בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרך שלא נבחרה

רנה ורבין בסיפור בהמשכים. בפרק הראשון: חמש נשים יוצאות לדרך דווקא מיריד הספרים בפרנקפורט. התחנה הראשונה - מיני בר

6תגובות

פגשתי את פאני קובל כשעמדנו שתינו בשירותים המפוארים של הפרנקפורטר הוף, היא עם הראש למטה, כדי להזרים דם ללחיים ולהסמיק אותן, ואני מול המראה, עם ליפגלוס מנפח שפתיים שקיבלתי מוורוניקה, עורכת ספרי עיון ארגנטינית שהכרתי שנה קודם לכן בתוכנית העורכים הבינלאומית של יריד הספרים בפרנקפורט. פאני בדיוק נפרדה-חזרה-נפרדה מאיזה מו"ל הולנדי צנוני אך נאה, שלבש חליפות שלושה חלקים גם אחר הצהריים ופיצל את השיער המוחלק לאחור שלו בשביל חד וישר בדיוק שלושה סנטימטרים שמאלה ממרכז הקרקפת.

ירדתי לשירותים עם כמה חברות, כדי לנוח קצת מהנט-וורקינג הגועש והשתוי שהתקיים בלובי מלון הפאר בסופו של כל יום פגישות רשמי. פאני ראתה אותנו צוחקות מאפקט הניפוח המעקצץ וביקשה לנסות. היא לא היתה זרה לנו, נדמה לי שמרתה הכירה אותה מירידים קודמים. מרתה הגיעה ממילאנו וערכה ספרי מדע פופולרי. היא זו שסיפרה לי על הרומן בין יוסט ופאני, או ששמעתי על זה מדלפין, עורכת ספרי מתח מפאריס. כולם עסקו ברכילות בלתי פוסקת בפרנקפורט. טרומן קפוטה אמר פעם שכל הספרות היא רכילות. זה נכון לא רק לגבי הספרים עצמם. אותו ערב התגבשנו סביב הליפגלוס והריכולים, חמש נשות-ספר בשנות השלושים לחייהן, משכילות, יפות, מבוסמות ושבורות לב.

פאני התאהבה בפוץ הזה, יוסט, אחרי שנה שלמה של התכתבות שהתפתחה סביב ספר שהמליץ לה לברר את מצב זכויותיו, "סטונר". כמו שקורה לפעמים למי שמילים מנצחות עליו, פאני עירבבה בין הספר ובין השליח. בסופו של דבר טסה לאמסטרדם ובילתה איתו חמישה ימים של שכרון חושים יחסי. הוא היה איש שקול ומדוד, קצת כמו הספר שהמליץ לה עליו. היה לו סדר התארגנות קבוע בבוקר, מאגר של חמישה בקבוקים מאותו סוג שמפו בארון האמבטיה, ומה שיותר מדאיג - הוא קרא ספרים בלי לחלוץ נעליים, בישיבה זקופה על הספה. היא שאלה אותו אם הוא מעיין כך רק בכתבי יד לעבודה או גם כשהוא קורא ספרים להנאתו, והוא השיב שלעתים, תלוי בספר, הוא מסיר את הז'קט.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

פאני הגיעה לפרנקפורט במיוחד בשבילו, הסוכנות הספרותית שעבדה בה נסגרה לפני שנה ועכשיו היתה קניינית בהוצאה קטנה וחסרת תקציב. יוסט הציע שתבוא ליריד בכל זאת ותגור איתו בחדר והיא שמחה על ההזדמנות. אבל כבר שלושה ימים שהוא בקושי מתייחס אליה, וכל הלילה היא מתייבשת לאטה במיני-סוויטה שלו בקומה שמונה של ההוף, רואה טלוויזיה בגרמנית ומנסה להתרכז באיזה ספר שהביאה איתה, והשעות נוקפות והוא לא מגיע ולא מגיע. בשלוש בבוקר היא קצת השתגעה והחליטה לרדת למטה לבדוק מה קורה וראתה שהוא יושב בלובי ומפלרטט במרץ עם אחת הסוכנות הכי גדולות מניו יורק.

מרתה הצהירה בלהט שהיא היתה יכולה להגיד לפאני מלכתחילה שלא יהיה כאן שום סיפור אהבה ולחסוך לה את כל הכאב-לב. זה בן אדם מחושב שלא יודע בכלל להיסחף, אמרה באנגלית המתנגנת שלה. הפעם היחידה שראיתי אותו מתרגש היתה לפני המפגש שעשו לג'ונתן פראנזן עם כל העורכים האירופאים שלו בשנה שעברה. יש לו יכולת מוגבלת להתלהב מנוכחות של אשה, אל תיקחי את זה אישית.

אבל פאני לקחה את זה אישית בכל זאת, אפשר היה לראות עליה. בעצם כולנו לקחנו את זה אישית. דלפין בדיוק היתה קצת מדוכדכת בגלל איזה מו"ל עצמאי, צ'כי קתולי יפה תואר, שמתחילת היריד ישן איתה כל לילה מחובק, הלהיט אותה בנשיקות ומחמאות, אבל לא הסכים להסיר את התחתונים כדי לא לבגוד באשתו. ורוניקה נפרדה מהחבר שלה אחרי שבע שנים ובתוך שבוע נהייתה לו חברה חדשה, ומרתה היתה לבד כבר יותר משנה שלמה, כי קשה להכיר בחורים במילאנו כשכולן מסביב דוגמניות ואת מתמטיקאית. גם אצלי הבחינה הרומנטית לא ממש הזהירה. חיכיתי כל יום למייל הסופי מהארי פאקינג פוטר (הארי פוטר היה השם האמיתי שלו, לצערו, את הפאקינג הוספתי בעצמי), שמצד אחד חשש להמשיך ברומן שלנו כי אנחנו גרים בשתי מדינות שונות וממילא אין לזה עתיד, ומצד שני חשש להמשיך ברומן שלנו כדי לא ליצור אצלי ציפייה שנעבור לגור קרוב ויהיה לזה עתיד.

במצב העניינים הזה, שרועות על הספות בשירותי השיש והקטיפה של הפרנקפורטר הוף, מלאות רצון לשבור את כל הכלים ומחוזקות במלא אלכוהול (ורוניקה עלתה להביא לנו עוד בקבוק שמפניה מהלובי), לא התקשינו להחליט שהגיע הזמן להתחלה חדשה. השאלה היחידה היתה איך, והתשובה היחידה היתה שאין דרך לדעת מלבד ניסוי וטעייה. פאני אמרה שלא היה אכפת לה להתחיל להיות לסבית, אם זה רק היה משהו שאפשר להחליט לגביו. דלפין אמרה שהיתה רוצה להתחיל להתאהב בגברים שאינם נשואים, לשם שינוי. ורוניקה אמרה שלפעמים מתחשק לה להתחיל מסע ארוך בדרום אמריקה. היא גרה כל חייה בבואנוס איירס ואף פעם לא טיילה כמו שצריך. אני אמרתי שאולי הגיע הזמן שאעזוב את העבודה ואשחרר את עצמי לאפשרויות חדשות. אבל איזה?

נתחיל את כל ההתחלות החדשות האפשריות, מרתה הירהרה בקול, וגם אם הן יקרסו בסופו של דבר, אולי הן יחוללו התחלות חדשות אחרות. נבחר את הדרך שלא נבחרה, שוררה ורוניקה. רק המעזה מנצחת, הכריזה דלפין ושפכה עלי חצי כוס שמפניה מרוב התרגשות. כל העולם כולו גשר צר מאוד והעיקר לא לפחד כלל, עניתי וקמתי לנקות את חולצת המשי שלי בעזרת פאני, שמצאה לי מטליות לחות על שולחן הטואלט (היה יכול להיות נחמד להתחיל לגור בשירותים האלה. היו שם מוצרי איפור, בשמים, תכשירי שיער, מברשות וכל מה שאשה הגונה זקוקה לו כדי להתרענן). פאני ניגבה אותי ואמרה שכולנו מוזמנות, כצעד ראשון בדרך החדשה, לחסל את המיני-בר במיני-סוויטה של יוסט.

בדרך למעלית עברנו לידו. הוא עדיין ישב שם בלובי עם הסוכנת ממנהטן, הפפיון שלו נוטה על צדו בדיוק בזווית הנכונה לסמן נונשלנט. פוץ. פאני נופפה לו קצת, והוא הביט אחרינו בתמיהה מרוסנת אבל לא קם.

בשבוע הבא: פיתוי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו