שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הלא-נודע של הבחירות לנשיאות מצרים

אבי יששכרוף
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אבי יששכרוף

"האביב הערבי" על שלל הסתעפויותיו, הבהיר לרבים כי דעת הקהל במזרח התיכון היא בגדר חור שחור, לא רק לגורמי המודיעין הישראליים אלא גם לעיתונאים ולמומחים שאמורים להתמצא בה. פעם אחר פעם מצאנו את עצמנו נדהמים לנוכח ההתפתחויות הדרמטיות הסותרות כל מה שידענו ולמדנו על המזרח התיכון.

הבחירות לנשיאות מצרים ממחישות עוד יותר את הקושי שלנו, הכותבים והמדווחים על העולם הערבי, להבין לאן בעצם נוטה דעת הקהל. ברור שקשה לחזות תוצאות של בחירות. ובכל זאת, לרוב ניתן לומר מי הם המועמדים המובילים ומי בעל הסיכויים הגבוהים ביותר להיבחר. במקרה של מצרים, כל הערכה, מלומדת ככל שתהיה, כמוה כהימור.

הדבר נובע, בין היתר, מהתמורות בפוליטיקה המצרית בחודשים האחרונים. הציבור המצרי אמנם לא שינה את עורו ולא הפך ליותר חילוני מאז הבחירות לפרלמנט. המפלגות האיסלאמיות ניצחו בהן ברוב גדול, וזכו כמעט ב-70% מכלל המושבים בבתי הנבחרים. המסקנה המתבקשת היא שגם בבחירות במצרים ינצח מועמד איסלאמיסטי, כמו נציג "האחים המוסלמים", מוחמד מורסי, או חברו לשעבר בתנועה, שסולק ממנה בבושת פנים, עבד אל-מונעם אבו אל-פותוח.

אולם מאז הבחירות לפרלמנט נרשמו כמה שינויים משמעותיים: האחים המוסלמים החליטו להריץ מועמד משלהם לנשיאות, ולמעשה התגלו כחבורת פוליטיקאים תאבי שלטון, בדומה לעמיתיהם החילונים. ההחלטה הזו עוררה לא מעט ביקורת ואכזבה אפילו בקרב תומכי התנועה. בנוסף, הניצחון האיסלאמיסטי הסוחף עורר מתרדמתם את החילונים ואת המיעוטים. וכמובן, הקול האיסלאמיסטי מפוצל בין שני מועמדים מובילים ובניגוד לפרלמנט, שם "יש מקום לכולם", בבחירות לנשיאות רק מועמד אחד ינצח. לא לחינם התגרה היחידה שפרצה ביום הראשון להצבעה (רביעי) היתה בין תומכיהם של מורסי ואבו אל-פותוח. קשה להעריך כיצד תשפיע התחרות הזו על הרחוב המצרי, הדתי ברובו.

מנגד, גם המחנה השני במצרים הציג כמה מועמדים בולטים (עאמר מוסא, אחמד שאפיק, חמדין סבחי), שפיצלו את הקול החילוני. בעוד לשאפיק ואולי גם למוסא, הצביעו מן הסתם מאוכזבי המהפכה שצמאים להשבת החוק והסדר למדינה, סבחי מייצג את הזרם הנאצריסטי והוא עשוי להתגלות כמועמד המועדף על החילונים והנוצרים מתנגדי המשטר הישן.

לא מעט סקרים פורסמו בשבועות האחרונים באשר לסיכויים של המועמדים השונים לנצח בבחירות, אך מידת מהימנותם אינה ברורה. כמעט כל הסקרים הראו שסיכוייו של מועמד האחים המוסלמים מוחמד מורסי, נמוכים במיוחד. קשה להאמין שהמנגנון האדיר של התנועה במצרים לא יצליח להביא את מורסי לאחד מארבעת המקומות הראשונים. סקרים אחרים שפירסמו מכוני מחקר ממשלתיים, הצביעו דווקא על שאפיק כמועמד המוביל, וגם כאן, ספק אם הדברים מדויקים.

ואולי הבעיה הגדולה ביותר של העיתונאים הישראלים, בהבנת המתרחש "שם", היא חוסר היכולת שלנו להיות במצרים בזמן ההתרחשות. מאז המהפכה מונעים השלטונות כניסה של עיתונאים בעלי דרכון ישראלי בלבד. הדבר מנומק בדאגה לשלומנו, ייתכן שבצדק. אולם בכך נפגעת יכולתנו כפרשנים, מומחים, כתבים, לחוש את הדופק של קהיר, אלכסנדריה וכל מקום אחר במדינה. שיחות טלפון יכולות אולי לעזור, גם הפייסבוק ותחנות הטלוויזיה הערביות. ובכל זאת, גם בעידן הרשתות החברתיות, לנוכחות של הכתב בזירת האירוע עדיין לא נמצא תחליף.

אז מי ינצח? אני מהמר על אבו אל-פותוח. ואם טעיתי, לפחות יש לי את כל התירוצים להסביר כיצד זה קרה.

הבחירות במצרים - סיקור נרחב: קדחת הבחירות משתלטת על מצרים | הצל הכבד על מטרת המהפכה | סמל המהפכה תומך במועמד המוסלמי | האיסלאם הפוליטי מאיים על האחווה הדתית | התקדים המסוכן ביחסי ישראל ומצרים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ