בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיטת סבנה

על המבצע של סיירת מטכ"ל להצלת טוראי מופז ניצח דווקא אהוד ברק, שהיה המתווך, המפשר והמגשר. כעת הוא קוצר את פרי עמלו ויימנע מבחירות שבהן היתה סיעתו נמחקת מהמפה הפוליטית. האם החיבור הקואליציוני הוא הטריגר למפץ הגדול מספר שתיים - מיזוג בין קדימה, עצמאות והליכוד? התשובה בעוד פחות משנה וחצי

86תגובות

שעות ארוכות ישבו, ביום שני בערב, בנימין נתניהו, שאול מופז ואהוד ברק, בחדר העבודה הקטן והנעים במעון ראש הממשלה בירושלים ורקמו בזהירות את השותפות החדשה. ברק שימש כשדכן, מתווך, מפשר ומגשר לעת מצוא. בכנסת התנהל בעצלתיים הדיון בהקדמת הבחירות. מתוך החדר הסגור במבנה המבוצר ברחוב בלפור זרמו כל העת הנחיות טלפוניות לראשי סיעות קדימה והליכוד: למתוח, לעכב, להשהות, למרוח. בימים כתיקונם, זה חלומו של כל פרלמנטר.

כאשר ברק התרשם שהיסודות שנוצקו בין נתניהו למופז חזקים דיים, שהרומן מלבלב והם בשלים לאקט החתימה, הוא עזב את החדר והותיר אותם לבדם. כשפרקליט הבית של משפחת נתניהו, דוד שמרון, הגיע למעון לעבור על נוסח ההסכם הקואליציוני, הוא מצא את ברק ליד הפסנתר בפטיו, מנגן. המחזה צולם בטלפון סלולרי של אחד הנוכחים. למחרת שאל מישהו את ברק: מה ניגנת? "חלום אהבה, של (פרנץ) ליסט", השיב. יודעי דבר טוענים שמדובר ביצירה מורכבת. לא כל פסנתרן חובב מסוגל להשתלט עליה. אין ספק, ברק עבר דרך מקצועית ארוכה מאז שצולם באמצע שנות ה-90 בכנסת, פורט עלי פסנתר את "סונטת אור הירח" השמאלצית של בטהובן.

המוזה שרתה על ברק באותו לילה. הוא אחד המרוויחים העיקריים מדחיית הבחירות: מפלגת העצמאות שלו עמדה על עברי פי פחת. ספק אם היתה צולחת את אחוז החסימה בבחירות שתוכננו ל-4 בספטמבר. וגם אם כן: בממשלה חדשה, בקואליציה חדשה, לא היה ביטחון שהוא היה נשאר במשרד הביטחון. ההצטרפות של מופז ו-27 חבריו לסיעת קדימה הם נס פך השמן הפרטי של ברק. הם יספיקו לו ליותר משמונה ימים. לא פלא שהוא עמל קשה לדחוף את החתן והכלה זה לזרועות זה. הוא ממש עבד בזה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

המעורבות של ברק בתרגיל הפוליטי הפנטסטי של אמצע השבוע היתה עמוקה ואינטנסיבית יותר משדווח. בשבוע שעבר הוא התבקש על ידי גורמים עלומים בקדימה לגשש אצל נתניהו מה עמדתו לגבי ביטול הבחירות. ברק נרתם בהתלהבות. הוא ונתניהו קיימו כמה שיחות בעניין. נתניהו לא התלהב. הוא חשש שעושים לו תרגיל, הוא כבר היה בהלוך רוח של בחירות והיה חשדן מאוד כלפי סביבתו של מופז. בעיקר כלפי יועצו, ליאור חורב.

לחורב יש היסטוריית אנטי-ביבי ארוכה: הוא עבד עם ברק בקמפיין לסילוק נתניהו מהשלטון ב-1999, ועם אריאל שרון במחצית הראשונה של העשור הקודם. הרבה מהאנרגיות של היועץ הוותיק הופנו ברבות השנים להכפשת נתניהו בדרכים שונות ומשונות. הוא בראש רשימת המטרות, חי או מת, של נתניהו. ברק, שגם לו יש קילומטראז' ארוך ועכור עם חורב, לא מתרגש מכגון-דא. במוצאי שבת הוא שוחח שוב עם נתניהו ושמע ממנו, שוב, נייט.

ביום ראשון בערב, אחרי שקם מהשבעה על אביו, הגיע נתניהו לוועידת הליכוד ונקלע לאמבוש שאירגנו לו המתנחלים. הוא תיכנן להיבחר פה אחד כנשיא הוועידה, אבל נאלץ לסגת משם בזנב מקופל, בבושת פנים ובתחושת קבס. האירוע הותיר בו חותם; הוא דיבר עם מי שדיבר. בבוקר יום שני, היום בו אמורה היתה הכנסת להחליט על התפזרותה, העיר ראש לשכת שר הביטחון, יוני קורן, את ברק משנתו. קורן וחורב הם חברים ותיקים. הם שוחחו כל הבוקר על חוסר התוחלת בבחירות המוקדמות. קורן ביקש מברק לעשות ניסיון נוסף, אחרון, עם נתניהו. "תבדוק עם נתן (אשל), אם זה אפשרי. אם כן, אני אדבר עם ראש הממשלה," אמר לו ברק.

קורן בדק. התארגנה פגישה בין חורב לאשל, בביתו של האחרון. גם קורן הצטרף. ברק עודכן שיש על מה לדבר. בצהריים, בעוד הכנסת נערכת לדיון מרתוני על הקדמת הבחירות, הוא התקשר לנתניהו והפציר בו לחשוב מחדש. "אני רוצה לדבר עם מופז", אמר נתניהו. כך החל סבב פגישות ושיחות בין השניים. הפגישה הראשונה והשנייה היו בארבע עיניים. בהתחלה הם לא זרמו, אך אט-אט נפתחו זה לזה. בערב הצטרף גם ברק. הוא תרם רעיונות יצירתיים משלו. בין לבין, פירסם בג"ץ את פסק דינו, המחייב לפנות את שכונת האולפנה בבית אל, עד 1 ביולי. נתניהו, שלא מסוגל להעלות בדעתו פינוי כזה, הבין שהוא עומד בפני מערכה מול שלטון החוק, שכל העולם יצפה בה, חודשיים לפני בחירות. זה היה, לדעת ביביולוגים מנוסים, הקש ששבר את שרידי ההתנגדות שלו למהלך.

זו לא היתה הפעם הראשונה שברק פועל לצרף את קדימה לממשלה. הוא ניסה לחבר לא פעם בין ציפי לבני לנתניהו וגילה שהחשדנות, הטינה וחוסר האמון ביניהם בלתי ניתנים לגישור. ללבני גם היו דרישות שמופז לא העז להעלות. מצבה בסקרים באותם ימים היה טוב בהרבה ממצבו של יורשה. הוא חשוף ופגיע יותר ולכן גם צנוע ומפוכח יותר.

ברק מאמין שדחיית הבחירות והרחבת הקואליציה ל-94 ח"כים מאפשרת לנתניהו לעשות דברים שקודם היו כמעט בלתי ניתנים לביצוע: גיוס חרדים, שינוי שיטת הממשל, אפילו פריצת דרך מדינית. לכאורה, נתניהו חסין מהפלה: בכיסו 60 ח"כים שאין להם אינטרס בבחירות: 27 ליכוד, 28 קדימה, 5 העצמאות. למעשה, יש לו יותר: בסיטואציה הקואליציונית החדשה, החרדים יסכימו לבלוע צפרדעים הרבה יותר שמנות ובכמות רבה יותר מאשר בגלגול הקודם, כשהקואליציה מנתה 66 ח"כים, והיתה תלויה בהם.

אנשים ששוחחו עם ברק ביומיים האחרונים זיהו אצלו פרץ מחודש של אופטימיות. הוא נשמע להם כמו בחודשים הראשונים לממשלת נתניהו. אז הוא ניבא שבבחירה בין דרכו של יצחק שמיר לזו של מנחם בגין, נתניהו יעדיף ללכת בדרכו של השני. בשנה וחצי האחרונות, פלוס מינוס, הוא ירד מהעניין הזה. אבל השבוע הוא נשמע אומר למישהו שכעת, עם בסיס קואליציוני כה רחב, נתניהו יכול ללכת למהלכים תואמי בן גוריון או שרון (אם כי ממניעים שונים מאלה שהניעו את האחרון, מקפיד ברק לציין). בקיצור: אליבא דברק, נתניהו זכה בהזדמנות שנייה, נדירה, בשליש השלישי של הקדנציה. השאלה מה הוא יעשה בה נותרה פתוחה, לפי שעה.

והנה עוד שאלה פתוחה: האם החיבור הקואליציוני בין הליכוד לקדימה, עם העצמאות בשוליים, הוא הטריגר למפץ הגדול מספר שתיים, שיתרחש אי"ה בשנה הבאה: מיזוג בין קדימה, העצמאות והליכוד. יותר נכון, הטמעה של השתיים הראשונות באחותן הגדולה. זה ממש מתבקש וצריך להודות: ברק הוא האיש היחיד שמסוגל לברוא את היצירה הזו. אחרי שהכניס את העבודה לממשלת נתניהו בזמן פציעות של המגעים הקואליציוניים במארס 2009; אחרי שערק עם ארבעת חבריו מהעבודה בינואר 2011, במבצע חשאי א-לה סיירת מטכ"ל, והעניק לעצמו ולנתניהו שנה וחצי נוספות בשלטון; ואחרי המבצע המפואר האחרון - להצלת טוראי שאול - נותרה לאהוד ברק עוד משימה אחת.

ליל הברבורים

את הלילה של יום שני, הח"כים לא ישכחו. או-טו-טו הכנסת עמדה לפזר עצמה. בקריאה הראשונה הצביעו בעד הפיזור 109 ח"כים. אחד, ראלב מאג'דלה מהעבודה, התנגד. חברי ועדת הכנסת ירדו לוועדה להכין את החוק לקריאה שנייה ושלישית. הליך טכני שלא היה אמור לארוך יותר משעה, החל לקרטע, באורח לא מוסבר. היו"ר, יריב לוין, איש יעיל בדרך כלל, ניהל את הוועדה בהילוך אטי, כאילו הוא על כדורים, וברוחב לב. הח"כים הורשו לברבר עצמם לדעת. יצחק (בוז'י) הרצוג מהעבודה הבחין לפתע שרשימת הדוברים התנפחה במפתיע משלושה ל-13. הוא ניגש ליועצת הפרלמנטרית של נתניהו, פרח לרנר, שישבה בחדר. "תגידי, מה קורה? אתם לא רוצים לגמור את זה מהר?" שאל.

לרנר נבוכה: "שלחנו את ראש הממשלה לישון כמה שעות", אמרה לו. "תגידי", אמר הרצוג, "את צוחקת עלי?" לרנר חייכה ופנתה לדרכה. הרצוג לא היה זקוק ליותר; הוא סימס למנהיגה שלו, שלי יחימוביץ', שמשהו מסריח בממלכת דנמרק. היא בדקה עם מי שבדקה וסימסה חזרה להרצוג שהכל כשורה, עוד מעט תהיה ההצבעה הסופית והגולל ייסתם על הכנסת ה-18. הרצוג לא נרגע. מאוחר יותר הוא התקשר אליה: "כל קדימה פה, הם עושים פיליבסטר", נידנד לה. "אתה פרנואיד", נזפה בו. "תבדקי שוב", אמר לה. היא בדקה וחזרה להרצוג: "אומרים שנתניהו ומופז יושבים", בישרה לו, "הם מדברים על אחדות".

תומר אפלבאום

עבור יחימוביץ' מדובר בלא פחות ממפח נפש. היא ראתה בעיניים כלות את 18-19 המנדטים שהסקרים מנבאים לה נמוגים בעשן. הקמפיין המתוכנן, המצטרפים החדשים, היועצים המפתיעים - כולם נכנסו למקפיא, לזמן לא ידוע. היא לפחות קיבלה פרס ניחומים שווה ביותר: תפקיד יו"ר האופוזיציה. יאיר לפיד, שנמצא מחוץ לכנסת, הושלך בשולי הדרך. הוא יעבוד קשה על מנת להשאיר את עצמו במרכז השיח הציבורי עד לבחירות. השבוע הוא נאם בכנס רבנים באטלנטה בארצות הברית. מעל הבימה אמר לקול צחוקו של הקהל, כי הפעם האחרונה שהיתה קואליציה בסדר גודל כזה היתה אצל ניקולאי צ'אושסקו, שליט רומניה הקומוניסטית עד 1989.

אז קודם כל, מומלץ ללפיד, מנהיג "יש עתיד" שתפר לעצמו חוקה מגלומנית, בעלת אופי דיקטטורי, לא ללכת למקומות האלה. שנית: מומלץ לו גם לעשות שיעורי בית. כבר היו קואליציות כאלה בישראל. ממשלת האחדות של 1984-1988 מנתה 97 ח"כים. ממשלת האחדות שבאה אחריה מנתה 91 ח"כים. וברור לגמרי שלפיד יהיה חלק בלתי נפרד מהממשלה הבאה, לא משנה מה יהיה גודלה. יחימוביץ' ולפיד - יחד 30 מנדטים בסקרים, רובם של מצביעי מרכז-שמאל - הם הסיבה לכך שמופז מחל על כבודו, ויתר על עקרונותיו, שם ללעג ולקלס את נאומיו והצהרותיו, מרח עצמו בזפת ונוצות, אזק עצמו בשלשלאות, והלך לקנוסה - לשכת שר ללא תיק במשרד ראש הממשלה, בתמורה להסכם קואליציוני עמום, שנכתב בחופזה. הוא יישב שם לצד המובטלים המכובדים ביותר במדינה, משה (בוגי) יעלון, בני בגין ודן מרידור, ויחכה שנתניהו יטלפן ויזמין אותו לישיבות התשיעייה.

"מה ציפו מאתנו, שניפול על חרבנו כדי שלפיד ייקח את המנדטים שלנו?" שאל השבוע, רטורית, חבר הכנסת מקדימה יוחנן פלסנר, מי שאמור לעמוד בראש הוועדה המקצועית שתכין את הצעת החוק הממשלתית לגיוס חרדים. בקליפת אגוז, זה כל הסיפור. אם הסקרים היו מנבאים למופז, נאמר, למעלה מ-20 מנדטים, חוק טל החלופי ושינוי שיטת הממשל היו מעניינים את הסבתא שלו. באותו שכנוע עצמי בו התבטא במסיבת העיתונאים לצד נתניהו, הוא היה מסביר שחייבים ללכת לבחירות, כדי שהממשלה הבאה בראשותו תהיה זו שתוציא לפועל את המשאלות הללו, לטובת אזרחי ישראל והדמוקרטיה. "חטפנו אחו-שלוקי השבוע בגלל הזיגזגים שלנו", אמר פלסנר למופז שלשום. "בשני העניינים האלה, החוק לגיוס חרדים ושינוי שיטת הממשל, אסור לנו לזגזג. אנו חייבים להציג, במועדים שנקבעו, חלופות רציניות, אמיתיות, בעלות ערך".

פלסנר, קצין במיל' בסיירת מטכ"ל, משתמש בסלנג של טייסים כדי לדמות את מצבה של קדימה. "נכנסנו לסחרור שלילי. קיבלנו מציפי עיי חורבות. מופז לא הצליח להמריא בסקרים. מה שהוא עשה בהצטרפות לממשלה, זה לבלום את הסחרור. עכשיו אנחנו טסים בגובה הקרקע. מה שיכול להרים אותנו, זה חוק טל החלופי, ושינוי שיטת הממשל.

"מופז מבין את זה לגמרי", אומר פלסנר. "הוא מבין שחוץ מזה, אין לו כלום. שזו המחויבות האמיתית - והיחידה שלו. אם בנושא גיוס לכל נציג משהו מעורפל, כללי, עמום, נוכל לתרום את שארית המנדטים שלו לצדקה".

פלסנר מעריך שהחרדים בשלים לפשרה כעת. "דיברתי על זה עם (אריאל) אטיאס (מש"ס) ועם (משה) גפני (מיהדות התורה). לא יודע להגיד לך כיצד הם ינהגו. האם יפרשו מהממשלה, או שיצביעו נגד ויישארו. אני מניח שאם הם יצביעו בעד התוצר שנציג, הוא לא יהיה שווה כלום. אני בטח לא אהיה שם".

בסיס משותף

ומה גורס מופז בסיומו של השבוע שבו הפך עצמו לליצן החצר של הפוליטיקה הישראלית וחטף גשם של נאצות מכל עבר? "אני לא אומר שהביקורת לא נוגעת בי", אמר בלילה של יום רביעי, כשעשה דרכו במכונית הממשלתית מהכנסת הביתה, לכוכב יאיר. "אני לא מנפנף אותה. אבל אני מאמין שעשיתי דבר גדול. חלק מהביקורת של התקשורת נובעת מכך שהיא לא היתה מעורבת בתהליך עצמו".

אתה באמת מאמין בזה? אולי התקשורת מצפה מפוליטיקאים לקיים את הבטחותיהם? הרי עד לרגע האחרון הצהרת שלא תצטרף, בשום תנאי ובשום מחיר, לממשלה שתיארת כ"הכי רעה".

"כשאתה באופוזיציה, אתה באופוזיציה. כשאמרתי זאת, התכוונתי לכך. אז לא בשלו התנאים. כעת אנחנו נכנסים ומובילים את התהליך בשני הנושאים הכי חשובים לנו: שוויון בנטל ושינוי שיטת ממשל".

רוני בראון איים לפרוש מהקואליציה אם שני התנאים האלה, גיוס לכל ושינוי השיטה, לא ימומשו במלואם, במועדים שנקבעו - יולי ודצמבר, בהתאמה. אתה מצטרף לאיום הזה?

"רוני אמר את זה כי הבין זאת ממני. אבל אני לא חושב שביומי הראשון כמשנה לראש הממשלה אני צריך לאיים בפרישה".

אמרת על נתניהו דברים נוראים ואיומים בשנה-שנתיים האחרונות. וביום אחד, בכמה פגישות, הצלחתם לשים הכל מאחוריכם?

"אל תשכח שיש לנו בסיס משותף. עבדנו יחד בעבר. אני הרי מוניתי לרמטכ"ל כשהוא היה ראש ממשלה בקדנציה הראשונה. אני מאמין שנצליח לעבוד יחד. ועכשיו, כשיש לו קואליציה של 94 ח"כים, הוא יוכל לקבל החלטות משמעותיות".

איך נוכל להאמין לך בעתיד? יצרת לעצמך בעיית אמינות איומה.

"תראה, כל דבר שאתה אומר הוא נכון לרגע שאתה אומר אותו".

מופז לא נשמע כמי שבאמת מאמין לעצמו. יש לו התכונה הזו, שגם ברק ונתניהו חולקים אותה: הוא עוטה על עצמו מעטה קשיח, שריון בלתי חדיר, באמצעותו הוא מצליח לעבור גיהנום תקשורתי מהסוג שהוא חווה השבוע ולהמשיך הלאה, כאילו כלום. הכניסה לממשלת נתניהו, בנסיבות שבהן התבצעה, חיסלה סופית את הסיכוי שלו להיות אי-פעם חלופה שלטונית. הציבור מסוגל לסלוח על הרבה דברים, אבל לא על אפס אמינות, במיוחד כשזו חוזרת על עצמה כמה פעמים בשנים האחרונות.

הצעד של מופז הזכיר לאחד משרי הליכוד התבטאות פחות ידועה של מנחם בגין, במערכת הבחירות של 1981. זה היה בנאום המפורסם של בגין, בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, ימים לפני הבחירות. בגין קרע לגזרים את מנהיג המערך, שמעון פרס. "התלוננת שעושים לך רצח אופי", ציטט הבכיר את בגין יורד על פרס, "רצח אופי עושים לך? מה שאתה עושה לעצמך זו התאבדות אופי".

נופל בקטנות

כל דרדק פרלמנטרי מכיר את הריטואל: כשמוקמת קואליציה חדשה, או כשמתבצע שינוי בקואליציה קיימת, תמיד יקום נציג של האופוזיציה, דקות לפני שהכנסת מצביעה, וישאל את ראש הממשלה האם יש נספחים סודיים, הסכמות בלתי רשמיות, או הסכמים נוספים להסכם הקואליציוני שהונח בפני הח"כים. זה נוהל שגור, שמלווה את הכנסת זה עשרות בשנים. איך נערכים לתסריט הזה? פשוט, מתדרכים את ראש הממשלה, מראש, מה עליו להשיב כאשר הוא נשאל במליאה את השאלה הכל כך צפויה. אין קל מזה. לשם כך יש לראש ממשלה צוות, כדי למנוע ממנו מעידות מיותרות.

לא אצל נתניהו. הוא תמיד יובך ללא צורך. כשם שהוא מצליח בדברים הגדולים - הוא נופל בקטנים. הוא כמו גנרל שמנצח בקרבות הכי קריטיים, אבל בדרך חזרה לבסיס, נגמר לו הדלק בנגמ"ש.

הנה, רק בשבועיים האחרונים הוא הצליח לרקום מהלך חשאי ומתואם עם אביגדור ליברמן על הקדמת הבחירות ולהשיג רוב למועד שרצה - אבל ספג השפלה בוועידת הליכוד, אליה נכנס כמו עיוור לשדה מוקשים וממנה יצא מדמם וחבול. הפעם השנייה היתה השבוע: הוא הצליח לחסוך לעצמו את הבחירות באמצעות צירוף קדימה לקואליציה, בעסקה שאין ולא היתה מעולם משתלמת ממנה - ולמחרת ספג השפלה פומבית במליאה ונתפס בלתי מוכן להשיב על השאלה הצפויה, ששאלו אותו הרצוג מהעבודה ואורי אריאל מהאיחוד הלאומי: האם קיימים הסכמים נוספים? אריאל גם ציטט ראיון של מאיר שטרית מקדימה, שבו אמר שקיים נספח סודי להסכם, שמבטיח לקדימה שרים נוספים בממשלה.

המליאה המתינה למוצא פיו של נתניהו. אז החל הפרטאץ': הוא זרק משהו לאוויר. איש לא שמע אותו. היו"ר, רובי ריבלין, ביקש שיביאו מיקרופון לראש הממשלה. סדרנית רצה לנתניהו עם מיקרופון נייד. הוא אחז בו והודיע כי ההסכם הקואליציוני שהונח על שולחן הכנסת הוא "היחיד שנחתם". זה כמובן לא סיפק את הח"כים. גם הסכמים בעל פה הם הסכמים. נתניהו שוב נטל את המיקרופון ושוב חזר על אמירתו. הח"כים לא הסתפקו. הם דרשו לדחות את ההצבעה ב‑24 שעות.

נתניהו נראה מובך, מבולבל וחסר ישע. הוא הסתובב אל השרים המשפטנים שלו, גדעון סער וגלעד ארדן ושאל אותם: מה אומר החוק? הם אמרו לו מה שאמרו. הוא חזר ונטל את המיקרופון וביקש מריבלין לעשות הפסקה בדיון, להתייעצות. המליאה הפסיקה את דיוניה. נתניהו ואנשיו ירדו ללשכת ראש הממשלה, בקומה השנייה במשכן. אחרי כמעט שעה, התחדש הדיון. נתניהו נכנס למליאה והודיע את מה שהיה ידוע ממילא: שבשיחות בינו לבין מופז דובר על האפשרות שבהמשך הדרך, קדימה תקבל שרים נוספים, אך הדבר לא הבשיל לכלל הסכם.

ריבלין הסתפק בכך. המליאה הצביעה, מופז מונה, הקואליציה הורחבה עד אין קץ. "הנה, הוכחנו שאנחנו מסוגלים לעשות משהו גם באופוזיציה קטנה ושלא נהיה פראיירים של הממשלה הזו", השתבח הרצוג לאחר הדיון. ואם זו אינה שמחת עניים, מהי שמחת עניים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו