בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סקנדל הסנדל

מיקה אלמוג גילתה שסנדלים לילדות מגיעים במגוון צבעים - ורוד, ורוד מוזהב, ורוד-בייבי, ורוד מסטיק וגם ורוד עם נצנצים. איך נגמר ניסיון המרד?

21תגובות

מכל מטלות האמהות, השנואה עלי ביותר היא רכישת סנדלים לקיץ. מדי שנה אני דוחה את הקץ, ורק כשכבר אי אפשר להתכחש לעובדה שמחצית כף רגלם מבצבצת ומנקה את מדרכות העיר, אני מעמיסה את צאצאי ויוצאת, בידיעה ברורה שפני אל שעות ארוכות של עינוי מתמשך. ולא בגלל הילדים. נהפוך הוא. הם, שיודעים כמה סבל גורם התהליך לאמם, מתנהגים למופת. הבעיה היא לא בילדים. הבעיה היא בסנדלים. סנדלי ילדים בישראל, ובמיוחד סנדלי ילדות, הם תועבה שקשה לתאר. למשל, ילדה במדינת ישראל אינה יכולה לקוות לנעול סנדלים ירוקים. גם לא אדומים או כתומים או שחורים. לא - סנדלי ילדות הם ורודים. מקסימום סגולים. מי שינסה להתמרד יוגלה לטריטוריות מסוכנות המכונות "מוזהב" ו"כסוף". ומכאן מתחילים השילובים: ורוד-מסטיק עם נצנצים סגולים, בעיטור לבבות בורוד-בייבי ופרחים כסופים. לא טוב? אין בעיה. אפשר עם צמות קלועות בוורוד-מוזהב, וסביבן מוטיב מעודן של יהלומים. להמשיך? או שמא תעדיפו, רק לשם ההמחשה, לאכול קילו מרשמלו מצופה בבצק סוכר, להקיא אותו על המדרכה, לפזר מעליו ביד נדיבה אבני סברובסקי נוצצות, ואז להשחיל לתוך העיצוב את כף רגלה של בתכם?

תמורת כל אחד מהתענוגות המשגעים הללו יש להיפרד מהסכום השערורייתי של 199 שקל. שכן הדבר היחיד שאינו נתון לוויכוח בנוגע לסנדלים הללו הוא איכות הייצור, המבטיח שחלק כלשהו מהם יתפרק בתוך לא יותר משלושה שבועות מיום רכישתם.

בייאושי אני סרה לבוטיק הלבשת הילדים "הפלצן הקטן", בו נשבעתי שכף רגלי לא תדרוך אחרי שפעם ניסיתי לרכוש בו מתנה לחברה וגיליתי שמוכרים בו חיתול בד בודד עם רקמה של דובון ב-89 שקל. "אבל זה רקום ביד!" ביד של מי? של מדונה? היא ביטלה סיבוב הופעות בשביל לרקום על החיתול הזה ועכשיו צריך לפצות אותה? אבל אז אני רואה אותם. יושבים על מדף מעץ מלא, בנינוחות של מי שיודעים בדיוק מה הם שווים. פשוטים, נקיים, חפים מכל נצנץ, צהובים! צהוב בננה רך ואביבי... נדמה שבלידת ילדי לא נמלאתי כזו עדנה...

איור: עדי עמנואל

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

"סנדלים מטריפים, לא?" שואלת אותי המוכרת הנלהבת, "גם לא כאלה יקרים!" ובכן, מתברר שהכימות הכלכלי של ההגדרה "לא כאלה יקרים" עומד על 289 שקל - עבור סנדלים שיינעלו במשך קיץ אחד, במהלכו נבלה כנראה פחות על רצפותיו המצוחצחות של ארמון בקינגהם, ויותר בגינות תל אביב על מגלשותיה המג'ויפות. 289 שקל. אבל האם אני עוזבת את החנות בשאט נפש? לא, אני מושיטה את הוויזה לגיהוץ באהבה, באסירות תודה. מדובר בסנדלים איטלקיים, אני מצדיקה את כניעתי המבישה, שילוב של שיק ואיכות, אשמור אותם גם לקטנה... סופו של מסע הדילוגים השנתי הצולע נראה כל כך קרוב.

"אוי", מגיח ראשה של המוכרת מהמחסן, "אין לי את זה במידה שאת צריכה. פשוט עכשיו כבר יוני, אנשים מזמינים אצלי את הסנדלים האלה באוקטובר..." אני מביטה בה כאילו סטרה לי, ופתאום אני משוכנעת שזו היא שלקחה את הזוג האחרון במידה המתאימה... כן! עבור בתה-שלה, ילדת בוטיקים אובר-מגניבה, לבושה מכף רגל ועד ראש בגוונים של אפור, עם טי-שירט קטנטנה שעליה מודפסות פניו המיוסרות של קורט קוביין, ולרגליה הסנדלים הצהובים, והקונטרסט בין האפור לצהוב יוצר אמירה אירונית על קץ הילדות... זו היא שלקחה לי, שהרגה את התקווה...

"את בסדר?" שואלת אותי המוכרת, "את מתנשפת... רוצה כוס מים?" היא מושיבה אותי על שרפרף עץ מאויר שעולה 900 שקל, "תראי, יש לי זוג אחרון במידה של הילדה שלך, זה בדיוק אותו דגם, עבודת יד והכל, רק צבע אחר, להראות לך?" "כן", אני לוחשת, "לקנות... עייפה... הביתה". "סבבה מותק", היא אומרת בשמחה, "חצי דקה, אני מביאה לך מהמחסן את הוורוד!"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו