בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אפשר להירגע: החתול כנראה לא יגרום לכם להשתגע

מדריך למודאגים, בעקבות הכתבה על הטפיל שעלול לעבור אליכם מחתול הבית. כיצד הוא משפיע עלינו, מהם הגורמים להדבקה, וכיצד ניתן למנוע אותה

62תגובות

טוקסופלסמה גונדי, טפיל (פרזיט) נפוץ הנישא בגופם של כשליש מתושבי כדור הארץ ומוכר היטב לקהילה הרפואית, החל למשוך אליו תשומת לב מיוחדת בתקופה האחרונה ("איך החתול שלכם עלול לשגע לכם את המוח", מוסף "הארץ" 27.4). הסיבה לעניין הרב שהוא מעורר מקורה לא רק בבעיות הרפואיות הידועות הקשורות בו, אלא בעיקר בשל הרמזים לכך שהשפעתו על בני האדם הנושאים אותו עמוקה הרבה מעבר למה שידוע ומקובל בספרות הרפואית הקלאסית.

מהו הפרזיט? זהו חד-תא בגודל של מספר מיקרונים (אלפית המילימטר). ככל פרזיט אחר הוא אינו מסוגל להיזון, לגדול ולהתרבות באופן עצמאי אלא הוא זקוק למאכסן כדי שיוכל לנצל את משאביו. במקרה של טוקסופלסמה המאכסן הנו החתול, או ליתר דיוק כל חברי משפחת החתוליים. בתוך מעי החתול הטפיל מוגן, וניזון בשפע מהמזון העובר במעי. אלא שכדי שיוכל להגיע לבגרות, הטפיל חייב לעזוב את המקלט הבטוח ולהיחשף לסביבה החיצונית מבחינת הטמפרטורה וריווי החמצן. על כן הוא ניתק מרירית המעי ומופרש בצואת החתול, בתקווה לחזור ל"מולדתו", כי רק שם יוכל להמשיך לגדול ומה שיותר חשוב - להתרבות וליצור צאצאים חדשים.

כאשר הטפיל נחשף לסביבה הוא עובר שינוי לצורה של ציסטה: הוא נעטף בקופסית המגינה עליו מפגעי הסביבה ואז, כאשר הוא מפוזר בקרקע, הוא עלול להיבלע על ידי בעלי חיים בשדה, כעכברים, חולדות, ציפורים, בקר וחזירים. בניגוד לחתולים, כל בעלי החיים הללו אינם המאכסנים הטבעיים שלו ולכן הוא לא יכול להתפתח ולהתרבות בגופם. ממערכת העיכול של בעלי חיים אלה הוא מגיע עם זרם הדם לאיברים שונים, בעיקר לשרירים ולמוח, ושוהה שם עטוף בקופסית בתקווה שיום אחד יגיע למחוז חפצו, דהיינו למעי החתול, כדי שיוכל להשלים את מעגל חייו.

אילייה מלניקוב

התחלתם לפחד מהחתול שלכם? עשו לנו לייק ודברו על זה בפייסבוק

ומה באשר לאדם? האדם אינו מאכסן טבעי של הפרזיט והוא עלול להיחשף אליו במספר דרכים: 1. מגע עם צואת חתול אשר מזוהמת בטפיל. 2. חשיפה לעיסוק בשדה ואז הידבקות מהציסטות המצויות שם. 3. אכילת בשר של בעלי חיים נגועים בציסטות הפרזיט, במקרה שהבשר לא בושל כהלכה. 4. אכילת ירקות שלא נרחצו היטב ואשר היו נגועים בטפיל. 5. צריכת חלב לא מפוסטר ומים נגועים.

החשיפה של האדם לטפיל היא דרך מערכת העיכול. בזמן ההדבקה האדם יכול לחלות במחלה דמויית שפעת, או לא להתלונן על סימפטומים כלשהם. ממערכת העיכול הטפיל מגיע לשרירים ולמוח ונשאר בצורת ציסטה לא פעילה למעשה למשך כל החיים, ללא גרימת נזק או סימפטומים מקומיים. אין מספיק נתונים על שיעור הנשאות בישראל, אך בעבודה של רופאים מבית חולים העמק בצפון הארץ נמצא כי 20-40 אחוז מהאוכלוסייה היהודית ועד 75 אחוז מהאוכלוסייה הערבית הכפרית נחשפו לטפיל.

הטוקסופלסמה מהווה בעיה בריאותית בשני מצבים עיקריים: 1. כאשר יש ירידה בתפקוד המערכת החיסונית, בעיקר אצל חולי איידס, הדבקה ישנה או חדשה בפרזיט עלולה לגרום נזק מוחי ודלקת ריאות קשה. 2. נשים הרות הנדבקות בטפיל בעת ההריון עלולות להעביר את הטפיל ליילוד. במקרה כזה עלול הזיהום לגרום ליילוד פגיעה בשמיעה, בראייה ונזק מוחי. יש לציין כי נשאות של הפרזיט עקב זיהום ישן אצל האשה ההרה לא תגרום נזק לעובר.

השפעות משוערות של הזיהום בטוקסופלסמה: מעבר לכל ההשפעות שתוארו קודם, אשר כולן ודאיות ומוכרות היטב, הופיעו בספרות הרפואית כמה דיווחים המייחסים לטפיל השפעות מרחיקות לכת בהרבה - השפעות על ההתנהגות, מצבי הרוח ואף על הבריאות הנפשית של המאכסן. את העבודות העיקריות בנושא עשה החוקר הצ'כי ירוסלב פלגר, אך חוקרים אחרים מצאו גם הם ממצאים התומכים בתיאוריה זו.

כך נמצא, למשל, כי חולדה הנושאת את הפרזיט תאבד את חוש הזהירות שלה, לא תתחמק מהחתול ואף תימשך לריח של חתולים. כך היא תיטרף על ידי החתול והפרזיט יגיע אפוא למחוז חפצו, כלומר למעי החתול. האם קיימות השפעות דומות על אדם שהוא נשא של טפיל הטוקסופלסמה? אין לטפיל שום יתרון בגרימת שינויי התנהגות של האדם, אך מאחר שמדובר בהשפעה על מסלולים עצביים ואולי גם על הפרשת חומרים כימיים (כמו דופמין) המשפיעים על פעולת המוח של המכרסמים, הרי שהאדם עלול גם הוא להיות מושפע מהתהליכים הללו, אם כי לא כוונו כלפיו (ניתן להמשיל זאת לאדם שאכל בטעות רעל עכברים ועלול לחלות ולהינזק, אף שהרעל כוון מלכתחילה לעכבר).

מה ידוע על השפעות הטפיל על מוח האדם? רוב המידע על כך לקוח מעבודותיו של פלגר, אשר מצא כי אצל נשאים של הטפיל יש סיכוי רב יותר למצוא התנהגות אימפולסיבית ולא זהירה, עד כדי כך שהוא מצא כי הסיכון שלהם להיות מעורבים בתאונות דרכים גבוה בצורה משמעותית בהשוואה ללא-נשאים. כמו כן הוא מצא כי לנשאים סיכון גדול יותר (פי 2.7) לפתח סכיזופרניה.

השאלה במחקרים אפידמיולוגיים כאלו הנה אם הקשר שנמצא מעיד אכן על טוקסופלסמה כגורם לשינויים ההתנהגותיים הללו. כך, למשל, ייתכן שהתנהגות של אנשים לא זהירים והרפתקניים תחשוף אותם יותר להידבקות בטפיל. כמו כן ייתכן שלאנשים עם ויסות לא תקין של מערכת החיסון ישנו סיכוי גבוה יותר, הן לפתח סכיזופרניה והן להידבק בצורה משמעותית בטוקסופלמה, ומכאן הקשר האפשרי בין נשאות של טוקסופלסמה לסכיזופרניה.

כיצד מטפלים בטוקסופלמה? אין אפשרות לטפל בטפיל כאשר הוא במצב הרדום, כיוון שקופסית הציסטה מגינה עליו מפני האנטיביוטיקה ומפני פעילות המערכת החיסונית. לעומת זאת קיים טיפול יעיל בטפיל הפעיל, ומשתמשים בתרופות הללו (ממשפחת הסולפה) לטיפול בחולי איידס עם עדות לפעילות הטפיל וכן בנשים הרות וביילודים כאשר יש חשד להדבקה בטפיל בעת ההריון.

האם קיים חיסון נגד הפרזיט? כיום אין חיסון כזה. קיימת מגמה לפתח חיסון עבור בעלי חיים המגודלים למאכל, כדי למנוע את הדבקת האדם.

האם יש סיבה להיפטר מהחתול הביתי? כמובן שלא! צריך לזכור כי חתול מפריש בחייו את הפרזיט במשך שבועיים בסך הכל. הסיכון להידבקותם של חתולים אשר נמצאים בבית ולא פעילים בחוץ הנו נמוך למדי. כמו כן, הפרזיט לא נמצא על פרוות החתול ולא מועבר בשריטות, אלא במגע עם צואת החתול. רוב מקרי ההדבקה של בני אדם אינם קשורים בהחזקה של חתול ביתי.

מה ניתן אם כן לעשות? כאמור, הקשר הסיבתי בין מציאות הטוקסופלסמה לשינויים התנהגותיים עוד לא הוכח, אולם די באפשרות לקשר כזה ודי בתחלואה הנגרמת ליילוד ולמדוכאי החיסון כדי להקפיד על אמצעי זהירות למניעת ההדבקה בטפיל. כמו במצבים רבים אחרים ברפואה, המניעה היא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הטפיל והמחלות הנגרמות על ידו, וניתן באמצעים פשוטים יחסית להקטין מאוד את סיכויי ההדבקה בטפיל.

דרכים למניעת הדבקה בטפיל הטוקסופלסמה:

1. הימנעות מאכילת בשר שלא בושל כהלכה. בישול הבשר בטמפרטורה של 66 מעלות לפחות ישמיד את הפרזיט. ולחובבי הקרפצ'ו וסטייק הטרטר: הקפאת הבשר למשך 24 שעות לפחות בטמפרטורה של פחות מ-0 מעלות לפני צריכתו, תספיק גם כן כדי להיפטר מהפרזיט.

2. הימנעות משתיית חלב לא מפוסטר ומים ממקור לא אמין, והקפדה על רחיצת ירקות ופירות.

3. לרחוץ היטב כלים ומשטחים שהוכן בהם בשר נא. לדוגמה בעת הכנת ה"מנגל" המשפחתי, לא להגיש בשר מוכן בכלים שבהם היה הבשר הנא.

4. לדאוג לניקיון וכיסוי ארגזי החול בגני הילדים.

5. לרחוץ היטב את הידיים, רצוי במים חמים, לאחר טיפול בגינה ורצוי אף להשתמש בכפפות בעת טיפול בגינה.

6. לבעלי החתולים: מומלץ לדאוג לניקיון יומיומי של הארגז שבו החתול עושה את צרכיו. כדאי לדעת כי גם אם החתול הפריש את הטפיל בצואה, הטפיל יכול להדביק רק כעבור 24 שעות. כמו כן, להקפיד לשטוף ידיים לאחר מכן ולרחוץ את הארגז במים רותחים. כמו כן, להימנע מהאכלת החתול בבשר לא מבושל.

7. נשים הרות ואנשים הסובלים מדיכוי של המערכת החיסונית: להימנע ממגע וטיפול בהפרשות חתולים, עבודות בגינה וצריכת בשר שלא בושל כהלכה.

פרופ' אלי סומך הוא מנהל חטיבת הילדים במרכז הרפואי וולפסון, חולון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו