בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

החזירים הקפיטליסטים מעולם לא נראו טוב יותר

הטלוויזיה האמריקאית עסוקה מאז המשבר הכלכלי האחרון, יותר מתמיד, בלרקוח את הדמויות החמדניות והמושחתות הכי חמודות שנראו על המסך

6תגובות

מרטי קאן (דון צ'ידל), הכוכב של "בית השקרים" שעולה לשידור בהוט השבוע, הוא בן זונה קפיטליסטי. הוא מוכר לא-כלום (כלומר ייעוץ ניהולי) לחברות שלא מוכרות כלום (כלומר בנקי ענק עם מנהלים שמנים), ובהרבה מאוד כסף. הוא אפילו לא מנסה לשכנע את עצמו או אותנו שהוא עושה משהו חשוב או טוב: אם גיבורים אמריקאים של פעם עשו קריירה מלעבור על החוק בשם הצדק, מרטי קאן עובר על החוק בשם הכסף. הוא גם לא מתבייש בזה. כסף. הוא לא רוצה ולא צריך שום דבר חוץ מזה. היינו יכולים לשנוא את מרטי קאן.

כל מי שמתנהג כמו חרא בהתמדה שכזו, מזניח את הילדים שלו, חונק את הגרושה היפהפייה והנרקומנית שלו, מנצל, משקר ומתחמן אנשים פחות רעים על בסיס יומיומי, ועוד עושה מזה כל כך הרבה כסף - אמור להיות הבחור הרע.

אבל אי אפשר שלא לאהוב את מרטי קאן. אנחנו נאהב אותו, גם כי הוא נושק למה שבתרבות המערבית מקובל לקרוא לו מקסים (חצוף, שוביניסט ואגואיסט), אבל בעיקר כי הוא הגיבור. הוא יקבל את הבחורה, הוא יתגלה כאבא טוב בדרכו, הוא יהיה שרמנטי; פעלולים תסריטאיים כאלה ואחרים יגרמו לכל העוולות הנוראות שהוא עוד יזמום העונה להיראות כמו הדבר הנכון לעשות.

מרטי קאן לא לבד. הטלוויזיה האמריקאית עסוקה מאז המשבר הכלכלי האחרון, יותר מתמיד, בלרקוח את דמויות החזירים הקפיטליסטיים הכי חמודים שנראו על המסך. הם חלאות, אבל כאלה שמצחיקות אותך; מנוולים באמת, אבל מהסוג שאפשר לחשוב על לשכב איתם.

ג'ק דונגי (אלק בולדווין) מ"רוק 30" עושה עבודה מצוינת כדמות המניאק החמדן והמושחת. ג'יי פריצ'ט (אד אוניל) מ"משפחה מודרנית" הוא הזקן הנרגן הזה שהיה לו מספיק כסף כדי להתחתן עם חתיכה קולומביאנית, וגם דון דרייפר והחברים שלו ב"מד מן" הם דוגמה לא רעה לאנשים שפחות אכפת להם מאנשים ויותר מהארנק שלהם. אנשים של שעות נוספות, על חשבונכם.

לא רק הם: ב"מרוששות", שמשודרת כאן בהוט וכבר חודשה לעונה שנייה, אנחנו אמורים ללמוד איך להפסיק לשנוא ולהתחיל לרחם על קרוליין (בת' מהרס), בתו של מיידוף בדיוני, שלמרבה עוגמת הנפש איבדה (כשההונאה של אבא שלה התגלתה, כן?) את כל מה שהיה לה ולנו לעולם לא יהיה. "מוארת", ששודרה כאן ביס, היתה שיעור באיך להילחם בניו אייג', כשאתה חושש שהוא מאיים על השיטה הכלכלית שלך: להכיל אותו, ואז לעשות ממנו צחוק מוחלט.

מתוך "בית השקרים"

"בית השקרים" היא אולי הדוגמה הקלאסית ביותר לכתב ההגנה המתוסרט על החזירים הנצלנים של הרגע. היא נפתחת בקלוז אפ חריף על הטיעון הכי טוב של השיטה הקפיטליסטית - סקס בין גזעי. כי אלה הדברים הכי יפים שקורים כששמים כסף מעל הכל: זה בסדר להיות שחור, זה בסדר להיות גיי, זה בסדר להיות טרנסווסטיט בן שמונה. אם יש לך כסף, הכל בסדר. ואם אין לך? טוב, זה עניין לסדרה ממש אחרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו