בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה גורם להרבה ילדות להתפתח מינית בגיל שש

כאילו לא מספיק שהילדות היא התקופה הכי קצרה בחיים, מה תעשה ילדה שההתפתחות שלה מתחילה כ"כ מוקדם. ישנן הרבה תשובות ומעט פתרונות

57תגובות

באחד מימי השנה שעברה, כשבתה איינסלי היתה בת תשע, טרייסי סו אספה אותה מבית הספר בפורט קולינס, קולורדו, שם היא לומדת, והן נסעו דרומה ללונגמונט, בתקווה לגלות את הסיבה לכך שלאיינסלי החל לצמוח שיער ערווה בגיל שש.

איינסלי היתה הילדה הכי גבוהה בכיתה ג', עם שיער בלונדיני ארוך אסוף בקוקו. הגוף שלה, במכנסי הג'ינס, הזכיר את מבנה הגוף של אמא שלה.

"איך היה לך היום?" שאלה טרייסי את בתה כשנכנסה לאוטו.

"לא רע".

"מה עשית בהפסקה?"

"שיחקתי במגלשה עם החברים שלי". היא הורידה את המעיל הוורוד שלה והוציאה מהילקוט את "הארי פוטר".

בשלוש השנים האחרונות, טרייסי ובתה ביקרו אצל כמה וכמה רופאים. אלה שלחו את איינסלי לבדיקות דם ולצילומי רנטגן לקביעת גיל העצמות, אבל לא מצאו שום דבר חריג. "שוב ושוב הרופאים מסתכלים עלי במבט אטום, ואז מתחילים להגדיר באוזני מחדש את המושג נורמלי", סיפרה טרייסי כשנסענו במורד כביש 25, החולף במקביל לתפר שלאורכו המישורים הגדולים נושקים להרי הרוקי. "אני יושבת מול הרופא וחושבת: על מה אתה מדבר? נורמלי? למי יש שיער ערווה בכיתה א'?"

אחרי שהתייאשה מהרפואה הקונבנציונלית, החלה טרייסי לבדוק אפשרויות נוספות. היא נתנה לאיינסלי דיאינדולימתאן (DIM), תוסף מזון שמיועד לסייע לאיזון ההורמונלי של הגוף. היא גם פתחה בלוג, The Girl Revolution, "מהפכה של ילדה", כדי "לעשות מהפכה באופן שבו אנו חושבים על ילדות, מתייחסים אליהן ומגדלים אותן", וייסדה מותג קרמים ומוצרי הגנה מהשמש בשם T.G.R. Body המיועד לילדות ומתואר בפי טרייסי כ"מוצרים טבעיים, אורגניים ונטולי זבל" שלא מכילים "אסטרוגן, פיטואסטרוגן (אסטרוגן ממקור צמחי) או חומרים המפריעים למערכת האנדוקרינית".

אולם תהליך ההתבגרות של איינסלי לא הואט. באותו אחר צהריים שהתלוויתי אליהן הן ביקרו במרפאה של ג'ראד אלומונג, קינסיולוג. קינסיולוגיה יישומית היא שיטת אבחון וטיפול בעזרת בחינת מצב השרירים של המטופל.

"מה מביא אתכן לכאן היום?" שאל אלומונג. טרייסי ליטפה את זרועה של איינסלי ונאנחה: "התפתחות מינית מוקדמת".

אלומונג הינהן. "מה התסמינים?"

"שיער ערווה. שיער בית שחי. כמה פצעונים סביב האף. קצת ניצנים", טרייסי החוותה בידיה רמז לשדיים. "גם מבחינה רגשית יש שינוי. איינסלי מתעצבנת מאוד מדברים קטנים. בוכה ולא יודעת למה. אני חושבת שהיא מסונכרנת עם המחזור שלי".

איינסלי עצמה את עיניה, מנסה להקטין את המבוכה. במקום להתרוצץ בין רופאים בניסיון להבין מדוע גופה הצעיר ממהר להפוך אותה לאשה, היא היתה מעדיפה להיות בבית, להציק לאחיה בן השש ולשחק ב"בית ספר" עם ילדי השכונה (איינסלי היא תמיד המורה, והיא מאוד קשוחה).

"התייעצתם עם רופאים?" שאל אלומונג.

טרייסי צחקה. "כן, הרבה כאלה", היא אמרה. "איש מהם לא הציע פתרון. אין להם מה להגיד לנו". היא חזרה על מה שאמרה לי ברכב: "נראה שהם שינו את ההגדרה של 'נורמלי'".

בעיני הורים רבים לילדות המתפתחות מוקדם, "נורמלי" היא מילה שמוציאה מהדעת, בייחוד כשהיא באה מפיו של רופא; היא מרמזת כי המטופלת, ובעיקר האמא שלה, צריכות להירגע ולקבל את זה שאין הרבה מה לעשות.

אלומונג הקשיב בריכוז. הוא שאל את טרייסי שאלות מפורטות על ההיסטוריה שלה עם אמצעי מניעה, ואישרר את חששותיה כשהזכיר את "הריכוזים הגבוהים ביותר" של חומרים המחקים את פעולת האסטרוגן במזון ובמים. אחרי כ-20 דקות הוא הזמין את איינסלי למיטת הטיפולים.

הוא ערך לה בדיקה גופנית ארוכה, שכללה בחינת העוצמה של זרועותיה ורגליה בעת שהיא אחזה בקבוקוני זכוכית ובהם מרכיבים כמו קורטיזול, אסטרוגן וסוכר. על פי הקינסיולוגיה, שרירים חלשים מצביעים על מחלה, ושריריו של מטופל יפגינו חולשה רבה יותר כשהוא יחזיק בחומר המעורב בבעיה הבריאותית.

בתום הבדיקה, הוא ביקש מאיינסלי להתיישב. "הבדיקה לא מצביעה על כך שאלה האסטרוגנים שלה", אמר אלומונג, והתכוון לכך שהוא לא חושב שהשחלות של איינסלי מייצרות יותר מדי הורמונים בעצמן. "אני חושב שמדובר באסטרוגנים זרים, מהסביבה. אני סבור שזה מתח ואינסולין וסוכר".

"אתה יכול להיות יותר ספציפי?" ביקשה טרייסי, "כמו לומר לי איזה זבל אני יכולה להעיף מהבית?" אלומונג הניד בראשו לשלילה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

בנסיעה חזרה הביתה, טרייסי ניסתה לעודד את עצמה במחשבה על הסבל של גיל ההתבגרות שייחסך מאיינסלי. "את יודעת, אני הייתי מהנערות האלה, עם חזה שטוח בגיל 14, שקוראות את 'אתה שומע אלוהים? זו אני, מרגרט' של ג'ודי בלום ומתפללות לקבל מחזור. איינסלי לא תצטרך לעבור את זה. כשהיא תקבל מחזור אנחנו נעשה מסיבה גדולה. ואז אני אלך לחדר האמבטיה ואבכה".

האשמים המיידיים

בסוף שנות ה-80, מרסיה הרמן-גידנס, אז רופאה במחלקת הילדים במרכז הרפואי של אוניברסיטת דיוק, שמה לב כי לילדות רבות שהגיעו לקליניקה שלה, בנות שמונה ותשע, כבר צמח שיער ערווה והחלו להתפתח השדיים.

ההנחה הרפואית המקובלת של התקופה, שנקבעה במחקר פורץ דרך בשנות ה-60 על ילדים בריטים מאושפזים, היתה שההתבגרות המינית מתחילה אצל ילדות, בממוצע, בגיל 11. אולם זה לא מה שהרמן-גידנס ראתה. היא החלה לאסוף נתונים, ובסופו של דבר הובילה מחקר עם האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים שבו נבדקו 17 אלף ילדות. התברר כי הגיל הממוצע שבו מתחילים לצמוח השדיים היה 9.96 בקרב ילדות לבנות, ו-8.87 בקרב ילדות שחורות.

כשהרמן-גידנס פירסמה את הנתונים הללו ב-1997 בכתב העת "Pediatrics", הוא עוררה סערה חברתית ואנדוקרינולוגית. "לא היה לי מושג שזה יהיה כל כך מסעיר", אמרה לי הרמן-גידנס באחרונה. "דיברו פתאום בלי הפסקה על 'תסמונת לוליטה' (התעניינות תאוותנית במיניות של ילדות צעירות). כפמיניסטית, הייתי מעדיפה שזה לא היה קורה". לצד רופאים, המוני אמהות החוששות לשלום בנותיהן נהרו להרצאות של הרמן-גידנס, והזדעזעו כשהיא הציגה את האשמים האפשריים בתופעה: השמנת יתר, מזון מעובד, פלסטיק.

בה בעת, כתבי עת רפואיים הוצפו בתגובות שמתחו ביקורת על המדגם במחקר של הרמן-גידנס (את הנתונים היא אספה מילדות במרפאות, כך שהיתה חשופה להאשמות שלא מדובר במדגם מקרי). האם גיל הבגרות המינית באמת יורד? ההורים אמרו שכן. אנדוקרינולוגים טענו שלא.

הקיפאון המחקרי נמשך למעלה מעשור. רק באוגוסט 2010 נראה היה שהמחלוקת נפתרה. חוקרים משלושה מוסדות גדולים - בית החולים לילדים של סינסינטי, קייזר פרמננטה (ארגון שירותי הבריאות הגדול בארצות הברית) של צפון קליפורניה ובית הספר לרפואה מאונט סיני בניו יורק - פירסמו מחקר נוסף בכתב העת "Pediatrics", הקובע כי בגיל שבע, אצל 10% מהילדות הלבנות, 23% מהילדות השחורות, 15% מהילדות ההיספאניות ושני אחוזים מהילדות האסייתיות החלו לצמוח שדיים.

כיום מסכימים מרבית החוקרים על נתון אחד: צמיחת השדיים מתחילה בגיל מוקדם יותר. הדיון עבר לשאלה מה המשמעות של העובדה הזו.

תחילת ההתפתחות המינית של ילדות כוללת שלושה אירועים: גדילת שדיים, צמיחת שיער ערווה ומחזור ראשון. השינויים מתרחשים בדרך כלל בסדר זה, והתהליך אורך בערך שנתיים. אולם הנתונים מצביעים על דפוס מבלבל. בעוד שהמחקרים מראים כי הגיל הממוצע לצמיחת השדיים ירד באופן משמעותי מאז שנות ה-70, הגיל הממוצע של המחזור הראשון נותר פחות או יותר קבוע, וירד רק מ-12.8 ל-12.5 שנים. מדוע ההתפתחות המינית מתחילה מוקדם יותר, אבל מסתיימת פחות או יותר באותו זמן?

בעיני אנדוקרינולוגים, ילדות המתחילות את ההתפתחות המינית מוקדם מחולקות לשתי קבוצות: ילדות שאצלן מאובחנת סיבה מרכזית כזו או אחרת להתבגרות המוקדמת, וילדות שסתם מתפתחות בצד המוקדם של העקומה הנורמלית. אבל הקו בין שתי הקבוצות מיטשטש. "בעבר היה פער של ממש בין הנורמלי ללא-נורמלי, היום כבר אין", אמרה לואיז גרינספן, אנדוקרינולוגית של ילדים ושותפה בכתיבת המחקר מ-2010, כשנפגשנו באחרונה באחד הבקרים במשרדה בסן פרנסיסקו.

אחד הכלים המעטים הזמינים להבדיל בין התבגרות מינית שמוגדרת "נורמלית" לזו שהיא "מוקדמת מדי", הוא תצלומי הרנטגן של גיל העצמות. כדי להדגים כיצד זה פועל, גרינספן הוציאה ספר ישן ויפהפה, "האטלס הרדיולוגי להתפתחות השלד של היד והזרוע", של גרוליך ופייל, ספר לימוד סטנדרטי לאנדוקרינולוגים של ילדים. בכל עמוד תצלום רנטגן המדגים את "גיל העצמות". היד הקטנה ביותר היא של רך נולד, הגדולה ביותר של אשה מבוגרת. "כשתינוק נולד, אפשר לראות את כל הסחוס הזה", אמרה גרינספן והצביעה על הכתמים השחורים הגדולים המקיפים עצמות עדינות. כשהגוף גדל, העצמות מתארכות והמרווחים השחורים ביניהן, חלקם סחוס, מתכווצים. תהליך זה מסתיים עם סוף ההתפתחות המינית.

אחת הסכנות אצל ילדות שמתפתחות מינית מוקדם מהרגיל היא גיל עצמות מתקדם מדי. ההתפתחות המינית כוללת את קפיצת הגדילה האחרונה, אשר לאחריה מפסיקות מרבית הבנות לגבוה. אם קפיצת הגדילה מתחילה מוקדם מדי, היא גם מסתיימת מוקדם מדי, כך שסך שנות הגדילה של הילדה מצטמצם. ילדה שמקבלת את המחזור הראשון שלה בגיל עשר תפסיק לגבוה מוקדם יותר, ותהיה נמוכה יותר מנערה זהה גנטית שמקבלת את המחזור הראשון שלה בגיל 13.

זריקות או לא

באותו בוקר, אחת המטופלות של גרינספן היתה ילדה בת שש וחצי עם גיל עצמות של בת תשע. היא היתה הילדה הגבוהה ביותר בשכבה שלה בבית הספר. שיער הערווה שלה החל לצמוח כשהיתה בת ארבע. גרינספן המליצה על זריקה חודשית של ההורמון לאופרוליד, שיעצור את תהליך ההתפתחות המינית. הילדה שנאה את הזריקה, אולם איש לא פיקפק בתוכנית הטיפול, כמו שאיש לא פיקפק בחוסר ההתאמה בין ההתפתחות המינית שלה לבין גילה ובמצוקה שנגרמה לה מכך.

בשונה ממנה, איינסלי מבוגרת יותר וההתפתחות המינית שלה התקדמה לאט יותר. איינסלי לא היתה בסיכון מוגבר להיות נמוכה מאוד או לחלות בסרטן השד (מחזור מוקדם מקושר לסרטן השד, אם כי החוקרים לא יודעים אם הסיבה היא פרק זמן ארוך יותר של חשיפה לאסטרוגן, מספר גדול יותר של מחזורים או שאולי מדובר בכלל במשהו אחר, כמו הגיל שבו עוברת הילדה את קפיצת הגדילה).

במקרים של ילדות כמו איינסלי, הורים ביקשו לא פעם מגרינספן זריקות לאופרוליד, אבל היא התנגדה. תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול - כולל הגדלת הסיכון לאוסטאופורוזיס - גוברות בעיניה על היתרונות שיש בו. "אם מדובר בילדה בת שמונה או תשע, יש כאן גם סוגיה אתית. מתן התרופה משמעותו לומר לה 'משהו אצלך לא בסדר', במקום לומר 'זה הגוף שלך, בואי נלמד ביחד לקבל אותו'".

גרינספן מנהלת שיחה ארוכה עם ההורים ומראה להם את כל הנתונים. אחרי שהיא עוברת את מה שהיא מכנה "תהליך הנורמליזציה", שמטרתו להחליף את החרדה בסטטיסטיקות, רק לעתים נדירות המשפחה ממשיכה להתעקש על תרופות לעצירת ההתפתחות המינית. לדבריה, מרבית ההורים לומדים להתמודד עם השינויים ולעזור גם לבנותיהם להתמודד עם הקשיים.

אם אחת תיארה בפניה איך קנתה עשרות חולצות פוטבול, לבקשת בתה בת השמונה, כדי להסתיר את גופה המתפתח. אחרת הזכירה לבתה שזה בסדר להתנהג בהתאם לגילה. "זה כמו פעוט מגודל במיוחד שאנשים מצפים ממנו לדבר במשפטים שלמים", אמרה אותה אם. "אנשים מסתכלים על בתי ואומרים, 'איזה עצמות לחיים!' אנחנו צריכים להזכיר לה: 'את אולי נראית כמו בת 12, אבל את בת תשע. זה בסדר להתעצבן ולרקוע ברגליים'".

"יש לנו עוד הרבה מה ללמוד על ההשפעה הפסיכולוגית שיש להתפתחות מינית מוקדמת על ילדות", אומר פול קפלוביץ', מנהל המחלקה לאנדוקרינולוגיה במרכז הרפואי הלאומי לילדים. "יש ילדות שמתחילות להתבגר בגיל שמונה ומקבלות מחזור ראשון לפני גיל עשר. ההורים רוצים להשתמש בתרופות כדי להאט את התהליך. אבל ילדות רבות מסתדרות מצוין, אם רק משכנעים את הוריהן שהן יכולות לעבור את זה בלי בעיות משמעותיות".

במובן מסוים, יכול להיות שלמטופלת של גרינספן, בת שש וחצי, עדיין ילדת גן, קל יותר - היא מאובחנת ויש לה תוכנית טיפולים בזריקות לאופרוליד. שאלתי את אביה באיזה גיל הוא ישקול להפסיק את הטיפול ולאפשר להתפתחות המינית שלה להתקדם. הוא צחק. נדמה שהוא דיבר בשם הורים רבים כשאמר: "זה יהיה נורא אם אומר 22?"

השפעת המשקל

אלינור קרוצ'י, ניו יורק טיימס

מדוע צומחים השדיים מוקדם מדי אצל כל כך הרבה ילדות ללא בעיה רפואית? הרופאים לא יודעים בדיוק למה, אבל כבר זוהו כמה גורמים התורמים לכך.

יש סיכוי גבוה יותר שילדות עם עודף משקל יתחילו את ההתפתחות המינית מוקדם מילדות רזות, והקשר בין משקל יתר להתפתחות מינית מתחיל בגיל צעיר מאוד. אמילי וולוורד, מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת אינדיאנה, כתבה במאמרה "תזמון ההתפתחות המינית: האם הוא משתנה? האם זה משנה?" שנמצא קשר בין תזמון ההתפתחות המינית למדד מסת גוף בגיל חמש, שלוש ואפילו תשעה חודשים.

טענה זו הרחיקה את האנדוקרינולוגים של ילדים ממה שהיה ידוע כ"תיאוריית המשקל הקריטי" - הרעיון שלפיו אחרי שגוף הילדה מגיע למסה מסוימת, ההתפתחות המינית תתחיל. היום מדברים על "תיאוריית השומן הקריטי". החוקרים סבורים כיום כי רקמת שומן, לא משקל, היא המעוררת תגובת שרשרת שיכולה לגרום לגוף להתבגר.

כפי שמסביר רוברט לוסטיג מבית החולים לילדים באוניברסיטת קליפורניה: לילדות עם עודף משקל יש רמות גבוהות יותר של ההורמון לפטין - הורמון שיכול לגרום להתפתחות מינית מוקדמת. ההתפתחות המינית מובילה לעלייה ברמות האסטרוגן, שגורמת להתגברות העמידות לאינסולין, שגורמת לילדות לצבור יותר רקמת שומן, יותר לפטין ויותר אסטרוגן, וכך המעגל מזין את עצמו עד שגופן מתבגר.

בנוסף, מחקרים על בעלי חיים מראים כי חשיפה לחומרים כימיים מסוימים יכולה לגרום לגוף להתבגר מוקדם. חשש עיקרי אחד הוא משבשי המערכת האנדוקרינית, כמו חיקויי אסטרוגן. מרכיבים אלה פועלים כמו סטרואידים, ויכולים לשנות את תזמון ההתפתחות המינית.

מדענים לא יכולים, כמובן, לערוך ניסויים לבחינת השפעת החומרים הכימיים הללו על ילדים, אז הם מתמקדים במה שמכונה "ניסויים טבעיים". "ניסוי" שכזה התרחש ב-1973 במישיגן, כשמזון שיועד לבקר זוהם בחומר כימי מחקה-אסטרוגן, מעכב הבעירה פוליברומינט ביפניל (PBB). ילדותיהן של נשים הרות שאכלו בשר ושתו חלב מזוהם ב-PBB קיבלו מחזור בגיל מוקדם באופן משמעותי מהמקובל.

הורים וחוקרים כאחד מוטרדים מהשפעת החשיפה למחקי-אסטרוגן רבים בעת ובעונה אחת. אחד החומרים האלה הוא ביספנול איי (BPA), הנמצא כמעט בכל מקום. ל-93 אחוז מהאמריקאים יש שאריות של החומר הכימי הזה בגוף.

ביספנול איי יוצר לראשונה ב-1891 ובשנות ה-50 החלו לעשות בו שימוש בתעשיית הפלסטיק. מאז הוא נמצא במוצרים נפוצים רבים, בהם חומר איטום דנטלי וקבלות של קופות רושמות.

מצבים של מתח במשפחה עלולים גם הם לשבש את תחילת ההתפתחות המינית. קיים סיכוי גבוה פי שניים שילדות שמגיל צעיר גדלו בבתים ללא אביהן הביולוגי, יתחילו את ההתפתחות המינית מוקדם יותר מילדות שגדלו עם שני הוריהן. חלק מהמחקרים מצאו קשר בין נוכחות של אב חורג בבית להתפתחות מינית מוקדמת. יש גם עדויות הקושרות בין דיכאון של האם להתפתחות מוקדמת. ילדות שאומצו ממדינות עניות וחוו מתח רב בינקותן, לכשיגדלו, בחיק משפחותיה המערביות, גם הן נמצאות בסיכון גבוה יותר להתפתחות מינית מוקדמת.

ברוס אליס, מרצה ללימודי משפחה והתפתחות האדם באוניברסיטת אריזונה, גילה יחד עם עמיתיו דפוס של התפתחות מינית מוקדמת אצל ילדות שהוריהן התגרשו כשהיו בנות שלוש עד שמונה, וכאלה שאבותיהן נחשבו חריגים חברתית (למשל, היו מכורים לסמים או אלכוהול, אלימים, ניסו להתאבד או ישבו בכלא).

במחקר אחר, שפורסם ב-2011, אליס ועמיתיו הראו כי ילדות בכיתה א' שהפגינו את התגובה העזה ביותר למתח - הדופק, קצב הנשימה ורמות הקורטיזול שלהן עלו בשיעור הגדול ביותר בתגובה לאתגרים סביבתיים - התפתחותן המינית החלה מוקדם יותר מאשר אצל אחרות.

הפסיכולוגיה האבולוציונית מציעה הסבר לכך: ילדות לחוצה ותירת מתחים מעודדת את הגוף להתרבות בשלב מוקדם יותר; אם החיים קשים, עדיף להתבגר מוקדם. אולם קשה להוכיח תיאוריות כאלה.

הגוף רושם הכל

התפתחות מינית מוקדמת אולי יכולה להתחולל בשל בעיות חברתיות. אבל מן העבר השני, אותה התפתחות מינית מוקדמת גם מגדילה את הסיכון לבעיות החברתיות. ילדות שמתפתחות לפני בנות גילן עלולות לסבול מהערכה עצמית נמוכה יותר, מדיכאון ומהפרעות אכילה. בהמשך, התמודדויות אלו עלולות לגרור מצוקות נוספות. "ניתן כמעט לחזות שבנות נוער שהתפתחו מינית מוקדם יותר, יהיו מעורבות בהתנהגויות בסיכון גבוה", אומרת טוניה שאפי, מנהלת המרכז לרפואת נוער בבית החולים הכללי של סן פרנסיסקו. מחצית מהמטופלות בקליניקה שלה מוכרות למערכת הרווחה. בקווי המתאר של גופן, שהתפתח מוקדם מהרגיל, היא מזהה לדבריה את קורותיהן - חיים עם הורה יחיד או יתמות, מצוקה כלכלית, חשיפה רבה לאלימות.

חלק מכך נובע אולי מאותם לחצים חברתיים שתורמים מראש להתפתחות מינית מוקדמת, וחלק מגורמים אחרים, בהם ההתמודדות המוכרת של גיל ההתבגרות: להיות או לא להיות שונה. כפי שהוכיחה ג'וליה גראבר, מרצה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פלורידה, כל המתפתחות "שלא בזמן" - מוקדם או מאוחר מדי - סובלות מדיכאון בעת ההתבגרות יותר מילדות המתפתחות בקצב הרגיל.

אולם אצל המתפתחות מאוחר, ההשפעה השלילית מתפוגגת עם סוף ההתבגרות המינית. בעוד שאצל המתפתחות מוקדם, ההשפעה מתמשכת וגורמת לרמות גבוהות יותר של דיכאון וחרדה. עד גיל 30 לפחות, ואולי לאורך כל החיים.

"חלק מהילדות המתבגרות מוקדם סובלות מבעיות קשות מאוד", אמרה לי גראבר. "יותר משהיית מצפה מבחינת המשמעות הרפואית. הופתעתי ממידת ההשפעה של זה".

חוקרים איתרו קשר בין התפתחות מינית לבין דיכאון, אבל טרם ניתחו את המשמעות המלאה של הקשר הזה. תיאוריה אחת טוענת שחוויית ההתפתחות המינית המוקדמת, בהשוואה לסוגים אחרים של התפתחות קוגניטיבית, הופכת את המוח לפגיע יותר לדיכאון. כפי שמציינת אליזבת סוול, מנהלת מעבדת הדימות המוחי לחקר ההתפתחות הקוגניטיבית בבית החולים לילדים של לוס אנג'לס, בנות נוטות באופן כללי להתפתח מינית מוקדם מבנים, ועם תחילת ההתפתחות המינית הן, כקבוצה, גם חוות יותר חרדה ודיכאון מבנים.

גראבר מציעה היפותזה מקיפה יותר, שהיא אולי התובנה הטובה ביותר שקיימת כיום לגבי הקשר בין התפתחות מינית לדיכאון. "ייתכן כי המתפתחות מוקדם לא מקבלות את הזמן המספיק להשלים את משימות הילדות. הן מתמודדות עם אתגרים חדשים בעת ששאר בנות גילן עדיין עסוקות בהתפתחות הרגילה של הילדות. אולי מסיבה זו המעברים לגיל ההתבגרות והלאה קשים להן יותר".

להחזיר את השליטה

בשנה האחרונה שוחחתי עם אמהות שניסו לעכב את ההתפתחות המינית של בנותיהן במגוון דרכים: עודדו אותן להתאמן למרוץ של חמישה קילומטרים (התעמלות היא אחת מהפעולות היחידות שידוע כי הן עוזרות לעכב התפתחות מינית מוקדמת); הוציאו מהתפריט של בנותיהן את החלב והבשר המכילים הורמונים; טיהרו את בתיהן מפלסטיק, ממדבירי חרקים ומסויה. אולם במוקדם או במאוחר, מרביתן התייאשו.

"אני מזדהה עם הורים מיואשים המחפשים תחושה של שליטה", אומרת סנדרה סטינברגר, אקולוגית ומחברת הספר "לגדל את אלייז'ה: להגן על ילדינו בעידן של משבר סביבתי". אולם, לדבריה, "הרעיון שכהורים אנחנו צריכים להתנהג כמו סוכנות להגנה על הסביבה - לבחון כל תווית ולסנן שקיות הפתעה - זה פשוט מטורף. ואפילו אם נעשה את זה, הילדות שלנו לומדות בבית ספר והולכות לבתים של חברים, שבהם משתמשים בחומרים כימיים לניקוי ולהדברת חרקים".

החרדה מתגברת עוד יותר בשל העובדה שמעט מאוד ידוע על האופן שבו פועלת ההתפתחות המינית המוקדמת. רוברט לוסטיג, למשל, מעלה תהייה: האם כל אותן ילדות שהשדיים שלהן גדלים מוקדם, אכן נמצאות בתהליך של התפתחות מינית?

התפתחות מינית אמיתית מתחילה במוח, הוא מסביר, בייצור של הורמון בשם GnRH. "אין התפתחות מינית בלעדיו", אמר לי לוסטיג. הוא כמו הכדור שמתגלגל במורד המדף ומפיל את הספר שמפעיל את הסטריאו. בלוטת יותרת המוח מפרישה GnRH, שמסמן לשחלות לייצר אסטרוגן, שגורם לשדיים לצמוח. אבל, כפי שלוסטיג מציין, ייתכן כי האסטרוגן הגורם לצמיחה מוקדמת אצל ילדות מגיע ממקור אחר. אולי הוא בא מרקמות השומן (נשים לאחר תקופת המעבר מייצרות אסטרוגן ברקמות השומן שלהן) או ממקור סביבתי. "ואם האסטרוגן הזה לא מתחיל ב-GnRH, לא מדובר בהתפתחות מינית מוקדמת, חד וחלק", קובע לוסטיג. "צמיחת שדיים יכולה להצביע על התפתחות מינית מוקדמת, אבל לא בהכרח".

לוסטיג ספקן גם לגבי הקשר בין הופעת שיער ערווה אצל ילדות לבין התפתחות מוקדמת. "כל מחקר הקושר בין שיער ערווה להתפתחות מינית מוקדמת הוא שטות. פשוט שטות", הוא אומר. "צמיחת שיער ערווה מצביעה על נוכחות אנדרוגנים, או הורמון מין גברי. הסימן הראשון להתפתחות מינית בילדות הוא אסטרוגן. אנדרוגן בכלל לא מופיע בתפריט".

פרנק בירו, ראש צוות החוקרים שחיברו את המאמר מאוגוסט 2010 ב-"Pediatrics" ומנהל המחלקה לרפואת נוער בבית החולים לילדים של סינסינטי, החל לחשוב באותו כיוון באביב שעבר. כשנסע לשאת הרצאה בדנמרק, בחן בירו את המידע על התפתחות מינית שאסף עמיתו אנדרס יול. במחקר של יול, לחלק מהילדות ששדיהן צמחו מוקדם היו רמות נמוכות באופן לא צפוי של אסטרדיול, הצורה הנפוצה ביותר של אסטרוגן בגוף האשה מתחילת ההתבגרות המינית ועד לגיל המעבר. בירו מצא דפוס שכזה גם בנתונים שלו, והסיק מכך כי ייתכן שצמיחת השדיים אינה נובעת מאסטרוגן שמיוצר בשחלות. זאת אומרת, שמקור השינויים המיניים לא מצוי במוח של הילדות. כעת הוא בוחן את הנתונים שבידיו בניסיון להבין מה מקור האסטרוגנים.

יש משהו מנחם באפשרות הזו, שאותן ילדות המתפתחות מוקדם מגיבות לאסטרוגן שמקורו לא בשחלות. במצב כזה, לאותה ילדה שניכרים בה סימני התפתחות מינית, עדיין אין תודעה של גיל ההתבגרות, על הדחפים המיניים, החיפוש העצמי, בדיקת הגבולות ואי הנחת הכרוכים בו. ועדיין, הרעיון שישנם מספיק רעלים או רקמות שומן בגוף של ילדה שיגרמו לצמיחת שדיים אינו מעודד כלל וכלל. מלבד זאת, חלק מהבעיות הפסיכולוגיות הנובעות מהתפתחות מינית מוקדמת מקורן בגוף המשתנה של הילדה, ובאופן שבו אנשים מגיבים אליה.

"אם ילדה בת עשר נראית כמו בת 15, זה לא משנה אם בלוטת יותרת המוח שלה החלה לפעול או שמשהו אחר גרם לשדיה לצמוח", אומר בירו. "היא עדיין נראית כמו באמצע גיל ההתבגרות. ככה אנשים יתייחסו אליה. אולי היא לא מתעניינת ביחסי מין, אבל עלולים ללחוץ עליה לקיים יחסי מין, ויש לה כישורים חברתיים של ילדה בת עשר".

בסוף כולן יגיעו

אז מה אמורים לעשות הורים לילדות המתפתחות מוקדם? רופאים קוראים להורים להתמקד בבריאות הגופנית והרגשית של בנותיהם, במקום במאמץ להאט את ההתפתחות שלהן. מבחינה זו, המושג של הנורמליות החדשה הוא לא הסחת דעת, אלא עידוד לתמוך בילדה במצב פגיע.

"אני יודעת שהם לא יכולים לשנות את העובדה שבתם התחילה להתפתח מוקדם, אבל הם יכולים לשנות את מה שקורה בהמשך הדרך", אמרה לי האנדוקרינולוגית לואיז גרינספן. הורים יכולים לתמוך ולסייע לילדות להישאר במשקל בריא. להקפיד להמשיך להתייחס אליהן בהתאם לגילן, ולא לגיל שבו הן נראות. הם יכולים להגן עליהן מפני תרבות המוכרת ביקיני עם פוש-אפ לילדות בנות שבע, ומתייחסת אליהן בדרכים שונות כאל אובייקט מיני.

"מרבית הבעיות הפסיכולוגיות הקשורות להתפתחות מינית מוקדמת קשורות ללקיחת סיכונים", ממשיכה גרינספן, והורים יכולים למתן זאת. "אני יודעת שזה נשמע נדוש ומיושן, אבל אם יש סביבה משפחתית תומכת, אם אתם אוכלים ארוחות משפחתיות ועושים דברים ביחד, למעשה יש לכם שליטה". גדילה מוקדמת של שדיים לא חייבת להיות התממשות של כל הפחדים והחרדות. "אין מעבר ישיר בין הסימנים הראשונים להתפתחות מינית מוקדמת לאנורקסיה, דיכאון, שתייה או פעילות מינית מוקדמת".

טרייסי, אמה של איינסלי, ניסתה להתמקד בצד החיובי. בשלב כלשהו בביקור שלנו, היא נעלמה למרתף, המשמש כמטה החברה שלה, T.G.R. Body, ושבה עם קופסה ורודה מלאה בדוגמיות של תכשיר נגד פצעונים וקרם לשיער נטולי כימיקלים. "אני פשוט רוצה להיות חלק מהפתרון", אמרה טרייסי, ומרחה לי על היד ג'ל כסוף לשיער. "אני כל כך עייפה מלנסות לברוח מזה. אני חייבת למצוא אפיק חיובי להתמודדות הזאת, גם עבור איינסלי".

אמהות שעברו תהליך כזה עם בנותיהן ממליצות על גילוי לב. "תהיי כנה איתה, לגמרי כנה, לגבי מה שצפוי לקרות לגופה, ועדיין תהיי עדינה", אומרת אם שבתה בת העשר הראתה סימנים של התפתחות מינית כבר בגיל שלוש. "את לא רוצה שבתך תחווה משהו שהיא לא מוכנה לו".

סבלנות ופרספקטיבה הן אולי התרופות הטובות ביותר. "העניין בהתפתחות מינית הוא שכולם יחוו את זה", אמרה לי אם אחרת. לפני שלוש שנים, כשבתה היתה בכיתה ג', היא דאגה לשים פחי אשפה קטנים בתאי השירותים בבית הספר כדי שילדתה תוכל להשליך בחשאי את התחבושות ההיגייניות. היום, בתה בת 12, וכבר לא נראית שונה כל כך. "היא מרגישה הרבה יותר טוב, וגם אני. בעוד שנתיים-שלוש, כל הילדות האחרות ידביקו אותה".*

תרגום: אסף רונאל

ומה עם בנים?

התבגרות מינית מוגדרת כנורמלית בבנות מגיל 8 ובבנים מגיל 9. קל יותר לתעד התבגרות בבנות, כי התהליך קשור למחזור החודשי, שכמעט כל אשה זוכרת מתי קיבלה לראשונה. בבנים אין תמיד סימן גלוי ברור, והרבה פעמים שואלים על גיל גילוח ראשון. השלב הראשון בהתבגרות של בנים מתבטא בהגדלת נפח האשכים, ובשלבים הבאים מתפתח שיעור באזור הבושת, ובהמשך בבתי השחי. כשבן הופך להכי גבוה בשכונה או מתחיל להופיע אצלו שיעור בבית השחי, הוא לא מוצא בזה אותה מבוכה כמו בת עם הגדלת שדיים.

הרושם של העוסקים בתחום הוא שיש אותה נטייה של ירידה מקבילה בגיל ההתבגרות גם בבנים, כמו בבנות, אך התהליך בבנים פחות מתועד. ההערכות כי התבגרות מינית מוקדמת בבנים מופיעה בפחות מאחוז מהאוכלוסייה, ובפחות מ-20% עד 30% ממספר הבנות עם התבגרות מינית מוקדמת. אצלנו במכון, על כל עשר בנות שפנו בגלל התבגרות מינית מוקדמת אנו רואים בן אחד או שניים.

להערכתי, הסיבה העיקרית לירידה בגיל ההתבגרות בעולם המערבי תלויה בשיפור בתנאים הסוציו-אקונומיים. תחלואת שלשולים שהיתה נפוצה בגיל צעיר נעלמה עם השנים, התזונה השתפרה - ולילדים שמנים יותר יש נטייה מוקדמת להתבגרות.

אצל בנות, רוב המקרים של התבגרות מוקדמת קשורים לשעון ביולוגי שהחל לעבוד מוקדם יותר, מבלי שנמצאה סיבה ברורה. אצל בנים, כשמופיעים סימני התבגרות מוקדמת, אנו חושדים במחלות אורגניות, והילד צריך לעבור בירור.

יש מקרים בהם ההתבגרות מתחילה עם סימני שיעור ללא הגדלת נפח האשכים, ובמקרים אלה החשד בסיבוך בבלוטת יותרת הכליה, שהיא אחד משני המקומות מהם מופרשים הורמונים זכריים בבנים (השני הוא האשכים). במקרה שנפח האשכים גדל בגיל מוקדם מדי, עולה החשד לגידול שדוחק את בלוטת יותרת המוח או אזור ההיפותלמוס במוח להפריש יותר הורמונים, לא בהכרח גידול סרטני. לכן, לכל ילד עם סימני התבגרות מוקדמת מומלץ לעבור בירור אנדוקריני.

משה פיליפ

***הכותב הוא פרופ' מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה וסוכרת במרכז שניידר לרפואת ילדים, וסגן הדיקן למחקר ופיתוח בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב. הביא לדפוס: דן אבן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו