בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד יום ללא עישון

שיחת טלפון ממכון הגמילה העירה אותי למציאות שבה אני, אשה מעשנת שלא נוגעת בסיגריה, רק מפנטזת על השאכטה הבאה

תגובות

לרגל היום ללא עישון שהביא איתו נתונים על מספר המעשנים הישראלים הנמוך ביותר אי פעם, וכפי שהם נוהגים לעשות אחת לכמה זמן מאז חדלתי לעשן, התקשרו אלי ממכון אלן קאר כדי לשאול אם אינני מעשנת. הפעם, מפאת החגיגיות, התקשר רמי רומנובסקי מנהל החברה בישראל בעצמו שהתפלא לשמוע כי אף כי אינני מעשנת ואני מקווה שלא אעשן יותר, בכל זאת מדי פעם מתחשק לי לעשן וכנראה תמיד יתחשק לי ואף ציטטתי לו שוב חבר אחד שלי שאמר שגם אם "טכנית" איננו מעשן, כל החיים שלו יישאר מעשן. "זה לא בסדר", הזדעק רמי, "אסור להפסיק לעשן רק כתוצאה מכוח רצון. תבואי אלינו לחיזוק". מיד עלתה בעיני דמיוני דמותי שלי רזה, מעשנת ורגועה, כפי שלא הייתי כבר זמן רב ואולי בעצם אף פעם, ומבלי לתת על כך את הדעת דחפתי את ידי, בתנועה שהתקבעה כרפלקס במהלכן של עשרות שנות עישון, אל תוך התיק בניסיון לגשש אחר קופסת סיגריות שכמובן לא נמצאה, כי הרי חדלתי לעשן לפני כמעט חצי שנה. את הדחף לעשן הרגעתי כרגיל בהליכה אל המקרר כדי לגלות ששום דבר לא התחדש בתוכו בזמן שיחתי עם רמי. מאז אינני עונה למספרי טלפון שאינם מזוהים אצלי. הפחד מעוד פגישת חיזוק הוא אחד הגורמים העיקריים לכך שאינני מעשנת, גם כשמתחשק לי מאוד, ברגעים הכי בלתי מתבקשים.

לא מזמן מצאתי את עצמי בחדר אחד עם עוד שלושה אנשים שכולם נגמלו מעישון באותה דרך אבל רק אחת מבינינו טענה שאף פעם לא חולף בגופה מין רעד דק של השתוקקות לסיגריה. במונחים של אלן קאר ההצלחה שלי היא חלקית. טכנית אינני מעשנת ואני מקווה שיעמוד לי כוחי לא לעשן אף פעם, אבל עקרונית כל חיי אמשיך להיות טיפוס של מעשנת החולמת על כך שיום אחד יתברר שסיגריות אינן מזיקות או שנמצאה דרך שעל פיה אוכל לעשן רק שלוש סיגריות ביום ולא שלוש קופסאות ולהרגיש רגועה ומסופקת.

צורך דחוף להדליק סיגריה התעורר אצלי תוך כדי צפייה בסרט "בושה" שאותו ראיתי בסינמטק ירושלים בזמן שבו המוני בית תל אביב הלכו לתקן את ארון הספרים היהודי שלהם במסגרת תיקון ליל שבועות. הסרט המעולה והמכביד עד כדי כך שאין לך ברירה אלא לעצור את נשימתך לאורכו עוסק בגבר המתגורר בניו יורק, שבסרט מצטלמת כאפורה, מנוכרת ומדכדכת (ובכל זאת - ניו יורק, ולכן מושכת מאוד בעיני), לכאורה כהשלכה של עולמו הרגשי של הגיבור, ברנדון. התמכרותו של ברנדון לסקס מבליטה את חוסר היכולת שלו ליצור אינטימיות כלשהי עם בנות זוגו, חבריו לעבודה ובעצם כל אדם, למעט אחותו שאיתה הוא מנהל יחסים מסובכים מאוד של אהבה-שנאה ואולי גם משיכה-דחייה.

האחות, סיסי, היא טיפוס הפוך ממנו ומכניסה בלגן לא רק בעולמו המנוכר אלא גם בדירתו המעוצבת והסטרילית. בניגוד לו, מצליחן שכבר רכש לעצמו דירה, היא מסתובבת ממקום למקום בחיפוש אחר אפשרויות להתפרנס ובעיקר אחר אהבה. "אני לא דפוקה", היא אומרת לאחיה, "רק באתי ממקום דפוק", וזהו אותו מקום שהפך את שניהם לאומללים באותה מידה אם כי בצורה הפוכה.

ברגע הנורא בחייו של ברנדון הוא מדליק את הסיגריה היחידה שהוא מעשן לאורך כל הסרט. בשעה שנדמה היה לי איך אני שומעת את כל יושבי האולם עוצרים את נשימתם בבת אחת וביחד איתי מחמת המועקה הבלתי נסבלת ותחושת הלב הנמחץ מצער, באותו רגע ממש הרגשתי את עקיצותיה של הקנאה משום שברנדון, המגולם על ידי השחקן המאוד נאה מייקל פסבינדר, שבאותו רגע נראה כמו אדם הרוס וחסר תקווה, בעודו מסתובב מיואש ברחוב אפור ומטונף, הוציא סיגריה והצית אותה. מה לא הייתי נותנת באותו רגע עבור אותה שאיפה ראשונה מסיגריה ראשונה, אותה שאיפה מעוררת מחנק, בחילה וסחרחורת, לו רק יכולתי לשאוף אחת כזאת מבלי להזדקק לכל מאות מיליוני השאיפות שלאחריה.

"כן", הסביר לי החכם באדם שאותו שיתפתי בתחושותי עם תום הסרט, "אבל שימי לב לעובדה שהדלקת הסיגריה מסמלת בסרט את נקודת השפל העמוקה ביותר בחייו של ברנדון, את שיאו של ההרס העצמי, הכניעה, הוויתור, אובדן הזהות". אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו הוא עד כמה התמזל מזלו של ברנדון שלפחות ברגעים שהוא מרגיש כך הוא יכול להרשות לעצמו להדליק סיגריה בלי לחשוב, כפי שאומרים בסדנת הגמילה - אין דבר כזה להדליק סיגריה אחת. כי הרי להדליק סיגריה אחת פירושו לחדש את ההתמכרות כלומר להחליט גם על אלפי או מאות אלפי הסיגריות שיבואו בעקבותיה. קשה לי לחשוב על החלטה יותר אידיוטית מההחלטה לחזור לעשן מאה או אלף או מאה אלף סיגריות (חישבתי פעם ומצאתי שבמשך למעלה מ-30 שנות עישון אינטנסיבי עישנתי מעל חצי מיליון סיגריות). ההחלטה על הדלקת סיגריה תביא איתה בהכרח גם החלטה על חידוש טיפול הגמילה. רק המחשבה על השעמום הנורא הזה מעוררת בי חשק עצום לסיגריה.

neril@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו