המאבק על קבר רחל

אורי בלאו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי בלאו

האחראית על הפעילות ב"בית המכולות" כיום היא לכאורה עמותה בשם "בני רחל", שהוקמה ב-2010 על ידי בני אלון. אך על קירות המבנה מודבקים ברישול מכתבי תודה והוקרה שונים, רובם כתובים באנגלית, הממוענים ל"מיס הייז" - האשה שמימנה חלק מרכזי ברכישת המקום ועומדת בראש ארגון בשם "Rachel's Children Reclamation Foundation" (ילדי רחל אמנו - הקרן לגאולת אדמות).

כשהם נשאלים על גברת הייז, כמה מהבחורים שעומדים לצד המבנה מושכים בכתפיהם. הם לא יודעים מיהי. שלוש חברות אמריקאיות נרשמו בניו ג'רזי בשנות ה-2000 המוקדמות לצורך רכישת הנכס. הראשונה, "בני רחל", הוקמה על ידי הייז ואיגוד הידידים האמריקאי של ישיבת בית אורות, והיא זו שמימנה את רכישת החלק הראשון של המבנה.

שתי החברות האחרות, "Chearland" ו"Homebred III", ניזונו מכספים שנתרמו על ידי גורמים שונים - בהם גם הייז - ושימשו לצורך השלמת העסקה. כיום רשומות שתי החברות הללו בדלוור שבארצות הברית. בהסכם בין אגודת הידידים של בית אורות להייז נאמר שהיא מכירה בכך שהמבנה "ממוקם באזור רגיש בצורה יוצאת דופן, הן מבחינה פוליטית והן מבחינה ביטחונית", וכן שהיא מודעת לכך שאין ודאות לכך שניתן יהיה להשתלט פיזית על המבנה, שבאותם ימים שימש, בין השאר, את צה"ל.

שני הצדדים סיכמו גם כי ההחלטות על השימוש והפיתוח של המקום יתקבלו במשותף, כשמצד אחד תעמוד הייז ומהצד השני יעמוד מנהל בית אורות דאז, חיים סילברסטיין, שיהיה אחראי גם על הניהול היומיומי של המקום. שני הצדדים אף הסכימו שזכויות על הבית לא יועברו לצד שלישי ללא הסכמה. במקרה של מחלוקת בין הצדדים סוכם שהרב אלון, שהיה אז חבר כנסת, ישמש בורר בין הצדדים, וכי אם הוא לא יוכל לעשות זאת, ימונה לבורר ראש ישיבת עטרת כהנים.

על החזון האוטופי שהיה למשקיעים במתחם ניתן ללמוד מאתר האינטרנט של "קרן רחל אמנו" האמריקאית, שגייסה תרומות בעבור המקום. ציורים של קבר רחל והבניין שנרכש כמתחם דתי, חינוכי ולימודי מעטרים את האתר: בלי חומות, בלי גדרות וכמובן בלי ערבים מסביב.

"יש לנו הזדמנות ייחודית לחדש נוכחות יהודית קבועה בבית לחם בפעם הראשונה מאז ימי המלך דוד. זהו המקום הפנוי היחיד במתחם קבר רחל", נכתב באתר. "זו הזדמנות היסטורית לרתום את הערכים החינוכיים והרוחניים של המקום הקדוש השלישי בחשיבותו בישראל לטובת עם ישראל, באמצעות חיבור מאות אלפי יהודים לשורשיהם ולמורשתם".

על פי האתר, היעד לאיסוף תרומות לצורך פיתוח המרכז החינוכי והישיבה במבנה הוא שמונה מיליון דולר. תרומות בסכומים שונים יקנו לתורם זכויות שונות. כך, לדוגמה, תרומה של 3.6 מיליון דולר תקנה לתורם קמפוס על שמו; תרומה של 750 אלף דולר תגרום לכך ששם התורם יתנוסס על מרכז המבקרים, ו-180 אלף דולר יספיקו לתורם הפוטנציאלי לקבל ספרייה על שמו.

נכון לעכשיו, היעד של גיוס 8 מיליון דולר נראה קצת רחוק, שכן בשנים 2006-2009 גייסה הקרן רק מעט יותר מ-300 אלף דולר. אבל גיוס הכסף לא היה הבעיה העיקרית. במשך השנים התערער האמון בין הצדדים שהיו שותפים לרכישת המקום, והם נקלעו לסכסוך משפטי על הבעלות והשימוש בו.

בשיחת טלפון מארצות הברית, בקול נרגש ולעתים תוך כדי בכי, מספרת הייז על החשיבות הרבה שהיא ראתה במקום, שהובילה אותה להשקיע בו את חסכונותיה. לטענתה, מאמו - שהיה האחראי על ביצוע העסקה בפועל ורישום המבנה שנרכש בטאבו - היה צריך לרשום את הנכס בנאמנות על שם החברה שהיא הקימה בארצות הברית. בפועל, הוא רשם אותו על שמה של החברה שהוא הקים לצורך הרכישה, שגם לה קוראים "בני רחל" והיא רשומה במינהל האזרחי.

הייז מדברת על מעורבותו של אלון בעניין במילים קשות. עורך דינה של הייז, ברוך בן יוסף, אומר שהלקוחה שלו רוצה להבטיח שאף אחד "לא יעשה לה תרגיל" וימכור את הנכס מאחורי הגב שלה. "היא השקיעה שם ובפעילות שלה - שיעורים ואירועים את רוב הכסף - משום שזה הדבר הכי חשוב לה. היא רוצה שהישיבה לא תפריע לה ולפעילות שלה, שזה מה שקורה היום", הוא אומר.

חיים סילברסטיין, שנכנס לעסקה בבית לחם מטעם בית אורות, עומד כיום בראש ארגון בשם "אם אשכחך". את מאמו הוא פגש לפני כ-17 שנה, ומאז הם שיתפו פעולה בכמה עסקאות מקרקעין, בין השאר זו שנערכה סמוך לקבר רחל.

במשך השנים סייע סילברסטיין, שהיגר לישראל מדרום אפריקה לפני 35 שנה ומתגורר כיום בבית אל, בהבאת משקיעים ואיסוף תרומות לצורך עסקאות נדל"ן בשכונת שייח ג'ראח שבמזרח ירושלים ובמקומות נוספים.

בשיחה עמו על הסכסוך בקבר רחל, סילברסטיין הותיר את הרושם שהוא לא חש בנוח עם התפתחות העניינים. "היה לנו חזון שממש מיטיב עם עם ישראל", הוא אומר. "הקמתי שם מרכז בת מצוות, הגיעו לשם אנשים מכל הארץ ומחו"ל והיתה שם ישיבה. זה נכלל בתוך הגדר והיה קונסנזוס די רחב בנושא הזה, אבל משהו התקלקל עם גברת הייז. באיזשהו שלב היא חשבה שזה רק שלה וזו בעצם כל הבעיה.

"למרות מאות שעות של שכנוע ובקשה היא לא זזה מעמדתה והרגישה שאנשים אחרים, כולל בני אלון, רק רוצים ברעתה, רוצים לדפוק אותה". לדברי סילברסטיין, "היא התחילה לשגע את כולם עד כדי בתי משפט". באיזשהו שלב, הוא אומר, "ראיתי שזה לא הולך לכיוון הנכון, כתבתי לדירקטורים של החברות ובעצם נתתי להם אולטימטום - אם לא תסדירו את הדברים ותעשו א', ב' וג' - אני פורש.

"לצערי, הם לא הגיבו, והייז כנראה שמחה שאני אפרוש. אחרי שפרשתי, בני אלון, שהיה האב הרוחני של הפרויקט, נכנס. הוא אמר, 'אני לא יכול לתת לזה להידרדר ולהימחק'. הוא בעצם נכנס בניסיון להציל את זה".

הייז טוענת שהנכס היה צריך להירשם בנאמנות.

"אכן. זה הדבר היחידי שאני מסכים איתה".

הדברים שאתה מתאר מקנים משמעות חדשה לאמירה שארץ ישראל נקנית בייסורים.

"אתה לא יודע כמה אני מדקלם את זה כל פעם שאני חושב על זה. בני אלון אמר לי משהו מאוד נכון, שכשאתה מאוד קרוב לעשות משהו גדול מבחינה רוחנית, אז השטן רובץ קרוב-קרוב. ככה אני רואה את המקרה הזה. אני חושב שקבר רחל זה סמל קלאסי לכל עם ישראל. אני רק רציתי להקים שם מרכז חינוכי וזה פשוט הלך נהדר וזה היה חלום חיי. היה מצב מצוין ואני מקווה שעוד יהיה כך".

בשיחה עם אלון ניכר שהוא היה מעדיף שדבר הסכסוך לא יתפרסם. "אין בזה שום דבר להתגאות בו, אלא רק להתבייש בו", הוא אומר. "יש סכסוך בין היהודים שמתברר בבית משפט ואני מקווה שיסתיים כמה שיותר מהר. הייז טוענת שיש לה בעלות על כל הבניין אבל זו לא האמת - היא מנסה להשתלט על זה. כל העמותות האחרות והמשקיעים טוענים שהיא מנסה לחטוף להם את זה". לדבריו, "מה שבית המשפט יחליט - זה מה שיהיה".

אלון היה מעורב בפרויקט מראשיתו ובחוזה בין הצדדים סוכם, כאמור, שהוא יהיה הבורר אם תהיה מחלוקת - כל זאת בעוד שבחלק ניכר מהזמן שבו התפתח ונוהל הסכסוך הוא כיהן כחבר כנסת ואחר כך כשר. אלון לא רואה בכך כל בעיה ואומר כי "זה (המעורבות שלו) לא היה בשכר".

מה היה תפקידו של מאמו בעסקה?

"צחי מאמו היה האיש שביצע את הרכישה מבחינת המשא ומתן עם הערבים".

"בית המכולות" ליד קבר רחל. סכסוך בין יהודים צילום: אורי בלאו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ