בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לונדון מחכה לתיאטרון הבימה, וגם המפגינים

ההכנות להופעה של הבימה עם "הסוחר מוונציה" בפסטיבל שייקספיר כוללות עצומות, הפגנות וויכוחים נוקבים על הקשר בין אמנות לפוליטיקה

50תגובות

בביקורו הראשון בלונדון, בנובמבר 1926, היה תיאטרון הבימה בעיצומו של מאבק פנימי על המשך דרכו. לאנשי הבימה כבר היה ברור אז שהמשטר הבולשביקי לא יאפשר לתיאטרון העברי, שהוקם במוסקווה תשע שנים קודם לכן, להתקיים לאורך זמן. באותה עת הפעילות הציונית ברוסיה הסובייטית נאסרה לחלוטין. בלונדון העלו שחקני הבימה את יצירת המופת של ש' אנ-סקי, "הדיבוק", ומשם התכוננו להמשיך למסע הופעות בארצות הברית.

מייסד הבימה ומנהלו, נחום צמח, רצה להשתקע עם התיאטרון בניו יורק, שהיתה מרכז תרבות יהודי שוקק חיים. מרבית שחקניו הצעירים רצו להמשיך מאמריקה לפלשתינה, כדי להגשים את חזון התיאטרון העברי הפועל בארץ ישראל. כשהפליגו מלונדון, אחרי סדרת הצגות מוצלחת, היו אנשי התיאטרון על סף פירוד.

86 שנה חלפו והבימה חוזר לבירת בריטניה עם הפקה חדשה. שוב נמצא התיאטרון במוקד של מחלוקת על הקשר בין אמנות לפוליטיקה. כחלק מ"האולימפיאדה התרבותית", הנערכת בלונדון לצד המשחקים האולימפיים, "הגלוב של שייקספיר" מעלה מרתון של כל 37 המחזות פרי עטו של המחבר המהולל. את המחזות מבצעים תיאטראות מרחבי העולם, שכל אחד מהם מציג בשפתו.

בסוף השבוע תעלה הבימה הפקה חדשה, בעברית, של "הסוחר מוונציה", בבימויו של המנהל האמנותי אילן רונן, עם יעקב כהן בתפקיד שיילוק. התיאטרון הלאומי עתיד להיתקל בהפגנות של פעילים פרו-פלסטינים, הנתמכים על ידי שורה מרשימה של שחקנים ובמאים בריטים, הקוראים להחרים את הבימה, כי הופיע בהיכל התרבות באריאל. הנהלת הגלוב סירבה להיענות לדרישות והשתתפות הבימה בפסטיבל לא בוטלה. שתי ההצגות של הבימה על גדות התמזה ילוו בוודאי במחאה, שתמחיש את המאמצים להביא לבידוד תרבותי של ישראל.

ג'ראר אלון

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

שגרירות ישראל בלונדון מנהלת מעקב צמוד אחרי כל ניסיון של ארגונים פרו-פלסטיניים להחרים ארגונים וחברות ישראליים או למחות נגדם. בשגרירות טוענים, שבכל זמן נתון יש לפחות עשרה ניסיונות כאלה. ברוב המקרים מקור היוזמות באינטרנט, באחד מעשרות האתרים הקוראים להטיל על ישראל חרם, להפסיק את ההשקעות בה ולהטיל עליה סנקציות.

בשם האיזון

כשתיאטרון הגלוב הזמין את הבימה להשתתף בפסטיבל שייקספיר הבינלאומי, לפני שנה כמעט, ציפו מנהליו למחאה מסוימת. ככל שקרב מועד הפסטיבל הם הופתעו מעוצמת המחאה ומהיקפה. סימן ראשון לעומד להתרחש ניתן בתחילת ינואר. אז פורסמה עצומה שהופנתה למנהלי התיאטרון באתר האינטרנט של אחד הגופים הקוראים לחרם על ישראל. העצומה הדגישה את הוויכוח שניטש בישראל לפני כשנתיים, לאחר שכמה שחקנים ובמאים סירבו להופיע בהיכל התרבות שנפתח בהתנחלות אריאל.

"הצגת תיאטרון בהתנחלות היא, מתוך הגדרה, הופעה לפני קהל ישראלי בלבד", נכתב בעצומה. "הפלסטינים החיים אפילו בכפר הסמוך מנועים, פיזית, מהשתתפות בהצגה". הם ציינו כי למרות זאת הבימה, תיאטרון המקבל תקציבים ממשלתיים, הודיע שיופיע באריאל. מחברי העצומה כתבו שהם רואים בהזמנת הבימה להופיע בגלוב "צעד נגד השחקנים והמחזאים הישראלים בעלי המצפון, שסירבו להופיע בהתנחלויות".

הקריאה לביטול הזמנת הבימה עוררה פולמוס סוער ברשת. מאות תומכי חרם הציפו את עמוד הפייסבוק של הגלוב. הנהלת התיאטרון הגיבה במכתב ארוך ומנומס. "יש לנו כבוד רב לעוצמה ולכנות של המניעים שלכם ולהיסטוריה של תנועות חרם באופן כללי", כתבה ההנהלה. בהמשך נכתב, עם זאת, כי "הדרה אקטיבית היא עמדה מאוד בעייתית, מכיוון שהשאלה אילו מדינות יש להכניס ואילו להדיר היא במהותה סובייקטיבית. איפה מתחילים? מבחינתכם התשובה היא, כמובן, שיש להחרים את ישראל, אבל רבים אחרים סבורים שיש להחיל זאת על מדינות רבות אחרות".

את הזמנת הבימה נימקה ההנהלה בכך שמדובר "בתיאטרון דובר העברית המפורסם והמכובד ביותר בעולם, בחירה טבעית לכל עורך תוכנית המבקש לכלול בפסטיבל הפקה בימתית בעברית". בגלוב הדגישו, בשם האיזון ו"המחויבות לאוניברסליות", שהזמינו גם את תיאטרון אשתאר מרמאללה להעלות את המחזה "ריצ'רד השני" בערבית.

שלושה חודשים נדמה היה נראה שהעניין יתמצה בחילופי המכתבים ברשת. אבל המאבק התעורר מחדש בתחילת אפריל, לאחר שהעיתון "גרדיאן" פירסם מכתב גלוי של 37 שחקנים, מחזאים, במאים ומפיקים בריטים, שדרשו מהגלוב לבטל את הזמנת הבימה, "כדי שהפסטיבל לא יהיה מעורב בהפרת זכויות אדם ותפיסה בלתי חוקית של אדמה כבושה". החותמים, בהם אנשי תיאטרון ידועים מאוד כמו השחקנית אמה תומפסון והבמאי מרק ריילאנס, בעבר המנהל האמנותי של הגלוב, הוסיפו כי "להבימה רקורד מביש של מעורבות בהתנחלויות הבלתי חוקיות בשטחים הפלסטיניים הכבושים... בהזמנת הבימה, הגלוב מזהה את עצמו עם מדיניות ההדרה של המדינה הישראלית, הנתמכת על ידי התיאטרון הלאומי שלה".

בגלוב העדיפו שלא להגיב על המכתב הזה ונצמדו לתגובה המקורית. מנהלי התיאטרון מסרבים בתוקף להתייחס לסוגיה בראיונות בתקשורת, בתקווה שהעניין יגווע וייעלם. אך למרות מאמציהם התפתח, בעיקר ב"גרדיאן", ויכוח ער בקהילת התיאטרון בבריטניה. בתגובה למכתב האמנים פירסמה קבוצה נוספת, הכוללת שחקנים מפורסמים כסיימון קאלו וסטיבן ברקוף, מכתב המקדם בברכה את הבימה.

המכתב כלל תזכורת לרדיפות של השלטונות הסובייטיים, שעמן התמודד הבימה בשנותיו הראשונות ברוסיה. מצדדי החרם, טענו ברקוף ושותפיו, פועלים באופן דומה ומבקשים לערער על צדקת קיומה של ישראל. הם האשימו את המחרימים ב"טרור תרבותי" והזהירו שאם יצליחו לגרום לביטול הופעת הבימה, המשמעות תהיה ש"רדיפת יהודים וישראלים נמשכת אפילו בבריטניה של המאה ה-21".

דעות שונות

אנשי תרבות בולטים, רבים מהם יהודים, תקפו אף הם את המחרימים במלים קשות והאשימו אותם באנטישמיות. המחזאי ארנולד ווסקר אמר, "מניעת חוויה אמנותית מהקהל דומה לאופן שבו הנאצים שרפו את ספריהם של טובי המוחות והכישרונות באירופה". הסופר הווארד ג'ייקובסון, שזכה ב-2010 בפרס מאן בוקר על ספרו "מה זה פינקלר", אמר כי ניסיון החרם כמוהו כ"בגידה באמנות".

הוויכוח על מהות הצנזורה ועל משמעות החרם האנטי-ישראלי לוהט במיוחד בין אנשי תיאטרון ממוצא יהודי. היהודים הם פחות מחצי אחוז מאוכלוסיית בריטניה, אבל יש להם ייצוג מכובד מאוד בתיאטרון ובפוליטיקה. שתי שחקניות יהודיות ותיקות מייצגות עמדות מקוטבות. מרים מרגוליס שיחקה במשך קרוב ל-50 שנות במגוון רחב של תפקידים בטלוויזיה, בקולנוע ובתיאטרון. בהיותה פעילה מובילה במאבק למען זכויות הפלסטינים, חתימתה על המכתב שקרא לביטול הופעת הבימה לא הפתיעה איש. "אני חושבת שחרמות ופעולה ישירה הם הדרך היחידה להשיב את ישראל לשפיות", היא אומרת. "אני מוותרת על חירותי כאמנית כשאני מאפשרת לדיכוי להתרחש".

מהצד השני של המתרס ניצבת מורין ליפמן, גם היא שחקנית ותיקה ומוערכת, הכותבת טור פופולרי, ומגינה זה שנים על ישראל בחירוף נפש בעיתונות הבריטית ותוקפת בחמת זעם את המחרימים. "זה איום שאמן מסוגל לקרוא להחרמת יצירה של אמן אחר", היא אומרת. "ממילא לשחקן קשה מאוד למצוא עבודה, בלי שיידרש לבחור לפני מי להופיע. האם נדרוש עכשיו גם מהתיאטרון הלאומי של סין (שמשתתף באותו פסטיבל) לומר אם שחקניו הופיעו לפני מי מהמעורבים בעינוי של עורך הדין העיוור צ'ן גואנגצ'נג או ב-500 ההוצאות להורג שהיו בשנה האחרונה בסין? שחקנים הולכים לאן שאומרים להם, משחקים לפני מי שמשלם להם ולא מקדישים לכך יותר מדי מחשבה".

היא כועסת במיוחד על היהודים שחתמו על המכתב. "זה דוחה שיהודים קוראים לחסום את העבודה של יהודים אחרים. אבל ככה זה, או שאתה גאה במורשת שלך או שאתה לא רוצה שיראו בך חלק מהשבט".

מרגוליס, לעומתה, מאמינה שדווקא כיהודייה עליה לתמוך בחרם. "כשישראל עושה משהו, היא עושה את זה גם בשמי. אני חייבת למחות. הייתי פעילה במאבק נגד האפרטהייד לפני 40 שנה. אז עניתי לאנשים שמתחו ביקורת עלי ועל חברי, שהשחורים בדרום אפריקה ביקשו מאתנו להחרים את מדינתם. היום הפלסטינים מבקשים מאתנו להחרים את ישראל. אז ניצחנו אחרי מאבק קשה, ואולי החרם התרבותי סייע בכך".

היא חולקת על הטענה שהחרם מעודד שנאה כלפי יהודים. "האנטישמיות קיימת. היא איומה, היא גוברת והיא מסוכנת, אבל ביקורת על ישראל אינה אנטישמיות. ההתנהלות של ישראל מעודדת אנטישמיות ומאפשרת לה לפרוח. זה גורם לאנשים לכלול את כל היהודים, לא רק את הישראלים הנציים, בקבוצה אחת".

זאת לא תהיה ההפרעה הראשונה לאירועי תרבות ישראליים בבריטניה. בספטמבר האחרון הפריעו פעילים פרו-פלסטינים לקונצרט של התזמורת הפילהרמונית ברויאל אלברט הול, ששודר בבי-בי-סי. השידור נקטע, למגינת לבם של המארגנים הישראלים. הקהל צעק בוז למפגינים והם הוצאו מהאולם. לפני שבועיים נראו מחזות דומים ברסיטל של רביעיית המיתרים הירושלמית בפסטיבל מוסיקה בברייטון.

שגרירות ישראל בלונדון מתמודדת עם עלייה בניסיונות להחרים את ישראל בבריטניה. בחלק מהמקרים החרם היה מוצלח, כמו ההחלטה של רשת השיווק קו-אופ, בסוף אפריל, לבטל חוזים עם חברות ישראליות המייצאות תוצרת חקלאית שמקורה בהתנחלויות. עד כה אין סימנים לכוונה של הנהלת הגלוב להיכנע לדרישות החרם.

שגריר ישראל, דניאל טאוב, אומר כי "במקרה של הבימה, כמו במקרים אחרים, פעילים מיליטנטים מנסים להשתיק את קולו של כל מי שמנסה לקדם הידברות. תומכי תרבות ושלום צריכים לעבוד יחד כדי להגן על הזירה החשובה הזאת, שבה אפשר לטפח הבנה שיכולה לגשר על הפערים".

במידה מסוימת אפשר לראות בעימות על הופעת הבימה בתיאטרון הגלוב ניצחון של המערכה הישראלית נגד החרם. התיאטרון בלונדון לא התקפל וההצגה תתקיים. המאבק נגד החרם גם עודד ארגונים יהודיים וציוניים להתגייס ולארגן מחאות-נגד. מחוץ לתיאטרון, על הגדה הדרומית של התמזה, צפויות הפגנות בעד ונגד הבימה בשני הלילות שבהם יועלה "הסוחר מוונציה". גם שר התרבות, אד וייזי, אחד מתומכי ישראל הנחרצים ביותר בפוליטיקה הבריטית, הבטיח שיבוא לצפות.

עם זאת, בשגרירות חשים תסכול מכך שכמעט כל ניסיון ישראלי להפיק אירוע תרבותי משמעותי בבריטניה גורר סקנדל פוליטי. "בסופו של יום זה נרשם כניצחון", אומר דיפלומט ישראלי. "ההצגה תימשך, מאות יצפו ויריעו, אבל היה נחמד אם לפעמים היו מתייחסים אלינו כאל מדינה נורמלית".

לא כל הדרמה תתרחש על הבמה. הנהלת הגלוב כבר קיימה סדרת דיונים עם משטרת לונדון, כדי להגיע להסכמה כיצד לנהוג במפגינים שייכנסו בשעת ההצגה. כל הכרטיסים לשתי ההופעות, כולל 700 מקומות העמידה, כבר נמכרו. למארגנים אין ספק שרבים מהקונים הם פעילים פרו-פלסטיניים שמתכוונים למחות. לקוני הכרטיסים כבר נשלחו אזהרות חמורות, שאם תהיה להנהלה סיבה לחשוב שבכוונתם להפריע, הם לא יורשו להיכנס.

"אנחנו ערים לכך שיהיו הפרעות", אומר אילן רונן. המנהל האמנותי של הבימה מסרב לומר אם השחקנים יגיבו על ההפרעות. "כל עניין אריאל הוצא מכלל פרופורציה. הבימה מעלה 1,500 הצגות בשנה, שתיים מהן היו באריאל. צריך להניח לזה. למחרימים אומר שתפקידם של האמנים הוא לבנות גשר של תרבות, שעליו יניחו הפוליטיקאים את שולחן המשא ומתן". *

גלגוליו של סוחר / מיכאל הנדלזלץ

"הסוחר מוונציה" נכתב כנראה ב-1596-1598. הוא הועלה לראשונה כנראה ב-1598. במהדורת ה"פוליו" הראשונה של מחזות שייקספיר, שנדפסה ב-1623 הוא מסווג כ"קומדיה"* שיילוק היהודי איננו "הסוחר"; לפי תת-הכותרת של מהדורת ה"קוורטו" של המחזה, שנדפסה ב-1600, "הסוחר" הוא איל הספנות הנוצרי אנטוניו, הסובל מקשיי נזילות ונאלץ ללוות כסף משיילוק, בערבות של ליטרה מבשרו * היהודים גורשו מאנגליה ב-1290 וקיום קהילה יהודית שם תועד רשמית שוב רק ב-1665. יש חוקרים הטוענים ששייקספיר לא פגש יהודי מימיו * בעברית הועלה המחזה עד היום שש פעמים, לראשונה ב-1936 במחזה 20,911 מלים ו-2,576 שורות, שרק 352 מהן נאמרות בפי שיילוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו