בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דברים שרואים מצמרת הביטחון האמריקאית

ארה"ב וישראל לא צריכות להפתיע זו את זו בסוגיה האיראנית, אומרת מישל פלורנוי, לשעבר תת שר ההגנה של ארה"ב. לקראת ביקורה בישראל מזכירה מי שהיתה אחת מנשות המפתח בקשר עם ירושלים כי "מבצע צבאי לא פותר את הבעיה"

9תגובות

למישל פלורנוי אין ספק - אילו עמד הביטחון הלאומי במוקד מערכת הבחירות לנשיאות ולא הכלכלה, ברק אובמה היה מנצח בהליכה. "זה מעניין כי היסטורית, מאז הארי טרומן, סוגיות הביטחון הלאומי לא היו הנקודה החזקה של הנשיאים הדמוקרטים", היא אומרת. לדעתה יש לאובמה רקורד חזק בתחום, לא רק בזכות המבצע ההתנקשות המוצלח בחיי אוסאמה בן לאדן, אלא גם הודות לאופן שבו התמודד עם המלחמה בעיראק ועם המשבר בלוב.

ניהול המשבר בלוב הקנה לסגנון המנהיגות של נשיא ארצות הברית את הכינוי "להנהיג מאחור". פלורנוי חושבת שזה כינוי מטעה. "הכוונה היא ל'להוביל עם תמיכה', בדרך שמאפשרת לבעלי עניין אחרים להתחלק בנטל. להנהיג - זה לא אומר להיות שם לבד. מנהיגות היא חיבור בין הרצון והיכולת של בעלי העניין, עד שמגיעים להצלחה ביחד. אם ארצות הברית יכולה לשחק תפקיד כזה, שכרוך במחיר נמוך יותר ובפחות סיכון - למה שלא נעשה זאת? זוהי מנהיגות אמיתית".

בניגוד להרגלה, פלורנוי אינה באה בחליפת עסקים לפגישה בקפה בוושינגטון, אלא בחולצה פרחונית. על פניה מרוח החיוך המשוחרר שאפשר לראות אצל בכירים לשעבר בממשל האמריקאי כשהם מקבלים פתאום את חייהם בחזרה, לפני ההסתערות על האתגר הבא. פלורנוי מודה שמאז עזבה את הממשל בפברואר, כדי להחזיר את השפיות לחיי המשפחה שלה, בילתה עם שלושת ילדיה יותר זמן מאשר בשלוש השנים האחרונות. ב-2008 היתה חלק מצוות המעבר של אובמה, טרם כניסתו לבית הלבן. מאז החזיקה בתפקיד תת שר ההגנה למדיניות והיתה בלב העניינים כשהנשיא החליט להפסיק את המלחמה בעיראק ולעבות את הנוכחות הצבאית באפגניסטאן, כשהוא הורה לבטל את מדיניות אפליית ההומואים בצבא וכשהפנטגון ניסה להתוות אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם האתגרים באסיה ובאוקיינוס השקט, האיומים בזירה הדיגיטלית ובאינטרנט והטלטלה במזרח התיכון - כל זה על רקע הקיצוצים הצפויים בתקציב הביטחון.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

בתחילת דרכה בפנטגון, לפני יותר מ-15 שנה - אשה, אזרחית, דמוקרטית - עמיתיה לעבודה התקשו לעכל אותה. "אבל הצבא האמריקאי מתבסס על מריטוקרטיה - אם אתה טוב במה שאתה עושה, אנשים מתגברים על העטיפה השונה במהירות רבה למדי. כשאירגנו בפעם הראשונה ארוחת צהריים לבעלות תפקיד בכיר בפנטגון היו סביב השולחן עשר נשים, וחודשים אחר כך הגברים העלו כל מיני תיאוריות קונספירציה וספקולציות - על מה בדיוק דיברנו שם. היום יש גל גדול כל כך של נשים משפיעות, שתופסות עמדות בכירות וממלאות תפקיד משמעותי בהתוויית המדיניות, שהמגדר כבר אינו הסיפור".

בין שלל ההשערות בנוגע לעתידה של פלורנוי עלתה התהייה אם יום אחד תחזור לפנטגון לאחר שתמונה לשרת ההגנה הראשונה. לעת עתה מתמקדות התוכניות שלה בעבודה במגזר הפרטי ובמעורבות עמוקה במערכת הבחירות של אובמה בחודשים הקרובים.

שיח משתנה

בהתבוננות באתגרים הגיאו-פוליטיים העכשוויים, פלורנוי אומרת שאף על פי שהמוקד האסטרטגי עבר לאזור אסיה והאוקיינוס השקט, "מעצבי המדיניות בארה"ב מאוד מודעים לכך שבעבר נטשנו אזורים שהיינו מעורבים בהם רק בשביל למצוא את עצמנו מול איום מחודש בשלב מאוחר יותר. אפגניסטאן אינה אזור שאפשר פשוט לנטוש. יש שם מחויבות לטווח ארוך, גם אם המעורבות תשתנה במהותה ובהיקפה". גם על המזרח התיכון אי אפשר לסגור את הדלת, "בגלל האינטרסים החיוניים שלנו שם ועקב חוסר היציבות המתמשך באזור".

הנהגת ארה"ב, היא מודה, מנסה עדיין לעכל את השינויים שחולל אביב העמים הערבי, אבל גל ההתקוממות במזרח התיכון מוביל אותה למסקנה פשוטה: "הדרך היחידה להחזיר את היציבות לאזור היא לקדם את תהליך הרפורמות הכלכליות והחברתיות עד להשלמתו. אין דרך חזרה, וגם אם היתה, לא בטוח שהיא תואמת את האינטרס שלנו. בדיאלוג עם ההנהגה החדשה באזור, עלינו להבהיר לה שיש נקודות מסוימות שמבחינתנו יש להן חשיבות רבה ושהן חיוניות כדי שתוכל להמשיך וליהנות מהתמיכה שלנו ושל הקהילה הבינלאומית. למרות הרטוריקה שנוקטות המפלגות האיסלאמיות, שנמצאות בתהליך מעבר מהאופוזיציה לשלטון, הבהרנו שאנחנו מצפים שכל ממשלה שתקום במצרים תשמור על הסכם השלום עם ישראל, וכי שיתוף הפעולה הביטחוני העתידי והסיוע הבינלאומי יהיו תלויים בכך שמצרים תעמוד בהתחייבויותיה".

הנסיבות החדשות, היא מעירה, אינן פוטרות את ישראל מהצורך לפעול. את המסר הזה בכוונתה להעביר למשתתפי הכנס השנתי החמישי בסדרת אתגרי הביטחון במאה ה-21, שעורך המכון למחקרי ביטחון לאומי בשבוע הבא בישראל. היא יכולה לפרט באריכות את יתרונותיהן של סוללות "כיפת ברזל", שהפנטגון ביקש לאחרונה מימון נוסף לייצורן, שיועבר לישראל, אבל מקבלת את הערכתו של ראש השב"כ לשעבר, עמי אילון, שסוללות נוספות לא יתרמו לפתרון הבעיה הפוליטית.

"אני מודאגת ממצב שיש הרבה משטרים תחת לחץ - בין שהם משטרים דמוקרטיים חדשים שחווים לחץ פנימי עצום ומחפשים שסתום לשחרר אותו, ובין שהם משטרים כמו באיראן או בסוריה, שלוקחים סיכונים גדולים ומנסים להסיט את תשומת הלב לישראל. אני חוששת שהם ינצלו את הכעס על ישראל בקרב נתיניהם - בגלל העדר ההתקדמות בתהליך השלום. לדעתי, התרופה הטובה ביותר לזה היא חידוש תהליך השלום, למרות חוסר הוודאות בנוגע לפיוס בין הפלגים הפלסטיניים. העדר התהליך פותח למשטרים באזור מרחבים לשינוי הדיון. לכן, היעדר תהליך שלום רציני באמת פוגע בישראל".

היא אינה נמנית עם אלה שמתלוצצים על חשבון שר הביטחון, אהוד ברק, בגלל תדירות ביקוריו בוושינגטון. "ביקורים תכופים של בכירים הם דבר טוב", היא אומרת. "יש בהם עדות לשותפות עמוקה וכנה. יש הרבה שיתוף פעולה בנקודות שאנחנו מסכימים בהן - ודיונים סוערים במקרה של חוסר הסכמה. אנחנו בוחנים את הגישה של כל צד לסוגיות שונות, כמו האביב הערבי על כל ההבטחות והסכנות שבו; יש לנו דיון מעמיק ומתמשך על מה שנדרש כדי להבטיח את היתרון האיכותי הצבאי של ישראל באזור הולך ומשתנה".

תכיפות הביקורים גם התפרשה כעדות לחשש האמריקאי שישראל תפתיע את אובמה בתקיפה של מתקני הגרעין האיראניים.

"זו אחת הנקודות בדיונים שלנו - שום צד לא צריך להפתיע את השני. זה אחד הדברים שגורמים למערכת היחסים הזאת לעבוד. ישראל היתה אחת התחנות הראשונות שבהן ביקר שר ההגנה החדש. אחת הסיבות לכך היא הרצון להדגיש את החשיבות של היחסים האלה".

על השולחן

כשהיא נשאלת אם האופציה הצבאית עדיין קיימת, בהתחשב בקשיים הכלכליים של ארה"ב ובקיצוצים בתקציב הביטחון שלה, פלורנוי מבהירה: "השינויים בתקציב ההגנה קשורים בעיקר להאטת הצמיחה המתוכננת בתקציב הביטחון, כך ששאלת היכולת אינה באמת על הפרק. הנשיא הבהיר שהאופציה הצבאית עדיין על השולחן. עבדתי בפנטגון ואני יכולה להגיד שיש תכנון ותרגול, כדי שתהיה לנשיא אופציה של פעולה צבאית. אבל הממשל מעריך שעדיין לא הגיע הזמן לממש את האופציה הזאת, בגלל הסיכונים הכרוכים בה - התגובה האיראנית, האפשרות של התקפת טילים על ישראל, או קונפליקט רחב יותר במזרח התיכון. איך תשפיע התקיפה על מחיר הנפט ועל הכלכלה של כל המדינות? זה לא משהו שנכנסים אליו בקלות ראש, במיוחד אם המבצע הצבאי קונה לך רק שנה עד שלוש שנים, אבל לא פותר את הבעיה. ראוי שתקיפה תהיה על השולחן בתור אופציה, אבל לדעתי, אנחנו חייבים לעצמנו לקדם גם אופציות אחרות".

ראש ממשלת ישראל התייחס בספקנות קיצונית לשיחות עם איראן. הוא רואה במו"מ ניסיון של טהראן לקנות זמן, וחלק מחברי הקונגרס בארה"ב שותפים לגישה הזאת.

"כל הנהגה לאומית מגינה על האינטרסים האסטרטגיים שלה לפי חישוביה. השיקולים שלה מושפעים מגורמים חיצוניים ופנימיים. הממשל האמריקאי הנוכחי מנסה להפעיל שילוב של לחץ ומו"מ, כדי להשפיע על שיקולי המנהיג העליון. המדיניות מאוד ברורה. ארה"ב וישראל חולקות אותו יעד - למנוע מאיראן להגיע ליכולת גרעינית צבאית. אובמה אמר פעמים רבות שזה היעד שלו, שהכלה של איראן גרעינית אינה אופציה מקובלת, בעיקר מפני שנשק גרעיני בידי איראן יכול לגרום להמשך הפצת הנשק הגרעיני באזור. יש דיונים בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר להגיע לזה. בסוף יוני ייכנסו לתוקף סנקציות חדשות נגד המערכת הפיננסית ותעשיית הנפט של איראן. החשש העיקרי של כולם הוא מהעשרת אורניום ברמה שמעל 3.5%. אם באמצעות מו"מ אפשר להגיע להסכמות שיביאו להפיכת התהליך הזה, ייווצרו זמן ומרחב להתמודד עם הבעיה הבסיסית יותר".

לדברי פלורנוי, הרפובליקאים שהציעו לקדם שינוי משטר באיראן, "לא חשבו על הפרטים". "כולם היו רוצים לראות שינוי משטר שם, אבל זה יכול לקרות באמצעות שינוי פנימי, שיהיה תוצאה של בחירה של העם האיראני. אם תיבחר אופציה צבאית לשינוי המשטר, המלחמה בעיראק תיראה כמו טיול בפארק. איראן היא מדינה הרבה יותר מאוכלסת מעיראק. אני לא חושבת שהתערבות חיצונית תתקבל שם בברכה, גם אם כוונותיה יהיו הטובות ביותר".

בסוף השבוע שעבר החליטו חברות נאט"ו שהתכנסו בשיקגו שלא להתערב צבאית גם בסוריה, למרות העלייה המתמשכת במספר הקורבנות שמפילים כוחות משטרו של בשאר אל-אסד. "אחד המכשולים הגדולים הוא שאין שם אופוזיציה מאוחדת", מסבירה פלורנוי. "האופוזיציה הפוליטית מנותקת מהאופוזיציה הצבאית. באופוזיציה בסוריה מעורב כל גוף אפשרי, מאל-קאעדה ועד לעריקים מהצבא הסורי, וכל מה שביניהם. כך האופוזיציה לא הפכה לכוח בר קיימא, שיכול להתמודד עם המשטר הסורי. הציוד של המשטר בסוריה טוב יותר מהציוד שהיה למשטר הלובי בתקופת המשבר, והוא נהנה מתמיכה של איראן ורוסיה. בנוגע לסוריה, הקהילה הבינלאומית יותר מפולגת ואין עמדה ברורה של הליגה הערבית. בלוב היו נסיבות ייחודיות שאיפשרו התערבות, אבל לא בסוריה. ההתערבות הצבאית עשויה לדרדר את המצב שם עמוק יותר אל מלחמת אזרחים, שתגבה קורבנות רבים יותר בקרב האוכלוסייה האזרחית".

ישראל לא הוזמנה לוועידת נאט"ו הנוכחית, אבל פלורנוי ממליצה שלא להתרגש מכך. "אני לא חושבת שהמנהיגות או הציבור בישראל צריכים להסיק מסקנות כלשהן מכך שהמדינה לא הוזמנה הפעם. המפגש התמקד באפגניסטאן והיה גם דיון פנימי על היכולות של נאט"ו".

לדבריה, ישראל גם אינה צריכה לחשוש לשיתוף הפעולה הצבאי שלה עם נאט"ו. לפעמים הקשרים הצבאיים עם נאט"ו חורגים משיתוף במידע מודיעיני ובציוד ומתרגילים משותפים. לדוגמה, לפני שאובמה החליט לבטל את מדיניות "לא נשאל - אתה לא תגיד", שאיפשרה להומואים לשרת בצבא האמריקאי רק אם הסתירו את זהותם המינית, ישראל היתה אחת המדינות שהפנטגון בחן כיצד שירות של הומואים בצבאן משפיע על לכידות היחידות ועל המוטיווציה של החיילים.

"הבנו ששילוב הומוסקסואלים לא היה סיפור גדול בצה"ל", אומרת פלורנוי. "גם בארה"ב זה עבר יפה בצורה יוצאת דופן. אני רואה בזה עדות לסגנון המנהיגות של אובמה. הוא אמר, לשם אני רוצה להגיע - אבל אני רוצה לתת לכם, הצבא, זמן ומרחב להגיד לי כיצד לעשות את זה בדרך הנכונה. הוא נתן לאדמירל מאלן ולשר גייטס שנה לבדוק כיצד ליישם את ההחלטה, מה יהיו ההשלכות שלה ואיך אפשר לגייס את כולם לתמוך בה. כשההחלטה יושמה, זה בכלל לא היה סיפור".

אתגרי הביטחון

בשבוע הבא יתקיים במכון למחקרי ביטחון לאומי הכנס השנתי הבינלאומי החמישי בסדרת אתגרי הביטחון של המאה ה-21 בו תופיע גם מישל פלורנוי. לקראת הכנס הכינו חוקרי המכון ניירות עמדה, שיוצגו לראש הממשלה, לשר הביטחון ולרמטכ"ל.

נייר עמדה שחיבר ראש המכון, האלוף (מיל') עמוס ידלין, עוסק באתגר האיראני; ד"ר עודד ערן כותב על יחסי ישראל-ארצות הברית; ד"ר מרק הלר מתחקה אחר ההתקוממות בעולם הערבי; תת אלוף (מיל') שלמה ברום מתמקד בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים וצוות בראשות האלוף (מיל') גיורא איילנד מנתח את תקציב הביטחון.

מלבד ראש הממשלה ושר הביטחון ישתתפו בכנס השרים שאול מופז ומשה יעלון, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ובכירים ממערכת הביטחון, מהמערכת הכלכלית ומהאקדמיה.

המכון למחקרי ביטחון לאומי נוסד ב-2006. ראש הוועד המנהל של המכון הוא פרנק לואי וסגנו הוא פרופ' איתמר רבינוביץ, שהיה נשיא אוניברסיטת תל אביב ושגריר ישראל בארה"ב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו