כשהחפירות בגובקלי טפה היו בשלב מוקדם".

לצד גובקלי טפה, התגלו בשנים האחרונות אתרים נוספים שחיזקו את תפישת הכרונולוגיה של קוואן, שלפיה התפתחות תודעתית, אידיאולוגית, פרוטו-דתית, קדמה למהפכה החקלאית: בקרבת האתר הטורקי יש שניים עד שלושה אתרים נוספים שלא נחפרו בינתיים, ובהם ככל הנראה נמצאים פסלי T רבים; בעבר הירדן ובסוריה נמצאים אתרים נוספים מאותה תקופה, ובהם עדויות לתרבות סמלית מפותחת, אם כי צנועה בהרבה מזו של גובקלי טפה; וגם בדרום הלבנט יש עדויות לקבורה, חפצי אמנות וצלמיות מהתרבות הנאטופית, שהופיעה מאות ואף אלפי שנים לפני גובקלי טפה ולפני המהפכה החקלאית. לגובקלי טפה היתה אפוא תרומה מכרעת לאישוש המהפכה הכרונולוגית של קוואן, ופרשנותו של שמידט מעוגנת באופן מובהק בתזה הכללית של הארכיאולוג הצרפתי. אך הטענה של שמידט חורגת מגבולות הגזרה של קוואן: הוא טוען, יחד עם כמה חוקרים אחרים, שייתכן שהצורך של קהילת מקימי גובקלי טפה לכלכל את עצמם הוא שדחף אותם לאמץ טכנולוגיות לביות צמחים ובעלי חיים. אחד הממצאים המעניינים ביותר שהוא מביא כראייה לכך הוא דגן בר קדום שהתגלה במרחק לא רב מגובקלי טפה, שבוית בשלב מאוחר יותר בהיסטוריה. "זה האזור שבו מצויים כל האבות הטבעיים של הצמחים המבויתים", אומר גופר. שמידט גם מציין שבאזור מסופוטמיה העליונה נמצאו אתרים עם דימויים המצויים בגובקלי טפה - הוכחה להשפעתו רחבת הטווח.

כאשר שמידט נשאל אם לדעתו גובקלי טפה היא רק דוגמה לדרך שבה בני אדם אימצו את טכנולוגיית הביות, אולי גם באזורים אחרים בעולם, או אם לחילופין זהו האתר, בה"א הידיעה, שאחראי להתפתחות המהפכה החקלאית הקדומה והחשובה ביותר בתולדות האנושות, הוא מסתפק בתשובה: "אנחנו עדיין מנסים לענות על השאלה המרכזית הזאת".

טענותיו של שמידט, יותר משהן מזכירות את קוואן, עולות בקנה אחד עם תיאוריה שפותחה על ידי הארכיאולוג הקנדי בריאן היידן, הגורסת שהצורך בטכנולוגיית הביות צמח מתוך תחרויות בין חברי קבוצות ציידים-לקטים: מי שערכו את החינגות הגדולות ביותר, זכו ביוקרה החברתית הרבה ביותר. לפי היידן, התחרויות החברתיות הללו, שמזכירות את תעשיית החתונות של ימינו, הגדילו את הדרישה למזון ודחקו את הציידים-לקטים לייצר מזון באמצעות ביות. ניתן לדמיין כיצד תפישה זו משתלבת עם גובקלי טפה, בין אם כתחרות בין מרכזי פולחן, ובין אם בגרסה פחות תחרותית, שבה הסעודות הגדולות משרתות דווקא תהליכי גיבוש חברתי.

ואולם, לצד מוכנותם של ארכיאולוגים לומר שיסודות פולחניים מפותחים קדמו למהפכה החקלאית, מרבית החוקרים אינם מוכנים לאמץ את הטענות של שמידט או של קוואן על כך שהתרבות הפולחנית המפותחת היתה גם הגורם האחראי למהפכה החקלאית. העובדה שיש תרבות פולחנית מפותחת לפני המהפכה החקלאית יכולה עדיין להתיישב עם הסברים המדגישים סיבות אקלימיות ודמוגרפיות למעבר לחברה חקלאית.

התיאוריה של שמידט, הקושרת את גובקלי טפה למהפכה החקלאית, זוכה לספקנות רבה מצד בלפר-כהן: "על הנייר זה רעיון יפה, אבל כשאתה יורד לפרטים יש כאן בעיה גדולה. עם כל הכבוד לגובקלי טפה, יש מקומות שבהם הביות התחיל מוקדם יותר בצורה מובהקת. שלא לדבר על זה שהיום אנחנו יודעים בבירור שהביות לא קרה במקום ובזמן אחד". היא מוסיפה גם שבאתר לא נמצאו כל סימנים לביות. על כך אומר שמידט שהביות ככל הנראה נערך במקומות שמהם הגיעו הציידים-לקטים, ולא בגובקלי טפה. על הטענה שנמצאו אתרים שבהם נערך ביות בשלב מוקדם יותר מגובקלי טפה, הוא משיב: "איננו יודעים מה יש בשכבות העתיקות ביותר בגובקלי טפה. אנחנו מעריכים שיש שם שכבות מ-11-12 אלף שנה לפני הספירה".

כמו בלפר-כהן, גם ווטקינס נותר ספקן: "יהיה קשה לבחון את הטענה הזאת ולהפוך אותה להיפותזה שניתנת להוכחה", הוא אומר. באשר לעמדות של קוואן לגבי הקשר הסיבתי בין מהפכת הסמלים לבין המהפכה החקלאית, ווטקינס אומר כי מדובר בטיעונים "ספקולטיביים, ובמקרה הטוב ביותר היפותטיים. אני לא אומר שאינני מקבל את ההשקפות הללו. אבל נותרתי מסופק ולא שוכנעתי מהניסוח הזה של הקשר הסיבתי".

גופר, מצדו, אומר כי הוא מקבל באופן כללי את הטענה של קוואן ששינוי תפישתי איפשר לבני אדם "לנהוג בעולם כפי שלא נהג קודם לכן ובמיוחד מבחינת רמת המניפולצה שהוא מתחיל להפעיל בעולם". לדבריו, "כדי לממש שינוי כה משמעותי ביחס לצמחים ובעלי חיים ולגורמי טבע נוספים חייב להיות שינוי תפישתי מוקדם. כמו כן צריך לקבל שהביות נעשה בכוונת מכוון והתבסס על ידע רב שנצבר במשך היסטוריה של מיליוני שנות לקט-ציד. אם אכן כך, ודאי יש לשינוי התפישתי מקום נכבד ביצירת הרקע למהפכה והתנאים להתרחשותה. אין זה אומר שלא היו גם גורמים נוספים, מעשיים הקשורים לסביבה הספציפית, לגודל האוכלוסייה ופרישתה במרחב הגאוגרפי, לטכנולוגיות שהיו זמינות, וגם כמובן למבנה וארגון החברתי שנדרשו כדי לממש את השינויים הדרמטיים האלה שאנו מכנים המהפכה החקלאית”.

עם זאת, בשורה התחתונה גופר אומר כי הוא אינו תומך בפרשנות של שמידט לגובקלי טפה: "כיוון שאינני מאמין ביתר חלקי הגישה הזאת לביות, למשל הקצב של הביות ורמת המודעות של המביית, אני מעדיף להתרחק מן הנסיבות הספציפיות האלה".

גם אם אנו עשויים להסכים שמהפכה תודעתית, אידיאולוגית, קדמה למהפכה החקלאית ואף התנתה אותה, עדיין נשאלת השאלה מה גרם לאותה מהפכה. מבקריו של קוואן אומרים שהוא אינו מציע הסבר משכנע לסוגיה הזאת: "הבעיה שלי עם קוואן היא שאני מסכימה אתו מבחינת הממצאים בשטח, אבל קשה לי מאוד לקבל את זה שאדם קם בבוקר ומחליט שהוא מחליף אלים", מסבירה בלפר-כהן. "לא ברור לי איך זה אמור להתרחש".

וכך, עולה לה שאלה נוספת, שמטרידה את כל מי שעוסק בגובקלי טפה, תהיה פרשנותו אשר תהיה: מי עומד מאחורי המרכז הפולחני המרשים הזה, וכיצד הוא מופיע כיש מאין ברצף ההיסטורי של צפון הלבנט הקדום? עד כה לא נמצאו עדויות שיכולות לרמז על טיב קהילות הציידים-לקטים שהקימו את המקום, ואין כל הקשר היסטורי מספק להסברת הקפיצה האדירה מתרבות של ציידים-לקטים לעולם פולחני עשיר בסמלים ובמבנים מונומנטליים.

ווטקינס מנסה להשלים את הפערים בתמונה. לדבריו, לפני 40-50 אלף שנה החלו להיווצר ריכוזים גדולים של בני אדם באזור הלבנט, בצפון מזרח טורקיה, בצפון עיראק ומערב איראן, בשל התנאים הנוחים שהיו שם באותה העת. עם הזמן, הוא אומר, האוכלוסייה החלה להסתמך יותר ויותר על אגירת דגנים וקטניות. התהליך הזה עודד ציידים-לקטים להתיישב בהדרגתיות.

"החל מלפני 23 אלף שנה, במקומות כמו אתר אוהלו II בישראל, קבוצות יכלו לזהות מקומות שבהם הן יכלו להתגורר כל השנה, תוך הסתמכות על אגירת התבואה והבשר", אומר ווטקינס. "ככל שתהליך ההתיישבות גבר, כך האוכלוסייה החלה לגדול. ווטקינס טוען שאגירת המזון אפשרה לציידים-לקטים להתאסף לכפרי קבע בני מאות בני אדם, אולי מהסוג שניתן לראות בתרבות הנאטופית המקבילה שהתפתחה בדרום הלבנט. כבר בשלב מוקדם זה, הוא אומר, נוצר הצורך הפסיכולוגי והחברתי בפיתוח אידיאולוגיה פולחנית מהסוג שאנו רואים בשלבים מתקדמים יותר בגובקלי טפה. משם, הדרך למהפכה החקלאית נסללה בתהליך של היזון חוזר: "אם יש לך כמה מאות אנשים, הלחץ על המשאבים גדל", הוא אומר. כך, לפי תפישתו של ווטקינס, שילוב של שינויים חברתיים ופסיכולוגיים עם שינויים דמוגרפיים הובילו בצורה הדרגתית לחברה החקלאית.

בלפר-כהן, מומחית לתרבות הנאטופית, אומרת שהיא מעדיפה שלא להעלות השערות לגבי התקופה שקדמה לגובקלי טפה, כיוון שאין כיום עדויות לגביה. עם זאת היא אומרת: "יש מעט מאוד אירועים שבהם אנשים ממציאים את הכל מחדש". היא מציעה לחשוב על העבר הנסתר שקדם לגובקלי טפה לא רק במונחים של תהליך הדרגתי ומתמשך של התפתחות, ומזכירה כדוגמה את מערת שובה (Chauvet) בצרפת, שבה נתגלו ציורי קיר מרהיבים מלפני לא פחות מ-30 אלף שנה. "זה היה שוק גדול למי שגילה שם את האמנות הפרה-היסטורית, כי עד אז כל האתרים המפוארים שהכירו היו מאוחרים יותר. זה סתר את ההיגיון שלנו של התפתחות. מערת שובה טרפה את הקלפים".

לדבריה, "גובקלי טרף את הקלפים בכך שעד לגילויו נראה היה שהמורכבות הולכת ומתגברת בצורה כרונולוגית. אלה שחשבו שהתקופה של גובקלי טפה צריכה להיות פרמיטיבית, שכן היא קדמה לציוויליזציות החקלאיות שהופיעו מאוחר יותר (מצרים, שומר), אינם באים מכיוון המחקר של התקופות הפרה-היסטוריות הקדומות יותר, שבהן התקיימה האמנות הפרה-היסטורית. לכן יש פליאה והתפעמות ממה שמצאו שם. אבל תמיד צריך שיהיה לך על מה ליפול אחורה". בלפר-כהן וגורינג-מוריס מובילים בשנים האחרונות את המגמה המבקשת להסתכל על תקופת המהפכה החקלאית בצורה זו.

בניגוד לתפישה המסורתית של התפתחות סימבולית ואמנותית, גם באתר גובקלי טפה עצמו, השכבה העתיקה יותר מרשימה יותר מהשלב המאוחר. מדוע? גם השאלה הזאת נותרה עד כה ללא מענה. אם כן, מבעד לדבריה של בלפר-כהן, מתגלה טענה מסקרנת ביותר: אולי, במעמקי הרכס ההררי שעוד לא נחשף, ואולי באתר אחר באזור, עוד יתגלה שמאחורי גובקלי טפה ניצב עבר מפואר לא פחות. לדבריה, "יש לפנינו מסה אדירה של קרחונים, וכל מה שאנחנו יכולים לראות זה את השפיצים".*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו