שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אבי יששכרוף
אבי יששכרוף

כמעט מבלי להתכוון מוצאים עצמם הנוצרים הקופטים במרכזה של מערכת הבחירות לנשיאות מצרים. החודש טרח המועמד מעורר המחלוקת, עומר סולימאן, להתייצב בקתדרלת סנט מארק (מרקוס הקדוש) הקופטית בעבאסיה, במה שנראה כחלק מקמפיין הבחירות שלו. סולימאן, בעבר ראש המודיעין המצרי וסגן הנשיא, שבשעת הביקור לא ידע כי מועמדותו בבחירות לנשיאות תיפסל, ניסה להציג את עצמו כאלטרנטיבה חילונית ל"אחים המוסלמים" ולתנועה הסלפית.

במאבק בין החילונים לדתיים האסלאמים על עתידה של מצרים, שמונת מיליוני הנוצרים הקופטים - שמהווים קצת פחות מעשרה אחוזים מכלל אוכלוסיית מצרים, המונה 85 מיליון - יכולים להכריע את הכף לטובת מועמד זה או אחר. אולם כבר ביום המחרת פירסם ממלא מקום המנהיג הרוחני של הקופטים במצרים, הבישופ באחומיוס, הודעה שבה נאמר כי הכנסייה אינה תומכת במועמד כלשהו. עם זאת הצהיר הבישופ, כי הכנסייה מבקשת חוקה "אזרחית" למצרים, שתעניק זכויות שוות לכל אזרחיה, בני כל הדתות. "דמוקרטיה אין משמעותה כפייה של הרוב, אלא שלכל אחד יש זכות שווה במדינה", נאמר בהודעתו.

המתיחות הדתית בין המוסלמים לנוצרים אינה עניין חדש במצרים, ובוודאי לא תולדה של המהפכה. עוינות היתה שם תמיד, אך לצדה גם יחסי שכנות וגילויי סובלנות ואחווה בין מאמיני שתי הדתות. כך, לדוגמה, פירסם במאי 2007 אינטלקטואל מצרי מוסלמי, טארק חגי, מאמר בעיתון "אל-מצרי אל-יום", שבו יצא נגד האפליה לרעה של הקופטים: "לו הייתי קופטי, הייתי מציף את העולם בתלונות על הסבל שעוברים הקופטים רק כדי להשיג רישיון להקמת כנסייה מכספם, ולא מכספי המסים הציבוריים שהם משתתפים בתשלומם. לו הייתי קופטי, הייתי גורם לעולם לעמוד על שתי רגליו בגלל הדברים הנוראים שכותבים ומפיצים כמה מוסלמים, לפיהם אין להתיר לקופטי לעמוד בראש המדינה, או שיש לדרוש מהקופטים ג'זה (מס גולגולת, שהוטל בעבר על נוצרים ובני דתות אחרות שחיו בחסות שלטון מוסלמי) ושאין לאפשר לקופטים להתגייס לצבא... לו הייתי קופטי, הייתי מנהל קמפיין בתוך מצרים ומחוצה לה לביטול סעיף הדת בתעודת הזהות המצרית. מדוע מי שמנהל איתי יחסים במישור הכללי-הציבורי ירצה לדעת מה דתי?"

5 מתוך 5 |
נוצרי קופטי מצרי קיעקע את סמל אמונתו על זרועוצילום: ברונו זנזוטרה, Parallelozero
1 מתוך 5 |
דגם של כנסייה תלוי באמצע רחוב בשכונת אל-מוקטעםצילום: ברונו זנזוטרה, Parallelozero
2 מתוך 5 |
דיר חזירים בלתי חוקי בשכונת עזבת א-נחל בקהירצילום: ברונו זנזוטרה, Parallelozero

גם פיגועים נגד מטרות נוצריות ברחבי מצרים, מצד איסלאמיסטים קיצונים, אינם בגדר עניין חדש. כך, לדוגמה, ב-1 בינואר 2011, 24 ימים בלבד לפני תחילת ההפגנות בכיכר א-תחריר בקהיר שהובילו לנפילתו של הנשיא חוסני מובארק, נהרגו 21 בני אדם בפיגוע תופת ליד כנסייה קופטית באלכסנדריה. לאחר הפיגוע פרצו עימותים בין מאמינים קופטים לבין המשטרה, תוצאה של תחושות התסכול של הנוצרים לנוכח הקיפוח והאפליה.

ובכל זאת נדמה שמשהו ביחסי הקופטים והמוסלמים התערער מאז המהפכה, ואולי יותר מכך מאז ניצחונם הסוחף של האיסלאמיסטים בבחירות לפרלמנט. התנועות האיסלאמיסטיות ("האחים המוסלמים" והתנועה הסלפית, הקיצונית אף יותר) זכו בכ-70 אחוז מכלל המושבים בשני בתי הפרלמנט. רק לאחרונה החליטו "האחים המוסלמים" להציג מועמד בבחירות לנשיאות, ולפתע האפשרות שמצרים החילונית תהיה נתונה לשליטה מוחלטת של תנועה איסלאמיסטית נראית ריאלית יותר ויותר.

"האחים המוסלמים", מצדם, אינם משמיעים מאז הבחירות קולות הרגעה, להפך. מועמד "האחים" עד לא מכבר, חיירת א-שאטר, אולי כתוצאה מהתחרות עם מועמדים איסלאמיסטים אחרים ואולי מתוך אמונה צרופה, אמר כי השריעה (ההלכה האיסלאמית) היא נר לרגליו. בנוסף, הצליחו "האחים המוסלמים" להקים ועדת חוקה שבה יש רוב גדול לתנועות האיסלאמיסטיות, ובכך למעשה אותתו על כוונותיהם באשר לאופן שבו תנוסח החוקה החדשה של "מצרים הדמוקרטית".

הצטרפותם של כמה מבכירי "האחים" לחגיגות השנה החדשה בקתדרלת סנט מארק בינואר האחרון, לצדו של הפטריארך הקופטי שנודה השלישי, שמת לפני כחודש, לא הצליחה להפיג את המתיחות. לחששות הטבעיים מההתפתחויות הפוליטיות, צריך להוסיף את שלל ההתקפות שהיו בשנה האחרונה נגד מטרות קופטיות וההתנגשויות העקובות מדם בין בני שתי הדתות: במארס 2011 - 11 הרוגים בעימותים בדרום קהיר; במאי - 12 מוסלמים ונוצרים נהרגו בעימותים בין-עדתיים במחוז גיזה בקהיר (אירועי אימבאבה); באוקטובר - כ-20 הרוגים וכ-150 פצועים בהתנגשויות אלימות, הפעם בין קופטים לבין הצבא המצרי. וכל אלה מלבד עשרות תקיפות של מאמינים קופטים מצד מוסלמים בכל רחבי המדינה. על פי הערכות שונות בתקשורת, יותר מ-100 אלף נוצרים קופטים עזבו את מצרים מאז המהפכה.

האם ישראל צריכה לחשוש ממצרים החדשה? דברו על זה בפייסבוק

ייצוג בטל בשישים

פרופ' יורם מיטל, מומחה למצרים מאוניברסיטת בן גוריון, אומר שמעמדם האזרחי והדתי-תרבותי של הקופטים במצרים הוא סוגייה מורכבת. פורמלית, זכויותיהם האזרחיות השוות מעוגנות בחוק ובחוקה. מעשית, חלות הגבלות על בניית כנסיות חדשות ושיפוץ ישנות, ועד למהפכה נאסר על הקופטים להתארגן כמפלגה פוליטית. ייצוגם במוסדות השלטון קטן ביחס לחלקם באוכלוסייה, ייצוגם בצמרת הפיקוד הצבאי בטל בשישים. ייצוגם בפרלמנטים האחרונים לא השתנה משמעותית, כעשרה צירים נבחרים (מתוך 444). הקופטים אינם מופלים מבחינה כלכלית, והם מיוצגים בכל חתכי החברה המצרית. אבל מבט כולל יוביל למסקנה שמרביתם נמנים עם המעמדות החלשים של החברה המצרית - מעמד בינוני תחתון ונמוך.

ציור של ג'ורג' הקדוש הורג את הדרקון בחנות בקהיר - לחצו להגדלהצילום: ברונו זנזוטרה, Parallelozero

לדברי מיטל, רבים מהקופטים מחזיקים בטענה שהם-הם צאצאיהם של המצרים הקדמונים, שהקימו את הציביליזציה המצרית המפוארת. טענה זו מתבססת על העובדה ההיסטורית, שמצרים היתה נוצרית-קופטית ברובה במשך מאות שנים לפני שכבשו אותה המוסלמים. נוצרים אלה לא היו מהגרים, אלא בני המקום שקיבלו את הדת הנוצרית.

המתח ולעתים העוינות בין קבוצות איסלאמיות, ובעיקר בקרב תומכי הסלפים, לבין הקופטים הוביל לעימותים רבים בשנים האחרונות. בשלב הראשון של ההתקוממות העממית נגד שלטון מובארק ב-2011, הפגינו קופטים ומוסלמים כאיש אחד. כעבור חודשים אחדים אימצו קבוצות קופטיות את הרחבה שמול בנייין רשות השידור כאתר להפגנות בעד שוויון. כמה מהפגנות אלו הידרדרו לעימותים.

מהפכת ינואר, אומר מיטל, הביאה לפוליטיזציה חסרת תקדים של השיח הציבורי במצרים. "קבוצות שנדחקו לשוליים, ובהם הקופטים אך גם הסלפים, נהנות מהאפשרות להשמיע בפומבי את תביעותיהן וזאת לאחר עשרות שנים של הדרה ודיכוי. לקופטים מאפשרת אווירה זו להעלות את החששות המקננים בקרב רבים מהם מן הדומיננטיות של מפלגות האיסלאם הפוליטי. במישור הפוליטי הקהילה הקופטית חלוקה היום יותר מבכל זמן אחר בעבר בין המצדדים באינטגרציה במפלגות הליברליות לבין אלה הקוראים להקמת מפלגה קופטית. הרושם הכללי הוא שבבחירות לנשיאות יצביעו רוב הקופטים בעד המועמד שיתייצב בסיבוב השני נגד המועמד של הזרם האיסלאמי.

ביקורים בירושלים

למבקרים בעיר העתיקה של ירושלים קשה היה להחמיץ את אלפי הנוצרים שביקרו בכנסיות ב"ויה דולורוזה" ודיברו ביניהם בערבית במבטא מצרי מובהק. זה אינו מחזה שכיח. מצרים קופטים לא רבים באו לביקור בירושלים ב-30 השנים האחרונות, על אף המשמעות הדתית המרכזית של העיר בנצרות. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בעמדתו של הפטריארך שנודה השלישי, שהנהיג את הכנסייה הקופטית מאז 1971 ועד למותו בחודש שעבר. מיד לאחר החתימה על הסכמי השלום בין ישראל למצרים ב-1979, אמר שנודה כי הנוצרים אינם צריכים לבקר בישראל כל עוד חיים הפלסטינים תחת הכיבוש. אולם מותו נתן כנראה את האות לכ-2,500 מאמינים קופטים, שבאו החודש לרגל חג הפסחא לביקור במקומות הקדושים בירושלים.

שנודה השלישי מת בגיל 88 בגלל סיבוכים בכבד, וכיאה לאיש הדת הבכיר ביותר בקרב הקופטים זכה לכינוי "האפיפיור של אלכסנדריה", או "הפטריארך של הכס של מרקוס הקדוש" (על פי האמונה הקופטית, מרקוס הקדוש ייסד את הכנסייה במצרים כבר במאה הראשונה לספירה, בימי שלטונו של הקיסר הרומאי נירון). הוא נחשב לדמות מכובדת במצרים, בקרב אנשי המשטר הישן כמו גם בקרב "האחים המוסלמים" והמועצה הצבאית העליונה. אולם הוא נתפס גם כשמרן וזהיר מאוד, אפילו כשנדרש לגונן על בני עדתו מפני פגיעה בזכויותיהם.

שנודה השלישי נזהר שלא להשמיע דרישות תקיפות מדי בציבור ביחס למעמדם של הקופטים, בין היתר מחשש לעורר את זעמם של האיסלאמיסטים או של השלטונות. ב-1981 הגלה אותו הנשיא אז, אנואר סאדאת, אל מחוץ לקהיר לאחר שמתח ביקורת על יחסו הסלחני לכאורה לאיסלאמיסטים קיצונים. סאדאת נרצח ב-6 באוקטובר 1981, אך רק ב-1985 התיר הנשיא מובארק לשנודה לשוב לבירה.

מותו של שנודה הותיר חלל מנהיגותי בקהילה המאמינה, שראתה בו את נציגה הבלעדי בקרב השלטונות. זהותו של היורש אינה ידועה לעת עתה, וממילא גם לא עמדתו ביחס לביקורים בישראל.

מיעוט בצמרת

קופטים שהצליחו להתבלט בחברה המצרית

* בוטרוס בוטרוס ראלי - פרופסור למשפט בינלאומי, יליד 1922. שר החוץ של מצרים בשנים 1977-1991. ב-1992 נבחר לתפקיד מזכ"ל האו"ם.

* נגיב סאוויריס - איש עסקים, יליד 1954. היה יו"ר חברת הטלקומוניקציה הגדולה במצרים. בשנה שעברה פרש מהעסקים ועבר לפוליטיקה. אחרי נפילת מובארק תמך בשינויים שיקדמו דמוקרטיה ויציבות. ממייסדי מפלגת המצרים החופשיים.

* ממדוח רמזי - עורך דין, יליד 1951, מבכירי מפלגת המצרים החופשיים, הכריז לפני כשנה על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות מצרים, עם דגש על "אזרחות" - ללא הבדל מוצא, דת או מין. לא נכלל ברשימת המועמדים הסופית.

* האלוף ממדוח שאהין - מהגנרלים הבולטים במועצה הצבאית של הכוחות המזוינים, המנהלת את ענייני מצרים מאז המהפכה. מוצג לעתים כקופטי, אך אין לכך אישור רשמי.

* יוסף שאהין - בימאי קולנוע, יליד 1926 (מת ב-2008). לדעת פרופ' יורם מיטל, שאהין היה הדמות הקופטית הבולטת ביותר במצרים בעשורים האחרונים: "יותר מרבים אחרים, הוא הצליח באמצעות המדיום הקולנועי להעלות סוגיות 'קופטיות' לסדר היום הציבורי. כך בסרטו המונומנטלי 'צלאח א-דין', שבו הציג אפוס קולנועי של ניצחון המוסלמים במאבק מול הצלבנים, ובהקשר זה העלה על נס את תפקידו של עיסא - עוזרו הקרוב של המצביא האיסלאמי הגדול".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ