בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם מופז או בלי, תמיד תהיה לנו איראן

הנימוק הנוסף לאיחוד המפתיע בין נתניהו למופז - שיפור אמינות איום בתקיפה ישראלית באיראן - עשוי דווקא להגביר את הסיכוי לפשרה עם טהראן

8תגובות

תוכנית הגרעין של האייתוללות נותרה התירוץ האולטימטיבי לכל מהלך פוליטי ישראלי. רוממות האיום האיראני לעולם תהיה בגרונם של מנהיגינו. אבל אף על פי שבעקבות ממשלת האחדות החדשה מגיע גל פרשנויות בעולם בדבר התקרבות התקיפה הישראלית, נדמה לפי שעה שהסיבה העיקרית לחבירת קדימה לקואליציה נעוצה בשיקולי הישרדות פוליטיים של שני הצדדים.

ההסבר האיראני לאחדות, שראש הממשלה בנימין נתניהו עושה בו כרגע רק שימוש מרומז, משרת היטב את מטרת העל שלו: תחזוק מה שהרמטכ"ל, בני גנץ, תיאר בראיון ל"הארץ" ביום העצמאות כ"איום קרדבילי (אמין)" בהפעלת האופציה הצבאית נגד איראן. נתניהו ושר הביטחון, אהוד ברק, משחקים פוקר עם הקהילה הבינלאומית ומעלים בהדרגה את סכום ההימור.

אם מעצמות המערב, ועמן רוסיה וסין ולא פחות חשוב מהן - איראן עצמה - ישתכנעו שישראל מתכוונת ברצינות לתקוף, גדל הסיכוי להשגת פשרה סבירה עם טהראן, שתפטור את ישראל מהצורך במימוש האיום. הזיכרון ההיסטורי של ממשלת הליכוד הלאומי ערב מלחמת ששת הימים מסייע להצדקת התזה שלפיה צירוף קדימה לממשלה יאפשר מהלכים נגד איראן בהסכמה פנימית רחבה. בתזה הזאת קיימת נקודת חולשה משמעותית: שאול מופז הסתייג עד היום בתוקף מהפצצה ישראלית, הן בפומבי והן בפורומים סגורים.

אי-אף-פי אילייה מלניקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

למופז יש יותר כישורים, עומק והבנה בתחום האסטרטגי מרוב האנשים שהשתלחו בו השבוע על בחירתו האינטרסנטית להצטרף לנתניהו ולברק, בניגוד להבטחות שנתן עד לרגע האחרון. חוט שדרה, או העדרו, הם כבר עניין אחר. הנקודה העלומה היא מה יקרה כעת בחדרי חדרים. האם אפשר לסמוך עליו בקבינט, בפורום התשיעייה החדש, בפורום שלושה אפשרי, אם אכן יצרפו אותו אליהם ראש הממשלה ושר הביטחון? המחנות בתשיעייה (שמונת החברים הקודמים בפורום וכעת גם מופז) פחות מובהקים מכפי שנדמה ממבט מבחוץ. שרים כאביגדור ליברמן ואלי ישי כבר ביקרו הן בקוטב הנצי ביחס לאיראן והן בצד היוני יותר. מי שנשמע הנחוש מכולם הוא ראש הממשלה עצמו. לפי מקורות ביטחוניים, נתניהו לא חדל לדבר על האופציה הצבאית, בשכנוע פנימי עמוק.

אי אפשר להתעלם גם מהמשקל האישי בהחלטות שיתקבלו. גבולות הגזרה בין מופז לברק עלולים להתלקח, כפי שקרה מ-1999 ואילך, כשברק היה ראש הממשלה ושר הביטחון ומופז הרמטכ"ל הבועט והעצמאי תחתיו. השר משה (בוגי) יעלון אינו חבר בציר המרכזי שמוביל את הממשלה החדשה, רחוק מכך. אבל גם יעלון צבר מיילים רבים עם כל השחקנים האחרים. יעלון מתעב את ברק, על רקע עימותים חוזרים ונשנים מאז הקמת הממשלה, אך לא מחבב במיוחד גם את מופז, שכשר ביטחון דחק אותו, בהוראת ראש הממשלה אריאל שרון, מכהונת הרמטכ"ל ערב ההתנתקות ב-2005. האם יעלון ומופז יכולים בכלל לשתף פעולה בציר מתון בתשיעייה, במקרה שהצמד נתניהו וברק ידחוף לפעולה צבאית?

במשוואה המשובצת בכל כך הרבה נעלמים, כמעט כל תחזית בדבר הסיכויים לתקיפה תהיה משוללת יסוד בשלב זה. די בכך שצפויה עלייה במתח בתקופה הקרובה, עד לבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר. מרכיב חשוב במשוואה נמצא בוושינגטון. השבוע הודיע ממשל אובמה על תוספת אסטרונומית, בהתחשב בתקופה הכלכלית הקשה, לסיוע החוץ הביטחוני לישראל. הממשל האמריקאי החליט על תוספת של 680 מיליון דולר, כדי לאפשר רכש של מערכות הגנה מטילים ומרקטות, "כיפת ברזל" ו"שרביט קסמים" (האחרונה נמצאת עדיין בהליכי פיתוח). אין ספק, בתחום הביטחוני עוד לא היה נשיא אמריקאי נדיב לישראל יותר מברק אובמה. זה לא אומר שאובמה מתעב פחות את נתניהו, או כועס פחות על החיבור השקוף כל כך בין ראש הממשלה ליריביו הרפובליקאים של הנשיא.

ההנחה שאובמה יסגור חשבון עם נתניהו, אם יזכה בבחירות בנובמבר, היא כמעט נקודת המוצא לדיון. העוינות עלולה להשתקף גם בגישתו של הנשיא לאופן הטיפול האמריקאי באיראן אחרי הבחירות - והחשש מפני כתף קרה מהממשל מנובמבר ואילך עלול גם הוא להשפיע על מדיניות נתניהו.

הבג"ץ

בתחילת אפריל הגיעה במפתיע חבורה של קציני צה"ל לביקור בגבעת האולפנה בהתנחלות בית אל. במשך חודשים ידעו בדרג המדיני על המועד המתקרב לפינוי בתים בשכונה, שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית, כפי שנקבע על ידי בג"ץ - 1 במאי. ידעו והתעלמו. הביקור הצית תגובת שרשרת מיידית. המתנחלים פנו בדאגה לראש הממשלה וכעבור ימים אחדים כינס נתניהו דיון ראשון בעניין. מאז, בהדרגה, נולדה הפנייה לבג"ץ לקבלת דחייה נוספת, מעבר לחודשיים שכבר ניתנו. זאת הפנייה ששופטי העליון דחו בשאט נפש ביום שני (ואשר סייעה, כנראה, לדחוף את נתניהו לעסקה עם מופז).

המשבר הנוכחי נולד בדיון בעתירה אחרת לבג"ץ, ממאי אשתקד. עד אז נהגה המדינה להשיב אותה תשובה לכל עתירה לפינוי מאחזים: מדובר במאחז לא חוקי, שיפונה בעתיד "על פי סדר עדיפויות". מובן שבפועל לא נעשה דבר. לפני שנה הודיעה הפרקליטות על שינוי מדיניות: מאחזים שהוקמו שלא כחוק על אדמות מדינה - יוסדר מעמדם. מאחזים הבנויים על קרקע פרטית - יפונו. ראשי המתנחלים, עתירי ניסיון בכל הנוגע לחולשת הממשלות ביש"ע, ראו בהודעה הישג גדול. היא פתחה את הדרך להכשרת מעמדם של כמה מאחזים שנבנו על אדמות מדינה. באשר לפינוי מאחזים מאדמה פרטית, אמרו, נראה אותם.

אבל אז התברר שארגוני השמאל מתכוונים לאלץ את המדינה לעמוד במלתה ושבג"ץ מוצא היגיון בנימוקיהם. כך נוצר פקק של מאחזים ומבנים המיועדים לפינוי בתוך כמה חודשים בלב האידיאולוגי של ההתיישבות, אזור בנימין (רמאללה): האולפנה, גבעת אסף, מגרון ובתים בעמונה. הממשלה נקלעה לתסבוכת שלא חזתה מראש.

בלי קשר לבחירות שהוקדמו ואז שוב נדחו, קשה מאוד לראות כעת כיצד יתממש פינוי שכונת האולפנה. אנשי ראש הממשלה כבר עובדים במרץ על גיבוש חוק עוקף בג"ץ שיאפשר לשכונה לעמוד על תלה. אם החוק יתקבל, בצבא ינשמו לרווחה. שום קצין בצה"ל אינו להוט למצוא את עצמו במוקד עימות אלים ומתוקשר עם מתנחלים. זה רע למורל של החיילים ולא בדיוק מועיל לסיכויי הקידום של הקצינים הבכירים. מי שמופקד על אכיפת החוק בשטחים, כאחראי על הצבא, ושמביע מחויבות לפינוי מאחזים, הוא שר הביטחון. אבל איכשהו, נדמה שהסוגיה הזאת תובעת מברק הרבה פחות תשומות רגשיות מפרשת הרפז.

שני ערוצים

לפני כמה שבועות קיבלו כמה מן המעורבים בפרשת מסמך הרפז היתר לעיין בחלק מחומרי הבדיקה שערך מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, בפרשה. אפשר לשער שגם סגן אלוף (מיל') בועז הרפז, האיש שהפרשה קרויה על שמו, ניצל את ההיתר הזה. להרפז, כמו לאחרים, זאת היתה זו הזדמנות לקרוא לראשונה את תמלילי ההקלטות מלשכת הרמטכ"ל.

ההקלטות, שהמבקר הסתמך עליהן בטיוטת הדו"ח החריפה שלו, תיעדו בין השאר את השיחות בין הרפז לאלוף משנה ארז וינר, עוזרו של גבי אשכנזי. מה שהתרחש אחר כך הפתיע את המבקר ואנשיו. מסמך התשובה ששיגרו פרקליטי הרפז לטיוטה כעבור כמה ימים כלל, בפעם הראשונה, האשמות בוטות ומפורשות.

אף שהרפז שוחח עם אנשי המבקר גם אשתקד, הוא נמנע עד היום ממסירת מידע מהותי על קשריו עם אשכנזי ועוזרו. הפעם, על פי מכתב ששלח המבקר ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, הרפז מפנה טענות קשות "כלפי אשכנזי, כלפי וינר וכלפי דובר צה"ל לשעבר, תת אלוף אבי בניהו, כמי שהפעילו אותו למטרת איסוף מידע". הנקודה הזאת - איסוף מידע מכפיש על שר הביטחון, אהוד ברק, וסביבתו - היא לב הטיוטה של המבקר. בטיוטה, האשמה של הפעלת הרפז כסוכן איסוף מוטלת על וינר, על סמך הפרשנות של המבקר להקלטות (וינר חולק על הפרשנות הזאת. לטענתו, היו אלה דיבורי סרק של הרפז, שעוזר הרמטכ"ל לא ייחס להם חשיבות). כעת הרפז נוקב במפורש בשמו של אשכנזי כמפעילו.

כבר קרה בעבר שהחשוד הזוטר בפרשיות אחרות פתח פה על בכירים ממנו אחרי שגילה שנזנח. המסירות הכנה לבוס נשכחת כשהעניינים מסתבכים - ואז גם הבכירים נכנסים למרחב המסוכן. נדמה שהמבקר לא שולל את האפשרות שקיים היגיון מסוים בהצבעה של הרפז על אשכנזי. המחשבה שהרמטכ"ל הריכוזי השאיר את הסיפור הרגיש הזה לטיפולו הבלעדי של עוזרו נראית עדיין קצת משונה.

אשכנזי, גם בהתדיינותו עם המבקר, חזר על עמדתו שלא הפעיל את הרפז, שלא שיגר אותו לשום משימה ושהאמין באמת ובתמים שקצין המילואים הביא לו מסמך אמיתי. הרפז, צריך להזכיר, לא הוכיח את עצמו עד היום כמר אמינות. על פניה, טענת הרפז באשר לבניהו אינה נראית הגיונית. מחקירות המשטרה והעדויות בפני המבקר עולה לכאורה תמונה אחרת, שלפיה אשכנזי שמר על הפרדה בין שני הערוצים. דובר צה"ל נשלח למערכה התקשורתית, שהידרדרה להתכתשות עם לשכת ברק ועם האלוף יואב גלנט, בלי שידע על מעשי הרפז. ואילו קצין המילואים, באמצעות וינר, עבד בערוץ אחר, חסוי, שבו הובאה האינפורמציה.

המבקר, מכל מקום, חושב שהעדות החדשה דרמטית ומצדיקה את פתיחתה מחדש של חקירת המשטרה בפרשה. היועץ מתרשם פחות. בתום כמה ימי התלבטות והתחמקות, פירסם וינשטיין תשובה מעורפלת שלפיה ישקול את העניין בבוא העת. ביום שני, אחרי דחייה נוספת של שבוע, אמור בג"ץ לדון בדרישת וינר לחייב את המבקר למסור לידיו את העדויות המלאות שבבסיס הטענות נגדו. המבקר ייאלץ לשכור עורך דין פרטי, לאחר שהיועץ לא רצה להגן על עמדתו. אם בג"ץ ייענה לבקשה, ונראה שהסיכויים לכך טובים, ייתכן שהדבר יביא לדחיית פרסום הדו"ח המלא לזמן רב, הרבה אחרי שלינדנשטראוס יפרוש מתפקידו ביולי.

מחנה אשכנזי-וינר מינף בשבועות האחרונים טענה נגדית כלפי ברק, על רקע התקלה המסתורית שבה הושמדו קלטות המתעדות שיחות מלשכת השר. ברק, עם הקרדיט הציבורי המדולדל שלו, התקשה להדוף את החשדות לתרגילים מלוכלכים. אלא שבעניין זה, דווקא הדעה הלא מחמיאה על ברק מחזקת את הקייס שלו. אשכנזי ועוזרו מסובכים עכשיו בעיקר בשל ההנחיה המוזרה להקליט כל שיחה, זניחה ככל שתהיה, בלשכת הרמטכ"ל (יורשו, בני גנץ, שינה מאז את הנוהל וכעת מוקלטות רק שיחות רלוונטיות). קשה להאמין שברק, שועל קרבות מיומן שכמותו, היה מאשר מראש תיעוד כולל בלשכתו, מה גם שבדיקת השב"כ לא מצאה כל "נתוני תקשורת" (עדות לקשר טלפוני) בין הרפז ללשכת השר.

פרשת הרפז העסיקה עשרות אנשים באובססיביות אפילו השבוע, בעיצומו של התרגיל המסריח הפוליטי. אילו רוכזו כל האנרגיה והזמן שהוקדשו לה בצמרת הביטחונית מאז פרצה באוגוסט 2010 וכוונו למטרה פרודוקטיבית יותר, דומה שמזמן אפשר היה לגייס את החרדים ולקצר את השירות לשאר. רוב הציבור שכח כבר במה מדובר. ובכלל, כמה אפשר עוד להזדעזע מכך שעוזר הרמטכ"ל מחטט לכאורה בעיסוקי השר הממונה, כשראש האופוזיציה זוחל באישון לילה לממשלה, רגע אחרי שהכנסת מצביעה על פיזורה בקריאה ראשונה?

צה"ל חזר לעסוק בענייניו. בני גנץ, בינתיים, הוא התגלמות הגישה העניינית, הא-פוליטית. למג"דים ולמ"פים יש חיילים שצריך לאמנם למלחמה. ובכל זאת, אי אפשר להתעלם מסימני הרקב שחשפה בדיקת המבקר במערכת שלטונית כה חשובה. במדינה שבה נשלחים חיילים, כדבר של יום ביומו, למשימות מסכנות חיים, המינימום שאפשר לצפות לו הוא חקירה ממצה ובירור העובדות האמיתיות על התנהגות הממונים עליהם. לשם כך דרושים פרסום דו"ח המבקר המלא ובמקרה הצורך גם חידוש החקירה הפלילית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו