ויסקונסין כקדימון לבחירות לנשיאות ארצות הברית

הליך דמוקרטי נדיר במדינה הצפונית, בעקבות מחלוקת עם האיגודים המקצועיים, עשוי להעניק רוח גבית למועמד הרפובליקאי מיט רומני

חמי שלו
ניו יורק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חמי שלו
ניו יורק

ויסקונסין אינה מהבולטות במדינות ארצות הברית: היא מוכרת בעיקר כיצרנית גדולה של מוצרי חלב וגבינה וכמקום מושבה של קבוצת הפוטבול המפוארת גרין ביי פאקרס. אבל בתחילת החודש הבא תעמוד ויסקונסין באור הזרקורים, כשייערכו בה בחירות דרמטיות העשויות להשפיע ישירות על הבחירות לנשיאות בנובמבר.

מדובר בהליך יוצא דופן של "בחירות חוזרות" (Recall), שנכפו על המושל הרפובליקאי המכהן, סקוט ווקר, לאחר שיריביו באיגודים המקצועיים ובמפלגה הדמוקרטית אספו בתחילת השנה כמיליון חתימות - מתוך 3.5 מיליון מצביעים רשומים במדינה - הדורשות את הדחתו. הרקע למרד העממי נגד המושל השמרן נשמע כמו משהו מחדשות העבר: מלחמתו העיקשת באיגודים המקצועיים, ברוח מאמרו של זאב ז'בוטינסקי "יא ברעכן" (כן, לשבור), שבמסגרתה הוגבלה זכות הוועדים לנהל מו"מ קיבוצי למען חבריהם. ווקר ותומכיו בקרב אנשי "מסיבת התה" טענו שהצעדים נחוצים כדי לצמצם את הגירעון בתקציב. אך האיגודים ראו בזה הכרזת מלחמה ואירגנו בשנה שעברה הפגנות המונים שהדהימו בהיקפן ובעוצמתן.

בניגוד לתדמיתה המנומנמת, לוויסקונסין יש עבר רדיקלי מפואר שעדיין נותן בה את אותותיו. בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 שימשה המדינה בסיס מרכזי לתנועה הפרוגרסיבית ששטפה את אמריקה והנהיגה רפורמות רבות בכל תחומי החיים. מילווקי, העיר הגדולה בוויסקונסין, היתה הראשונה לבחור נציג של המפלגה הסוציאליסטית לראש העיר. ב-1959 היתה ויסקונסין המדינה הראשונה בארה"ב שהכירה בהסכמי עבודה קיבוציים.

מאז, כמובן, השתנו הדברים: הקסם של השמאל הרדיקלי נמוג וגם האיגודים המקצועיים ירדו מגדולתם. אך צעדיו הבוטים של ווקר התסיסו את עובדי המדינה ויצרו הזדמנות לדמוקרטים ולראשי האיגודים לתעל את זעם ההמונים נגד הגל הרפובליקאי השמרני ששטף את אמריקה בבחירות 2010. אבל משהו משונה קרה בדרך למה שהיה אמור להיות ניצחון מפואר. הדמוקרטים שקעו במלחמות פנימיות ורק השבוע בחרו בראש עיריית מילווקי, טום ברט, שכבר הפסיד לווקר ב-2010, כמועמדם בבחירות המיוחדות.

לא זו אף זו, לפתע התברר שהמטה הלאומי של המפלגה הדמוקרטית ויועציו של הנשיא ברק אובמה אינם נלהבים מתשומת הלב היתרה המופנית למלחמה בוויסקנוסין. הם חוששים להיות מזוהים עם מה שמצטייר עתה כהפסד אפשרי של הדמוקרטים; מסתייגים מהניסיון לצייר את כלכלת ויסקונסין כמתרסקת - כי הדבר מקרין גם על ביצועיו של אובמה; ובעיקר הם אינם רוצים להיות קשורים למאבק של איגודים מקצועיים, שתדמיתם באמריקה אינה טובה מזו של ההסתדרות בישראל. אובמה מנסה לגייס ציר ליברלי ונאור, התומך בזכויות נשים ובנישואים חד-מיניים, כפי שהצהיר בשבוע שעבר, וחושש שיוכתם מהתדמית הרעה של מנגנון דורסני ומיושן שחלף זמנו.

הדמוקרטים הפשירו השבוע את יחסם, לאחר שהואשמו בהפקרת תומכיהם בוויסקונסין, אך ייתכן שזה מעט מדי ומאוחר מדי. השמרנים הרפובליקאים, בעיקר מחוץ לוויסקונסין, התגייסו כבר מזמן לטובת ווקר וגייסו בעבורו לא פחות מ-25 מיליון דולר, סכום דמיוני במדינה כה קטנה, ובכלל זה רבע מיליון דולר משלדון אדלסון, הידוע בהסתייגותו מאיגודים מקצועיים באשר הם. ווקר כבר מנצל את הכסף כדי להפציץ את יריבו בתשדירים שליליים ובסקרים האחרונים הוא מוביל עליו בפער של 9%.

סקוט ווקרצילום: אי–פי
טום ברטצילום: אי–פי

ניצחון של ווקר יעניק לרפובליקאים מומנטום חשוב במסע הבחירות של המועמד הקפיטליסטי לעילא מיט רומני. מנהיגים שמרנים במפלגה, כריק סנטורום וניוט גינגריץ', טענו בפריימריס שהבחירות הקרובות הן "החשובות ביותר מאז 1896" והקרב בוויסקונסין הוא חלק חשוב בהקבלה ההיסטורית. ב-1896 גבר הרפובליקאי ויליאם מקינלי על הדמוקרט הפרוגרסיבי ויליאם ג'נינגס ברייאנט, בניצחון שהוביל ל-32 שנים רצופות של שליטה רפובליקאית בבית הלבן.

בבחירות ההן ניצח הכסף הגדול של הבנקאים ואילי התעשייה את הפופוליזם הכפרי והעממי של ברייאנט, והן נחשבות קו פרשת מים כלכלי, חברתי ופוליטי בתולדות אמריקה. בוויסקונסין, כך מקווים במפלגה הרפובליקאית, תהיה בתחילת יוני החזרה הגנרלית לקראת ההצגה החוזרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ