בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משחק מסוכן

איך יתמרן נתניהו בין אובמה לרומני

העובדה כי הבחירות בארה"ב ובישראל יתקיימו במקביל יוצרת תמהיל פוליטי נפיץ, במיוחד בנושא איראן. רה"מ ייאלץ לבצע הימורים רבים שכדאי ויהיו נכונים

27תגובות

בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות, לפני 40 שנה בדיוק, פירט השגריר בוושינגטון, יצחק רבין, בראיון לקול ישראל, את הסיוע הרב שישראל מקבלת מממשלו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, ומיד לאחר מכן פסק: "אנחנו מעריכים אמנם את התמיכה המילולית שאנחנו מקבלים מצד אחד, אבל מעדיפים את התמיכה המעשית שאנו מקבלים מהצד השני".

"הדיפלומט הלא דיפלומטי" נכתב למחרת במאמר מערכת בעיתון "וושינגטון פוסט" שזעם על התערבותו הבוטה של השגריר לטובת ניקסון ונגד יריבו, הדמוקרט הרדיקלי ג'ורג' מקגאוורן. לא מן הנמנע שדבריו של רבין תרמו כמה אחוזים ל-35% מקולות היהודים שבהם זכה ניקסון בבחירות בנובמבר 1972. אולי הדבר אף סייע, לפחות בתת-מודע, להחלטתו של ניקסון לשגר את רכבת ההצלה האווירית במלחמת יום הכיפורים.

בכל מקרה, המפלגה הרפובליקאית החזירה לרבין את החוב ההיסטורי, בריבית דריבית, בחלוף 20 שנה, כשהנשיא ג'ורג' בוש האב לא התאמץ להסתיר את סלידתו מראש הממשלה יצחק שמיר, עמו התעמת על תהליך השלום ועל הערבויות לקליטת עלייה. רבים סבורים שהחשש מהחרפה נוספת במתיחות עם וושינגטון היה אחד הגורמים שיצר את הרוב הזעום שבו ניצח רבין, אך הדבר לא מנע מהיהודים האמריקאים להעניש את בוש ולהעניק לו רק 11% מקולותיהם בבחירות בנובמבר 1992, שבהן הפסיד לביל קלינטון.

ארבע שנים מאוחר יותר היה זה קלינטון עצמו שהתערב בצורה חסרת תקדים וחסרת בושה במערכת הבחירות בישראל. בספרו "שלום אמריקני" מתאר השגריר לשעבר מרטין אינדיק את ניסיונותיו הנואשים של קלינטון לחזק את התמיכה בראש הממשלה שמעון פרס, כולל כינוס ועידת המנהיגים בשארם א-שייח, חתימות מוחצנות על מזכרי הבנה, ואפילו נאום פומבי, 24 שעות לפני הבחירות, שבו קרא לבוחר הישראלי "להצביע בעד השלום".

גטי אימג'ס

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

ניסיון ההתערבות של קלינטון לא צלח, כידוע, אבל נתניהו, שזכה בבחירות, לא סלח, ובוודאי לא שכח. סביר להניח שאחת הסיבות המניעות אותו להקדים את הבחירות עתה היא רצונו לאחוז בתעודת חסינות מפני רצונו הרע של נשיא דמוקרטי שמתעב אותו, במקרה הטוב, בדיוק כמו קלינטון. מבחינתו של נתניהו מדובר במצב של Win-Win: כל עוד נאבק אובמה על כל קול יהודי, הוא ייזהר מאוד מלהתעמת עם נתניהו, אבל אם נתניהו יזכה בבחירות, כפי שגורסת החוכמה המקובלת, הוא יוכל להשקיף על הקמפיין באמריקה מעמדה של כוח, ואף להתערב ברגע קריטי לטובת ידידו מיט רומני, אם יחשוב שהדבר עשוי להכריע את הכף.

סקר שפורסם השבוע הצביע על יתרון משמעותי לכאורה של 28%-61% לאובמה בקרב מצביעים יהודים והוצג בתקשורת כהוכחה להמשך התמיכה היהודית בנשיא. פחות תשומת לב הוקדשה לירידה המשמעותית מה-78% בהם זכה אובמה בבחירות 2008, ויותר חשוב, מכך שהסקר נערך במארס, לפני שהסנטור לשעבר ריק סנטורום פרש מהמרוץ ולפני שרומני הוכר כמועמד הוודאי של הרפובליקאים. במצב הפגיע הזה, אובמה ייזהר שבעתיים בכבודו של ראש הממשלה הישראלי.

ובכל זאת, קיומן של שתי מערכות הבחירות במקביל יוצרת תמהיל פוליטי נפיץ, בעיקר בכל הקשור לסוגיה האיראנית. כל התבטאות מתגרה של נתניהו - שלא לדבר על מהלך אמיתי בשטח - תתפרש בבית הלבן כניסיון להגביר את המתח ולהעלות את מחירי הנפט לרעת הכלכלה האמריקאית ולטובת רומני.

אם יושג הסכם בשיחות הגרעין של המעצמות עם איראן, הרפובליקאים יעוטו עליו כמוצאי שלל רב, אבל לא לפני שיוודאו שנתניהו צועד בראש המחנה. כך תיווצר התסבוכת: הרי התנגדות של נתניהו, גם אם מוצדקת, להסכם שאובמה מנסה לשווק לציבור האמריקאי כהישג מדיני שאין שני לו, תתפרש בהכרח כניסיון לחבל בסיכוייו של הנשיא. מאידך, שתיקה רועמת של נתניהו לנוכח הסכם כזה, שבוודאי יתקבל בחשדנות על ידי מרבית דעת הקהל בארץ, עלולה לפגוע בתדמיתו בקרב מצביעי ימין ולהציגו כרופס.

אין ספק, ביקורת קשה מדי של נתניהו עלולה לפגוע באובמה במקומות רגישים מאוד, אך יש בה גם הימור מסוכן: אם אובמה בכל זאת ייבחר מחדש, לא רק שנתניהו יתקשה לפתוח עמו דף חדש, הוא עוד יתרפק בגעגועים על הדף הישן. דוגמית קטנה לשדה המוקשים העומד לפנינו מצויה בתאריך 4 בספטמבר, המוצע עתה כמועד לבחירות. יום לפני כן תיפתח בעיר שרלוט בצפון קרוליינה הוועידה של הדמוקרטים שבה יוכתר אובמה, ברוב פאר והדר, כמועמד המפלגה לנשיאות. ההסכם הג'נטלמני המקובל באמריקה הוא שראשי המפלגה היריבה אינם פעילים בשבוע שבו מתקיימת הוועידה של המפלגה השנייה, כדי לאפשר למועמדה להתבשם לבדו באור הזרקורים של התקשורת הלאומית.

אבל נתניהו איננו חבר במפלגה הרפובליקאית, ככל הידוע, והכללים אינם חלים עליו, אף שבחירות בישראל כשהוועידה הדמוקרטית בעיצומה יגרעו ללא ספק מההילה של אובמה ברגעי תפארתו. הסיכוי שבבית הלבן יאמינו שמדובר בעיתוי תמים ומקרי, מה לעשות, שואף לאפס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו