בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהרבי מלובביץ' לדיסקו והאוס: וולף + לאמב באים לעשות שמח

זאב אייזנברג וגדי מזרחי גדלו בבתים דתיים בניו יורק, אבל החינוך היהודי לא הכין אותם לקריירה מוזיקלית חובקת עולם כצמד "וולף + לאמב". לקראת תקלוט ראשון בתל אביב, מספרים השניים על המעבר מהרבי מלובביץ' לדיסקו והאוס

2תגובות

"אמא שלי לא מבינה את הקונצפט", אומר התקליטן והמפיק זאב אייזנברג, "היא שואלת: 'אתה מנגן במסיבה? לכבוד מה המסיבה אם זו לא יומולדת או בר-מצוה?' במשפחה שלי גם לא רואים טלוויזיה, מבודדים תרבותית מהעולם. אמא שואלת: 'על איזה כלי אתה מנגן? מי משתמש בתקליטים כיום?'"

אייזנברג, בן 30, הוא מחצית מהצמד וולף אנד לאמב (Wolf + Lamb) לצד חברו הטוב גדי מזרחי, בן 36. שני היהודים הניו-יורקרים, שמתמחים במוזיקת דיסקו והאוס אטית וגרובית, נהפכו בשנים האחרונות לאחד ההרכבים החמים בעולם המועדונים והמוזיקה האלקטרונית, עם סיבובי הופעות בינלאומיים, שלושה לייבלים משגשגים בניהולם וכתבות אוהדות בעיתונות הקלאבינג, כמו בכלי תקשורת מרכזיים יותר, דוגמת ה"גרדיאן", שסיקר באהדה סדרת מסיבות שערכו בניו יורק. רשימת העיטורים שלהם הולכת ומתארכת בהתמדה, וכוללת את תואר אחד מחמשת אלבומי השנה מהמגזין "מיקסמאג" על אלבום הבכורה שלהם מ-2010, "Love Someone", ובשנה שעברה נכללו ברשימת 100 תקליטני השנה של המגזין המקוון "Resident Advisor". זו רשימה חלקית בלבד, שלא הספיקה כדי להבהיר למאמא אייזנברג מה בדיוק הבן שלה עושה. אולי כי זו לא הקריירה שייעדו לו בבית.

אייזנברג הוא השלישי משמונת ילדיהם של זוג חסידי חב"ד מברוקלין. אחרי חינוך תורני בניו יורק ופגישה בלתי נשכחת עם הרבי מלובביץ' בגיל שבע, נשלח בגיל 15 ל"בית ספר רבני מחמיר" בבני ברק. "גדלתי כחרדי, אבל לא האמנתי בזה", הוא מספר בשיחת טלפון מניו יורק. "זה תמיד נראה לי מגוחך. הלכתי ללמוד בבני ברק כדי לתת לזה ניסיון אחרון, אולי פיספסתי משהו. אבל בני ברק היא העיר הכי נחשלת, והרגשתי שאני בעולם השלישי. חשבתי שאם זה סגנון החיים הדתי, אין לי שום קשר אליו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

"עברתי לירושלים", ממשיך אייזנברג, "גרתי אצל קרובי משפחה ובהדרגה נפטרתי מהחרדיות. בשנה הראשונה למדתי פעם בשבוע עם חבר של אבא שלי, כדי שההורים לא ידאגו. אבל זה נהפך לפעם בחודש ואז לאף פעם. התחלתי לעבוד בעיצוב גרפי במגזין קטן, למדתי את המקצוע תוך כדי העבודה. כל פעם שבאתי הביתה לבשתי פחות סממנים דתיים - זקן, כיפות - עד שהכל נעלם. המשפחה שלי קולית ואני יחסית מבוגר בין האחים, אז לא היה להם משהו מיוחד להגיד וגם לא היה לי אכפת מה הם יחשבו. גם אבא שלי מכבד את ההחלטות של הילדים שלו. אחרי שנתיים בירושלים חזרתי לניו יורק".

בבית הוריו שמע בעיקר פופ דתי ("הדבר הכי מדכא, מישהו שר על כמה החיים נוראיים ואיך אלוהים ישפר את מצבנו"), ודווקא בירושלים גילה אייזנברג צלילים חדשים. "כשלמדתי איך להיות חילוני בירושלים", הוא אומר, "התחלתי גם להתנסות בסמים. יש שם קהילה גדולה של ילדים שנשלחו על ידי ההורים להיות דתיים, וגילו שהעולם החילוני יותר כיף. יום אחד צעדנו לכיוון הכניסה לירושלים אחרי לילה של מסיבות, ושמעתי מוזיקה מכיוון בנייני האומה. התקרבנו לבדוק. זו היתה מסיבת טראנס פסיכדלי, אינפקטד מאשרום סטייל, ובפנים: או מיי גוד! פה אנחנו צריכים להיות! לא אהבתי את המוזיקה, היא היתה מהירה מדי בשבילי, אבל הרעיון שכל כך הרבה אנשים באו לשמוע את זה הותיר בי את חותמו".

אידיוסינקרטיק של וולף + לאמב

חב"ד לייט

גם מזרחי נולד וגדל בניו יורק למשפחה יהודית מסורתית, אם כי אדוקה פחות. "ההורים שלי ברחו ממצרים ב-1967, או לפני אחת המלחמות האלה. אבא שלי היה בצבא המצרי וכמה שנים אחר כך בצבא הישראלי שנלחם בצבא המצרי. הוא ברח לאיטליה ומעט אחר כך לישראל, לפני שנולדתי, הוליד שם ארבעה ילדים ואז ב-1975 הם עברו לניו יורק. אני נולדתי שנה אחר כך. למדתי בבית ספר ספרדי, מודרן-אורתודוקס, יותר לייט מחב"ד. שומרים שבת וכשרות, אבל בלי כיפה.

"ההורים שלי שמעו מוזיקה ערבית, עבד אל-חלים חאפז ואום כלתום. אני שמעתי הרבה היפ הופ, Fאנק, אר אנ' בי, ולפני 12-13 נחשפתי לטראנס דרך חבר ישראלי, ולמינימל טכנו. ויש לי אח בכור, ששמעתי את מה שהוא שמע: ניו ווייב, 'דפש מוד', 'אקו והבאנימן', וגם פרינס, שאדיי, סטיבי וונדר".

גם אותו ההורים שלחו לישראל כדי שיתחזק לפני שנרשם לקולג'. בגיל 20 עבר למשך שנתיים לגור בעיר העתיקה בירושלים, שם למד יהדות במדרש הספרדי Shehebar, ולאחר מכן גם לימד שם. גם אותו הלימודים לא ממש שיכנעו. כששב לניו יורק החל ללמוד פסיכולוגיה, ועבד כמה שנים בחנות בגדי ההיפ הופ המשפחתית. עד שלפני כעשור האחיין של מזרחי הציג לו במסיבה את אייזנברג, שלמד איתו בעבר. החיבור היה מיידי. "עברנו לגור יחד, גילינו ששנינו מתרגשים ממוזיקה", אומר אייזנברג, "ודי מהר - לי כבר היו תקליטים ופטיפונים וניגנתי במסיבות קטנות, אחיו הגדול של גדי תיקלט גם - התחלנו לנגן לחברים".

כעבור שנתיים הציע מזרחי את שם הבמה וולף + לאמב, תרגום לאנגלית של שמותיהם הפרטיים, "כי 'זאב אנד גדי' לא היה כזה שם קליט, והתחלנו להפיק מסיבות שהתאימו למוזיקה שלנו". המותג הלך והתרחב, ו"וולף + לאמב" נהפך גם לשמו של ליין מסיבות מצליח בניו יורק, ללייבל משגשג ולשם של קולקטיב האמנים המוציאים מוזיקה במסגרת הלייבל, בהם סת טרוקסלר, ההרכבים נו רגולר פליי (No Regular Play) וסול קלאפ (Soul Clap), הכוכב העולה ניקולאס ז'אר, ועוד. "זה פשוט קונצפט מוזיקלי מקיף", אומר אייזנברג, "האמנים שעובדים איתנו רואים בזה דרך משפחתית ליצירת מוזיקה ולהפצת מוזיקה, קהילה".

הם מנהלים לייבל נוסף (W + L Black), שמוציא גרסאות ערוכות מחדש של להיטי פופ ודיסקו ישנים, ולגדי יש גם לייבל נוסף משלו, "דאבל סטנדרט", שנועד לאפשר לו "להתרחב מוזיקלית, אני אוהב לגלות ולנהל אמנים". אחת ההחתמות שלו במסגרת זו היא "ילד מגבעתיים" ושמו פנחס פלאח, שיצר עימו קשר בסקייפ, ולאחר שהוחתם אימץ בעצת גדי את שם הבמה "דאבל היל", כי "פנחס נשמע באנגלית כמו פינס".

כיאה לקולקטיב, "וולף + לאמב" וההרכבים הלוויינים סביבם מתארחים אלה באלבומיהם של אלה, עורכים רמיקסים זה לזה, כותבים יחד, מופיעים יחד ולעתים גם גרים יחד. בשנה שעברה למשל שכרו גדי וזאב בית בפלורידה יחד עם שני חברי הצמד "סול קלאפ", שחתומים אצלם בלייבל. דניז קורטל, עוד חברה בקולקטיב שגם הוציאה באחרונה אלבום חדש, היא בת זוגו של גדי בארבע השנים האחרונות ובאופן טבעי חלק מהחבורה הקרובה. "כתבתי איתה חלק מהאלבום שלה", אומר מזרחי, "אבל זה לא קל וחלק כמו בעבודה עם זאב. גם יש לה אישיות חזקה. עם זאב זה גיב אנד טייק. אצל דניז, אלה גם השנים הראשונות שלה במוזיקה, היא עוד מנסה להוכיח את עצמה, זו דינמיקה שונה".

"אבל ככה אנחנו עובדים", מסכם אייזנברג, "כשכולם מסביב".

מרוקני רחבות

באלבום החדש של "וולף + לאמב", שצפוי לצאת "ביולי או בספטמבר", הרגישו גדי וזאב לראשונה בהעדרה של הכשרה מוזיקלית מסודרת מצדם. "שמנו לב לזה ככל שהטראקים שלנו נעשו יותר מלודיים ופחות מבוססים על לופים", אומר אייזנברג.

"באלבום הקודם הגענו לגבול יכולת הביטוי שלנו", אומר מזרחי, "ולכן כמעט בכל רצועה באלבום החדש יש אורח מהלייבל שלנו, שעזר לנו לסיים את העבודה עליה כי בהתחלה לא היינו מרוצים מהתוצאה. יש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות מבחינה מוזיקלית. האלבום מאוד מגוון. אנחנו מנסים להיות יותר פופיים, אינדי-דאנס, כמו מטרונומי או ליטל דראגון. והתחלנו לקחת שיעורי פסנתר ביחד, כדי להשתפר".

ההצלחה הגוברת זימנה להם קריירה בינלאומית, ואחרי החורף בפלורידה התפצלו גדי וזאב - הראשון גר בברלין, השני נשאר בניו יורק. את הקיץ הקרוב יעבירו באי המסיבות איביזה. אבל כשהוזמנו לתקלט, לרוב עשו זאת לחוד. "היו לי בעיות בריאות, אז נאלצתי להישאר בבית", מסביר אייזנברג. בעיות הבריאות הן סרטן בבלוטת התריס ובאשכים, שתקף שלוש פעמים בארבע שנים מאז היה בן 23. "חליתי בכל פעם שהתחלנו סיבוב הופעות", הוא אומר. "בשלוש השנים וחצי האחרונות הכל בסדר. בפעם האחרונה התחלתי טיפול טבעי אחרי הניתוח. חמישה ימים אחרי שהתחלתי בכימותרפיה עזבתי את בית החולים, לא האמנתי בזה עוד. בפעמים הראשונות הקשבתי לכל מה שהרופאים אמרו וקיבלתי הקרנות, אבל הסרטן חזר".

"הופענו רק פעמיים ביחד אחרי שהוצאנו את האלבום 'Love Someone' לפני שנתיים", מוסיף מזרחי, "ולמעשה עדיין לא יצאנו לסיבוב הופעות משותף כמו שצריך. זה הטור המשותף האמיתי הראשון שלנו עכשיו". במסגרתו יגיעו ביום חמישי בשבוע הבא לתקלט במועדון הבלוק בתל אביב. רמז למוזיקה הצפויה בלילה הזה אפשר לקבל באלבום "Dj Kicks", שהוציאו אשתקד (יחד עם "סול קלאפ"), שמציג מיקס רציף של המוזיקה שהם נוהגים לנגן. "בשנים האחרונות אנחנו מנגנים במועדונים יותר ויותר גדולים", אומר מזרחי, "ועדיין מנגנים עמוק ואטי, מתחת ל-100 בי-פי-אם (פעימות בדקה) בשעת השיא, זו נהיתה הנישה שלנו".

לקהל לקח זמן לעכל את הרעיון שמוסיקת מועדונים יכולה להיות כה אטית, ולאורך זמן, הם אומרים. "בהופעה בקוסטה ריקה וגם בניו יורק לפני ארבע שנים, התחלנו לנגן והרחבה התרוקנה", נזכר אייזנברג. "זה היה קשה ומעליב בטווח הקצר", מוסיף מזרחי, "אבל זה חיזק את הזהות המוזיקלית המובחנת שלנו. וגם אם לא כל הקהל רוקד ומשתגע, אני מקווה שאנשים יוצאים מזה עם משהו. ניגנו פעם בברלין, בשלוש השורות הראשונות אנשים השתוללו, השאר עמדו במקום. אבל בסוף הערב הבעלים של המועדון ניגש לומר לנו שזה היה פורץ דרך ומיוחד".

הפופולריות הגוברת שלהם הקלה בינתיים את המצוקה, "כי כשאנחנו מגיעים לנגן במקום חדש, בדרך כלל כבר שמעו עלינו ויודעים למה לצפות", מסביר מזרחי, "המוניטין שלנו מקדים אותנו ואנחנו יודעים שאנשים הגיעו בשביל לשמוע אותנו. גם יש לנו חוקים: שמי שפותח לא ינגן טכנו מהיר אלא אמביינט או היפ הופ, כדי שהאנרגיה לא תרד כשאנחנו נתחיל לנגן". "הסוכן שלנו מוודא שמבינים מה אנחנו מנגנים", אומר אייזנברג, "ושמי שלפנינו יודע שהוא לא הולך לגנוב את ההצגה".

א ביסלע יידיש

בישראל הם מתכננים לשהות שלושה-ארבעה ימים, "ואם יילך טוב נחזור לעתים קרובות כי נהיה באירופה", אומר גדי. "זה מרגש וקצת מפחיד. אין עוד מקום שאנחנו מזדהים איתו כמו ישראל. וכיוון שהייתי בירושלים ולא בתל אביב, לא ראיתי את ישראל שכולם מדברים עליה, עם קהל נלהב של דאנס ומועדונים. חשוב לי להרשים, אני רוצה שירצו אותנו שוב ושוב. גיא גרבר חבר שלנו, ניקולס ז'אר ודניז קרטל ניגנו בתל אביב, שמענו דברים טובים על הברייקפאסט קלאב ועל הבלוק".

יש להם גם משפחה בישראל (מזרחי: "אחי הגדול גר בהרצליה פיתוח", אייזנברג: "דודים ובני דודים בירושלים ובבית שמש"), ואחרי שיעורי הדת והשנים שבילו בירושלים הם מבינים את השפה - אבל מתביישים להשתמש בה. הראיון נערך לפיכך באנגלית. "עברית זו השפה השלישית שלי אחרי אנגלית ויידיש", מסביר אייזנברג.

האם השורשים היהודיים המשותפים חיברו ביניכם?

אייזנברג: "בדרך דה-קונסטרוקטיבית: עזרנו זה לזה להיות פחות יהודים. השארנו את הזהות היהודית מאחורינו".

מזרחי: "ברלין היתה המרכז של המוזיקה שהקשבנו לה בזמנו אבל להגיד למשפחות שנופיע בברלין היה מוזר".

ברלין ידועה בשנים האחרונות בטכנו הקשוח והאפל שלה, זו פחות הנישה שלכם.

אייזנברג: "אנחנו מנגנים בסגנונות שונים ואנשים אוהבים גיוון. הסתדרנו גם עם תחושת האחריות הגרמנית והדרך שבה עסקים מתנהלים שם, מאוד מקצועי, הם מאוד דייקנים. את התקליטים והדיסקים שלנו הדפסנו שם".

מזרחי: "ומאוד זול שם. והקהילה האמריקאית בברלין מאוד גדולה. תמיד היתה לנו שם עבודה. ולא צריך לדבר גרמנית".

אפשר לנסות יידיש.

זאב: "נכון, אבל העדפתי שלא". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו