שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

האיש הבריא ביותר בעולם

נעמי דרום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעמי דרום

באמצע החודש הראשון במסעו של איי-ג'יי ג'ייקובס לעבר הבריאות המושלמת, הוא מצא את עצמו רץ יחף וחשוף חזה בסנטרל פארק אחרי צרפתי שרירי בשם ארוון, מלווה בשני צוותי טלוויזיה ובאיש מערות אוזבקי בשם ולאד. ולאד מאמין שהאדם נועד לאכול בשר נא, עם העדפה לחלקים פנימיים. הוא נוהג לאכול חרקים בשביל החלבון ולא משתמש במוצרים מודרניים כמו דאודורנט ומשחת שיניים, מה שגורם לו לבעיות בדייטים. הריצה היתה חלק מ"אימון איש המערות", שההיגיון העומד מאחוריו הוא שגופנו התפתח כדי להתאים למרדף אחר אנטילופות ולא לריצה על הליכון מול "האח הגדול" - ולכן התעמלות אמיתית צריכה להתבצע בחוץ ובתנאים טבעיים ככל האפשר.

בתום הריצה, ארוון וחבורתו טיפסו על בול עץ כמו נמרים, ואחר כך הרימו את בול העץ כתחליף לאימון משקולות. אשה מבוגרת ניגשה אליהם כדי לשאול למה הם מסתובבים בסנטרל פארק חצי עירומים. הם הסבירו לה. "אה, חשבתי שאתם שודדים מישהו", היא התנצלה. ג'ייקובס כבר היה עייף, היה לו קר והוא גם הספיק לדרוך על רסיס זכוכית, אבל הוא הצליח עדיין להתענג על האירוע. "זה היה מצחיק", הוא מספר בראיון טלפוני, "וכל הזמן חשבתי: זה יהיה פרק נפלא בספר".

איי־ג'יי ג'ייקובס. גילה שהורדת קמח וסוכר לבן מהתפריט עלולה להפוך אותך לטרחן מעצבןצילום: ויז'ואל פוטוס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

במשך 25 חודשים איי-ג'יי ג'ייקובס, עיתונאי ניו-יורקי, התנסה בכל משטר בריאות וכושר אפשרי, מגוחך ככל שיהיה, במטרה להיהפך ל"איש הבריא ביותר בעולם", וכתב על כך ספר בשם "Drop Dead Healthy", שיצא לאור לאחרונה בארצות הברית, בהוצאת סיימון אנד שוסטר. ספרו של ג'ייקובס הוא חלק מז'אנר שפורח בשנים האחרונות בארצות הברית: במקום ספרי עזרה עצמית מאת כותבים סמכותיים, גורואים בעיני עצמם שמחלקים עצות נחרצות שאמורות להביא את הקורא לאושר, עושר ובריאות - ספרים מאת כותבים רגילים לכאורה, ספקניים, רופסים ומדוכדכים קלות כמו כולנו, שמונעים על ידי השאלה: מה מכל האמצעים הללו באמת עובד? כמו גרטשן רובין - קולגה וחברה של ג'ייקובס שבמשך שנה ניסתה כל שיטה אפשרית כדי להיות מאושרת וכתבה על כך ספר שנהפך לרב מכר בינלאומי - גם ג'ייקובס הקריב את גופו, זמנו וכספו כדי שאנחנו נוכל לבחור מהמסע שלו את החלקים שמתאימים לנו.

מי שאימון איש המערות נראה לו קיצוני מדי, יכול תמיד לבחור בדיאטת מיצים, אימון אף (כדי לשפר את חוש הריח), מדיטציה של רבע שעה המתמקדת בטעמה של אוכמניה (אמור לגרום לנו לאכול פחות וליהנות יותר מהאוכל) או סתם בליטוף כלבים בפארק (טוב להורדת לחץ הדם). התוצאה היא ספר מבדר וכתוב בגובה העיניים: "למרות ניסיונותיו המאומצים של ג'ייקובס לקשט ולפשט את המשימה, הספר חכם, מצחיק ואפילו שימושי", כתבה, בחמיצות מה, מבקרת הספרים ג'נט מסלין מה"ניו יורק טיימס". בדרך נהפך ג'ייקובס מ"גוש רך, מתנשף בקלות וחולני למדי" (לפרק הראשון הוא מצרף באומץ תמונה של הכרס שלו) לאדם שיכול לרוץ טריאתלון.

אחד הגילויים שהפתיע אותו ביותר היה עד כמה הישיבה המתמדת שלו - 10-12 שעות ביום מול מסך המחשב, כמו רבים מקוראיו - מזיקה לבריאותו. "תמיד חשבתי שאם אתה הולך לחדר כושר במשך שעה, אתה יכול לשבת לשארית היום, אבל ישיבה ממושכת ממש מזיקה ללב. זה מטורף. ישיבה מזיקה לך כמו לאכול דונאט שמנוני ומלא סוכר. זה גרם לי לקום ולהתחיל ללכת". כיום ג'ייקובס מקפיד לבצע את כל הסידורים שלו בהליכה ועדיף בריצה. את כל הספר הקליד תוך כדי הליכה: הוא הציב את המחשב הנייד שלו על שולחן וערימת ארגזים ליד ההליכון שלו. "כיום, אם אני מנסה לעבוד בישיבה, אני נרדם. אי אפשר להירדם תוך כדי הליכה".

להקליד תוך כדי הליכה נשמע די קשה.

"ממש לא, זה קל להדהים. אם מישהו מקוראייך יתקשה בכך, אני אטוס לישראל באופן אישי כדי לעזור לו".

בדרך הוא עבר כמה חוויות די מוזרות. כדי להפסיק לאכול ממתקים - בעיקר מנגו מיובש מתוק, שהוא לדבריו חולשתו הגדולה - הוא כתב צ'ק לארגון ניאו-נאצי. ג'ייקובס, יהודי בעצמו, הפקיד את הצ'ק אצל אשתו, וביקש ממנה לשלוח אותו אם תראה שהוא מפר את תנאי הדיאטה שלו. זה עבד והצ'ק לא נשלח בסוף.

ג'ייקובס מסיק מהתהליך ש"החיפוש אחר שלמות גופנית הוא לא מטרה טובה. יש תופעה בשם 'אורתורקסיה' - הפרעת אכילה שנובעת מאובססיית בריאות. אני הגעתי קרוב מאוד לכך. מצאתי את עצמי אובססיבי לבריאות, זה כל מה שחשבתי עליו. מרוב הליכה לחדר כושר ומדיטציה, לא היה לי זמן לחברים ולמשפחה, וזה חשוב לא פחות מהתעמלות", הוא מסביר.

החיידק הוא ידיד

ג'ייקובס, כמובן, לקח את התהליך לקיצוניות. אבל המסע שלו בכל זאת מדגים כמה כסף, זמן ומאמץ נדרש כדי להתמודד עם ההשלכות של אורח חיינו העצל, השומני, הרעשני והנתון ללחץ. "זו סיטואציה ביזארית", הוא אומר, "הפכנו אוכל מעובד לכל כך קל להשגה, והתעמלות היא חלק כל כך מבודד מחיי היומיום. אתה יושב כל היום, ואז הולך לחדר כושר ועושה התעמלות".

רשימת המשימות היומיות שנדרשו מג'ייקובס כדי לשמור על בריאות אופטימלית כוללת, בין השאר, התעמלות אירובית ואנארובית (65 דקות), מתיחות (10 דקות), מדיטציה (10 דקות), פתרון תשבץ ותרגילי מוח אחרים (20 דקות), תרגילי צוואר (2 דקות), קרצוף ירקות (3 דקות), ליטוף כלבים (5 דקות), זמזום שיר - עוזר נגד הצטננות (3 דקות), תרפיה באור כחול המדמה אור שמש כדי למנוע דיכאון חורף (25 דקות) ועוד. בסך הכל 366 דקות, שהן כשש שעות של מאמץ בריאותי ביום. "לא היה לי זמן פנוי בכלל. בכל רגע הייתי צריך לעשות תרגילים ארוביים, אנארוביים, ללטף כלב או משהו כזה". הוא הוציא יותר מ-5,000 דולר, בעיקר על גאדג'טים, כולל "הפלטפורמה של הטבע" - מתקן המתלבש על האסלה ואמור לחקות את פעולת הכריעה בעת עשיית הצרכים, כדי למנוע היווצרות טחורים. הגאדג'ט השימושי ביותר, הוא מעיד, הוא ה"פדומטר" - מד צעדים, שגרם לו ללכת יותר.

המחקר המקיף שלו ממחיש לכמה אינפורמציה - לעתים סותרת - אנחנו חשופים בכל מה שנוגע לבריאות: לעתים קרובות קיבל באותו פרק עצה ואת היפוכה הגמור. קחו תזונה, למשל. גזרים עוזרים במניעת סרטן, כנראה בשל הבטא-קרוטן שהם כוללים. אבל מחקר בפינלנד הראה שמתן תוספי בטא-קרוטן למעשנים דווקא הגביר את הסיכוי שלהם לחלות בסרטן ריאות. הוא מצטט את הסופר מייקל פולן, שאמר כי "מדע התזונה כיום נמצא במקום שבו ניתוח היה במאה ה-16. זה מעניין, אבל האם באמת היית רוצה שהם ינתחו אותך?"

בפרק על המערכת החיסונית, ג'ייקובס מדבר עם ד"ר פיליפ טיירנו, מנהל מרכז למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה, הידוע גם בכינויו "ד"ר חיידק". טיירנו מדבר על מיליוני החיידקים השוכנים בכריות שלנו. בכל שנה, הוא מספר לג'ייקובס, מאה אלף אנשים בעולם מתים בגלל זיהומים שחטפו בזמן אשפוז בבתי חולים ו-76 מיליון איש בארצות הברית נעשים חולים מחיידקים במזון. הוא מדגים שטיפת ידיים נכונה הלוקחת כמה דקות. הוא ממליץ לנגב בכל שבוע את כל הטלפונים והשלטים, להשרות פירות וירקות במשך 5-10 דקות במשרה של מים, מי חמצן וחומץ ולכבס תחתונים בנפרד, כדי שלא יעבירו חיידקים לשאר הבגדים. ג'ייקובס, המקשיב לו בעניין, מעיד על עצמו כי יש לו פוביית חיידקים לא קטנה. הוא מעדיף, למשל, לא ללחוץ ידיים.

אחד הגילויים שהפתיעו את ג'ייקובס היה עד כמה הישיבה המתמדת שלו מול מסך המחשב מזיקה לבריאותו

ואז ג'ייקובס התקשר לאימונולוגית מרי רויבוש, התומכת ב"היפותזת ההיגיינה". לטענת רויבוש, האובססיה המודרנית להיגיינה גורמת לנו שלא לחשוף את ילדינו למספיק חיידקים, מערכות החיסון שלהם לא מקבלות הזדמנות להכיר ולהתחסן מפניהם ומכך נובעת העלייה הדרמטית באלרגיות ובאסתמה. חוק הברזל של רויבוש לרחיצת ידיים הוא: "אם הן נראות מלוכלכות או מריחות רע, הגיע הזמן לרחוץ אותן". אשתו של ג'ייקובס, ג'ולי, נוטה לכיוון הזה. ג'ייקובס מספר שפעם היא הניחה לאחד מבניהם ללקק גלידה שנפלה לו מהמדרכה בניו יורק.

"רופא אחד אומר דבר אחד, השני את ההיפך הגמור. באופן בסיסי, אי אפשר לסמוך על איש אחד, ואפילו אם הוא רופא מכובד", פוסק ג'ייקובס, "צריך תמיד לקבל דעה שנייה, שלישית ורביעית, ולנסות להבין מה העצה שמבוססת בהוכחות. מדהים לכמה אנשים יש דעות חזקות, שלא מבוססות על מדע בכלל".

הוא גם גילה שהורדת קמח וסוכר לבן מהתפריט עלולה להפוך אותך לטרחן מעצבן. בזמנים שבהם הקפיד על תפריט בריא - הוא נמנע כמעט לגמרי ממתוקים והוריד באופן דרסטי את כמויות האוכל שלו - הוא הרגיש נעלה יותר על ההמונים שהמשיכו לזלול פנקייק: "מצאתי את עצמי אומר לאנשים דברים כמו, 'אתה נהנה מהקלוריות הריקות שלך?'" הוא מספר, "אשתי לרוב התעלמה ממני, או הלכה לחדר אחר".

סוקל נואפים למחייתו

אשתו של ג'ייקובס כבר רגילה להתעלם באלגנטיות מהפרויקטים המוזרים של בעלה. זו לא הפעם הראשונה שהוא הופך את חייו לניסוי בשם הקריירה. ג'ייקובס, בן 44, נולד בניו יורק למשפחה יהודית, אביו עורך דין ואמו מורה. ג'ייקובס הוא נכדו של עורך הדין תיאודור קיל, אחד הפעילים הידועים למען איגודים מקצועיים בזמנו ובעבור נכדו - מודל של בריאות ופעלתנות. סבו האהוב של ג'ייקובס נפטר במהלך התחקיר לכתיבת הספר. לאורך הקריירה שלו ככתב במגזין הגברים "אסקווייר", ג'ייקובס התבקש לכתוב על כורסת טלוויזיה חדשה שהיתה אמור להיות שיא הנוחות. הוא החליט לבלות כ-30 שעות בכורסה ולכתוב על חוויותיו. כך נולד ז'אנר חדש.

מאז כתב אינספור כתבות מסוג זה, אותן קיבץ בספר My Life as an Experiment - The Guinea Pig Diaries. ספר הבריאות הוא למעשה חלק מטרילוגיית ספרים שמטרתה שיפור עצמי. למען ספרו הראשון, The Know-It-All, הוא קרא את האנציקלופדיה בריטניקה ז"ל מתחילתה ועד סופה (אשתו ג'ולי קנסה אותו בדולר אחד על כל עובדה מיותרת שהשמיע בזמן שיחות חולין). למרות המסע המעניין, הוא מודה ששכח כ-85% ממה שקרא.

ספרו השני, The Year of Living Biblically, הוא תיאור של שנה שבה ניסה לחיות לפי כל חוקי התנ"ך. הוא קיבץ עשרות חוקים כאלה, מהלהיטים הידועים כעשרת הדיברות ועד האזוטריים יותר. "לא תחמוד", הוא מעיד, היה קשה לו במיוחד עבורו מכיוון שהוא גר בניו יורק וחשוף כל הזמן לסיפורי הצלחה של אנשים אחרים. בניסיונו לעמוד בדיבר "לא תענה ברעך עד שקר", ניסה ג'ייקובס לוותר על השקרים הלבנים וגילה, בצער רב, את חשיבותם. במסגרת האותיות הקטנות יותר של התנ"ך, ג'ייקובס נאלץ לקיים את האיסור על קיצוץ הזקן, ההוראה על סקילת נואפים והחוק שגרם לו להתנסות ברעיית עזים. הזקן הפראי שצימח גרם לו להיראות לחלק מהאנשים שפגש כטרוריסט ולאחרים כחבר בלהקת "זי-זי-טופ". הזקן התנ"כי היה גם אחראי לבידוקים יתרים בשדות תעופה ולבכי של לפחות ילדה אחת. סקילת הנואפים, שאותה הוא מגדיר כ"מעשה הביזארי ביותר שיצא לי לעשות במסגרת העבודה", התאפשרה בזכות אדם מבוגר, נואף לפי עדותו, שהחל לדבר איתו בסנטרל פארק והרשה לו לסקול אותו באבנים קטנות, ולא חזק מדי. אך בסך הכל, הוא מעיד, החיים לפי ציווי מוסרי גרמו לו להיות אדם טוב יותר. "התנהגות מוסרית גורמת למחשבה אתית. על ידי כך ששיכנעתי את עצמי שאני אדם אתי ומוסרי, נהפכתי להיות יותר כזה".

שלושת הספרים שכתב עד כה נכנסו לרשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס". בשיחה טלפונית, באימיילים ובהרצאות שלו מכנסי TED, עולה תמונה של בחור בחור גבוה ורזה, מצחיק וידידותי כמו ספריו ובעל קול מאנפף מעט. מנישואיו לג'ולי יש לו שלושה בנים - שניים מהם, תאומים בני כ-3, נוצרו בתזמון מושלם עם מצוות "פרו ורבו" בתנ"ך.

נראה שאתה נמשך לניסויים שכופים עליך מערכת נוקשה של חוקים.

"בחברה המודרנית יש פרדוקס של בחירה חופשית, שרבים כתבו עליו. אנחנו חושבים שהחופש שלנו לבחור הוא כל כך נפלא, אבל הוא לא בהכרח גורם לנו להיות יותר מאושרים. אני אוהב לחפש חוקים, ואז לשקוע בתוכם באופן קיצוני. זה מאפשר לי להגיד מה עובד עבורי ומה לא. זה קשה, כי אתה חייב להיות באובססיה גמורה לנושא, אבל גם לא קשה כי זה מקנה לחיים שלי מבנה מאוד ברור, עם מטרה מאוד ברורה. לאחר שאני מסיים פרויקט אני תמיד מרגיש דיכאון קל. אני לא יודע מה לעשות עם כל כך הרבה זמן פנוי".

בכל ספריו ומאמריו של ג'ייקובס, ג'ולי אשתו משמשת בתפקיד הקול השפוי, המאוזן, לעתים המצחיק, שמוציא את בעלה מהאובססיה הזמנית שלו. היא מסרבת להשתתף לרוב בניסויים עצמם, אבל מתמודדת איתם בסבלנות, עם כמה יוצאים מהכלל. למשל, היא לא הרשתה לג'ייקובס לחשוף את תדירות חיי המין שלהם לצורך ספרו האחרון ("פחות מהממוצע האמריקאי, יותר מהיפני", הוא הגילוי היחיד שמותר לו לחשוף).

איך היא הגיבה לכך שהתחלת לכתוב עליה?

ג'ייקובס: "כשכתבתי את הספר הראשון, היא היתה ממש מבוהלת. היא לא אהבה בכלל שאני כותב עליה. אבל אני תמיד מראה לה את הספרים מראש ונותן לה זכות וטו. עכשיו היא די נותנת לי להגיד מה שאני רוצה. זה עוזר שאני מעביר אליה אימיילים מקוראים, שכותבים כמה נפלאה היא נשמעת".

אתה נתקל בקוראים שחושבים שהם מכירים את החיים שלך, רק מהספרים?

"כן, ואני מאוד אוהב את זה. לעתים קרובות הם באמת מכירים את החיים שלי. לפעמים הקוראים זוכרים את מה שכתבתי טוב יותר ממני".

איך אתה מסביר את הניסויים האלה לילדים שלך?

"הם רגילים לזה, והם לא חושבים שזה מוזר. עבורם זו סתם עוד עבודה. הם אהבו חלק מניסוי הבריאות, אבל לא את העובדה שלא יכולתי לאכול קאפקייק. הם אוהבים לגרום לי לאכול עוגות".

הסיטקום שלא היה

חלק מהניסויים של ג'ייקובס הם קצת יותר מגימיק משודרג. לצורך כתבה על השחקנית מרי לואיז פארקר, שלוותה בצילום עירום שלה, הוא הצטלם בעירום בעצמו וכתב על החוויה. "אם יש מעשה ראוותני שג'ייקובס עדיין לא עשה למען קידום עצמי, זה רק מפני שהוא לא חשב עליו עדיין", טוענת מסלין בביקורת מה"ניו יורק טיימס". אבל חלק מהניסויים מנפקים תובנות מפתיעות. על פרויקט אחר, שהוא נשבע שלעולם לא יחזור עליו, כתב במאמר "אני חושב שאת שמנה". היה זה ניסוי ב"כנות רדיקלית" - תנועה שדוגלת באמירת אמת קיצונית, ללא כל פילטר בין מוח לפה. ג'ייקובס, שמעיד על עצמו כי הוא מרבה לספר שקרים לבנים קטנים לצורך נימוס והתחשבות ברגשותיהם של אחרים, גילה כי כנות קיצונית אמנם גורמת לעתים לשיחות מפתיעות ואינטראקציות מלאות משמעות עם מכרים וקרובים, אך גם, במקרים רבים, לנידוי חברתי. המסקנה היתה כי יש שקרים שכנראה צריך לשקר. "זה היה נורא", הוא מעיד.

הניסוי החביב עליו היה זה שבו עשה מיקור חוץ לכל אספקט של חייו. ב-2005 הוא שכר חבורה של הודים יעילים, שאותם מעולם לא פגש, כדי שיחיו במקומו את האספקטים הלא נעימים של חייו. הצוות שלו בהודו ערך במקומו תחקיר לכתבות, כתב אימיילים לעורך שלו, התנצל בפני ג'ולי ושלח לה מתנות אחרי שג'ייקובס רב איתה. הצוות גם ערך במקומו קניות והתלונן אצל המפעיל הסלולרי שלו. "אמריקה גמורה", הוא מסיק לאחר שפתח אימייל ששולחת לו האני, נציגתו בבנגלור, שהתבקשה לערוך במקומו תחקיר על כוכבת הוליוודית שהוא אמור לכתוב עליה פרופיל. "יש שם טבלאות, יש שם כותרות משנה. יש רשימה מסודרת של חיות המחמד שלה, מידותיה ואוכל אהוב. אם כל הבנגלורים הם כמו האני, אני מרחם על אמריקאים שעומדים לסיים את הלימודים. הם עומדים בפני צבא הודי רעב, מנומס ומיומן באקסל".

כמו כל סיפור הצלחה אמריקאי, גם זה של ג'ייקובס הסתיים בהוליווד, או ליתר דיוק נקבר בה. ב-2007, בעקבות ספר התנ"ך שלו, נקנו הזכויות לסיפורו על ידי חברת הפקה שרצתה ללהק לתפקיד שלו את השחקן השחור מרלון וויאנס, אך דבר לא יצא מהפרויקט.

לעומת זאת, בשנה שעברה קיבל שיחת טלפון ממפיקה שרצתה להפוך את חוויותיו לסיטקום על כותב שבכל פרק מתמסר לניסוי אחר, ואשתו שמתעצבנת עליו סולחת לו בסוף כל פרק. רשת אן-בי-סי התעניינה בפיילוט, ג'ייקובס היה "מאושר אך מפוחד". התסריטאים ריאיינו אותו ואת ג'ולי ארוכות על חייו, הוא חתם על חוזה שלפיו היוצרים יכולים לעשות מה שהם רוצים עם דמותו. השחקן ג'ק בלאק הצטרף כמפיק. נבנה סט של בית שלם כולל מטבח, סלון, שירותים, חדר אוכל ותמונות משפחתיות שלא ייכנסו בכלל לפריים ומכונת כתיבה עתיקה כי כמובן, לכל סופר יש בבית מכונת כתיבה עתיקה. "זה היה מצחיק ודי סוריאליסטי", מספר ג'ייקובס. "הם דיברו כל הזמן על מה הדמות הזאת, איי-ג'יי, היתה עושה ומה לא. הדעה שלי על העניין לא כל כך נחשבה".

200 איש גויסו לצורך הפיילוט, ג'ייקובס וג'ולי השתתפו בו כניצבים. בסופו של דבר, הוא לא נבחר על ידי הרשת לשידור. "3 מיליון דולר הם הוציאו, כדי להכין פיילוט שאולי 45 אנשים יראו", נד ג'ייקובס, "אין מה לעשות, הסיכויים די מזעריים. אבל למשך שבוע הייתי ממש מאוכזב". אך אל דאגה, זה לא הניא אותו מלפצוח בפרויקט הבא שלו, שבו ינסה להיות האדם היצירתי ביותר בעולם (או לפחות להוציא מזה איזה ספר).

מה אתה מצפה שקוראים יקחו מספר הבריאות שלך?

"אני מקווה שהם ייהנו לקרוא אותו, אבל גם יקחו ממנו כמה סודות לחיים בריאים יותר. בין שזה ללעוס יותר או להימנע מלשבת כל היום או רבים אחרים. בסופו של דבר, כפי שאוסקר ויילד כתב, 'הכל במתינות, אפילו מתינות'".*

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ