בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שני יהודים מצחיקים נכנסים לאינטרנט... וכובשים אותו

ג'ייק הורביץ ואמיר בלומנפלד נראים ונשמעים כמו שני עורכי דין אבל למעשה הם אחראים לאחת מקומדיות הרשת המצליחות ביותר באמריקה. לקראת בואם ארצה של "ג'ייק אנד אמיר", הם מתפנים לגלות מי החתיך ומי הלוזר וכמה קל להצחיק נערי קולג' שיכורים

18תגובות

היי אמיר. ג'ייק עדיין אופליין. זאת אומרת, הוא עדיין לא אישר אותי בסקייפ.

אמיר: "תן לי לנסות להתקשר אליו".

או שאנחנו יכולים להתחיל בלעדיו ולטנף עליו מאחורי הגב.

"בוא נחכה שהוא יגיע, ואז נטנף עליו מול הגב".

הראיון עוד לא התחיל, ואמיר בלומנפלד כבר מצא דרך לעצבן את ג'ייק הורביץ. זו לא אשמתו - זה התפקיד שלו בזוגיות המוזרה של "ג'ייק אנד אמיר", סדרת הרשת שיצרו השניים, שהפכה לאחד הלהיטים הגדולים והוותיקים של אתר קולג' הומור (CollegeHumor), שבו הם עובדים. השיחה איתם מתקיימת בצ'אט ווידיאו, הורביץ מלוס אנג'לס ובלומנפלד מהמשרד בניו יורק. בשבוע הבא הם יגיעו לישראל, להעביר הרצאה על כתיבה קומית לאינטרנט, בכנס הניו-מדיה של הפסטיבל לסרטי סטודנטים. כמה זה מסובך? "סרטוני רשת זה קול, אבל כל אחד יכול ליצור סרטון רשת", אמר בלומנפלד בראיון ל-All Things D.

גטי אימג'ס

"אני מתה עליהם", התלהבה נועה, חברה של חבר, כשסיפרתי לה על הראיון, "במיוחד על אמיר".

את אוהבת גיקים?

"אה, לא, התכוונתי לחתיך".

זה ג'ייק.

"אה, אז ג'ייק. הוא כזה חתיך!"

הורביץ, בן 26, מציג בשיחת הווידיאו לוק של נער קולג' וואספי מלוקק - חולצת כפתורים תכולה, שיער בהיר בתספורת אופנתית, ועיניים כחולות. בלומנפלד בן ה-29, הוא גיק יהודי קלאסי. הוא ממושקף, כהה עיניים ושיער, לבוש בטי-שירט בורדו ואוזניות. בסדרה הם נצמדים לסטריאוטיפים, כשהורביץ הוא הבחור הנורמלי ובלומנפלד הוא הלוזר הווירדו. במציאות זה קצת שונה, או כמו שבלומנפלד הציג את זה בראיון לאתר MyJewishLearning.com: "לו רק ידעו אנשים בחיים האמיתיים שאני לא אידיוט מושלם ושג'ייק הוא לא גבר של נשים", והורביץ מחה: "אני כן גבר של נשים!" ייתכן שזה הזמן לסכסך קצת בין הנאהבים והנעימים בחייהם.

מי המפורסם יותר מביניכ... בלומנפלד קופץ: "אני!"

הורביץ: "אני משער שאמיר, כנראה, כי הוא היה בסרט" (לבלומנפלד תפקיד קטן בסרט השלישי בסדרת קומדיות הקולג'ים "הרולד וקומאר").

אבל מי יותר צנוע?

בלומנפלד: "אני".

הורביץ: "גם אמיר. הוא היה בסרט".

שניכם זכיתם בבחירת הקהל בפרסי הוובי בקטגוריית הסדרה הקומית על "ג'ייק אנד אמיר", אבל רק אמיר זכה בוובי בחירת הקהל על הופעה אינדיבידואלית.

הורביץ: "איזה מין ראיון זה?"

אתה מקנא בו?

בלומנפלד מתערב: "אין שאלה בכלל. פשוט מציינים עובדות".

הורביץ: "גם פרופיל הטוויטר שלו מאושר ושלי לא".

אנחנו שנינו מאותו קיוביקל

קולג' הומור הוקם ב-99' על ידי ג'וש אברמסון וריקי ואן וין, זוג חברי ילדות מבולטימור, בשנתם הראשונה בקולג'. ארבע שנים אחר כך, כשהמייסדים ושני מתכנתים, שהם הכירו בקולג' וצירפו לאתר, סיימו את לימודיהם, נסעו הארבעה לסן דייגו למה שהם כינו "טירונות יזמים", ובהמשך עברו לניו יורק.

הארבעה ראו בקולג' הומור פרויקט צדדי שיאפשר להם להקים עוד מיזמים, כמו אתר למכירת חולצות מצחיקות בשם BustedTees.com. אבל שוק הפרסום לצעירים רתח - שנה לפני כן רכשה ניוזקורפ של רופרט מרדוק את הרשת החברתית מייספייס ב-580 מיליון דולר - והחברים הבינו שעליהם להתמקד בקולג' הומור, שפנה לקהל המפולח והנחשק של סטודנטים אמריקאים.

על פי כתבה שהתפרסמה בפוקס ניוז, באמצע 2006 הם היו אתר ההומור החמישי ברייטינג עם 1.5 מיליון דפים נצפים בחודש מאי (לפי מדד נילסן), 17 עובדים במשרה מלאה, 70% תוכן גולשים, סרט בהפקה בשיתוף אולפני פרמאונט, מפרסמים גדולים שבהם פורד ויוניברסל, וחברה אם שהכניסה 6 מיליון דולר ב-2005 והיתה צפויה להכניס 10 מיליון עד סוף 2006. באוגוסט 2006 רכש תאגיד המדיה האינטרנטי IAC/InterActiveCorp של בארי דילר, לשעבר בכיר באולפני פרמאונט ופוקס, 51% מהחברה האם של קולג' הומור תמורת סכום שהוערך ב-20 מיליון דולר. עם הרכישה דיווחה החברה שלקולג' הומור למעלה מ-6 מיליון גולשים ייחודיים בחודש.

גטי אימג'ס

איך מצאתם את עצמכם בקומדיה?

הורביץ: "תמיד אהבתי לכתוב, וקומדיה באה לי באופן טבעי, ולכן שילבתי בין השניים. כשהייתי בקולג' התחלתי לכתוב לקולג' הומור".

מתמודד מספר 2, אותה שאלה.

בלומנפלד: "כשהייתי בתיכון הייתי מצחיק, אבל כולם היו מצחיקים. בקולג' התחלתי לנסות לכתוב לאתרים, להרחיב את הקהל מעבר לחברים שלי, אז התחלתי לכתוב לקולג' הומור, ושלוש שנים לאחר מכן הם שכרו אותי".

"ג'ייק אנד אמיר" התחילה כיוזמה פרטית של הלצים. הם נפגשו בקולג' הומור בסביבות 2007 כשבלומנפלד כבר עבד שם והורביץ הצטרף כמתמחה. "הוא היה מיודד עם כולם בקולג' הומור, כולל איתי", מספר בלומנפלד, "אבל מסיבה כלשהי ישבנו זה מול זה ויצא לנו לעבוד יחד יותר מאשר עם אחרים". השניים החלו לצלם סרטונים קומיים קצרים במשרד ולפרסמם ב-JakeAndAmir.com דרך אתר שיתוף הסרטונים וימאו, ששייך גם הוא לאינטראקטיבקורפ.

ב-2008 הציבו אנשי "פי.סי מגזין" את JakeAndAmir.com במקום ה-15 ברשימת "100 האתרים הכי טובים שלא התגלו", וכתבו: "לאור העובדה שזה בעיקר תחביב של אחרי שעות העבודה, פרקי הרשת ב-JakeAndAmir.com מוצלחים יותר מחלק מהדברים שהם עושים עבור קולג' הומור בתשלום". במקום להינזף, השניים קיבלו חיבוק חם מהבוסים שלהם, שהחלו לקדם את הסרטונים אצלם באתר ולבסוף אימצו את הסדרה, שמנפיקה פרק חדש פעמיים בשבוע. "ג'ייק אנד אמיר" מציינת בימים אלה חמש שנים להיווסדה, כשלאמיר עוד לא נגמרו השיגועים, ההצקות והמוזרויות, ולג'ייק עוד נשארה טיפת סבלנות כדי לא לזרוק אותו מחלון המשרד אל הרחוב הניו-יורקי. "אמיר לא עד כדי כך משוגע", מרגיע הורביץ, בעוד בלומנפלד מוריד את הראש מתחת לשולחן.

הוא מעצבן כמו שהוא מצטייר?

גטי אימג'ס

"אמיר קולני ודוחה וממש מצחיק כמו הדמות שלו, אם כי הוא בטח לא טיפש או רע מזג כמוה".

אמיר, אתה מסתתר?

בלומנפלד: "כן. וגם ניסיתי לחבר את התקע של האוזניות".

למי אתם משווים את ההומור שלכם? ל"סאטרדיי נייט לייב", נשיונל למפון, אתר החדשות הסאטירי The Onion?

"אנחנו עושים קומדיה מעיקה על מקום עבודה, ואנחנו מנסים לממש את זה. The Onion הוא יותר סאטירי, נשיונל למפון די טיפשי. אנחנו יותר כמו 'המשרד', 'מחלקת גנים ונוף' - סדרות באן.בי.סי עם דינמיקת משרד שיש בהן מצבים מצחיקים ודמויות מצחיקות".

זו הסיבה שהסדרה שלכם פופולרית? כי אנשים מזדהים עם הדמויות והמצבים?

בלומנפלד: "התוכנית מובנת ברמה אוניברסלית. הרבה אנשים ניגשים אלינו ואומרים 'אני האמיר במערכת היחסים שלי' או 'אני הג'ייק במערכת היחסים שלי', לכל אחד את החבר הכי טוב שהם אוהבים-שונאים, לכל אחד יש את האדם המעצבן הזה בעבודה שחושב שהוא יותר מגניב ממה שהוא באמת וזה יוצא מאוד מעצבן. אנחנו לוקחים את זה לקיצוניות עד שזה מצחיק".

יהודי התעורר!

במערכון "Hebrew", מגלה אמיר את יתרונו (היחיד, כנראה) על ג'ייק - ידיעת השפה העברית. אמיר משפיט את ג'ייק בעברית במבטא אמריקאי: "אחרי שאוכלים נלך ביחד במונית לקווינס ללייזר טאג של בן דוד שלי לירון ונשחק עד שש בבוקר ואתה הולך לתת לי לנצח כל פעם, ואחרי זה לא נוריד את הבגדים של הלייזר טאג שלנו לחודש או חודשיים, לא יודע, מה שאתה רוצה. אתה מבין?"

ג'ייק (באנגלית): "אני לא יודע. מה אמרת?"

אמיר (חוזר לאנגלית): "אמרתי שאני מצטער, בסדר? אנחנו קול?"

ג'ייק: "דיברת כל כך הרבה שהרגשתי... אתה יודע מה, אמיר? כן. התשובה היא כן".

בלומנפלד נולד וגדל בעפולה עד שמשפחתו עקרה לארצות הברית ("הייתי בן שתיים וחצי", הוא מספר בעברית משובשת), הלך שם לגן ולבתי ספר יהודיים. הוא לא הולך לבית כנסת כל שבת אבל חוגג את החגים עם משפחתו ("בבית אנחנו מדברים רק עברית"), שאותה הוא מגדיר רפורמית, ומבקר מדי כמה שנים בני משפחה בישראל. הורביץ הוא בן לאב יהודי ואם נוצרייה שהלך לבית ספר יהודי ועשה בר מצווה, אבל גם חוגג את חג המולד והפסחא, ומעולם לא היה בארץ.

"המשפחה שלי היא תערובת של, ובכן, אנחנו לא ממש יודעים איזה דת אנחנו", סיפר הורביץ בראיון לאתר MyJewishLearning.com. "אתה מכיר את זה שאתה צופה בסופרבול אבל לא אכפת לך מי ינצח? זה די דומה".

אחרי וודי אלן ו"סיינפלד", ההומור היהודי עדיין רלוונטי?

הורביץ: "אני חושב שכן. 'סיינפלד' היא עדיין אחת הסדרות המצחיקות ביותר בכל הזמנים, אנשים עדיין מדברים על זה, וודי אלן עדיין עושה סרטים".

אבל לא כ"כ מצחיקים.

בלומנפלד: "ראית את 'חצות בפריז' שלו? הוא זכה באוסקר".

אבל האם הוא מצחיק?

בלומנפלד: "כן".

הורביץ: "ההומור שלי בא מאבא שלי, אני חושב שאפשר לתאר אותו כהומור יהודי, לו בהחלט יש הומור יהודי".

בלומנפלד: "אולי לא ברמה הכרתית, אבל ברמה תת-הכרתית. הלכתי לבתי ספר יהודיים ושם טופח חוש ההומור שלי. כולם היו מצחיקים".

אז היית צריך להתחרות כדי להיות הכי מצחיק?

בלומנפלד: "כן, והפסדתי. אבל בכל זאת, הנה אני כאן, מזלזל בעצמי".

הפסדת אבל הפכת למפורסם.

בלומנפלד: "הם גם ידועים. הלכתי לפנימייה ממש נחמדה וכולם הפכו לשחקנים מוצלחים. ג'ייסון סיגל (מ'איך פגשתי את אמא') למד עם אחי בבית ספר".

העתיד (לא) נמצא באינטרנט

האם הגביע הקדוש של קומיקאים היום הוא סדרת אינטרנט? התשובה המפתיעה של שני כוכבי סדרת הרשת המצליחה היא שלילית. "אני מכיר קומיקאים שרוצים תוכנית טלוויזיה, כמו 'סיינפלד' או 'כולם אוהבים את ריימונד'", אומר בלומנפלד. "חלק רוצים לארח תוכנית פאנל כמו ביל מאהר או משהו יותר פוליטי כזה, חלק שואפים לכתוב או לשחק בסרטים, ויש אנשים שפשוט רוצים לעשות סטנד-אפ, כמו לואי סי.קיי. הם רוצים לשחרר את האלבום שלהם בעצמם, לגבות חמישה דולר ולעשות מיליון דולר מדי שנה רק מלעמוד על הבמה ולספר בדיחות. לכל קומיקאי, במרכאות, יש שאיפות שונות, אבל אף אחד מהם לא שואף להיות באינטרנט".

למה?

"הרבה קומיקאים אוהבים את החופש של עבודה באינטרנט והם עושים את זה, אבל זה סוג של פורקן יצירתי עבורם ולא התוצאה הסופית של הקריירה שלהם או שאיפת הקריירה שלהם. אני מכיר הרבה קומיקאים שעושים קטעי וידיאו עבור קולג' הומור כי זה מאפשר להם לאמן שריר אחר של קומדיה, אבל לא שם הם עושים את הכסף. האינטרנט נותן חופש יצירתי, כי אתה יכול לעשות פחות או יותר מה שאתה רוצה, בניגוד לטלוויזיה או סרטים. שם, אם אתה לא הקומיקאי הפופולרי, המפורסם והחזק ביותר בעולם, אתה הולך לקבל פתקים ומשוב מאנשים אחרים. האינטרנט מאפשר לך לעשות בדיוק את מה שאתה רוצה, כמו שאתה רוצה".

הייתם ממליצים לאנשים ליצור קומדיית אינטרנט?

"כן, זו הדרך הטובה ביותר שיש להיכנס לקומדיה, כתיבה והופעה. זה הרבה יותר קל משאי-פעם היה. בימים עברו היית צריך לכתוב תסריט ולשלוח אותו לאנשים בהוליווד. עכשיו אתה כותב את התסריט שלך ומצלם בעצמך עם חברים שלך עם מצלמה טובה אבל זולה למדי. אתה יכול לגרום לזה להיראות נחמד, ואז זה יכול למשוך את תשומת לבם של האנשים הנכונים. קל יותר לגרום לאנשים לצפות בסרטון מאשר לקרוא את התסריט או לראות את האודישן שלך".

אז למרות שאתה מאוד מצליח באינטרנט, אתה עדיין רואה את זה בתור קרש קפיצה לקראת משהו רציני יותר.

"האינטרנט היא לא המטרה הסופית שלי ושל אמיר. אמנם גדלנו בעידן של האינטרנט, אבל עדיין הערצנו תוכניות טלוויזיה וסרטים. כשהייתי בן 5, לא יכולתי להגיד שאני רוצה להיות כוכב אינטרנט. רציתי לכתוב סרט. אני חושב שאני עדיין רוצה להגשים את חלום הילדות. עבורנו המטרה והשאיפה היא ליצור תוכנית משלנו. לקחת את מה שאנחנו עושים באינטרנט ולהרחיב אותו לטלוויזיה, שם נוכל ליצור דמויות ומצבים כמו שעשינו במשך זמן רב, אבל לקהל רחב יותר".

בינתיים הרחיבו השניים את מה שהם עושים באינטרנט לסרט קצר בן 30 דקות, "ג'ייק אנד אמיר: מפוטר", שיצא באוקטובר 2011 והיה להתנסות הראשונה של קולג' הומור בתוכן ארוך (בניגוד למערכונים הקצרים) שהופק כולו על ידי עובדי החברה. העלילה: המנכ"ל החדש והמטורלל של קולג' הומור מציע לג'ייק קידום והעלאה אם יסכים לפיטוריו של אמיר, וזה צריך לחפש עבודה חדשה.

עלות הפקת הסרט היתה "בתחום הנמוך של חמש ספרות", העיד המייסד-השותף ואן וין, ופי עשרה מתקציב של פרק ממוצע בסדרה. הוא נמכר לצפייה ברשת ב-3 דולר ובדי.וי.די עם תוספות מיוחדות ב-13 דולר (היום אפשר לצפות בו בחינם). מנכ"ל קולג' הומור, פול גרינברג, העריך שיצטרך להגיע לכ-15 אלף מכירות של צפיות-רשת ותקליטורי די.וי.די כדי להחזיר את ההשקעה. ואן וין לא היה משוכנע שזה יקרה. "אני חושב שאתה יכול לגבות כסף באינטרנט רק אם יש לך אנשים קנאים - קהל מעריצים שמאוד מושקע במוצר. אתה חייב שיהיה לך נכס מבוסס", אמר בראיון ל-All Things D והוסיף: "אם זה יהיה לוס-לידר בשבילנו (מוצר הנמכר במחיר הפסד למטרות שיווקיות), אבל נלמד ממנו על תוכן בתשלום ועל איך העניין הזה עובד, אז זה היה שווה".

קומיקאי יכול לעשות הכנסה מכובדת מהאינטרנט, או שהוא צריך ללכת לפרסומות, סרטים או טלוויזיה כדי לשלם את שכר הדירה?

הורביץ: "תמיד צריכה להיות איזושהי פרסומת כדי לשלם את שכר הדירה. בדיוק כמו שאתה צריך לצפות בפרסומות בטלוויזיה, ככה זה גם באינטרנט".

בלומנפלד: "הכסף תמיד מגיע ממפרסמים, רק בצורה אחרת. בטלוויזיה הסדרות מוכרות זמן פרסום בתשלום מראש, והם משתמשים בכסף כדי לממן את התוכנית. באינטרנט יש את מודל שיתוף הרווחים של יוטיוב - אתה מעלה סרטונים לאינטרנט, ויוטיוב משלמים לך על כל צפייה. אם אנשים יכולים להביא 5-15 מיליון צפיות לכל סרטון, ועלות ההפקה שלהם היא פחות מאלף דולר לסרטון, האנשים האלה כנראה עושים הרבה כסף. החלק הקשה הוא לבנות קהל ולמצוא דרך ליצור סרטונים בזול ועדיין להביא 5-15 מיליון צפיות, ופחות ממאה אנשים הצליחו לעשות את זה".

זה מה שהיא אמרה

מבין מאות הפרקים של "ג'ייק ואמיר" בקולג' הומור, 20 רשמו למעלה מחצי מיליון צפיות, ואחד רשם למעלה ממיליון - "פנטזיית משרד", שבו ג'וליה ממחלקת כוח אדם מגיעה לשוחח עם ג'ייק. בפנטזיה של אמיר נחשפים רגשותיו האמיתיים והלא בלתי-הומוסקסואליים כלפי ג'ייק: אמיר מפנטז שג'וליה מנסה להתחיל עם ג'ייק, אבל זה מסביר לה שאמיר יותר מדהים ממנו, ושהוא לא יכול לבוא איתה לחוף הפרטי שלה כי הוא לא הולך לשום מקום בלי אמיר, ה-BFF ("חבר הכי טוב לנצח") שלו.

המופע של לואי סי.קיי נמכר באינטרנט והכניס בעשרה ימים מיליון דולר. כמה מכר הסרט שלכם?

בלומנפלד: "הוא עשה כמה מיליוני דולרים. בערך מיליון דולר בעשרה ימים (צוחק). 'מפוטר' היה הצלחה ברמה אחרת. הצלחנו לעשות קצת כסף מלמכור את התוכן שלנו ברשת, וזה משהו שקולג' הומור לא עשה לפני כן. מכרנו בסביבות העשרות-אלפים".

"האינטרנט היה טוב אלינו", אומר הורביץ. "טיפחנו את כל הקיום שלנו שם, ויהיה קשה לעזוב. גם אם היתה לנו תוכנית טלוויזיה, עדיין היינו משתמשים במדיה חברתית כדי לתקשר עם האוהדים והקהל שלנו. זה משהו יפה ב'ג'ייק אנד אמיר', יש הרבה אינטראקציה עם מעריצים, מדברים בתגובות או עושים לייב צ'אט, או שאנחנו הולכים לפייסבוק ומדברים עם הילדים שמגיבים לנו שם, שזה משהו שאתה לא בהכרח זוכה לעשות כשיש לך תוכנית טלוויזיה".

"להומור באינטרנט יש במה רחבה למשוב, לטוב ולרע", ממשיך הורביץ. "אתה שומע על פורומים שבהם זה גיהנום, אבל לפעמים הם מועילים. אנו קוראים את כל התגובות שלנו ולוקחים את הדברים החשובים ללב, או לחלוטין דוחים אותם ולא משנים דבר".

בלומנפלד: "למשל, אם מישהו קורא לי מכוער, אני אנסה לשנות את המראה שלי".

תנו לי כללי אצבע ליצירת קומדיה באינטרנט.

בלומנפלד: "תשמור את זה קצר".

זה מה שהיא אמרה.

הורביץ: "לעולם אל תיכנע לבדיחות 'זה מה שהיא אמרה'".

אני מתנצל על כך.

"זה בסדר. קצר, פשוט".

בלומנפלד: "תתחיל בבדיחה".

הורביץ: "סיים בבדיחה הכי גדולה".

בלומנפלד: "תקצץ בזמן מת, אתה לא רוצה לתת יותר משתי שורות בלי בדיחה".

הורביץ: "תוודא שזה נראה ונשמע טוב. נסה לנטרל כל מיני בעיות שמע ולנסות להשיג פריים שנראה נחמד, כי לאנשים יש טווח קשב קצר מלכתחילה, לא צריך לתת להם סיבה טובה להקליק החוצה".

בלומנפלד: "שים בחורה בתמונה המקדימה של הסרטון. זה משהו שאנחנו לא עושים, אולי כדאי שנשמע לעצה של עצמנו".

שימו את הבחור היותר יפה בתמונה של הסרטון.

בלומנפלד: "אנחנו תמיד שמים את שנינו. אם אתה אוהב את הבחור החנוני, יש את אמיר, ואם אתה רוצה בחור שנראה טוב, יש את ג'ייק. זה נותן לאנשים אפשרות לבחור".

לסיום, אתם יכולים לספר את הבדיחה האהובה עליכם?

בלומנפלד: "בחור שסובל מסחרחורות ובחילות הולך לרופא שלו. הוא מספר על כל התסמינים המוזרים שלו, והרופא בוהה בו במשך כמה דקות ולבסוף אומר: 'אני מצטער, אבל אתה תהיה חייב להפסיק לאונן'. המטופל שואל: 'מה? למה?' והרופא משיב: 'כי אני צריך לבדוק אותך'".

הורביץ: "יש לי עוד בדיחת אוננות. כשאני אגיע לישראל, אני אגיד: 'הרגע הגענו בטיסה מניו יורק, והידיים שלי הורגות אותי. כי אוננתי כל הטיסה'".*

 

ido@room404.net

--------------------------------------------------------------------------------

מה קורה, גיסנו?

מה חושב אמיר בלומנפלד על הקומדיה הטלוויזיונית בישראל

"ההורים שלי נוהגים לראות טלוויזיה ישראלית", מספר בלומנפלד, "אז בכל פעם שאני בבית שלהם הם מביאים אותי לחדר השינה שלהם ואומרים, 'אתה צריך לראות את זה', אז ראיתי הרבה 'ארץ נהדרת' ו'רמזור', דברים כאלה".

מה אתה חושב על "ארץ נהדרת"?

"זה מאוד מטופש. אני והחברה שלי ראינו את הסרט 'סדום ועמורה' (בלומנפלד מתכוון ל'זוהי סדום'), וזה היה הדבר הכי מוטרף שראיתי אי פעם, זה היה כאילו מישהו ניסה ליצור מחדש את 'האקדח מת מצחוק', אבל יותר מטורף, מוזר ומטופש ממנו".

אהבת את "רמזור"?

"כן, 'רמזור' זה סיטקום קלאסי מצחיק מאוד. זו נוסחה שעובדת והם עושים את זה היטב".

ראית את הגרסה האמריקאית?

"לא, אבל שמעתי שהיא לא כל כך טובה".

למה, לדעתך?

"תרגום הומור הוא משימה שונה לחלוטין וקשה מאוד. יש אנשים שהעבודה שלהם היא לקחת את הדקויות של מדינה אחת ולתרגם אותו לאחרת. יש סרט, 'לייצא את ריימונד', שמספר על הבחור שיצר את 'כולם אוהבים את ריימונד', ועל הניסיון שלו ליצור גרסה רוסית של הסדרה. רואים בסרט איך הם מצלמים מחדש את הפיילוט אבל עם דקויות ובדיחות שונות, אז הוא לא יודע איזה בדיחות כדאי לשמור, איזה להפוך לגרסה הרוסית של הבדיחה, איך להלביש את הדמויות - למשל, דמות האמא בגרסה האמריקאית לבושה בצורה שמרנית אבל עקרת בית רוסייה לא רוצה להתלבש ככה, אז עשו אותה פאנסי. קשה לתרגם את ההומור בכל מדינה".

אז אתה לא חושב ש"ג'ייק אנד אמיר" יעבוד בתרגום לעברית?

"אני חושב שכן, ברובה, אבל יש כמה בדיחות של משחקי מילים שאני לא אדע איך לתרגם. מישהו יצר לא מזמן גרסה גרמנית של 'ג'ייק אנד אמיר' ושם אותה ביוטיוב, והיו הרבה תגובות של אנשים שאהבו את זה, שהתרגום הצליח. יש לו משהו כמו 11 אלף צפיות ביוטיוב. 'ג'ייק אנד אמיר' היא פשוטה מאוד, אין הרבה ניואנסים, הדמויות הן כנראה בין הדמויות היותר אוניברסליות שיש, דינמיקת איש חכם-איש טיפש שאתה יכול למצוא בכל תרבות. זה די קל לתרגום ברגע שאתה יודע את השפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו