בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שומר הגבול העצבני שבין דת ומדינה

לרב אברהם שרמן אין הרהורי חרטה. בראיון לקראת פרישתו מבית הדין הרבני הגדול הוא יורה חצים בממשלה, בבית המשפט העליון וברבנים שפוסקים אחרת

20תגובות

בצעדים נחושים פילס לו הרב אברהם שרמן את דרכו בשבילי קמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית. לא בכל יום חולפת בסביבה דמות בהופעה רבנית מלאה - פראק-דיינים הדור וכובע דגם "המבורג" - אבל לרב מבני ברק לא היתה בעיה להתייצב לפני שבוע וחצי, בקומה זקופה, במצודתם של המשכילים ולהתפלמס אתם.

זמן קצר לאחר שהתמקם בין שאר הדוברים בפאנל שהוזמן אליו, יוזמה משותפת של המרכז הסטודנטיאלי "הלל", החוג למחשבת ישראל ו"מבוי סתום" למען מסורבות גט, הדציבלים באולם זינקו לרמות לא אקדמיות. שכניו של שרמן לשולחן רגמו אותו, אישית ומערכתית, בעיקר על אפליית נשים בבתי הדין. תגובתו היתה נזעמת כפליים: הפמיניזם, כתופעה, "דורש בחינות פסיכולוגיות-סוציולוגיות מעמיקות", מבקריו לוקים ב"ראייה מעוותת" ומעל הכל ב"חוסר בדרך ארץ", בשל האופן שהם מדברים אל ועל דיינים בכירים. "בושה וכלימה", התלהט הרב, "זה לא דיון".

כזה הוא שרמן: קנאי גאה שפועל לפי צו מצפונו, בלי לעגל פינות. הוא יעמוד באומץ וביושרה מול מבקריו. אבל גישתו בהחלט לא תבטיח תשובות לגופו של עניין, והסיכוי שתעורר דיון הוא קלוש. הוא עצמו משוכנע שבכל מקום שנמתחת ביקורת עליו וחבריו לגוש החרדי המחמיר בבתי הדין, אין הכוונה אלא לרמוס את כבוד התורה ולפקפק בעליונותם הבלתי ניתנת לערעור של "גדולי הדור". הממשלה? בית המשפט העליון? רבנים ודיינים שפוסקים אחרת? לאיש אין סמכות, זולת נוטרי "ההלכה בטהרתה" - ובמלים אחרות, מורו ורבו הרב יוסף שלום אלישיב, המנהיג הליטאי "פוסק הדור", ששלח אותו לייצג את "ההלכה בטהרתה" במערכת בתי הדין.

דניאל בר און

זה גם הלקח שמבקש הרב שרמן ללמד בראיון בלעדי שהוא מעניק ל"הארץ השבוע", עם פרישתו מבית הדין הרבני הגדול. אין מדובר בפנסיונר שזוכר בנחת 32 שנים במערכת. השרמן הזה אחראי לפגיעות ישירות בגבול העצבני שבין דת ומדינה.

פרצה רחבה

בשנותיו בבית הדין, שרמן היה ממובילי הגישה המחמירה, הנמנעת מ"חיוב גט". לא אחת, כשנשים שכבר התגרשו העלו תביעות חדשות הנוגעות למזונות או לגידול הילדים, למורת רוחם של בעליהן לשעבר, הדיין קבע הליך רדיקלי של "ביטול גט". אבל פסק הדין שלו מ-2008, שבו הטיל ספק ביהדותם של אלפי מתגיירים והסתער על הרב הציוני חיים דרוקמן, שעמד אז בראש בית דין ממלכתי אחר, איים לפרק את הממלכתיות בבתי הדין וחולל משבר קשה במערך הגיורים. הוא גם יצר תסבוכת פוליטית, הלכתית ומשפטית ארוכת טווח; המחלוקת המשפטית לכאורה הסתיימה לפני שלושה שבועות, כשבית המשפט העליון מחק את פסק הדין של שרמן משנת 2008 וביקר בתקיפות את הדיין שעמד בראש ההרכב.

הנשיאה היוצאת, דורית ביניש, כתבה שההרכב "רמס את כללי הדיון הבסיסיים, את כללי הצדק הטבעי, את הכללים המתחייבים של כיבוד הערכאות והפגין זלזול בבתי הדין המיוחדים לגיור, שהם מוסדות ממלכתיים של המדינה, ומעל לכל פגע וגרם עוול מזעזע לעותרות ולילדיהן". השופט אליקים רובינשטיין ייחס לדיינים התנהלות תמוהה, ש"לא הוסיפה כבוד" למערכת בתי הדין והעלתה שאלה "בדבר מידת הסבלנות והכבוד שיש לנהוג כלפי מי שאינו נוהג כך בעצמו".

"בג"ץ סילק אותנו מהשמירה על עם ישראל, מהשמירה על אותן קהילות שרוצות להיות בקודש, ונתן לנוכרים חותמת מזויפת, שהרי יש ספק אם הם יהודים על פי ההלכה", אומר הרב שרמן בתגובה ראשונה לפסק הדין. "בג"ץ נהיה שותף לתהליך הרחבת הפרצה בעם ישראל". הוא אף מאשים את השופטים בסיוע ל"שואה השקטה" שעוברת על העם היהודי, הנטמע בגויים. על הרכב השופטים, שכלל גם את השופטת מרים נאור, הוא אומר: "אין להם מה להתערב בהלכה, הם אינם יודעים אותה. אנשים שלא התייגעו בתורה באופן שהיו אמורים להתקבל כמורי הוראה בעם ישראל מגלגלים פתאום בהלכות שנוגעות לכלל ישראל?".

פסק הדין של שרמן - בערכאת הערעורים העליונה של בתי הדין - ניתן בתיק גירושים של עולה חדשה, ששנים קודם לכן עברה גיור בבית הדין לגיור של הרב חיים דרוקמן. לאחר מכן נישאה ליהודי כדת משה וישראל. בית דין רבני באשדוד קיבל את טענת הבעל שהוא פטור ממתן גט, כי האשה מעולם לא היתה יהודייה ולכן אין תוקף הלכתי לנישואיהם. בית הדין קיבל ראיות שהאשה לא קיימה מצוות ולא התכוונה לקבל עול מצוות, כפי שהצהירה לפני דייני הגיור.

הרב שרמן אישרר את החלטת בית הדין מאשדוד לפטור את הבעל ממתן גט ולצרף את האשה וילדיה לרשימת מעוכבי החיתון, אך לא הסתפק בכך. הוא הוסיף פרק נרחב שהפך לכתב אישום אידיאולוגי נגד הציונות הדתית, מטיל ספק במהימנותם של הרב דרוקמן ודייניו וקובע כי יש לפסול אלפי גיורים שיצאו תחת ידם (בג"ץ קבע כי פסילה זו נעשתה בלי סמכות ואין לה משמעות מעשית). הוא הסתמך על מסמכים וטענות, שמעולם לא התבררו בפניו, כי דרוקמן חתום על כ-200 תעודות גיור שהונפקו בדיונים שלא נכח בהם.

אבי אוחיון / לע"מ

בג"ץ, ולפניו נציבת התלונות על שופטים, נדרשו להתנהלות הבעייתית של הדיין הבכיר, כמו החלטתו להפיץ את טיוטת פסק הדין שכתב בכנס דיינים פומבי עוד בטרם נמסרה לבעלי הדין, והחלטתו "להרשיע" את הרב דרוקמן שעמד בראש ערכאה שיפוטית ממלכתית בלי ששמע את תגובתו. הנציבה אז, השופטת טובה שטרסברג-כהן, כתבה: "הדרך בה הלך הרב שרמן אינה דרך ראויה לניהול משפט והתבטאויותיו חורגות באופן קיצוני מהתנהגות ההולמת דיין. מהלכיו נוגדים הליך הוגן ותקין, אינם עולים בקנה אחד עם עיקרי הצדק הטבעי, עם כללי האתיקה ועקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית ומקומם לא יכירם בבית דין בישראל". היא המליצה להדיחו, אך הוועדה למינוי דיינים, שבה יש רוב חרדי, התעלמה מכך.

אבל עיקר הטענה של שרמן נגד דרוקמן היתה הלכתית: בית הדין לגיור, טען, מוותר על דרישת היסוד ממתגיירים לקבל עול מצוות. הוא טען שההקלות שנוקטים רבים מהרבנים בגיורים אינן אלא הונאה. הטענה עוררה דיון בין חלק מרבני הציונות הדתית. רובם התייצבו לצד הרב דרוקמן ודחו את הקביעה השנויה במחלוקת של שרמן, שמבחינה הלכתית אפשר לבטל גיור שכבר נעשה. אבל היה מי שהודה כי מערך הגיור הממלכתי ההמוני מאפשר "גיורי קריצה" (ביטוי שטבע הרב יהודה ברנדס במאמר שפירסם בכתב העת "אקדמות").

הם השתגעו?

בעולמו של שרמן, ספק אם רות המואביה היתה עוברת, לא כל שכן עשרות אלפי המתגיירים היום. "אמרו לנו חכמי ישראל שרוב המתגיירים בימינו אינם מקבלים מצוות. זאת גם התפישה של הרבנים הראשיים לשעבר, הרב יצחק הרצוג והרב אברהם יצחק הכהן קוק. לא ייתכן גיור המוני של עשרות אלפים. מה, חל אצלם שינוי? הם השתגעו ועברו מחיים של כפירה או אתיאיזם או חיים מודרניים? הרי בחיים הדמוקרטיים-הליברליים, מה מטרת האדם? ליהנות מהחיים. זאת הגדרה סוציולוגית".

מי אומר דבר כזה?

"ככה הם אומרים, וכשהמרכיב המרכזי הוא ליהנות מהחיים, אותם כוחות, אותם דחפים, הם מעצבים את הפעולות שיביאו את ההנאה, שיביאו את הריגושים. לכן אומרים גדולי ישראל, עובדתית, לא יכול להיות ש-50 אלף איש שהתגיירו תחת ידיו של הרב דרוקמן, כפי שהוא מעיד, עברו כזה שינוי. כשאנחנו עומדים ודנים על תוקפו של גיור, כשהגר בא לפנינו עם ‘מעשה בית דין', אנחנו יוצאים מנקודת מוצא שקבלת המצוות לא היתה שלמה, אלא אם כן יוכח לנו שהיתה קבלת מצוות ושמירת מצוות".

טס שפלן

הוא רותח במיוחד על דברים שכתבה הנשיאה לשעבר ביניש בעניין רמיסת כבודם של המתגיירים. "הנשיאה נותנת לנו ציון, שגם את ההלכה אנחנו זנחנו. היא והשופט רובינשטיין מביאים פסוקים על כבוד הגר, אבל על מה הפסוק מדבר? על שוויון הגר. איזה גר? גר צדק, גר שנכנס מרצונו לעם ישראל, בקבלת מצוות. הגיורים של דרוקמן הם אלה שסייעו לתהליך הנורא של הכנסת רבבות גויים לעם ישראל בלי ההגדרה היהודית ההלכתית".

הוא משווה את דרוקמן לרפורמים ולקונסרווטיבים, ש"אינם חרדים מפני אובדן הזהות היהודית. מבחינה היסטורית הם הגשר לתהליך הנורא, שעל הגשר הזה עברו רבבות ומאות ואלפי יהודים ונטמעו וטבעו בים הגויים ואיבדו את זהותם ויותר אין עם יהודי. זאת שואה שקטה שבג"ץ מסייע לה".

שרמן אינו חוזר בו ממלה אחת בפסק הדין. "כשאנו דנים בתיק כזה, בית הדין לא רק עוסק ביחיד, במעמדו ובמעמד ילדיו. באותו זמן אנחנו ממלאים את התפקיד שלמענו נתמנינו לדיינים, לעמוד על משמרת הקודש, לשמור על קדושת היחס בעם ישראל. זהו למעשה לב התפקיד. אותה נוכרייה שהטלנו ספק בגיור שלה, וכתוצאה מזה גם ביהדות של שני ילדיה, נתאר לעצמנו מה היה קורה אם היינו מקבלים אותה לכלל ישראל, היא וילדיה והבנות שלה. היינו מעבירים שרשרת של פגמים מהותיים בקדושת עם ישראל, ופה אין מושג של ביטול ברוב או התבוללות, או מושג שזה התבולל בתוכם. לעולם זה לא מתבטל".

אבל אחרי הפסיקה שלכם התיק נמסר שוב לבית דין רבני בתל אביב, וזה הפך את ההחלטה שלכם וקבע שהיא יהודייה.

"זה פסק דין שנועד לרצות גורמים פוליטיים ומשפטיים, ואינו מבוסס כלל מבחינה הלכתית. לא הוכח בפניהם שהעותרת שמרה את עיקרי המצוות - שבת, כשרות וטהרה - ולכן אין לאשר את כניסתה לקהל ישראל".

איך ייתכן שכתבתם דברים חמורים על הרב דרוקמן בלי לשמוע אותו? בג"ץ קבע כי התעלמתם מהצדק הטבעי.

"אין כללי הצדק הטבעי כשעוסקים בהגנה על עם ישראל. אנחנו רצינו לשמור מפני פרצה נוראה שעלולה להתרחש לקהילות היהודיות, בראש ובראשונה בארץ ישראל ואחר כך בעולם כולו, ובמקרה כזה אין הכללים אלא מפני שההלכה מצווה. אנחנו, בית הדין, מצווים להעמיד את משפטי התורה על תלם, אנחנו שליחים של כל הקהל לבוא ולפעול במקום כזה, אנחנו ראינו את הגיור על ידי הבית דין הזה כנקודה לא נקודתית של המבקשים אלא כנקודה שקשורה למציאות. וברגע שנתגלתה לפנינו הפרצה החמורה הזאת של בית דין לא ראוי, וקבלת מצוות אין, אז באנו ואמרנו, אנחנו חייבים לעורר, כי פה עמד הרכב שהיה המגייר הגדול ביותר.

"פסק הדין ההלכתי המפורט שכתבתנו כלל לא נקרא ונלמד באופן הראוי והמתאים, שכן פסק הדין מושתת על בירורים עקרוניים של יסודות הגיור, שבהם לקה ליקויים חמורים כל כך בית הדין של הרב דרוקמן. אם שופטי בג"ץ היו מעמיקים בפסק הדין, היו מבינים שאנחנו עסקנו בעיקר במכשול שזה מביא על עם ישראל".

דניאל בר און

במחי יד

בעתירה לבג"ץ נגד שרמן דרשו העותרים, בהם בעלת הדין שהתגיירה, מבית המשפט לקבוע כי ביטול גיורים נמצא מחוץ לסמכות בתי הדין הרבניים. בג"ץ דחה דרישה זו והסביר שהוא תולה תקווה בנוהל פנימי חדש, שגובש בשיתוף היועץ המשפטי לממשלה, ולפיו הרב הראשי שלמה עמאר יטפל אישית בכל מקרה שבו עולה הדרישה לבטל גיור.

מה דעתך על ההסדר בין הרב עמאר ליועץ המשפטי לממשלה?

"החלטת השופט רובינשטיין מתארת בהרחבה את האופן שבו הרב עמאר, בשיתוף היועץ המשפטי, שולל מכל מערכת בתי הדין את אחריותם ותפקידם לעסוק ולפסוק בענייני גיור, גם כאשר זה קשור לסמכותם ההלכתית בנושאי נישואים וגירושים. לא ייתכן למדר במחי יד את כל דייני ישראל, שגדולתם בתורה הוכרה והוסמכה ושעסקו בעבודת המשפט עשרות בשנים, מלהמשיך ולמלא את חובתם לשמירת עם ישראל. כפי שמתואר בבג"ץ, הרב עמאר והיועץ המשפטי לא הסתפקו בתקנון הפנימי שהוציאו בבית הדין. בהמשך, בשיתוף פעולה עם ח"כ רותם, הובילו מהלך שכל הנאמר בתקנות לנושאי הגיור בבתי הדין הופך להיות חוק הגיור, שאף דיין לא יכול לבטל גיורים, ששולל מכל דייני ישראל את היכולת לדון בגיור ועל ידי חוק הופך אותם לעוברים על החוק".

"אתה יודע, הקהילות החרדיות לא מפחדות מזה, מסיבה פשוטה. החרדים לעולם לא יתחתנו עם מי שלא הוכח שהגיור אצלו נעשה כהלכה. זה רק מריח מזה".

אז תוותרו. אנחנו, הציבור הלא-חרדי, נתחתן עם המתגיירים.

"זאת אומרת שאנחנו נפרדים מהמושג מדינה יהודית. לי עדיין אכפת משלומי אמוני עמך ישראל, ‘העם שבשדות' כדברי הגמרא, מפני שהם לא יודעים, אנשים שאין להם בכלל רגישות גבוהה. להתחתן או להתחבר עם גוי זה יותר גרוע מאשר חיים בלי ברית מילה, בלי קדושת נישואין. זה יותר גרוע מכל העבירות. זאת הרגשה של טומאת העמים, הרגשה שאתה מכניס שלא מזרע בית ישראל, וזה אסון. אנחנו עדיין ממלכתיים, עדיין מרגישים שיש לנו לדאוג לציבור הזה, לעם הזה. זאת הנקודה המרכזית, והם (השופטים) התעלמו מזה. הם לא מבינים שתפקיד בית דין הוא להעמיד את משפטי התורה על תלם?"

אבל אתם מייצגים כנראה רק שיטה אחת.

"זו לא אסכולה. אנחנו מייצגים את ההלכה בטהרתה, רוב יסודות ההלכה לא שייכים לאיזושהי אידיאולוגיה או סקטור. אם אנחנו מופקדים, לפי דברי הרבנים הראשיים מהרב קוק והרב הרצוג והרב שלמה זלמן זצ"ל, מי יאמר שזה נובע מאיזושהי לאומיות? זה שקר".

תמליץ לדיינים במערכת להמשיך לבטל גיורים במקרים כאלה? האם תמליץ לרשמי הנישואים לעכב כל מתגייר?

"בג"ץ לא אוסר לעשות את זה. הדיינים לא יסטו כהוא זה מעקרונות הקיום של עם ישראל לדורותיו".

לא אמרו "יישר כוח"

על הקיר בבית משפחת שרמן בבני ברק תלויים זה לצד זה שני דיוקנאות של רבנים, שניהם אבות מייסדים: החרדי, החזון אי"ש, והחרדי הציוני, אברהם יצחק הכהן קוק. הרב שרמן, יריב אידיאולוגי מר של הציבור הדתי-הלאומי, נושא בתוכו קשרים חזקים. הוא נולד בבית ציוני ברמת גן ב-1941, אבל נשלח ללמוד בישיבת היישוב החדש בתל אביב, מוסד חרדי המשלב לימודים כלליים. בהמשך למד בישיבת חברון הליטאית בירושלים. לימודי רבנות ודיינות עבר במכון הרי פישל, שם נקשר לרב יוסף שלום אלישיב, שבו הוא רואה את פטרונו ומורה דרכו בכל עניין הלכתי.

הוא נישא לבתו של הרב רפאל קוק, אחיין של הרב קוק הגדול, והשתתף גם בקביעות בשיעורים של הרב צבי יהודה קוק, בנו של אברהם יצחק הכהן קוק, בישיבת מרכז הרב. כשהוסמך לדיין בחר לעשות שירות קבע כרב צבאי. בתקופת מלחמת יום הכיפורים ואחריה שירת כרב באזור ירושלים (הודות לתואר הדיין שנשא קיבל מינוי מיוחד כשופט בבית משפט צבאי בשטחים). משירות הקבע השתחרר ב-1979 בדרגת רב סרן. זמן קצר לאחר מכן התמנה לבית דין רבני אזורי, שם כיהן 19 שנים, עד שהתמנה לבית הדין הרבני הגדול. זה שנים שהרב שרמן הוא גם הרב של בית הכנסת "סגולה" בבני ברק, שרוב מתפלליו חובשי כיפות סרוגות. אחד מהם היה יו"ר המפד"ל המנוח, זבולון המר.

לדברי שרמן, גם החרדים וגם הדתיים הלאומיים תמכו במועמדותו לכהונה בבית הדין הרבני הגדול לפני 13 שנה. גם אחרי פסק הדין הקשה נגד הרב דרוקמן הוא ממשיך להיות רב בית הכנסת. "נכון שבבית הכנסת שלי לא אמרו לי יישר כוח בשבת. אנשים כמובן רצו לשמוע הסברים", אמר. "הם ידעו והכירו גם את האישיות שלי, שאיני איש מלחמות, אבל כשזה מגיע לתחומים עקרוניים של הלכה, פה אני רואה את השליחות שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו