בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האיש שחופר באדמה הלא יציבה שלנו

יהושע (שוקה) דורפמן, שעומד זה 12 שנים בראש רשות העתיקות, בראיון ראשון מאז נכנס לתפקידו. הוא אומר שאין ניסיון "לייהד" את ההיסטוריה של ירושלים, תומך בהקמת מרכז מבקרים בכותל המערבי למרות התנגדות חוקרים ומבהיר שלא יהיה עוד משא ומתן עם ארגונים חרדיים על פינוי קברים

30תגובות

ליזמים של פרויקט מגורים חדש בשכונת רחביה בירושלים לא היה מזל. בזמן החפירות להקמת חניון תת-קרקעי מתחת לבניין נחשפה מחצבה עתיקה ובלבה עמוד אבן ענק - חמישה מטרים אורכו - שנחצב ככל הנראה בתקופה הביזנטית. מסיבה כלשהי נותר העמוד מחובר לסלע, אולי בשל סדקים שהתגלו בו בעת החציבה וחשש שיתפרק בהובלה. הערכה היא שהוא יועד לאחת מהכנסיות הגדולות שנבנו בירושלים באותם ימים.

1,500 שנה מאוחר יותר גילו אותו פקחי רשות העתיקות. העבודות במקום הופסקו כדי להחליט מה ייעשה בעמוד הענק. ביום חמישי שעבר באו למקום מנכ"ל הרשות, יהושע (שוקה) דורפמן, כדי לחרוץ את גורל העמוד. החוק מקנה לו סמכויות נרחבות בכל הנוגע לבחירה בין פיתוח לבין שימור אתר עתיקות. המימון בכל מקרה מוטל על היזמים, כך שהביקור הפך מעין מיקוח, שנוהל על גבי העמוד, שבו נציגי היזמים ביקשו להפחית מחשיבות הממצא ולשכנע באפשרות הזולה והמהירה יותר להוצאתו מהמקום.

אמיל סלמן

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

חיתוך העמוד לחלקים היה מקטין משמעותית את העלויות בהשוואה להוצאתו בחתיכה אחת, כפי שהתכוונו החוצבים המקוריים. "זה לא בית המקדש, אז למה זה חשוב?" שאל אחד היזמים. השני ציין את הקשיים בהכנסת מנוף לרחוב הצר והצורך בניסור העמוד כדי להובילו. דורפמן מיעט במלים, אבל המעט שאמר כמעט גרם לשניים ליפול מהעמוד. "זה לא מעניין בכלל. אנחנו נוציא אותו בלי לחתוך", קבע. "אבל זה (יעלה) מאות אלפי שקלים", ניסה אחד היזמים, "אנחנו מתעכבים כבר תשעה שבועות בגלל זה". דורפמן חזר: "זה לא מעניין", אך הוסיף מלות נחמה: "נדאג שזה לא יעלה לכם יותר".

עיר דוד

12 שנים מנהל דורפמן את רשות העתיקות. ההחלטה על העמוד היתה כנראה השולית בהחלטותיו באותו שבוע ואפילו באותו היום. דורפמן חורץ גורלות פרויקטים ענקיים ברחבי הארץ, גם כאלה המונים מאות יחידות דיור.

רשות העתיקות היא פרי יצירתו של קודמו בתפקיד - אמיר דרורי (לפני כן היה אגף העתיקות שייך למשרד החינוך). תחת דורפמן התרחבה מוטת כנפי הרשות והיא הפכה גוף רב-עוצמה ופעלים. עובדיה חופרים במאות אתרים בכל שנה. בתוך כך נקלעת הרשות, ודורפמן בראשה, ללא מעט ויכוחים פוליטיים ועימותים מול חרדים קיצונים.

דורפמן צבר אויבים רבים. עתה, בראיון ראשון, משיב קצין התותחנים ראשי לשעבר אש למקורות הירי: "כשהשמאלנים חושבים שאתה ימני, הימנים חושבים שאתה שמאלני, החרדים חושבים שאתה לא יהודי וכולם תוקפים אותך - כנראה שאתה בסדר", הוא אומר.

גם אחרי 12 שנות שתיקה מקמץ דורפמן במלים, אולי תולדה של שנים ארוכות בצבא. הוא השתחרר בשנת 2000 בדרגת תת-אלוף. לזכותו נזקפת קליטת מערכות נשק מתקדמות בחיל התותחנים, דוגמת רקטות MLRS.

השתיקה שלו רועמת במיוחד כשהוא נשאל על ילדותו. "אני בן למשפחה של ניצולי שואה מהסוג הכי קשה שאתה יכול להעלות על דעתך", הוא אומר. "בכלל, אני חושב שאני עצמי ניצול שואה, למרות שאני דור שני". הוא מספר שכשמלאו לו 40 ניגש לארכיון בית החולים שבו נולד כדי לוודא שאינו בן חטוף ממשפחת עולים מתימן. "היו כל כך הרבה סודות ושקרים", הוא מסביר ומיד מבקש שנשוב לדבר על רשות העתיקות.

הוא מתראיין לרגל זכיית הרשות בפרס "שומר ציון". את הפרס מעניק מרכז אינגבורג רנרט ללימודי ירושלים באוניברסיטת בר אילן לאנשים שפועלים למען ירושלים. בהחלטת ועדת הפרס נכתב, "החפירות המתנהלות היום בירושלים הן הנרחבות ביותר מאז ראשית המחקר הארכיאולוגי בעיר, לפני יותר מ-150 שנה... לציון מיוחד ראויות החפירות הנרחבות סביב הפינה הדרומית-המערבית של הר הבית, וכן בעיר דוד, באזור רחבת הכותל ובמנהרות הכותל".

החפירות האלו בדיוק הן שהציבו את רשות העתיקות במרכז הוויכוח הפוליטי. הטענה העיקרית משמאל נגד הרשות ודורפמן היא, שהרשות משתפת בהתלהבות פעולה עם עמותת אלע"ד, שמנהלת את הגן הלאומי עיר דוד ומממנת את החפירות בו ובסביבתו. בכך נותנים אנשי הרשות לאלע"ד את האפשרות ל"ייהד" את סילוואן, ולא פחות חשוב לייהד את הנרטיב ההיסטורי של ירושלים.

אלכס ליבק

"לא אני המצאתי את השיטה", עונה דורפמן למבקריו. "אלע"ד מנהלת את הגן הלאומי מכוח החלטה מדינית. אנחנו לא עוסקים בפוליטיקה. העיסוק שלנו הוא מקצועי לחלוטין. אמרתי למתנגדים שלנו, תבחנו אותנו בכלים מקצועיים; כשלא היתה להם טענה מקצועית, הם הפכו גם את העניין המקצועי לפוליטי".

"לגופו של עניין, אף אחד מאלע"ד לא התערב בהחלטה מקצועית של רשות העתיקות; אף אחד לא פנה אלינו בבקשה למינויים או לשיקולים לא מקצועיים. אף אחד לא פנה אלי ואמר שבגלל שאני נותן כסף אז אני מבקש שתעשה כך או אחרת. להיפך, בכל פעם שביקשנו להרחיב את החפירה הם דאגו להביא את הכסף. אני שמח שחופרים ושיש מה לחפור. אנחנו לא מזיזים אף (ממצאים מ)תקופה (כלשהי) בלי להתייעץ ונותנים את הכבוד הראוי לכל תקופה, אם זה בעיר דוד, ברחבת הכותל או בטבריה. חופרים גם מורשת תרבותית שהיא לא שלנו".

את הביקורת שלו מפנה דורפמן דווקא לארגוני שמאל שהחמירו לדעתו את המצב בסילוואן, "מהרגע שהם נכנסו, הם דפקו את התושבים המקומיים. הפועלים שעבדו אצלנו בחפירות לא באים לעבוד. אין להם פרנסה והם מתוסכלים".

מידתיות

דורפמן הוא המנכ"ל הראשון של הרשות (או של אגף העתיקות שקדם לרשות) שלא למד ארכיאולוגיה. הצנחתו לתפקיד, מתוקף הקריירה הצבאית שלו, עוררה לדבריו חוסר נחת בולט בקהילת הארכיאולוגים באקדמיה. בשנים האחרונות, העימות שלו עם האקדמיה הוא בעיקר על מדיניות הפיתוח על גבי אתרים ארכיאולוגים. הוויכוח התנקז בסופו של דבר לחפירה אחת בשולי רחבת הכותל, שם גילתה חוקרת הרשות, שלומית וקסלר-בדולח, רחוב רומי מרשים ובעל חשיבות מדעית גדולה להתפתחות ירושלים באותה תקופה.

על גבי החפירה מתכננת הקרן למורשת הכותל - הרשות המנהלת את המקום - להקים מרכז מבקרים, משרדים ושירותים לבאי הכותל. דורפמן לא רק שלא עמד מנגד אלא תמך בהתלהבות בתוכנית, מה שעורר את חמתם כמה מהארכיאולוגים הטוענים שאין "לקבור" אתר עתיקות חשוב תחת מתקנים למבקרים.

ראש המוחים הוא פרופ' יורם צפריר, מחשובי הארכיאולוגים בארץ. בשיחה עם "הארץ" קרא צפריר לרשות "שלא תשכח את הייעוד העיקרי שלה, שהוא לשמור את נכסי התרבות של הארץ, לא רק לחפור אותם. המקום הזה לא שייך לרשות העתיקות. הוא לא שייך לקרן למורשת הכותל והוא לא שייך אפילו לתושבי ירושלים - הוא שייך לעולם התרבותי כולו בדור הזה ובדור הבא".

דורפמן מצהיר שלטובת האתר מוטב להקים עליו את הבניין ולשמר את העתיקות בקומת המרתף. "התעקשתי שיעשו שימוש בעתיקות, שאנשים יילכו עליהן. אי-אפשר להשאיר בור ברחבת הכותל. אתר ארכיאולוגי פתוח לא יהיה נקי ומסודר ואי-אפשר להגן עליו. אפשר ללכת עם המנטרה של להשאיר הכל כמו שהוא היה, אבל אז אנחנו יכולים לסגור את הכל וללכת הביתה. אנחנו פועלים במידתיות". לשם איזון בין הפיתוח לשימור, הוא מזכיר את מאבקו, שהצליח חלקית בלבד, למנוע כניסת כלי רכב לעיר העתיקה בירושלים.

הר הבית

20 מטרים מהרחוב הרומי החפור נמצא גשר המוגרבים, שמהווה זה שבע שנים מוקד למתיחות מתמשכת בין ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית. דורפמן היה איש מפתח גם בפרשה הסבוכה הזאת. גשר ישן, שנמתח בין רחבת הכותל להר הבית ונסמך על סוללה עתיקה, איים לקרוס בחורף 2004. הממשלה תיכננה הקמת גשר חדש ובינתיים פורק הישן ובמקומו הוצב גשר עץ זמני, המכונה גשר המוגרבים. מאז מקדמים דורפמן וראש העיר ירושלים, ניר ברקת, הקמת גשר חדש. אך שלושת ראשי הממשלה האחרונים סירבו לקבל החלטה בנושא, מחשש לתגובה פלסטינית אלימה ולפגיעה במערכת היחסים עם ירדן. בסופו של דבר הוחלט על שיקום גשר העץ הזמני, כדי שיחזיק מעמד בינתיים.

דורפמן ביקורתי מאוד כלפי ההתנהלות הממשלתית בעניין, אך בורר את מלותיו. "זו התנהלות לא נכונה. תראה איך זה נראה? כמו גשר ביילי (גשר צבאי, נ"ח). זו תקלה שהיום מתאמצים לשמר אותו, זה בכייה לדורות. ריבון לא יכול להתנהל בצורה כזאת. והכי גרוע שלא יכול להיות שכך נראה המקום הכי קדוש לעולם היהודי".

במעלה הגשר יש מוקש נוסף לרשות העתיקות, הגדול מכולם - הר הבית, כנראה האתר הארכיאולוגי החשוב בארץ והיחיד שהרשות אינה יכולה לפקח עליו באופן שוטף. הטראומה של עובדי הרשות היא עבודות שעשה הוואקף המוסלמי בנובמבר 1999 באורוות שלמה בדרום הר הבית. אז חפר הוואקף, ללא כל פיקוח ארכיאולוגי, מאות טונות עפר.

מאז, טוען דורפמן, השתפרה האכיפה בהר, אבל היא עדיין נעשית באמצעות שוטרים ולא באמצעות פקחי הרשות. "ההחלטה שלא לפקח על הר הבית אינה החלטה מקצועית, זו החלטה מדינית", הוא אומר, "אני לא יכול להגיד שאני יודע מה קורה (שם) כמו בכל מקום אחר בו הפקחים שלי יכולים לבקר בכל זמן".

גם מבקר המדינה הצטרף לביקורת על התנהלות רשות העתיקות בעניין הר הבית לאחר 1999. אך דו"ח שחיבר בעניין זה נותר חסוי ברובו, בלחץ הממשלה. דורפמן מגן על ההחלטה: "אנחנו לא צריכים להתפשט לגמרי, לספר לצד השני את כל הבעיות שלנו. יש גבולות גם לדמוקרטיה".

קברים

לאחרונה נרשם שיא נוסף במערכת היחסים העכורה בין דורפמן לחרדים קיצונים. אנשי רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות גילו שאלמונים גרמו נזק רב לבית הכנסת העתיק בגן הלאומי חמת טבריה. נשבר פסיפס מפואר ורוססו כתובות גרפיטי, שאחת מהן קראה: "לשוקה הקרניבל". הפרשנות הרווחת ברשות היא שהכוונה היא "שוקה הקניבל"; ייתכן ששתי האותיות האחרונות גם רומזות למלה "ז"ל".

הכתובת מצטרפת לשורה הולכת ומתארכת של התקפות אישיות ואלימות על דורפמן ובני משפחתו, בשל מה שחלק מהחרדים רואים כחילול קברים באתרי עתיקות. ארבע פעמים באו צעירים חרדים לביתו. באחד המקרים אושפזה אשתו, לאחר שעשרות חרדים תקפו אותה, כשהיתה עם נכדותיה. במקרים האחרים נשפך דבק למנעולי הבית, נזרקו פצצות סירחון ונשפך זפת בגינה.

בתחילת הקדנציה של דורפמן הדברים היו שונים. "כשבאתי לפה היו קרבות רחוב בין החרדים לבין הרשות. שיניתי את המדיניות. הבעיה צריכה להיות לא בין החרדים לבין רשות העתיקות אלא בין היזמים, מי שרוצה לפתח, לבין החרדים", הוא אומר. הוא החל בדיאלוג מתמשך עם הרב דוד שמידל, ראש "אתרא קדישא" - ארגון חרדי שרואה עצמו ממונה על קברי יהודים עתיקים.

אמיל סלמן

"היו עימותים, אבל קיימנו דיאלוג", מספר דורפמן, חטפתי ביקורת מארכיאולוגים, מחילונים, אבל הצלחנו לקיים רמה של שיתוף פעולה. אבל קו השבר היתה פרשת אשקלון (חרדים התנגדו לבניית אגף בבית החולים בעיר מעל קברים עתיקים, נ"ח). ההתנהלות שם היתה כוחנית ולא עניינית. ישבתי אצל שמידל והוכחנו לו (שהאתר) פגאני ולא קשור ליהודים, אבל הם התחילו במעשי ונדליזם על העובדים שלי ועלי. אשתי אושפזה. אז הפסקתי את העבודה אתם. הסיפור פה הוא בכלל לא הקברים: אלו מאבקי כוח פנימיים בחברה החרדית. היום אני לא מקיים אתם שום דיאלוג. אני עובד עם הממלכה, עם הרבנות הראשית". בשבועות האחרונים החריף המאבק על חפירות שעושה הרשות בתוואי מסילת רכבת ליד יבנה. ארכיאולוגים הותקפו, נזקים נגרמו לאתר והאיומים זורמים.

דורפמן מתגאה בקדמה הטכנולוגית שהחדיר לרשות - במעבדה במוזיאון ישראל נבנה אולפן צילום ייחודי שבו מתועדות המגילות הגנוזות למען הדורות הבאים; בחפירת הצלה בקרית יובל בירושלים נוסתה מערכת לניהול חפירה ורישום ממצאים, המסתייעת במערכת ניווט לווייני (ג'י-פי-אס); ובקרוב תחשוף הרשות מערכת צילום לתיעוד וזיהוי ממצאי קרמיקה.

בימים אלו גם הושלמה בירושלים חפירת היסודות למטה החדש של רשות העתיקות, שייבנה ליד מוזיאון ישראל בתכנונו של משה ספדיה (זה הבניין הציבורי הגדול ביותר שנבנה בבירה בעשור האחרון). עם סיום הבנייה יעזוב מנכ"ל רשות העתיקות את המשרד ההיסטורי במוזיאון רוקפלר, שם שכן ראש אגף העתיקות בממשלת המנדט הבריטי. המשרד עדיין מרוהט בכיסאות ושולחנות שהציבו הבריטים.

"רשות העתיקות זה התיקון שלי", מסכם דורפמן, "אחרי הצבא נכנסתי לעולם התרבותי הזה. יש הרבה בלגאן וגם תקלות, אבל זה שווה הכל". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו