בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה קורה במוח ברגע בו נפרץ המחסום היצירתי?

לפעמים מבזיקה במוחנו הברקה. בין אם זו תובנה, פתרון חידה או שיר שישנה את פני הרוקנרול, הם לא מגיעים משום מקום. קחו דוגמה מהאונה הימנית של בוב דילן

25תגובות

בוב דילן נראה משועמם. התאריך הוא מאי 1965 והוא סרוח על כורסה במלון סבוי בלונדון. המצלמה המצלמת את הסרט התיעודי "Don't Look Back", על סיבוב ההופעות של דילן, פונה לכיוון אחר, אולי משום שהעייפות של דילן נראית מאשימה. המצלמה מתחילה לסקור את החדר, את הפמליה המחוספסת של נגני פולק ומעריצים שמלווים את הזמר בשבוע האחרון של סיבוב ההופעות האירופי שלו.

בארבעת החודשים הקודמים, נאבק דילן בלוח הופעות מפרך. התקשורת טירטרה אותו והוא נשאל שרשרת אינסופית של שאלות מטופשות. לעתים, איבד דילן את קור רוחו והתנהג בקשיחות עם הכתבים. "אין לי שום דבר לומר על מה שאני כותב", הוא התעקש. "אין שום מסר חשוב. תפסיקו לבקש ממני להסביר".

אף על פי שהיצירתיות של דילן נותרה נתון קבוע - הוא כתב כי לא היה לו שום דבר אחר לעשות - הסימנים שהוא מאבד עניין ביצירת מוזיקה הלכו והתרבו. התהילה הרסה את הכישרון היחיד שהיה אכפת לו ממנו. נקודת המשבר היתה אחרי חופשה קצרה בפורטוגל, שם הוא סבל מהרעלת מזון קשה. המחלה ריתקה את הזמר למיטה במשך שבוע, ונתנה לו הזדמנות נדירה לעצור ולחשוב. "הבנתי שאני מרוקן", התוודה דילן מאוחר יותר. "ניגנתי המון שירים שלא רציתי לנגן. מאוד מעייף לשמוע אחרים אומרים לך כמה הם מתים עליך כשאתה לא מת על עצמך". בהופעה באלברט הול בלונדון, מול אולם מלא עד אפס מקום, אמר דילן למנהל שלו שהוא פורש מעסקי המוזיקה. נמאס לו משירה ומכתיבת שירים והוא עובר לחיות בבקתה זעירה בוודסטוק, ניו יורק.

גטי אימג'ס

אאוריקה!

כל מסע יצירתי מתחיל בבעיה. אנחנו מתחילים בתחושת תסכול, בכאב העמום של חוסר היכולת למצוא תשובה. כשאנחנו מספרים אחד לשני סיפורים על יצירתיות, אנו נוטים להשמיט את השלב הזה בתהליך היצירתי. אנו נמנעים מלהזכיר את הימים שבהם רצינו לפרוש, שבהם האמנו כי בעיותינו חסרות פתרון. במקום זאת אנו מדלגים ישירות לפריצות הדרך. הבעיה בנראטיב הזה היא שתחושת התסכול היא חלק חיוני מהתהליך היצירתי. לפני שנוכל למצוא תשובה, לפני שאנחנו אפילו יודעים מהי השאלה, עלינו להתבוסס באכזבה, להיות משוכנעים כי הפתרון נמצא מחוץ להישג ידינו. לעתים קרובות בנקודה זו, כשאנחנו מפסיקים לחפש תשובה, התשובה מופיעה. לפתע, התשובה לבעיה שנראתה כה מאיימת הופכת להיות כה ברורה מאליה.

זהו הרגע הקלישאתי של ההארה שאנשים מכירים מהסיפורים על ארכימדס באמבטיה ואייזק ניוטון תחת עץ התפוח. כשאנו חושבים על פריצות דרך יצירתיות, אנו נוטים לדמיין אותן כהבזקים לוהטים, נורות הנדלקות בתוך המוח. סיפורי ההארה האלה מכילים כמה תכונות יסודיות שמשמשות את המדענים להגדיר "חוויית תובנה". השלב הראשון הוא המבוי הסתום. אולם אם אנו בני מזל, חוסר תקווה זו יתחלף בסופו של דבר בהתגלות. זוהי תכונה יסודית נוספת של רגעי התובנה: תחושת הוודאות המתלווה לרעיון חדש. אחרי חוויית ה"אאוריקה" של ארכימדס - הוא הבין כי עלייה במפלס המים יכולה לשמש למדוד נפח של גופים - הוא זינק מיד מהאמבט ורץ לספר למלך על הפתרון שלו. הוא הגיע לארמון עירום לגמרי ונוטף מים.

במבט ראשון, רגע התובנה יכול להיראות כאניגמה לא חדירה. אנחנו תקועים, ואז אנחנו לא, ואין לנו מושג מה קרה בין לבין. כאילו שהקורטקס חולק איתנו את אחד מסודותיו. השאלה, כמובן, היא איך מתרחשות תובנות שכאלה.

תרמית הפירמידה

בתחילת שנות ה-90 עסק מארק בימן, מדען צעיר במכונים הלאומיים לבריאות בארצות הברית (סוכנות מחקר ביו-רפואי של הממשל האמריקאי), במחקר על אנשים עם נזק בהמיספרה הימנית של המוח. "הרופאים כל הזמן אומרים לאנשים כאלה, 'אתה כל כך בר מזל'", נזכר בימן. "הם מדברים על איך ההמיספרה הימנית היא ההמיספרה המשנית - היא לא עושה הרבה, והיא לא קשורה לשפה". מילות נחמה אלה שיקפו את הקונסנזוס המדעי שהחצי הימני של המוח הוא פחות או יותר לא הכרחי.

בהרצאתו בטקס פרס נובל ב-1981, סיכם מדען המוח רוג'ר ספרי את ההשקפה המקובלת לגבי ההמיספרה הימנית נכון לאותו זמן: ההמיספרה הימנית היא "לא רק אילמת ואגרפית (לא מסוגלת לכתוב) אלא גם דיסלקטית, לא מבינה מילים ואפרקסית (אינה מסוגלת לתנועות מכוונות), ובאופן כללי נעדרת יכולת קוגניטיבית ברמה גבוהה". במילים אחרות, היא נתפסה כגוש רקמות חסר תועלת.

אולם בימן הבחין כי מטופלים רבים עם נזק בהמיספרה הימנית הפגינו בכל זאת בעיות קוגניטיביות קשות, אף שההמיספרה השמאלית נותרה ללא פגע. "חלק מהמטופלים לא הצליחו להבין בדיחות, סרקאזם או מטאפורות", הוא סיפר. "אחרים התקשו להשתמש במפה או להבין ציורים".

בהתחלה לא הצליח בימן להבין מה משותף לכל הבעיות הללו. מה הקשר בין הומור לניווט? ואז, רגע לפני הייאוש, עלה בראשו רעיון - אולי המטרה של ההמיספרה הימנית היא לעשות בדיוק את מה שהוא מנסה לעשות: למצוא את הקשרים הסמויים בין דברים שלכאורה לא קשורים אחד לשני. בימן הבין כי כל הבעיות שחווים מטופליו קשורות להבנת השלם, ליכולת לראות לא רק את החלקים, אלא גם איך הם משתלבים.

אי-פי

לדוגמה - קשיים בשפה הנגרמים מנזק להמיספרה הימנית. בימן שיער כי בעוד שההמיספרה השמאלית מטפלת בסימול - מאוחסנות בה המשמעויות המילוליות של מילים - ההמיספרה הימנית מתמודדת עם הקונוטציה, עם כל המשמעות שלא ניתן לחפש במילון. מטאפורות הן דוגמה מושלמת לכך. מנקודת המבט של המוח, המטאפורה היא גשר בין שני רעיונות, אשר, לפחות על פני השטח אינם שווי ערך או אפילו קשורים אחד בשני. כשרומיאו הכריז שיוליה היא השמש, אנחנו יודעים כי הוא לא אמר שאהובתו היא כדור מימן עצום ובוער. אנחנו מבינים שהוא משתמש במטאפורה. אמנם יוליה היא לא כוכב, אבל אולי היא מאירה את עולמו כפי שהשמש מאירה את כדור הארץ.

איך מבין המוח את השורה "יוליה היא השמש"? ההמיספרה השמאלית מתמקדת במשמעות המילולית של המילים, אבל אין בכך תועלת רבה. את הקשר בין שני שמות העצם אנו יכולים להבין רק בעזרת אסוציאציות חופפות, בזיהוי הדקויות המשותפות להם. סביר להניח כי הבנה זו מתרחשת בהמיספרה הימנית, בזכות היכולת הייחודית שלה לעשות זום-אאוט ולנתח את המשפט מנקודת מבט מרוחקת יותר.

לא מדובר רק בשפה. במחקר שנערך בשנות ה-40, התבקשו אנשים עם פגיעות מוחיות שונות להעתיק ציור של בית. המטופלים שהסתמכו על ההמיספרה השמאלית - משום שההמיספרה הימנית שלהם נפגעה - ציירו בית ללא כל היגיון: הדלת הקדמית ריחפה בחלל, הגג היה הפוך. אולם הם רשמו בקפדנות את הפרטים והתאמצו מאוד לצייר את צורת הלבנים בארובה או את הקפלים בווילונות. בניגוד לכך, מטופלים שהסתמכו על ההמיספרה הימנית נטו להתמקד בצורה הכללית של המבנה. הציורים שלהם היו חסרי פרטים.

ב-1993 שמע בימן הרצאה על אותם רגעים של תובנה מפי ג'ונתן שולר, פסיכולוג העובד היום באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה. שולר הציג את תוצאותיו של ניסוי פשוט: הוא הושיב סטודנטים בחדר וביקש מהם לפתור שורת חידות יצירתיות מורכבות. הנה שאלה לדוגמה: פירמידת פלדה ענקית מאוזנת על קודקודה. כל תנועה של הפירמידה תגרום לה ליפול. תחת הפירמידה יש שטר של מאה דולר. איך ניתן לסלק את השטר בלי להפיל את הפירמידה?

כמעט כולם מתחילים בוויזואליזציה של הפירמידה. המחשבה הבאה בטח קשורה במנוף כזה או אחר שירים את הפירמידה (אבוי, מתקן שכזה מנוגד לחוקים). אז אתם מנסים אולי לדמיין דרך לשחרר את השטר בלי לקרוע אותו. רוב האנשים לא מצליחים לחשוב על פתרונות, ומגיעים לשלב המבוי הסתום. הנבדקים הופכים להיות מרוגזים ומתוסכלים. בשלב זה שולר מתחיל לתת לנבדקים רמזים. הוא אומר לנבדקים משפט ומשתיל בו את המילה "אש" או מבקש מהם לחשוב על המשמעות של המושג "סילוק". "אנחנו נתנו לאנשים משקפיים מצחיקים כאלה, שמאפשרים לנו להציג רמזים לשברירי שנייה בעין אחת כל פעם", הוא מספר. "וזה היה מבהיל לגלות שניתן להציג רמז ממש ברור לעין הימנית (ולפיכך להמיספרה השמאלית) וזה לא ישנה כלום. הם עדיין לא יקלטו את זה. אבל אם מציגים את אותו הבהוב של רמז לעין השנייה, התובנה תפציע (אם אתם עדיין תוהים, הפתרון הוא להצית את השטר).

בעוד שההמיספרה השמאלית ניסתה להרים את הפירמידה באוויר - הדרך הברורה מאליה "לסלק" את הכסף - ההמיספרה הימנית חשבה על גישות חלופיות. "גיליתי שרגעי תובנה יכולים להיות דרך מאוד מעניינת לבחון את הכישורים שבהם ההמיספרה הימנית מצטיינת", אומר בימן.

נחשול חשמל במוח

כדי לבודד את הפעילות המוחית שמאפיינת את תהליך התובנה, בימן נדרש להשוות בין רגעי תובנה לתשובות שמתגבשות בניתוח מודע, כלומר, כשאנשים בוחנים בשיטתיות רעיון אחד כל פעם. בניתוח מודע, אנשים מודעים להתקדמות שלהם ויכולים להסביר במדויק את תהליך החשיבה שלהם. הבעיה נפתרת בשקדנות ובעבודה קשה. כשהתשובה מתקבלת, אין בכך שום דבר פתאומי. לרוע המזל, כל החידות ששימשו את המדענים לחקור תובנה, מחייבות תובנה. או שהן נפתרות ברגע של "אה!" פתאומי, או שהן לא נפתרות בכלל. זה היה האתגר של בימן: לנסח חידות שלעתים קרובות נפתרות בעזרת תובנה, אבל לא תמיד. בתיאוריה, הן יאפשרו לו לבודד את הדפוסים הנוירולוגיים הייחודיים שמאפיינים את תהליך התובנה.

החידות פועלות בדרך זו: הנבדק מקבל שלוש מילים שונות, כמו "תקופה", "דרך" ו"חול", ומתבקש לחשוב על מילה יחידה שיכולה ליצור מילה חדשה או ביטוי משלוש המילים הנתונות (במקרה זה, התשובה היא אבן: תקופת האבן, אבן דרך ואבן חול). הנבדק מקבל 15 שניות לפתור את השאלה לפני שמופיעה חידה חדשה. אם הוא מוצא פתרון, הוא לוחץ על מקש הרווח במקלדת ואומר אם התשובה היתה תוצאה של תובנה או ניתוח.

בימן חבר לג'ון קוניוס, פסיכולוג מאוניברסיטת דרקסל. הגילוי הראשון שלהם היה כי אף שנראה שהתובנה מופיעה משום מקום, המוח מניח את היסודות לפריצת הדרך. התהליך מתחיל בחיפוש שכלי אינטנסיבי בעת שההמיספרה השמאלית מבקשת את התשובות בכל המקומות הברורים מאליהם. מכיוון שבימן וקוניוס הציגו בפני הנבדקים חידות מילוליות, הם ראו פעילות מוגברת באזורי המוח הקשורים לדיבור ולשפה. אולם תהליך החשיבה של המוח השמאלי הפך להיות מעייף במהירות - אחרי שניות ספורות בלבד אמר הנבדק שהוא הגיע למבוי סתום ולא מצליח לחשוב על המילה הנכונה.

אי-פי

אולם תחושות שליליות אלה הן למעשה חלק חיוני בתהליך, כי הן מסמנות שהגיע הזמן לנסות אסטרטגיית חיפוש חדשה. במקום להסתמך על האסוציאציות המילוליות של ההמיספרה השמאלית, המוח צריך להעביר את עיקר הפעילות לצד השני, לחפש אסוציאציות צפויות פחות. מפתיע לגלות שמעבר שכלי זה קורה לעתים קרובות. תחושת התסכול גורמת לנו לבחון את הבעיות מנקודת מבט חדשה. "אפשר לראות איך אנשים מתיישרים לפתע בכיסא ועיניהם מתרחבות", מספר עזרא ווגברייט, עוזר מחקר במעבדה של בימן. 30 מילי-שניות לפני שהתשובה פורצת לתודעה, יש קפיצה בקצב גלי הגמא, התדר החשמלי הגבוה ביותר המיוצר במוח. ההנחה היא כי מקור גלי הגמא הוא בהיקשרות של נוירונים: תאים המפוזרים ברחבי הקורטקס מתקשרים יחדיו ברשת חדשה, שבעקבות זאת מצליחה לחדור לתודעה.

מאיפה מגיע פרץ גלי הגמא? בימן וקוניוס ניתחו מחדש את הנתונים וגילו את "המקבילה הנוירונית לתובנה": anterior superior temporal gyrus (aSTG). קמט רקמות קטן זה, הממוקם על פני השטח של ההמיספרה הימנית, מעט מעל לאוזן, הפך להיות פעיל במיוחד בשניות שלפני ההארה (הוא נותר כבוי כשאנשים פתרו את החידות בעזרת ניתוח מודע). הפעילות של מעגל מוחי זה היתה מיידית ועזה - נחשול של חשמל שהוביל לפרץ של זרימת דם.

בימן טוען כי לכישורים מילוליים אלה תשתית משותפת עם התובנה, כי הם מחייבים את המוח לסדרה של קישורים מרוחקים ומקוריים. למרות שמרביתנו מעולם לא השתמשנו במילים "תקופה", "דרך" ו"חול" באותו משפט עד היום, ה-aSTG מסוגל לגלות מילה נוספת שמתאימה לשלושתן. ואז, כשאנחנו עומדים לוותר, התשובה נלחשת לתודעה. "תובנה היא כמו מציאה של מחט בערימת שחת", אומר בימן. "יש טריליון חיבורים אפשריים במוח, ועלינו למצוא בדיוק את החיבור הנכון. מהם הסיכויים לכך!"

כשדילן הקיא

לקח לדילן כמה ימים להתרגל לשקט של וודסטוק. פתאום הוא מצא את עצמו לבד עם מחברת ריקה לחלוטין. לא היה לו צורך למלא את המחברת - דילן שוחרר מהעול היצירתי שלו. אבל אז, בשיא הנחישות להפסיק ליצור מוזיקה, תחושה משונה השתלטה על דילן. "זה משהו שקשה לתאר", הוא נזכר בהמשך, "זו היתה פשוט תחושה שיש לך משהו לומר". מה שהוא חש היה הגירוד של תובנה ממשמשת ובאה, הדגדוג של מילים הדורשות להיכתב.

"מצאתי את עצמי כותב את השיר הזה, את הסיפור הזה, את חתיכת הקיא הארוכה הזאת", אמר דילן. "מעולם לא כתבתי משהו דומה קודם לכן, ופתאום התחוור לי שזה מה שאני צריך לעשות". קיא היא מילת המפתח כאן. דילן תיאר, בבהירות האופיינית לו, את הפרץ חסר השליטה של התובנה היצירתית. "איני יודע מאיפה השיר הזה בא", אמר דילן. "הרגשתי כאילו רוח רפאים כותבת אותו". זו היתה התגלית המרטיטה שהצילה את הקריירה של דילן: הוא יכול לכתוב שורות שופעות חיות המלאות באפשרויות, בלי לדעת בדיוק מהן האפשרויות. הוא לא צריך לדעת, הוא רק צריך לסמוך על הרוח.

זו היתה דרך משונה ביותר ליצור מוזיקת פופ. באותה תקופה, היו שתי דרכים עקרוניות לכתוב שיר. הראשונה היתה להיות כמו דילן שדילן ניסה לברוח ממנו: לחבר מילים רציניות על נושאים רציניים. השנייה היתה להלחין ג'ינגל כובש מלא באקורדים מאז'וריים. מהנדושות הזאת בדיוק ניסה דילן להימנע; הוא לא סבל יותר את המגבלות הקלישאתיות של מוזיקת הפופ. לכן כתיבת "ההקאה" היתה כה חשובה: דילן הבין לפתע שניתן לחגוג את העמימות, לכתוב שורות שלא התעקשו להיות הגיוניות. הוא אמר בהמשך כי "כמו אבן מתגלגלת" היה "השיר החופשי לגמרי" הראשון שלו, השיר "שפתח זאת בפני".

במבט לאחור, ניתן לראות כי היצירה הזאת איפשרה לדילן לבטא לחלוטין, לראשונה, את מגוון מקורות ההשפעה שלו - ארתור רמבו, פליני, ברטולד ברכט ורוברט ג'ונסון. יש בה מעט דלתא בלוז (בלוז מוקדם שמקורו בדלתא של נהר המיסיסיפי) ו"לה באמבה" (שיר העם המקסיקאי שביצע ריצ'י ואלס בגרסת רוקנרול), אבל גם שפע של שירת דור הביט, "לד-בלי" (זמר הבלוז והפולק הארי לדבטר) והביטלס. דילן גילה את הפתיל המשונה הקושר בין קולות נפרדים אלה.

באותם רגעים ראשונים של כתיבה קדחתנית, ההמיספרה הימנית שלו גילתה דרך ליצור משהו חדש מרשימת מקורות ההשפעה הלא משתלבים, למשוך אותם יחדיו לשיר קליט. הוא עדיין לא הבין מה הוא עושה - השליטה היתה עדיין בידי הרוח - אבל הוא חש את התרגשות התובנה, את הרטט התת-הכרתי של משהו חדש ("אני לא חושב ששיר כמו 'אבן מתגלגלת' יכול היה להיכתב באופן אחר", התעקש דילן. "אי אפשר לשבת ולכתוב את זה באופן מודע... איך בדיוק תעשה את זה? תכניס אותו לנוסחה? תחלק אותו לטבלה?"). התוצאה היא שש דקות של מוזיקה גולמית שהפכו את הרוקנרול על ראשו.

הצורך המתמיד בתובנות עיצב את התהליך היצירתי. למעשה, פריצות דרך קיצוניות אלה כה חשובות, שהמצאנו מסורות וטקסים המחזקים את האפשרות להארה, משפרים את הסיכוי שנשמע אותן אסוציאציות מרוחקות מפציעות מההמיספרה הימנית. קחו לדוגמה את המשוררים שמסתמכים לעתים קרובות על צורות ספרותיות עם דרישות נוקשות, כמו היקו או סונטה. במבט ראשון, אין הרבה היגיון בשיטת כתיבה זו, מכיוון שפעולת היצירה הופכת לקשה יותר. במקום לכתוב בחופשיות, המשוררים מתסכלים את עצמם במגבלות מבניות. אולם אם המשוררים לא יידרשו להיאבק בצורה, יידרשו לחפש מעבר לאסוציאציות הברורות מאליהן, הם לעולם לא יצרו שורה מקורית. הם יהיו תקועים בקלישאות ובקונבנציות, עם שמות תואר צפויים ופעלים משעממים. לכן תבניות שירה הן כה חשובות. כשמשורר צריך למצוא מילה בקצב הנכון עם שלושה עיצורים בלבד או שם תואר המתאים למקצב הימבוס, הוא חושף שפע של קישורים לא צפויים; קשיי המשימה מחזקים את תהליך התובנה.

סיפורו של השיר "אבן מתגלגלת" הוא סיפורה של התובנה היצירתית. שניות ספורות חלפו והמחסום המנטלי הפך ליצירת אמנות. בראיון ב-1966 למגזין "פלייבוי", דילן העריך את השפעתה של פריצת הדרך הפתאומית על המוזיקה שלו. "באביב האחרון, אני מניח שהייתי בדרכי להפסיק לשיר", הוא אמר. "אבל 'כמו אבן מתגלגלת' שינה הכל. לא התעניינתי יותר בכתיבת ספרים, פואמות או אני לא יודע מה. זאת אומרת, זה היה משהו שאני בעצמי מת עליו".

מה שדילן "מת עליו" היה המוזרות של השיר, האופן שבו הוא לא נשמע כמו שום דבר אחר ברדיו. בבקתה המבודדת, הוא מצא דרך לבטא את עצמו עד הסוף, להפוך את הפרגמנטים של האמנות שבראשו לשיר מסוג חדש. הוא לא רק כתב שיר פופ - הוא גם כתב מחדש את האפשרויות של המוזיקה.*

זוהי גרסה ערוכה של קטע מתוך ספרו החדש של ג'ונה לרר, "Imagine: How Creativity Works", שיצא לאור ב-19 באפריל. תרגום: אסף רונאל

השיר החופשי הראשון
"כמו אבן מתגלגלת", בוב דילן

Once upon a time you dressed so fine
You threw the bums a dime in your prime, didn't you ?
People'd call, say, "Beware doll, you're bound to fall"
You thought they were all kiddin' you
You used to laugh about
Everybody that was hangin' out
Now you don't talk so loud
Now you don't seem so proud
About having to be scrounging for your next meal.

How does it feel
How does it feel
To be without a home
Like a complete unknown
Like a rolling stone ?

You've gone to the finest school all right, Miss Lonely
But you know you only used to get juiced in it
And nobody has ever taught you how to live on the street
And now you find out you're gonna have to get used to it
You said you'd never compromise
With the mystery tramp, but know you realize
He's not selling any alibis
As you stare into the vacuum of his eyes
And say do you want to make a deal?

How does it feel...

You never turned around to see the frowns on the jugglers and the clowns
When they all come down and did tricks for you
You never understood that it ain't no good
You shouldn't let other people get your kicks for you
You used to ride on the chrome horse with your diplomat
Who carried on his shoulder a Siamese cat
Ain't it hard when you discover that
He really wasn't where it's at
After he took from you everything he could steal.

How does it feel...

Princess on the steeple and all the pretty people
They're drinkin', thinkin' that they got it made
Exchanging all precious gifts
But you'd better take your diamond ring, you'd better pawn it babe
You used to be so amused
At Napoleon in rags and the language that he used
Go to him now, he calls you, you can't refuse
When you got nothing, you got nothing to lose
You're invisible now, you got no secrets to conceal.

How does it feel...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו