בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בגדאד: התחנה האחרונה לאופציה הדיפלומטית

נראה שהשיחות שייפתחו בשבוע הבא הן ההזדמנות האחרונה של איראן להחליט אם פניה לפשרה, או שהיא הולכת עד הסוף עם תוכנית הגרעין

4תגובות

מאגרי הקלישאות מוצו עד תום. כל כך הרבה פעמים תוארו סבבי השיחות בין הקהילה הבינלאומית לאיראן בסוגיית תוכנית הגרעין שלה כתחנה הסופית, הקריטית, כמפגש שאין ממנו חזרה - ובכל פעם התברר שהסבב הגורלי הסתיים באי הסכמה, שהכינה את הקרקע לסבב הרה גורל נוסף. ועדיין, סבב השיחות הקרוב בין האיראנים לשש המעצמות, שיחל בבגדאד ביום רביעי הבא, ראוי לתשומת לב.

כשנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, מדבר על "חלון זמנים צר" שנותר לפתרון דיפלומטי, כשפקידים אמריקאים שבים ומזכירים את האופציה הצבאית, כשאמברגו הנפט המלא שהטיל האיחוד האירופי על טהראן עומד להיכנס לתוקף בעוד חודש וחצי בלבד - נדמה שיש כאן הצטברות מספקת של סימנים כי מדובר במפגש משמעותי. מתישהו בין השיחות בבגדאד לבין הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר, יובהר אם פניה של ההנהגה האיראנית לפשרה או שהיא מוכנה להסתכן בעימות ישיר, ובלבד שלא תיתפש בבית כמי שנכנעה ללחץ האמריקאי.

הסיקור התקשורתי בעולם, ובמיוחד בישראל, נוטה להבליט את מעשיו של נשיא איראן, מחמוד אחמדינג'אד. דמותו הסוערת והפרובוקציות התכופות שלו ממקדות את העניין בו. אבל עתידה של תוכנית הגרעין, בבת עינו של המשטר, יוכרע על ידי אדם אחר: המנהיג הרוחני האייתוללה עלי חמינאי. חלק מהמומחים לענייני איראן משערים שאילו היו הדברים תלויים באחמדינג'אד, איראן כבר היתה מגיעה לפשרה ושבתחום הגרעין חמינאי הוא שמכתיב את הקו הנוקשה.

מהדי חלאג'י, חוקר יליד איראן ממכון וושינגטון לחקר המזרח התיכון, נחשב בעיני בכירים במודיעין הישראלי למנתח מבריק של השלטון האיראני. במאמר שפירסם השבוע באתר האינטרנט של המכון, טען חלאג'י שהמשטר בטהראן מכין בהדרגה את הציבור להסכם שיכלול ויתורים משמעותיים מצדו. זה, לדעתו, ההסבר למאמץ של המשטר להציג את סבב השיחות הקודם באיסטנבול באפריל כניצחון גדול לעמדותיו. לאיראנים, טוען חלאג'י, חשובה תדמיתם לא פחות מגורל הגרעין.

רויטרס

הצלחתן של המעצמות בבגדאד תלויה ביכולתן לנהל משא ומתן רציני ובד בבד להגביר את הלחץ על איראן. רק תמורת התחייבות של טהראן לחדול מהפיתוח לצרכים צבאיים, לצד שקיפות מלאה ואפשרות לאכיפה, אפשר יהיה להסיר בהדרגה את הסנקציות. חלאג'י טוען שהמנהיג הרוחני מבין שנקרתה לידיו ההזדמנות האחרונה להציל את הכלכלה האיראנית מפגיעתן הקשה של הסנקציות, אולם הוא מהסס לסגור עסקה מחשש לפגיעה במעמדו מבית, שבנוי במידה רבה על התקדמות התוכנית הגרעינית. לחמינאי, הוא מסביר, אין סמכות וכריזמה ברמה של קודמו, חומייני, והוא חושש כי עצירת התוכנית תוביל בעתיד גם להתמוטטות המשטר. חמינאי, מעריך חלאג'י, אף עשוי לתבוע ערבויות, כחלק מההסכם, שהמערב לא ינסה להפיל את המשטר.

השבוע הרצה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה ראש ממשלת ספרד לשעבר, חוסה מריה אסנאר. אסנאר סיפר על מפגשים שקיים עם הצמרת האיראנית בעשור הקודם, ובהם פגישה נדירה עם חמינאי עצמו בטהראן בשנת 2000. לדבריו, חמינאי תיאר באותה פגישה את העימות עם המערב ועם ישראל כבלתי נמנע. ישראל, אמר המנהיג האיראני לאורחו, צריכה להימחק מהמפה.

בפגישה הדגיש חמינאי את רצונו שאיראן תהפוך למעצמה ואת הצורך להשיג זאת באמצעות קידום המדע והטכנולוגיה שלה. "יכולת גרעינית היא השלכה ישירה של הרטוריקה הלאומנית ששמעתי מחמינאי בפגישתנו", טוען אסנאר. "המדע מופעל בשירות החזון הגרעיני. הוויכוח אם איראן רוצה להשיג פצצה או רק להגיע לידע הטכנולוגי הנדרש כדי לייצר אותה מגוחך בעיני. אם מישהו משקיע מיליונים רבים בבניית קבוצה שתתחרה במרוצי מכוניות של פורמולה 1, צריך להיות שוטה כדי לחשוב שהוא עושה זאת רק כדי לבחון את יכולתו".

בעיית עורף

בשבוע שבו התחלפו מפקדי חיל האוויר בישראל, הדגישו הצבא והתקשורת את יכולתו ההתקפית של החיל. הרמטכ"ל, בני גנץ, אף נסחף במקצת ובאורח לא אופייני הודיע חגיגית בטקס מינויו של האלוף אמיר אשל, שלרשותה של ישראל עומד "חיל האוויר הטוב בעולם". המפקד היוצא, האלוף עידו נחושתן, הכין במשך ארבע שנים את החיל לאפשרות של תקיפת אתרי הגרעין באיראן. אשל, רמזו הפרשנים, חצי חיוך יודע-כל על שפתיהם, אולי עוד יידרש להפעיל אותו.

קשה להפריז בחשיבותו של חיל האוויר לביטחון המדינה. העיתונאי איתן הבר תיאר לא מזמן את החיל, בצדק, כמשענת הביטחונית החשובה ביותר של ההנהגה הישראלית וטען שהקברניטים צריכים להתפלל מדי בוקר שמפקד החיל לא יתעטש או יצטנן, שיחוש מרוצה. אולם התמקדות רק בצדו ההתקפי של חיל האוויר, מחמיצה את מורכבות התמונה. לא רק שתקיפה באיראן שונה בתכלית מהשמדת כור גרעיני בעיראק או בסוריה - במרחק מהיעד, במספר המטרות, בטיב המיגון שלהן - אלא שקיים סיכוי לא מבוטל שזו תגרור את ישראל לעימות צבאי רחב, שהיקפו אינו ידוע מראש. במקרה כזה יידרש חיל האוויר, מעבר למשימת התקיפה הקשה כשלעצמה, לפרוש את יכולתו לאורך זמן במגוון רב של משימות, על פני חזיתות שונות.

דובר צה"ל

אם יתממש התרחיש שלפיו תגיב איראן, מלבד בירי טילים משטחה, גם ברתימת חיזבאללה מלבנון ולפחות ארגון הג'יהאד האיסלאמי מרצועת עזה לירי רקטות, תצטרך ישראל להתמודד עם היקף ירי חסר תקדים על העורף מכמה חזיתות. חיל האוויר יעסוק במקרה כזה לא רק בציד משגרי טילים ובפגיעה במטרות תשתית אסטרטגיות, אלא גם בסיוע קרוב לכוחות הקרקע (שלפי ההצהרות של צמרת צה"ל בשנים האחרונות, יישלחו לשטח האויב כדי לבצע מהלך יבשתי), ובהסרת האיום של סוללות טילי הקרקע-אוויר.

כל זה יקרה, כנראה, גם בלי שסוריה תשתלב בעימות. נטייתם של כמה מתומכי התקיפה באיראן בקרב ההנהגה הישראלית לשלול את האפשרות שסוריה תשתלב בתגובה האיראנית, אינה מובנת. אין ספק שלנשיא בשאר אל-אסד יש צרות צרורות בבית. אבל האם אפשר לקבוע בוודאות שהוא לא יראה בהתנגשות בין טהראן לירושלים הזדמנות להסטת סדר היום האזורי מהטבח שהוא ממשיך לערוך בבני עמו?

נחושתן ואשל מודעים לכל האפשרויות הללו ומבינים גם שלראשונה יצטרך חיל האוויר, במקרה של מלחמה, להקדיש חלק לא מבוטל מהקשב שלו למשימות הגנה. בתקופת נחושתן שודרג מערך הנ"מ בחיל למערך ההגנה האווירית, שעיקר משימתו יירוט טילים ורקטות באמצעות מערכות "כיפת ברזל" וה"חץ" (ובעתיד גם "שרביט קסמים" ו"חץ 3"). צמרת החיל, שבעבר ביטאה רתיעה אינסטינקטיבית כמעט מעיסוק בהגנה, שינתה את עמדתה ומתייחסת לכך בהתלהבות של מומרים חדשים. ההסכם שלחתימתו נסע השבוע לוושינגטון שר הביטחון, אהוד ברק, יבטיח מתנה אמריקאית בסך של עוד מיליארד דולר לרכש מערכות היירוט.

להצטיידות הנמרצת והנרחבת הזאת צריך להוסיף שתי הערות מסייגות: האחת, שקצב ההכשרה של צוותי הסוללות וקצב הייצור של המערכות עצמן רחוקים עדיין מלסגור מיידית את הפערים בהיערכות המבצעית. השנייה, שמחוץ למערכת הביטחון קיימת ספקנות לא מבוטלת אשר ליכולתן של המערכות לספק הגנה אפקטיבית בתרחיש שבו משוגרות לעורף אלפי רקטות מדי יום.

חיל האוויר גם נדרש בשנים האחרונות לשדרג את יכולתו בהתמודדות עם איום כפול: טילי קרקע-אוויר (טק"א) וירי טילי קרקע-קרקע (טק"ק) ורקטות על בסיסיו. כבר שלושה עשורים לפחות פועלת ישראל תחת הנחת היסוד שתובטח לה עליונות אווירית בהתמודדות עם האויב. אך הפער לטובת חיל האוויר אינו כה מובן מאליו זה שנתיים, עם כניסתן של מערכות טק"א חדשות ומתוחכמות לחלק מהמדינות השכנות.

בנוסף, ברור שבזמן מלחמה הצד השני יעשה כמיטב יכולתו לשתק את ההמראות מבסיסי חיל האוויר באמצעות ירי טילים ורקטות, וכבר ניתנו סימנים ראשונים לכך, בעיקר במבצע "עופרת יצוקה" ובסבבי הלחימה בעזה אחריו. כשמזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, התגאה לפני שבוע בנשק המדויק שברשות ארגונו, הוא כיוון כנראה גם ליכולת של חיזבאללה לשגר רקטות אם-600 שסיפקה לו סוריה לעבר מטרות ספציפיות כמו בסיסי החיל.

אלון רון

נחושתן שינה תפישה בהקשר הזה, מ"ספיגה" ל"רציפות תפקודית", שמשמעותה יכולת התמודדות של הצוותים הטכניים בבסיסים גם עם מצב שבו מסלולי ההמראה נמצאים תחת הרעשה כמעט רצופה בזמן לחימה. חיל האוויר מתאמן בכך זה כמה שנים. אפשר לקוות, על סמך ניסיון העבר, שהיתרון יישאר שלו. בכל זאת, מדובר באתגר חדש ובלתי מוכר יחסית, שמסובך להעריך מראש את מידת הקושי הטמונה בו.

לברק יש נאום כמעט שגור בשנים האחרונות בהקשר האיראני. תחילה באה הקביעה שישראל היא המדינה החזקה באזור, "מטריפולי בלוב ועד טהראן", אחריה כמה מלים על עוצמת האתגרים שלפנינו ובסופן הבעת ביטחון ביכולתם של צה"ל וזרועות הביטחון האחרות לעמוד בהם.

מה שברק ושותפו הבכיר, ראש הממשלה בנימין נתניהו, כמעט שאינם עושים, הוא התייחסות פרטנית להשלכות על העורף, שעלולות להיות למערכה ישראלית יזומה באיראן. אין מדובר רק בתרגילים התכופים שמקיים המשרד להגנת העורף או בשיפור המשמעותי בעבודת הרשויות המקומיות בתחום זה, מאז הפיאסקו העורפי במלחמת לבנון השנייה. נדמה שאצל רוב הציבור, האסימון בדבר אופי המלחמה הבאה, אם תפרוץ, עוד לא ממש ירד.

איום כימי

האלוף (מיל') ישי בר, שסיים באחרונה לפקד על הגיס המטכ"לי האחראי להיערכות ללחימה בלבנון, אמר בשבוע שעבר בראיון ל"הארץ": "ראש אמ"ן דיבר באחרונה על כ-200 אלף טילים ורקטות שמכוונים לעורף הישראלי. אני שומע את השר להגנת העורף קובע נחרצות שיש כשלים ופערים בהיערכות העורף. הכשל הזה מונח לפתחו של מי? אני לא מומחה גדול לעורף, אבל אם זה איום ממשי, נא להיערך בהתאם. אם הדרג המדיני קובע שהעורף תחת איום, הוא צריך לתקצב את מרכיבי המענה הסביר בעיניו".

טענתו של בר רלוונטית לא רק לסוגיה האיראנית. בכמה הזדמנויות בשנה האחרונה דווח שבמערב חוששים לגורלם של מאגרי הנשק הכימי העצומים שברשות צבא סוריה. אלה יכולים ליפול לידיהן של תנועות סוניות קיצוניות, המתנגדות למשטר ומושפעות גם מהאידיאולוגיה הרצחנית של אל-קאעדה, או לעבור לידי חיזבאללה. בדיאלוג העקיף שמקיימות ביניהן ירושלים ודמשק כל השנים, היה ברור לסורים ששימוש בנשק כימי יגרור תגובה ישראלית חריפה ביותר, כמעט כאילו תקפו אותה בנשק גרעיני, אף שהפער בין הנזק הפוטנציאלי הטמון בשני סוגי הנשק עצום בגודלו.

אי–פי

האם אותה מידת הרתעה תישמר גם נגד ארגון טרור קיצוני, סוני או שיעי, ששיקוליו שונים? אחרי אזעקת השווא של מלחמת המפרץ הראשונה, שבה נמנעה עיראק משימוש בנשק כימי, הישראלי הממוצע מתייחס לערכת המגן מנשק כימי כאל חצי בדיחה.

פרויקט החלוקה מחדש של מסיכות הגז לאזרחים מתנהל בעצלתיים, בעיקר בשל מגבלות תקציב. עד כה חולקו מסיכות רק לכ-55% מהאזרחים. אולם בהתחשב באפשרות לשינוי יסודי במאזן בצפון, במה שנוגע לנשק כימי, נדמה שיש כאן נקודה עיוורת משמעותית מצדם של הקברניטים.

הערכות המודיעין הישראלי באשר למצב בסוריה מתעדכנות כל הזמן, ומתאפיינות היום במידה רבה יותר של צניעות בהשוואה לתחזיות הנחרצות על נפילת אסד שנשמעו לפני כמה חודשים. הניתוח המעודכן גורס שחרף הדימום הקשה שממנו סובל המשטר, עדיין לא הצטברה מסה קריטית כדי להביא להפלתו.

הקושי העיקרי של האופוזיציה טמון בריכוז המאמץ בערים הגדולות, דמשק וחלב. בשתיהן, למרות ההפגנות, נשמרת שליטת המשטר. בעוד שהפלת השלטון במצרים החלה בלב המדינה, בכיכר תחריר בקהיר, בסוריה המהפכה מתקדמת מהקצוות למרכז, ולא בקצב שקיוו לו במערב. אסד נותר בתמונה. במקרה של מלחמה אזורית הוא אף עשוי לשקול הצטרפות לאיראנים, בהתאם לאינטרס שלו באותה עת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו