בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שיעור היסטוריה

האבא של הקו הירוק

יומן שלא פורסם עד כה, מגלה מה חשב המתווך ראלף באנץ' על בני שיחו הישראלים והערבים בשיחות שביתת הנשק של 1949

16תגובות

ב-8 במארס 1949 המריא מלוד מטוס אזרחי של חברת אייר פראנס. סמוך לאחר ההמראה התגלתה תקלה במטוס והוא נאלץ לנחות בנמל התעופה של ביירות. אחד הנוסעים היה לוי אשכול. באותה תקופה התנהל המשא ומתן בין ישראל ללבנון על הסכם שביתת נשק, ולכן פנתה ישראל למתווך האו"ם שריכז את המו"מ, ראלף באנץ', וביקשה שיפעל לשחרור המטוס ונוסעיו. המתווך התערב, הנוסעים שוחררו ובאנץ' הקפיד לרשום את פרטי התקרית ביומנו.

יומן באנץ' הוא מסמך מרתק שלא פורסם עד כה; אלעד בן-דרור, מרצה במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, הורשה לקרוא אותו וביסס עליו חלק ניכר מהביוגרפיה של באנץ' שפירסם בימים אלה ("המתווך", הוצאת מכון בן-גוריון).

סמוך לאחר בואו לראשונה לארץ ישראל, בקיץ 1947, עורר באנץ' את חשדו של משה שרתוק, "שר החוץ" של התנועה הציונית: שרתוק זיהה בדיפלומט האפרו-אמריקאי "תסביך של כושי" וכתב לגולדה מאירסון: "יש לנו עכשיו עסק עם כושים החוששים לפגיעת המדינה היהודית במעמדם". שרתוק הסביר: "אם תקום מדינה יהודית תתעורר (בארצות הברית) שאלה של מדינה כושית. יתחילו לצעוק לכושים - לכו לליבריה".

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב שיעורי ההיסטוריה לפייסבוק שלכם

באנץ' נפגש בין היתר עם חיים ויצמן ואמר לו בהתרגשות כי דבריו על גורל העם היהודי עוררו בו הזדהות, על סמך זהותו הגזעית. הוא נולד כבן לספר וחי תמיד בידיעה שבהיותו שחור עליו להשתדל יותר מכל לבן. הוא הצליח להתקבל לאוניברסיטת הארוורד, אך גם לאחר שמונה לפקיד בכיר במשרד החוץ ובאו"ם עוד נתקל לפעמים בקושי להשיג חדרים במלונות שנועדו ללבנים בלבד. עבודת הדוקטורט שלו שימשה בסיס לחקר הגזענות; לא אחת התייחס לשנאת היהודים וקבע: "כושי נבון לא יכול להיות אנטישמי".

בחלוקה המקובלת בין שונאי ישראל לבין ידידיה, באנץ' נחשב ידיד: ילדי ישראל נטעו עצים על שמו והוא שמר את אישורי הנטיעות במסמכיו. ב-1947 ריכז באנץ' את עבודתה של ועדת אונסקו"פ, שהמלצותיה קדמו להחלטת החלוקה של כ"ט בנובמבר, ולכן אפשר למנות אותו בין האישים שישראל חייבת להם את קיומה.

אך על פי מחקרו של אלעד בן-דרור, מדובר בטעות אופטית: המסמכים השמורים בארכיונו של באנץ' מורים כי דגל בהשקפת העולם של יהודה לייב מאגנס, מאבות הרעיון הדו-לאומי. באנץ' הרבה להיוועץ בו, קידם אותו והשתדל להביא להקמתה של קונפדרציה יהודית-ערבית. רק בהדרגה ובאי-רצון הסכים לחלוקת הארץ ולהקמת מדינה יהודית. על פי בן דרור, גם הצעות המתווך השוודי השנוא פולקה ברנדוט נולדו במידה רבה כפרי מחשבתו והשפעתו של באנץ'; רק במקרה הוא לא שילם עליהן בחייו.

ברנדוט יצא מרודוס ב-16 בספטמבר 1948 ונחת למחרת בירושלים, לאחר חניות ביניים בביירות ובדמשק. באנץ' אמור היה לטוס אתו, אך התעכב בדרך, בשל בעיה בדרכון של מזכירתו. לאחר שנחת בקלנדיה, שהיתה אז בחלקה הירדני של ירושלים, עוכב במעבר מנדבלאום בידי איש ביטחון ישראלי שלא ידע אנגלית. ברנדוט המתין לו חצי שעה ולבסוף יצא לפגישה מיועדת. בפאתי שכונת קטמון נרצח ביריות של איש לח"י. גם האיש שישב לידו במכונית, קולונל צרפתי, נהרג ביריות. אילו באנץ' הגיע בזמן היה יושב ליד ברנדוט. עד סוף ימיו חש שבאותו היום ניצלו חייו.

הוא ראה בדיפלומטיה אתגר מקצועי, חיפש, בדרך כלל ללא משוא פנים, את גבולות האפשר. "סבלנותי כלפי הערבים פוקעת", כתב פעם: "לעתים קרובות הם מדברים כמו ילדים. אחמד שוקיירי, למשל, אמר שהערבים מתייחסים כל כך טוב לשבויי המלחמה היהודים עד שכל החיילים היהודים רוצים ליפול בשבי".

על המשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק כתב באנץ': "משה דיין וראובן שילוח הם צוות הרבה יותר סימפתי מוולטר איתן ויגאל ידין". הסכמי "הקו הירוק" שרקח ב-1949 הנחילו למזרח התיכון 20 שנות שפיות יחסית. הצלחתו הקנתה לבאנץ' את פרס נובל לשלום. בתוך כך הצליח לעשות את הבלתי אפשרי כמעט: לשמור על חוש ההומור שלו. במכתב לאשתו כתב: "את לא מאמינה מה זה להחזיק את הקופים האלה ביחד, ללחוץ אותם ולהוציא הסכם. אני נשבע שלעולם לא אחזור לסוגיית ארץ ישראל".

אילו קיים את "שבועתו" אולי היה חוסך לעצמו שברון לב גדול. אך באנץ' הוסיף לטפל בסכסוך הישראלי-ערבי וב-1967 היה שותף למהלכי מזכיר האו"ם שהחישו את מלחמת ששת הימים; "הקו הירוק", גדול השגי חייו של באנץ', נמחק והוא השתתף במחיקתו במו ידיו. הוא מת ב-1971; עד סוף ימיו ראה במלחמת ששת הימים טרגדיה אישית. *

tom.segev@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו