שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אחרי המפץ הגדול

המערכת הפוליטית בפוסט-טראומה

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי ורטר

שבועיים חלפו מאז הבום הגדול והמערכת הפוליטית בישראל מתנהלת כאדם שלוקה בפוסט-טראומה; יו"ר האופוזיציה החדשה, ח"כ שלי יחימוביץ', מסתגלת במהירות למעמד, למאבטחים, לצ'ופרים הקטנים. הנאום שנשאה השבוע בדיון לרגל יום ירושלים היה ממלכתי ומלא פאתוס. אף מלה על פתרון מדיני. היא תצטרך להיגמל מן המנהג הזה. חברי קדימה, השותפה החדשה בקואליציה, מסתובבים במשכן ברגשות מעורבים: הם ניצלו מכליה מיידית, אבל התהום מחכה להם, פעורה ועמוקה. מנהיגם, שאול מופז, משך ברגע האחרון את הצעת החוק לביטול "חוק מופז", המאפשר לשבעה ח"כים בלבד להתפלג, לאחר שהובהר לו כי אם לא יעשה כן, הפילוג יקרום עור וגידים, השבוע.

מעניין שדווקא בסביבתו של מי שתואר כמרוויח הגדול מהתרגיל הפוליטי של העשור, מי שהוכתר על ידי המגזין "טיים" כמלך ישראל, נשמעו השבוע הרהורים נוספים ומחשבות כפירה: "האם לא טעינו בכך שדחינו את הבחירות", תהו מקורביו של בנימין נתניהו, "האם ההיעלמות הצפויה של קדימה לא תהפוך את יחימוביץ' החברתית לאלטרנטיווה? האם בעוד שנה האזרחית ציפי לבני כבר תיחשב כשירה לחבור ליאיר לפיד ויחד הם יקימו מפלגת מרכז רעננה וגדולה? האם לא היה מוטב לקבל בספטמבר הקרוב מפה פוליטית נוחה, עם מפלגה אחת גדולה שסביבה דואים לוויינים בינוניים וקטנים?"

החתלתול ששאג

סדר היום הלאומי בשבועות הקרובים ישועבד כולו לטובת חמישה מבנים על גבעת האולפנה בפאתי בית אל. טירוף כזה יכול להתקיים רק בישראל. דיפלומטים ומבקרים מחו"ל מתקשים להבין כיצד הדמוקרטיה היציבה היחידה במזרח התיכון, ששרדה אחרי מלחמות ומשברים אין-ספור ב-64 שנותיה, מוצאת את עצמה בכל פעם מחדש חסרת אונים מול מאחז מבודד, התנחלות נידחת או כמה עשרות מתנחלים שקבעו עובדות.

לעתים נדירות נראה נתניהו כה כעוס ולחוץ כפי שהיה ביום רביעי במליאת הכנסת שדנה ב"חוק ההסדרה": הגדרה מכובסת לחוק בעייתי ולא חוקתי בעליל, שנועד לבטל את פסיקת בג"ץ בעניין שכונת האולפנה בבית אל. "זהו חוק שנזקו רב מתועלתו", אמר השר בני בגין בדיון, "עד היום ישראל לא החילה את חוקי המדינה על מקרקעין בשטחים. לחקיקה כזאת יהיו השלכות מרחיקות לכת".

איור: עמוס בידרמן

ביטול הבחירות יתברר כטעות עבור נתניהו? דברו על זה בפייסבוק

את הצעת החוק הגיש ח"כ יעקב כ"ץ מהאיחוד הלאומי, הידוע בכינויו "כצל'ה" (חתלתול, ביידיש). במופע אימים שכמוהו לא רואים הרבה בכנסת, כ"ץ שאג וצרח מעל דוכן הנואמים עד שהמיקרופון חישב להיעקר ממקומו. כ"ץ השווה את עצמו לזאב ז'בוטינסקי, את ממשלת ישראל לנאצים (אחר כך חזר בו) ואת הח"כים שלא חושבים כמוהו לאנשים שלבם לב אבן, מולו, "היהודי היחיד", כהגדרתו, שאכפת לו מהמתנחלים.

דיון בהצעות חוק נחלק לשלושה חלקים: המציע מעלה את הצעתו, השר משיב ואז ניתנת למציע הזדמנות תגובה. בחלק הראשון של הדיון כ"ץ השתולל על הדוכן. הוא הכריז כי אף על פי שאין רוב להצעת החוק, הוא יעלה אותה להצבעה בכל מקרה, כדי שהעם היושב בציון (ותושבי השכונה שהוא גרר ליציע האורחים, על נשיהם וטפם), יראו מי יהודי ומי לא.

כ"ץ נתן את הופעת חייו. הוא ראוי להיכנס לרשימת השחקנים הדגולים שגילה אלמגור (ערן זרחוביץ, ב"ארץ נהדרת") מפרטת, לצד "דבורה בש הנהדרת ועזרא לופוס הנפלא". בקול בוכים הוא סיפר לח"כים כיצד כל הלילה היה נתון למטח מסרונים מנתניהו, שהפציר בו להסיר את הצעת החוק. היתה רק בעיה אחת בסיפור הזה: לנתניהו אין בכלל טלפון נייד. הוא אינו שולח אס-אם-אסים ולא מקבל כאלה. אין לו התקן שיכול לעשות זאת והוא לא יודע איך לתפעל מכשיר כזה. כנראה שמי מאנשיו הסתמס פה ושם עם כצל'ה. איך לומר: יחי ההבדל הקטן.

זה היה בחלק הראשון. השר בגין השיב, הודיע שהממשלה מתנגדת להצעת החוק ואמר את המובן מאליו: "חזקה עלינו מצוות בית המשפט העליון, גם כשאנו חולקים על תוכנה ועל משמעותה". כצל'ה חזר לדוכן והפלא ופלא: בעשר דקות הוא עבר טרנספורמציה. מהפך. קולות הבכי והנהי נעלמו. מטרומפלדור הוא הפך לגורדון גקו. מאושש לגמרי, בטון רגוע ועסקי, הוא דיווח לנוכחים כי מורו ורבו, הרב זלמן ברוך, מלמד מבית אל, פנה אליו כמה פעמים בימים האחרונים וביקש ממנו "בבכי" למשוך את הצעת החוק.

הוא, כצל'ה, החליט להיענות לבקשת רבו ולהפצרותיו החוזרות ונשנות של ראש הממשלה. כאן נתניהו פשוט יצא מדעתו: "תעשה מה שאתה רוצה", הוא צעק לעברו, "אבל אל תשתמש בי. לא ביקשתי, לא העברתי לך מסרונים. אתה רוצה, תעלה את הצעת החוק".

הצעת החוק הוסרה, כמובן. כצל'ה קיפל את הזנב וירד מן הדוכן. כעת נותרו פחות משבועיים כדי להשיג הסדר. המועד המכריע הוא 6 ביוני. אם עד אז לא תימצא הנוסחה הגואלת, הצעת החוק תעלה שוב. הפעם לא תוגש רק ההצעה של כצל'ה, אלא גם של זבולון אורלב מהבית היהודי. נתניהו משקיע זמן רב ומחשבה רבה בסוגיה הסבוכה הזאת. הוא לא מעלה בדעתו להרוס את המבנים. הוא גם אינו מעלה בדעתו לדחוק את ישראל לפינה של מדינה עבריינית, שתיגרר לבית הדין הבינלאומי בהאג בגלל 30 משפחות ושכונה אחת.

הפתרון יהיה בדמות "חבילת פיצוי", שתוענק למתנחלים בתמורה להעתקה שקטה של המשפחות מבתיהן, כל הנראה לבסיס צבאי בבית אל שבנוי על אדמות מדינה. השאלה שעוסקים בה כעת במשרד ראש הממשלה היא, מה יהיה גודל החבילה. כמה דירות חדשות ייבנו בתמורה לפינוי חמשת המבנים והאם יהיה ניתן להסתפק באיטומם, במקום בהריסתם.

נתניהו מרבה להיוועץ בשר הביטחון, אהוד ברק, שהשטחים הם הטריטוריה שלו, ובגורמי משפט בכירים. ברק לוחץ להגיע להסדר רחב: השארת המתנחלים בבתיהם בתמורה לרכישת השטח ותשלום פיצוי נדיב לבעלים הערבי, ובבד בבד הנעת התהליך המדיני מול הפלסטינים וסדרה של מחוות לאבו מאזן. ככה כל הצדדים ייצאו מרוצים. כולם יגידו, ניצחנו.

העניין עלה לדיון בישיבת סיעת העצמאות ביום שני. השר שלום שמחון לחץ על ברק לחשוב על "פתרון יצירתי". "בכל מקרה חייבים לכבד את החוק ואת פסיקת בג"ץ", אמר ברק. "אתה השליט בשטח. אם צריך, תחיל את השלטון הצבאי על השטח עכשיו, לא אחרי הפינוי", אמר שמחון. ברק לא אהב את הרעיון. "אם לא תמצא פתרון יצירתי, אתה דוחף את הכנסת לחקיקה. הממשלה תיפול ונלך לבחירות. זה מה שאתה רוצה?" שאל שמחון.

"צריך סולם ואפשר למצוא סולם", המשיך שמחון, "תן לי להיות היועץ לענייני התיישבות שלך לשבוע, ואני מוצא לך את הסולם".

ברק לא הרים את הכפפה. שלום יישאר בינתיים שר התמ"ת. אנשים שמשוחחים עם ברק על העניינים האלה משוכנעים שברגע האחרון הוא ישלוף שפן גואל. כשברק עם הגב לקיר, הוא במיטבו. זה קרה לו כמה פעמים בקדנציה הזאת: בתחילתה, כשהצליח להכניס את מפלגת העבודה לממשלה. בינואר לפני שנה וחצי, כשהתפלג מהעבודה והותיר את ממשלת נתניהו על כנה ולפני שבועיים, כשדחף את מופז ונתניהו זה לזרועותיו של זה והעניק לשלושתם עוד שנה פלוס בשלטון. היצירתיות של ברק פורצת רק כשהממשלה ניצבת על עברי פי-פחת.

תחת גפני

הנחת העבודה בלשכת ראש הממשלה היא, שהחלופה המתבשלת בימים אלה לחוק טל תביא לפרישתה של סיעת יהדות התורה מהקואליציה. החרדים האשכנזים יותר קיצוניים מאחיהם הספרדים, יותר דוגמטים ופחות נכונים לפשרות. בנוגע לש"ס, הדעות בלשכת נתניהו הדעות חלוקות: יש מי שחושב שהיא תוכל לחיות עם התוצר שתוציא מתחת ידיה הוועדה בראשות ח"כ יוחנן פלסנר, שמגבשת את החלופה. יש מי שמאמין שהש"סניקים לא יעמדו בלחץ הרחוב, העיתונות החרדית והפשקעווילים למיניהם, וגם הם יידחקו החוצה.

מאז הצטרפה קדימה לקואליציה, שתי הסיעות נאלצות להסתגל, בחירוק שיניים, למעמדן החדש והירוד בשרשרת המזון הקואליציונית. לפני קדימה, הקואליציה מנתה 65 חברים. יהדות התורה (חמישה ח"כים), וש"ס (עשרה, ללא ח"כ חיים אמסלם, שמתפקד כסוכן עצמאי) החזיקו את הממשלה במקום כואב ורגיש. מאזן האימה נשמר. איכשהו, הוא תמיד עבד לטובת החרדים.

מרגע ששאול מופז שם מאחוריו את דברי הנאצה שהדביק לנתניהו ושעט אל תוך הממשלה, לחרדים לא נותר אלא למלמל לעצמם את המשפט המפורסם, הלקוח מן הפוליטיקה האמריקאית: "המנוולים שינו את הכללים באמצע המשחק". להוותם הם מגלים שכבר לא סופרים אותם, כבר לא מתחשבים בהם, כבר לא נתקפים חיל ורעדה בכל פעם שח"כ משה גפני חוטף התקף זעם במליאה ומאיים לשרוף את המועדון.

זה מה שקרה ביום שני בכנסת, בשעת ערב מאוחרת; הקואליציה הביאה להצבעה הצעת חוק ששכבה זמן רב במקפיא, בדיוק מן הטעמים שתוארו לעיל: חוק הצוהר (פתיחת אזורי רישום לנישואים) של עתניאל שנלר מקדימה וזאב אלקין מהליכוד. החוק נועד לאפשר לבני זוג יהודים להירשם לנישואים בכל מקום בארץ, ולהתחתן גם אצל רבני צוהר הדתיים-הלאומיים, שאלקין חובש הכיפה כינה "מסבירי פנים".

החוק המתקדם נוטל מהרבנים המקומיים את המונופול הדורסני והברוטלי, שאימלל עשרות בשנים את חייהם של בני זוג "בעייתיים", ואילץ אותם לטוס לקפריסין כדי להתחתן. למותר לציין שהוא היה סדין אדום ולא כשר בעיני החרדים. נתניהו, שתמך בחוק, נאלץ להיכנע להם. לא עוד.

בשעות הערב של יום שני, בשובה ובנחת, החוק עלה להצבעה. ח"כים מהליכוד, מקדימה, מישראל ביתנו וממרצ שבאופוזיציה, נכחו. לשכת ראש הממשלה שיגרה לאולם את השר גדעון סער, המומחה מספר אחת לאיתור מוקשים פרלמנטריים, כדי שידאג שהכל יעבור בשלום. החרדים, בעיקר האשכנזים, נכנסו להיסטריה. גפני (כבר אמרנו?), צעק וזעק מרה. "קדימה לא היתה עושה לנו את זה", הוא הטיח בליכוד, "הם עמדו בכל הסיכומים אתנו, בניגוד לכם. הליכוד הם חסרי תרבות שלטון, הם לא אומרים אמת", ועוד כהנה וכהנה גידופים פרלמנטריים.

לקראת ההצבעה הגיש גפני ליו"ר הישיבה בקשה בכתב: להכריז על החוק כעל הצבעת אי אמון. אין זה עניין של מה בכך, שסיעה קואליציונית מבקשת להצביע אי אמון בממשלה. תקנון הכנסת קובע כי במקרה כזה ההצבעה נדחית בשבוע, אלא אם כן הממשלה מבקשת לראות בכך הצבעת אמון. זה מה שסער ביקש: הצבעה, לאלתר.

28 הצביעו בעד, שמונה הצביעו נגד. השמונה הללו היו ח"כים מיהדות התורה ומש"ס, שהצביעו אי אמון בממשלה שהם חברים בה. זה עוד לא קרה בקדנציה הזאת, ויש לראות בכך אות לבאות. לאחר מכן העלה ח"כ ניצן הורוביץ ממרצ הצעת חוק, שלפיה תוכר זכאותם של ילדים מאומצים לקבלת ירושה. גם החוק הזה עיצבן את החרדים. לא עזר להם. הוא עבר בקלילות בקולות חברי הקואליציה ומרצ. הורוביץ קרן מאושר: לעתים נדירות הוא מצליח להעביר הצעת חוק.

לפני שבועיים התפרץ הורוביץ למסיבת העיתונאים שבה הודיעו נתניהו ומופז על חתונתם הפוליטית. הוא עשה שם סצינה מהסרטים. כשכולו אש להבות ותמרות עשן, הוא צעק וגינה ונופף באצבע לעבר השותפים החדשים. הוא לא נדם עד שאחרון הצלמים תפר אותו מכף רגל ועד ראש. השבוע הוא גילה שהשותפות הזאת טומנת בחובה גם אי-אילו יתרונות. שאלתי אם הוא מעוניין להודות בכך. הוא סירב.

סילבן והעיר

ביום שלישי הקרוב, 29 בחודש, תיעשה היסטוריה קטנה בליכוד: טאבו עתיק יומין עתיד להישבר. על במה אחת יעמוד אחד מבכירי השרים בליכוד, המשנה לראש הממשלה סילבן שלום, לצדו של האיש המוקצה והמוחרם, יו"ר חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, משה פייגלין. המקום: מלון חן בירושלים. העילה: יום ירושלים. המוזמנים: פעילים של הליכוד בבירה. הגוף המזמין: החטיבה למנהיגות יהודית בליכוד.

לא מעט גבות הורמו בלשכות שונות כאשר ההזמנה צצה לה בדואר האלקטרוני. שלום ופייגלין מככבים בה במעמד שווה, שמותיהם נכתבו בגודל אותיות זהה. היו מקרים בעבר ששרים מצאו את עצמם כתף אל כתף עם פייגלין, באירועים. זה אף פעם לא היה רשמי. לפני שבועיים-שלושה כמה משרי הליכוד באו לברך אותו בחתונת בנו. זה היה אישי. זכור המקרה, בתחילת ימי הממשלה, שהמשנה לראש הממשלה, משה יעלון, התארח באופן חצי מחתרתי אצל הפייגלינים ודיבר על ה"ווירוסים משלום עכשיו".

יעלון היה אז טירון פוליטי. שלום הוא ההיפך ממנו. כל מעשיו מחושבים. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, ולמה. חותמת הכשרות שהוא מעניק לפייגלין משרתת לא רק את המוכשר, אלא גם את המכשיר: זהו צעד נוסף במסעו של שלום אל מחוזות הימין הכי ימני בליכוד. משם הוא מתכוון לשאוב את כוחו בפריימריס הבאים. משם הוא מתכוון לשפר את מיקומו ברשימה הבאה. משם הוא מתכוון למצב את עצמו כמועמד הימין נגד נתניהו. מי שהיה שר חוץ בממשלה שהתנתקה מעזה ובממשלה שחתמה על מפת הדרכים, מאגף מימין את דני דנון וציפי חוטובלי, ולא מסתכל לאחור.

ביבי והעיר

ישבו להם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויו"ר הכנסת, רובי ריבלין, בטקס השנתי לזכר עולי אתיופיה שמתו בדרכם לארץ. "הדבר החשוב ביותר שעשית למען ירושלים, זה הציור שציירת", אמר ריבלין לנתניהו. הוא התכוון לרישום הלא בלתי מוצלח של חומות העיר העתיקה, שרשם נתניהו בטיסתו לפראג לפני שבוע (הרישום פורסם ביום ראשון ב"ידיעות אחרונות").

נתניהו היה מבסוט: "אחרי שאהיה ראש ממשלה", אמר, "יהיה לי מקצוע".

"נכון", הסכים ריבלין, "ושרה תוכל למכור תמונות שלך".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ