בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם ישראל היא האפשרות היחידה ליהודים?

אנשי הרוח המרכזיים במדינה מנהלים בחודשים האחרונים דיון היסטוריוסופי, אידיאולוגי ופוליטי על משמעות החיים בישראל

305תגובות

זאב רז מגלם את החלום הישראלי. הוא יליד קיבוץ גבע (1947) וטייס קרב מהולל. כמפקד טייסת 117 הוביל ב-1981 את התקיפה על הכור הגרעיני בעיראק וזכה לצל"ש הרמטכ"ל על גילוי רמה מקצועית גבוהה ותעוזה. הוא השתחרר כאלוף משנה וכיום הוא עובד עם חברת אלתא של התעשייה האווירית, המתמחה בין היתר בלוחמה אלקטרונית.

בחודשים האחרונים מרכז רז באמצעות האינטרנט דיון היסטוריוסופי, אידיאולוגי ופוליטי על משמעות החיים בישראל. בכך, הוא אומר, הוא מנסה "לגעת בזנב הדרך שלא הלך בה", כלומר, בדרך ההגות. רבים מהמשתתפים, "גייסות הרוח" כפי שרז קורא להם, חיים כמוהו בספירות הגבוהות של האליטות הישראליות. כמה מהם אנשי שם בספרות ובאקדמיה. הם נפגשים עם אנשי רוח אחרים ומתכתבים בדואר האלקטרוני.

רובם אינם צעירים עוד, חילונים, שייכים מן הסתם לקהילת קוראי "הארץ" ויכולים לומר שמבחינות רבות החיים בישראל היטיבו עמם. אך לקראת יום העצמאות ה-64 הם מתלבטים ומתווכחים, כמו לא היו מאחוריהם 150 שנות הגות ציונית. האם ישראל היא רק אופציה אחת מני רבות, או שמקומו של עם ישראל הוא בארצו? לא כולם אופטימיים.

הדיון התחיל בדברים שאמר הסופר א"ב יהושע. "השואה בעיני היא הוכחה לכישלון הזהות הגלותית של היהודים, כפי שהתגבשה במשך יותר מ-2,500 שנה", אמר. "הכישלון מתבטא לא רק באסון השואה, אלא גם בהתבוללות מאסיבית של רבים מבני העם היהודי אל תוך עמים שבתוכם הם חיו. מבין ארבעה עד שישה מיליון בסוף הבית השני, נותר מיליון אחד בתחילת המאה ה-18. חלק מבעיותינו במזרח התיכון נובעות מנחיתות דמוגרפית שאיננו מסוגלים לתקן אותה. העם היהודי לאחר השואה אינו יותר אותו עם בעל הפוטנציאל שהיה לו לפני השואה. כישלון הזהות הגלותית דחף יותר ממחצית העם להמיר זהות זאת בזהות טריטוריאלית ריבונית".

פרופסור אמריטוס חמוטל בר יוסף, משוררת, מתרגמת וחוקרת ספרות, הסכימה אתו: "מדוע אסור לנו לומר שיש לנו חלק באחריות לשואה? הגיע הזמן להפסיק לספר את ההיסטוריה שלנו כשרשרת של 'עשו לנו' ו'עשו לנו'. עלינו לקחת אחריות על מעשינו ומחדלינו, גם אם הם מוטעים".

אלכס ליבק

ההיסטוריונית אניטה שפירא התקשתה להתאפק. "עוד לא הוכח שמה שהפריע לנאצים ולעוזריהם היתה הזהות הכפולה של היהודים", כתבה ליהושע, והזכירה לו כי "אילו הצליחו גייסות רומל להגיע לפלסטינה, היה מתברר שהם לא הפלו בין יהודים בעלי זהות טריטוריאלית ויהודים גלותיים". ההיסטוריון יהודה באואר כתב ברוח דומה.

יהושע סבור גם שהקיום היהודי בישראל "שלם יותר" מאשר בארצות אחרות. בר יוסף מסכימה: "מדינת ישראל היא המדינה היחידה שבה החיים והתרבות הם יהודיים. לא ייתכנו חיים יהודים נורמליים ולא תיתכן התפתחות של תרבות יהודית במדינה שבה היהודים אינם רוב".

האם ישראל היא האופציה היחידה? דברו על זה בפייסבוק

צבי כסה, המפרסם מדי פעם דברי הגות, קבע: "לא מקרה הוא שבשלושת אלפים שנה אין דור יהודי שמגיע לקרסולי עוצמת היצירה הכוללת שעשינו כאן בשניים-שלושה דורות - בחברה, בצבא, בטכנולוגיה, בספרות, באמנות, בשירה, בפזמון והמוסיקה העממית, בהשכלה ובכל קטע חיים ועשייה".

ואז הצטרף דן מירון: מבריק, סרקסטי, מתנשא, הוא קרע את כולם לגזרים. "יהושע ההוגה (להבדיל מיהושע המספר) אינו יודע לחשוב מחשבה היסטורית, היינו לבנות את מושגיו על המציאותי והקיומי", קבע מירון, "הוא חושב נגד ההיסטוריה". דברי צבי כסה הם "פשוט פטפוט" כתב מירון, ושאל: "האם היצירה הכלכלית, החברתית, הארגונית, המדעית, האמנותית והפוליטית שהקימה תוך שניים-שלושה דורות, על אדמת אמריקה קהילת יהודים מהגרים, אנשים סחופים ודוויים שהחלו את דרכם כפדלרים (רוכלים) ועבדי סדנאות יזע, באמת נופלת לאין ערוך מזו שנוצרה בישראל בסיועם הכלכלי והפוליטי החיוני של בני אותה קהילה?"

מירון הזכיר אנשי רוח יהודים, מקפקא עד איינשטיין, ושאל: "קורט וייל, ג'ורג' גרשווין וליאונרד ברנשטיין לא הגיעו לקרסוליה של נעמי שמר? וודי אלן הוא קוטל קנים לעומת יוסף סידר?" ישראל העברית לא החזירה את היהודים ל"נורמליות", קבע מירון. מבחינה היסטורית הנורמה היהודית מתבטאת בהעדר ריבונות, התרבות היהודית - ברב לשוניות.

מעל הוויכוח הזה מרחפת השאלה אם להישאר או לעזוב. כמה מהמשתתפים משדרים חוסר נחת חילוני. אפרת שכטר, שהשתתפה בוויכוח, כתבה, "אין לי ספק שקיום המדינה יימשך אתי או בלעדי, מן הסיבה הפשוטה שהתהליך המתרחש כאן הופך אותי לגורם משני. בין אם אשאר או לא - הרוב שישלוט כאן איננו שלי וכנראה גם אינו רוצה בי. אינני חושבת שתהיה כאן מדינת טליבאן. אני מאמינה שתהיה כאן טכנולוגיה וקדמה ויוזמה וחשיבה מקורית, אך כל זאת במסגרת מדינת הלכה כלשהי, שאין לי הכלים להכין את ילדי לחיים בתוכה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו