בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האישה שמחלצת את העולם מחובות

על הנייר, מישל למארש חיה בצרפת ועובדת בבנק. בפועל, היא מסתובבת בעולם ומנסה לחלץ מדינות שלמות מחובות של מיליארדים. למשל יוון

5תגובות

העולם של מישל למארש, אחת מהיועצות הבכירות ליוון מטעם בנק ההשקעות לזארד בנושא הסדר החוב שלה, מלא בפגישות שלא התקיימו, רשמית לפחות.

כשהמאמצים לצמצם לחצי את החוב היווני, המסתכם ב-206 מיליארדי אירו, נתקעו, ומועד הפירעון של איגרות החוב היווניות התקרב, למארש ושני עמיתיה הגיעו בבוקר שבת של דצמבר לפאריס, להיפגש בחשאי עם ז'אן למייר, יועץ של בנק BNP פריבה ונושא ונותן מטעם הנושים הפרטיים של יוון. הפגישה ארכה 30 דקות, כך סיפרו שני מעורבים במשא ומתן להסדר החוב, ובמהלכה עלה הרעיון להציע לנושים הפרטיים כסף במזומן ולתת להם ולבעלי החוב הציבוריים שוויון בתשלום החובות. ההצעה הזו עזרה להחיות את המשא ומתן.

"היינו חייבים למצוא פתרון", אומרת למארש. "החלופה - יוון עוזבת את גוש האירו - היתה קיצונית מדי בעיני כולם. לפעמים את צריכה לשבת עם הצד השני, לדבר ישירות ובביטחון מלא".

ב-30 שנות הקריירה שלה בלזארד, למארש בת ה-63 נשאה ונתנה בעסקאות כאלה בכל רחבי העולם, תמיד בצד של הגופים הריבוניים חסרי המזומנים מול בעלי החוב שלהם. בעיראק, ארגנטינה, חוף השנהב וכעת ביוון. למארש, אשה לא גבוהה, רזה, בחליפות של דיור ונעלי כריסטיאן לובוטין, היא אחת מקבוצה קטנה של יועצים, ואחת מהנשים היחידות שיושבות סביב השולחן כמעט בכל הסדר חוב ריבוני. כעת, כשמדינות שונות, בהן פורטוגל וספרד, מתמודדות עם חובות גבוהים וכלכלות מדשדשות, מוקד עבודתה של למארש עובר מן העולם המתפתח לאירופה. במקרה של יוון, הסדר החוב הגדול ביותר, הצוות שלה גם הרוויח יותר עמלות מכל חלק אחר בלזארד.

בלומברג

"מלבד הניסיון שלה והבנתה איך עסקאות כאלה פועלות, היתרון שלה הוא האינסטינקט הפוליטי", אומר למייר, שייצג את הנושים הפרטיים לצד צ'רלס דלארה, יו"ר המוסד הבינלאומי לפיננסים (IIF - המאגד את מרבית הגופים הפיננסיים הגדולים בעולם). "כשמגיעים למבוי סתום, היא מסוגלת לשמור מרחק, להשתמש בקשרים שלה ולפתור את הבעיה".

תיקח אג"ח

כשמשבר החוב באירופה שוב מזעזע את השווקים ומעלה את הריבית על איגרות החוב באיטליה וספרד, החשש מהסדר חובות נוסף ביוון לא מתפוגג. פורטוגל לא מכרה איגרות חוב ארוכות טווח בשווקים הציבוריים כבר שנה, וספרד, עם אבטלה בשיא כלל אירופי של 23.6 אחוז, מתקשה לעמוד ביעדי התקציב. כלכלת גוש האירו, על 17 המדינות החברות בו, תתכווץ ב-0.3 אחוז השנה, כך העריכה הנציבות האירופית.

למארש אומרת שהיא מקווה שאירופה תימנע מהסדרי חוב נוספים. זה צריך, לדבריה, להיות תמיד המוצא האחרון. "כולם מבינים כמה הסדרי החוב האלה קשים", היא אומרת. "הם תמיד מסבכים בהרבה את חזרתה של המדינה לשוק. פורטוגל וספרד עושות מאמצים גדולים, ואני מקווה שהמצב הכלכלי המשתפר בארצות הברית יסייע".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

המשבר באירופה הוא מתכון לצמיחה בעסקיה של למארש. הצוות שלה עובד על משימות אחרות הקשורות למשבר האירו, היא אומרת, ומסרבת לפרט. לזארד, שבסיסו בהמילטון, ברמודה, ירוויח עד 25 מיליון אירו בעמלות על הייעוץ ליוון בשנתיים האחרונות, כך דיווחה ממשלת יוון ב-21 במארס. העמלות של הבנק גדלות ככל שצמצום החוב ושיעור ההסכמה של הנושים, שמתקרב ל-97 אחוז, גבוהים יותר. עשרת הלקוחות הטובים ביותר של לזארד שילמו לבנק, כל אחד בממוצע, כ-14 מיליון דולר בשנה שעברה, לפי הדו"ח השנתי של לזארד.

רויטרס

"מישל למארש מעולם לא קיבלה פרסום רב על עבודתה, והיא לא הטיפוס שזה יפריע לו", אומרת לוצ'אי ז'נדרי, שותפה בבנק המיזוגים והרכישות הפאריסאי רוטשילד, שמכירה את למארש מאז שהשתיים למדו יחד. "חוב ריבוני מעולם לא היה נושא שמגיע לכותרות. עכשיו הוא מרתק את תשומת הלב של כולם".

השגת קונסנזוס בפגישה החשאית בדצמבר היתה רק ההתחלה. למארש, בליווי ראש המשרד הפריסאי של לזארד, מתיו פיגאס, והכלכלן דניאל כהן, כמו גם למייר, היו צריכים לשכנע את המחנות שלהם להסכים לרעיון, שנקרא מימון משותף.

מדינות גוש האירו הסכימו להעביר לידי יוון סכום של 30 מיליארד אירו בסיוע בתמורה להסדר החובות, והנושים דרשו שהם יושקעו בעירבונות לפירעון איגרות החוב החדשות ל-30 שנה. יוון התנגדה בטענה שהעסקה יקרה מדי וכמה מדינות באירופה, בהן גרמניה, העלו השגות טכניות.

בהסכם הסופי, המשקיעים קיבלו את 30 מיליארד האירו במזומן בצורת איגרות חוב של קרן היציבות הפיננסית האירופית (EFSF), וקיבלו איגרות חוב שהערך הנקוב שלהן הוא 31.5 אחוז מהאיגרות המקוריות, במקום 50 אחוז. לאג"ח החדשות ולהלוואה של גוש האירו יש מממן אחד. אם יוון תגיע לחדלות פירעון על החוב הפרטי, היא אוטומטית תגיע לחדלות פירעון על החוב הציבורי.

לדברי למארש, היתה זו הפעם הראשונה שהנושים הציבוריים הסכימו למימון משותף שכזה עם המשקיעים הפרטיים בהסדר חוב. העסקה היוונית, היא אמרה, בעוד אצבעותיה משחקות בעגיל הזהב שלה, היתה המשא ומתן הקשה ביותר שניהלה בחייה, בין השאר בגלל המספר הרב של מדינות באירופה וגופים המעורבים בו.

המרכיב הסודי הוא למצוא נושים שמטרתם דומה למטרה שלה - להגיע לעסקה. "תפקידנו לזהות את מחזיקי האג"חים שיש להם גישה קונסטרוקטיבית ושיהיו מסוגלים להפעיל לחץ על מקביליהם התוקפניים יותר", היא אומרת. "לכל אחד יש המגבלות שלו, אבל בסופו של יום, הנושים פועלים בהיגיון".

קשרים עם שרים

למארש, ילידת אלג'יר, בתו של קולונל צרפתי שהשתתף במלחמת העצמאות של אלג'יריה, היתה בת עשרה כשנמלטה עם משפחתה במעבורת ב-1962, מפחד פעולות תגמול נגד אירופים. אף על פי שלדבריה "מעולם לא חשה סכנה", אלג'יריה היתה בשבילה התנסות ראשונה בגיאופוליטיקה. "הייתי ילדה שהושלכה לתוך מלחמה, ובאופן טבעי למדתי להתעניין במשברים בינלאומיים", היא אומרת.

בעת לימודיה בבית הספר הגבוה לתעשייה וניהול בפאריס (HEC), היא לקחה חלק במרד הסטודנטים של מאי 1968 ונבהלה לגמרי כשהמפגינים שרפו את הבורסה. לוצ'אי ז'נדרי מ"רוטשילד", שניצלה את תהפוכות התקופה להחליף את קוד הלבוש המחייב של החצאיות בג'ינס, זוכרת שלמארש דווקא הקפידה להישאר אלגנטית בכל מצב.

למארש קיבלה מילגה לתואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, שהיתה באותה תקופה חממה לתנועת המחאה נגד המלחמה בווייטנאם ולתנועה ההיפית. אבל שם היא דבקה בספרי הלימוד שלה, כדי "לסיים את הלימודים בשנה אחת, להיכנס לעסקים ולהרוויח את הכסף שלי בעצמי".

אי–פי

אחרי סיום הלימודים היא סירבה להצעת עבודה של בנק אוף אמריקה והצטרפה למוסד צרפתי בבעלות ממשלתית, שסייע לעסקים קטנים בייצוא. היא התפטרה כמה חודשים מאוחר יותר, אחרי שגילתה כי היא משתכרת פחות מעמיתיה הגברים.

היא חזרה לבנק אוף אמריקה, עבדה בפאריס ובלונדון, סייעה לארגן את העניינים הפיננסיים של חברות כמו חברת הנפט הממלכתית האלג'ירית סונטראך, והתיידדה עם בכירים כמו כריסטוף זה מרז'רי, שעומד בראש חברת הנפט הצרפתית טוטאל.

ב-1982 היא הצטרפה לחטיבה הבינלאומית של לזארד בפאריס, שהוקמה בידי אלי דה פורטל, שותף בבנק שבשנות ה-70 סייע לאינדונזיה להסדיר את חובותיה. היא ואחד מעמיתיה הקימו יחידה שסייעה למלווים להחליף את האחזקות הריבוניות שלהם. היא שכרה עמיתים לשעבר מבנק אוף אמריקה, בהם אריק לאלו, שכעת מנהל את המחלקה. הצוות שלה קיבל אישור להשקיע חלק מרווחיו והבנק החל לבנות את ספר הפקודות שלו לחוב ריבוני.

כשברוס וסרסטיין המנוח השתלט על לזארד ב-2002, והחליט להנפיק את החברה בבורסה של ניו יורק ולהתמקד בייעוץ, למארש קיבלה את הסמכות על ארגנטינה, חוף השנהב, גאבון ועיראק. תחת פיגאס, היחידה שכרה יועצים כמו כהן, סגן נשיא בבית הספר לכלכלה של פאריס, ומארק ווקר, לשעבר שותף מנהל בפירמת עורכי הדין קלירי, גוטליב, שטיין והמילטון, שיש לו ניסיון של חמישה עשורים במשא ומתן על הסדרי חוב.

"החטיבה הזו הפכה לחשובה מאוד בלזארד", אמר פיגאס. "היא מספקת לנו נקודת השקפה שאין כמוה למשבר החוב האירופי, וכל שאר העסקים מרוויחים מכך. לרוע המזל, אני לא חושב שהמשבר נגמר. תחזית הצמיחה של אירופה קודרת".

פיגאס, לשעבר חבר בממשלת צרפת, ווקר וכהן עבדו לצד למארש על המשא ומתן היווני. ווקר, העוסק שנים במשא ומתן על חובות, ידוע בנטייתו להציג דרישות אגרסיביות ולעתים לצאת בסערה מהחדר כשהשיחות נתקעות. למארש, בשונה ממנו, מפורסמת בניסיונותיה לגבש קונסנזוס.

"איני יודע אם הציוות של מישל ומארק היה מכוון, אבל הוא עובד, כי הם משלימים אחד את השני", אמר האנס הומס, נשיא קרן הגידור הניו יורקית גריילוק קפיטל, שישב בוועדת הנושים הפרטיים במשא ומתן עם יוון.

לדברי פיגאס, הקשרים של למארש הם בלתי רגילים. "אני פונה אליה ואומר, 'אני צריך לדבר עם שר הכלכלה הזה, שאותו אני לא מכיר, היום ב-3:15", הוא מספר. "היא חוזרת אלי שעה מאוחר יותר ואומרת, מצטערת, השגתי לך רק את 3:20 עם ראש הממשלה".

לבד בבגדד

למרות שמרבית המשא ומתן על הסדרי חוב מתנהל בערים כמו לונדון, וושינגטון או פאריס, למארש למדה למצוא את דרכה גם במדינות שלהן היא ייעצה. היא זוכרת את ההלם שחשה לנוכח הרחובות הנטושים בבגדד בעת שדהרה בעיר ביום לוהט של יולי 2009. היא מבקרת באופן קבוע במאוריטניה שבמערב אפריקה, שם פועל "אל-קאעדה במגרב האיסלאמי", ארגון טרור שחטף ורצח אזרחים זרים.

אי–פי

באחד הימים, אחרי פגישה עם פקידי ממשל מאוריטנים, מצאו את עצמם למארש וכהן, יחד עם שני מדריכים, תקועים בחוף נטוש עם טרקטורון שהתחפר בחול. הערב ירד והם עמדו להחמיץ את הטיסה שלהם. כהן התחיל לדאוג. "האמת היא שהסיטואציה היתה מאוד משעשעת", אומרת למארש. "אז עמדנו להפסיד את הטיסה, נו אז מה?"

לדברי פיגאס, ההתמקדות של לזארד בייעוץ והחלטתם שלא לעבוד עם נושים, מסבירות מדוע ממשלות שוכרות את שירותי הבנק. משבר החוב הגביר את הצורך הזה, ואיפשר לבנק להשתלט מחדש על נתח שוק שאותו איבד לגופים גדולים יותר בשנות ה-90.

"אם אתה 'ג'יי-פי מורגן צ'ייס' או 'סיטיגרופ', סביר להניח שביצעת חיתום (מכירה) של אג"ח ממשלתיות ואז אתה נמצא בניגוד עניינים", אמר ויליאם די קוהן, בנקאי לשעבר בלזארד ובעל טור ב"בלומברג". "ללזארד יש יתרון תחרותי כי הם עוסקים בתחום זמן רב יותר. ספרד, פורטוגל, איטליה - כולם רוצים את מי שעשה את זה בשביל יוון, בין אם הם צריכים להתקדם בנתיב הזה ובין אם לא". קוהן אף כתב את הספר "הטייקונים האחרונים", על ההיסטוריה של לזארד.

העבודה של לזארד בתחום הובילה להצלחה ברמות משתנות. יותר מעשר שנים אחרי חדלות פירעון על חובות בסך 95 מיליארד דולר, ארגנטינה עדיין מנודה משוקי האשראי העולמיים ומסתמכת על יתרות הבנק המרכזי ועל החיסכון הפנסיוני המקומי כדי לשלם את חובותיה. המדינה ממשיכה להיאבק בתביעות של קרנות גידור המתנגדות להסדר החוב.

הצוות של למארש גם ייעץ לבנק BTA, שהולאם בידי ממשלת קזחסטאן ב-2009 לפני שיגיע לחדלות פירעון על חובות בסך 12 מיליארד דולר. הסדר חוב הושג לאיגרות החוב של BTA ב-2010, והבנק לא הצליח לעמוד בתשלום ריבית של 166 מיליון דולר בינואר. כעת הוא מנסה לגבש הסדר חוב חדש, בעזרת לזארד.

למארש, נשואה בשנית ואם לשלוש בנות, שהתה חצי מזמנה בשנה שעברה מחוץ לצרפת, אבל אומרת שאין לה שום כוונות לפרוש בקרוב. "העבודה שלי מרתקת אינטלקטואלית, וזה מדהים לעזור למדינה לעמוד מחדש על הרגליים", היא אומרת. "יש בזה המון סיפוק".*

תרגום: אסף רונאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו