שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ליל הביעותים של האחים שוואחה

גדעון לוי
גדעון לוי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גדעון לוי
גדעון לוי

זה היה אחד האירועים החמורים ביותר בחודשי השקט הללו בגדה; זה גם היה אחד האירועים הקטלניים, המיותרים והנפסדים. כוח מסתערבים של יחידת דובדבן נכנס באישון ליל לכפר פלסטיני אמיד ושליו - כדי להתאמן בו, לפי אחד הפרסומים בישראל - ושלושה אחים תמימים מתעוררים בבהלה וחושבים שמדובר בגנבים ששוב פלשו לכפרם. הם מנסים להבריחם במקלות ובסכיני מטבח ואז יורים בהם המסתערבים מבלי שהזדהו כחיילים, עוד ועוד, 11 כדורים שפגעו בשלושת האחים, גם כשכבר שכבו פצועים ומדממים על הכביש, הורגים את האחד ופוצעים קשה את שני אחיו. אחר כך החיילים גם בועטים באחד ומונעים במשך שעה ארוכה טיפול רפואי משלושתם.

בגלי צה"ל אמרו אחרי האירוע ש"מחבלים" ניסו לדקור חייל צה"ל, צה"ל הודיע תחילה שמצ"ח לא יחקור אותו. אבל בכפר נותר קבר טרי ושני אחים שמתאוששים אט אט מפציעותיהם הקשות ומביעותי הלילה ההוא, ליל 23 במארס, שבו נהרג אחיהם הצעיר והם נפצעו. לפני כמה ימים השתחררו האחים מבית החולים בישראל, ועכשיו הם אומרים לתבוע את צה"ל.

כל זה לא היה קורה אילו הזדהו המסתערבים בזמן לפני שלושת האחים, שחשבו אותם לגנבים ולפורצים. כל זה גם לא היה קורה אם צה"ל היה נמנע מלפלוש באישון ליל לכפר כה שקט כמו ראמון, אולי כדי להתאמן בין בתיו, כמו היה זה מתקן אימונים.

שדרת עצי זית עתיקים מובילה לכפר הנאה, שבתיו בתי מידות, מצפון מזרח לרמאללה, על סיפה של בקעת הירדן. הכפר הזה סובל בשנים האחרונות ממכת גניבות ופריצות. כ-3,000 תושבים נותרו לחיות בכפר וכ-7,000 מבניו חיים בגלות, בעיקר במישיגן, בקליפורניה ובפלורידה, ארצות הברית. בתי הקיץ של הגולים, חלקם וילות אבן מרהיבות, הם יעד תכוף לפריצות כשבעליהם אינם שוהים בהם. הכפר הסמוך, טייבה, כפר נוצרי, מרהיב ואמיד עוד יותר, גם הוא משופע בבתי קיץ מפוארים ושוממים, אבל בו יש תחנת משטרה פלסטינית ולכן הפריצות אליו מעטות יותר. בראמון גונבים הכל: תכולת בתים, מכוניות, צאן ומתכות. פריצה לילית, אחת לחודש-חודשיים.

האחים אנואר (מימין) ואכרם שוואחה. "אילו רק אמרו לנו שהם חיילים", אמרו, כמתנצלים צילום: אלכס ליבק

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

ביתם של האחים לבית שוואחה דווקא צנוע יחסית. בשלוש קומות הבית, הבנוי על צלע גבעה, מתגוררים שלושת האחים יחד עם אביהם ומשפחותיהם; האח הרביעי חי במישיגן. תמונות האח ההרוג, רשאד שוואחה, נשוי ואב לתינוקת, בן 28 במותו, מעטרות עכשיו את כל החלונות. עץ תאנה עומד בחצר הבטון וקריאת תרנגול נשמעת מהבית השכן. בשעת צהריים אומר הכפר הזה שלווה ואמידות.

חאדג'ה, אשתו של האח הפצוע אכרם, מקדמת את פנינו בפורטוגלית: לפני כ-15 שנים היגרה לכאן מריו דה ז'ניירו, מקום שמשפחתה גלתה אליו בשנות ה-70. ריח לחם שנאפה ומוגש חם עומד באוויר ואל החדר נכנסים עד מהרה גם האחים אנואר ואכרם. אנואר, בן 39, מדדה ונשען על מקלו; אכרם, בן 36, חושף את בטנו המרוטשת מהכדורים ומהניתוחים, לאורכה ולרוחבה. שני האחים מרשימים באיפוקם.

הם היו שלושה אחים שעבדו והתגוררו יחדיו. אנואר ואכרם עובדים כנהגי מובילים במפעל הבטון הסמוך, רשאד עבד כמפעיל של משאבת בטון. יחד קמו מדי בוקר, יחד נסעו לעבודה במכוניתם המשותפת, יחד חזרו ממנה, יחד בילו את ערביהם וגידלו את ילדיהם. לאנואר ארבעה ילדים, לאכרם חמישה, ובתו היחידה של רשאד בת 11 חודשים. מדי לילה היו מארגנים תורנויות שמירה מפני הגניבות, חוששים בעיקר לגורל המקנה הצנוע שלהם שנמצא בדיר הסמוך: עשר כבשים שמחיר כל אחת מהן כ-2,000 שקל.

גם בליל 23 במארס חילקו ביניהם את שמירת הלילה: המשמרת של אכרם באחת וחצי, אנואר בשתיים וחצי וזו של רשאד בשלוש וחצי לפנות בוקר. לפני אחת עשרה שכבו לישון. בסביבות אחת וחצי בלילה, במשמרת של אכרם, הוא הבחין בשתי דמויות חשודות עומדות שעונות על מכונית השכן, מתחת לפנס הרחוב, במדרון למרגלות הבית. אכרם היה חמוש במקל, להבריח כל גנב. שתי הדמויות החשודות הבחינו כנראה באכרם והחלו לעלות לעברו.

אכרם מיהר להיכנס הביתה, להזעיק את שני אחיו. הוא העיר אותם משנתם ואמר להם ששתי דמויות מתקרבות לבית. אחר כך שוב יצא למרפסת ושני הגברים החשודים כבר היו במרחק כמה מטרים מהבית. אכרם קרא להם לעצור ובינתיים הגיעו שני אחיו מאחור, שלושת האחים מכתרים את שני החשודים, סכיני מטבח בידי רשאד ואנואר. צריך לציין שחלק מהפורצים לכפר באים חמושים בנשק ולפני כחמש שנים נהרגה אשה בשוד בטייבה הסמוכה.

"מי אתם בחורים? מה אתם עושים כאן באמצע הלילה?", שאלם אכרם בערבית ואחד מהם ענה במה שנשמע לו כערבית טובה במבטא חברוני: "זכור את הנביא, אחי". אנואר ביקש תעודות מזהות מהשניים ואחד מהם השיב: "אל תדאג, אנחנו מכירים את כל תושבי הכפר". אחד מהם לבש חולצת ג'ינס, השני מקטורן חום. כשפנו אליהם שוב, שלף אחד מהם אקדח שהיה תחוב לו מאחור. רשאד זינק ממקומו ותפש את היד עם האקדח, אבל האיש לחץ על ההדק ורשאד נורה בירכו.

רשאד צעק: "הרגל שלי, הרגל שלי", אבל המשיך להיאבק עם האיש ואז שלף גם חברו אקדח וכיוונו לראשו של ראשד. כשראה זאת אכרם, הוא מיהר להכות את האיש בראשו עם המקל, כדי למנוע ממנו לירות באחיו. אז ניסה האיש לירות באכרם, אבל אנואר נחלץ לעזרתו. האיש כיוון את האקדח לראשו של אנואר, אנואר הספיק לסובב את פניו והכדור חדר לצווארו.

כל הזמן הזה, וגם הרבה אחר כך, היו שלושת האחים בטוחים שהם מתעמתים עם פורצים. אחרי שאנואר נורה בצווארו, ירה הצעיר החשוד גם באכרם, והכדור חדר לשיפולי בטנו. אכרם נפל מדמם על האדמה. הוא ניסה לקום על רגליו ואז הם ירו בו שוב בבטנו. כל הירי הזה ארך כדקה או שתיים.

ואז הגיע הצבא. כוח של עשרות חיילים פשט על הרחוב ועל הבתים, תופס עמדות. שלושת האחים חשבו שהצבא בא לעזור להם נגד הפורצים. החיילים לבשו מדים, אבל פניהם היו רעולות. החיילים קראו לאחים לעצור, בעברית ובערבית. רשאד ואנואר כבר שכבו מדממים על הכביש, בכניסה לחצר ביתם. אכרם עוד עמד איכשהו על רגליו. מחלונות הבית התבוננו במחזה האימים הזה נשותיהם של האחים וילדיהם שהתעוררו בינתיים לשמע היריות והצעקות. הם ראו איך חייל ניגש לאכרם הפצוע, בועט בחזהו ומניח את רגלו על ראשו.

אחר כך סגרו החיילים את כל בני המשפחה בחדר אחד. אכרם השליך בינתיים את המקל והרים את ידיו. הוא אומר ששמח לראות את החיילים, שבאו להצילם מהפורצים החמושים. הוא אומר שאילו ידע שמדובר במסתערבים, היו שלושתם ממהרים להיכנס לבית מזמן. הוא אמר לחיילים שאחיו פצועים ושהפורצים ירו בהם. בתגובה ירה בו אחד החיילים וכדור שלישי ננעץ בבטנו. עכשיו גם הוא נפל על הרצפה. הוא שוב ניסה לקום, הסתחרר ונפל. החיילים הורו לו להתפשט ולהסתובב על משכבו.

בינתיים המשיכו החיילים לירות ברשאד הפצוע, לא ברור למה. אכרם ואנואר מספרים שהחיילים נראו עצבנים מאוד. אחד מהם ירה לא פחות מחמישה כדורים ברשאד הפצוע, בזמן ששכב מדמם על הרצפה. כדור אחד חדר לחזהו ועוד ארבעה כדורים לבטנו. רשאד עדיין היה בחיים, שני האחים שמעו אותו גונח מכאבים.

אבי האחים הקשיש יצא מהבית ושאל את החיילים למה הם יורים בבניו. לדבריהם ענה לו אחד החיילים: "שתוק או שנירה גם בך". אחר כך הורו החיילים לאב להביא את תעודות הזיהוי של שלושת בניו מהבית. משעשה כן, החלו החיילים לבדוק את התעודות במחשב בג'יפ. האחים אומרים שהם שכבו מדממים ופצועים, בין 40 ל-60 דקות על הרצפה, עד שהסתיימה בדיקת התעודות. איש לא טיפל בהם כל אותו הזמן.

שכן הזעיק בינתיים אמבולנס פלסטיני, אבל החיילים מנעו מהאמבולנס להתקרב. רק אחרי בדיקת התעודות שהתמשכה החלו החיילים לטפל בפצועים. שניים מהם הקימו את אכרם, תמכו בו וליוו אותו לאחד מכלי הרכב המשוריינים שחנו ברחוב. כך עשו גם עם אנואר. את רשאד, שהיה כבר מכוסה בכל גופו בדם, הם נשאו באלונקה.

שלושת האחים הפצועים הוכנסו לשני כלי רכב שלקחו אותם לטייבה ומשם למחסום רימונים. שם חיכו שני אמבולנסים ישראליים שהבהילו את האחים לבית החולים "שערי צדק" בירושלים. בדרך בדקו את הדופק של רשאד ואת אישוניו. הוא היה עדיין בחיים אבל מילמל: "אני הולך למות". אכרם, שהיה אתו באמבולנס, ניסה להרגיעו: "אל תדאג. נמות ביחד - או שנחיה ביחד". אכרם עוד זוכר את הרגע שדלתות האמבולנס נפתחו והוא הובל לחדר המיון של "שערי צדק". יותר אינו זוכר דבר. אנואר אומר שהגיעו לבית החולים בסביבות שלוש וחצי לפנות בוקר, כשעתיים מאז שהתקרית החלה.

אכרם התעורר למחרת מעלפונו. אנואר התעורר רק אחרי ארבעה ימים ורשאד לא התעורר עוד. הרופאים עוד כרתו את רגלו, אבל הוא מת חמישה ימים אחרי התקרית. אכרם היה מאושפז 11 ימים, אנואר 15 ימים. לאכרם קיצרו חלק מהמעי. בסך הכל ירו בשלושתם 11 כדורים, שבעה בראשד, שלושה באכרם ואחד באנואר. אנואר הצליח לצאת לכמה שעות מבית החולים להלוויית אחיו, אכרם לא היה מסוגל. את אחיהם אמג'ד הזעיקו מאמריקה וגם את דודם שחי שם. בתחילה עוד אמרו לאמג'ד שפורצים הם שירו בשלושת אחיו.

חוקר שב"כ, אדם שמו, חקר את אנואר בבית החולים ובחמשת הימים הראשונים הופקדה עליהם שמירה, כמו היו עצורים. החוקר אדם אמר לאנואר כי הם פצעו את אחד החיילים וכך, רק כך, נודע לו שהפורצים לא היו פורצים אלא חיילים. הילדים בבית כמעט לא אכלו ולא שתו בחמשת הימים שאחרי התקרית.

אכרם ואנואר משבחים את הטיפול והיחס שקיבלו ב"שערי צדק". את המשך המעקב והטיפול הם עושים בבית חולים ברמאללה, כדי למנוע מעצמם את תלאות השגת אישורי הכניסה לירושלים. הם פנו כבר לעו"ד לאה צמל שתגיש תביעת נזיקין בשמם, אבל למרות מה שעברו, נראה שאין בלבם זעם על ישראל או על החיילים. "אילו רק אמרו לנו שהם חיילים", הם אומרים, שוב ושוב, כמעט כמתנצלים.

ארגון "בצלם" התריע בעבר ששיטות הפעולה של יחידות המסתערבים, ובעיקר הוראות הפתיחה באש שלהן, אינן חוקיות. בעקבות התקרית פנה "בצלם" לפרקליטות הצבאית הראשית ודרש כי תורה על חקירת מצ"ח לבדיקת נסיבותיה. במסגרת חקירה זאת, נאמר בפניית "בצלם", מן ההכרח לבדוק גם את הדרג הפיקודי שהחליט על הכניסה לכפר. חודש אחרי התקרית צה"ל שינה לפתע את החלטתו שלא לחקור והפרקליטות אכן הורתה על פתיחה של חקירת מצ"ח.

דובר צה"ל מסר השבוע ל"הארץ" בתגובה כי "בעקבות אירוע שבו נהרג תושב פלסטיני ונפצעו שני אחיו מירי חיילי צה"ל, הורה הפרקליט הצבאי הראשי על פתיחה בחקירת מצ"ח. מטבע הדברים, שעה שהחקירה בעיצומה, אין אפשרות להתייחס לטענות העולות בכתבה". *

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ