שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חברתי

העם דורש שהמחצבה תצא מהעיר

אור קשתי
אור קשתי
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור קשתי
אור קשתי

"אני מרגיש שהפכנו לפח אשפה, סוג של מקום שאליו זורקים את כל הדברים שאף אחד לא רוצה לידו. הם עושים את זה כי מניחים שאנחנו חלשים, שלא נצעק, שמותר לעשות לנו הכל כי אנחנו זה הפריפריה", אומר אביחי אוסדון, בן 28 מקרית גת, כשהוא מסתובב באזור הצמוד לעיר, שבו עתיד לפעול אתר לכריית חרסית. "המאבק יהיה קשה, אבל זה אנחנו או הם. לא ניתן להם לכתוש אותנו עד עפר".

בספטמבר ידון בג"ץ בעתירה שהגישה עיריית קרית גת נגד התוכנית, שכבר זכתה לכל האישורים הנדרשים להקמת אתר לכריית חרסית בצמוד לעיר. האתר, שיתחיל לפעול בעוד כשבע שנים, הוא מהגדולים בארץ - כ-15 אלף דונם - שטח שהוא כמעט זהה בגודלו לשטח השיפוט של קרית גת עצמה. בעיר מתגוררים כיום יותר מ-50 אלף בני אדם, אך מבחינת משרדי הממשלה והוועדות השונות שהמליצו, בחנו ולבסוף אישרו את התוכנית, נדמה כי מדובר באנשים שקופים.

במארס 2010 פורסמה תוכנית מתאר מחוזית חלקית למחוז הדרום, שהוסיפה שטחים נרחבים לאזורים שכבר כיום ניתן לכרות בהם חרסית, המשמשת לייצור מלט. התוכנית התבססה על הערכות לפיהן משנת 2013 צפוי מחסור בעתודות חרסית. המונופול על ייצור מלט בארץ נמצא בידי חברת "נשר", שבבעלות חברת משאב, אשר 75% ממנה מוחזקים על ידי קבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר.

מימין: דורית מלול, אילונה ורניק, אביחי אוסדון וענת בן ארי. "כאן זה העולם השלישי של מדינת ישראל"צילום: דניאל צ'צ'יק

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

בחודשים הבאים ובמהלך 2011, הגישה עיריית קרית גת שורה של התנגדויות, וביקשה, למעשה, לעצור את התוכנית. ההתנגדויות נשענו על חוות דעת מקצועיות, שהזמינה העירייה, שהזהירו מההשפעות על המשך ההתפתחות של העיר, ועל הנזקים הסביבתיים והחברתיים לעיר. ביולי שעבר, בזמן שבו פרצה המחאה החברתית, "הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים" שתחת המועצה הארצית לתכנון ובנייה של משרד הפנים, דחתה את ההתנגדויות ואישרה את התוכנית.

העתירה שהוגשה לבג"ץ בספטמבר 2011, מגלה כי מרכיב חשוב בהחלטה הסופית של הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים, הוא מסמך הבנות בין משרדי הבינוי והשיכון, התשתיות הלאומיות, מינהל מקרקעי ישראל וחברת נשר. בעירייה למדו לראשונה על ההבנות רק בעקבות אישור התוכנית. "למרבה האבסורד, שלא לומר פטרנליזם, הצדדים למסמך הם שלושה גורמים ממשלתיים וחברת נשר, וכל כולו התיימרות להסדיר את כיווני התפתחותה של קרית גת בין גורמים אלה לבין עצמם, מבלי שהעיר היתה כלל מעורבת".

מסמך ההבנות חושף למעשה את יחסי הכוח מאחורי קידום התוכנית. לדברי ד"ר נורית אלפסי מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, "משרדי הממשלה וחברת נשר סוגרים עסקה ורצים לעגן אותה בתוכנית סטטוטורית. קרית גת אינה חלק מהעסקה, כי על פי החוק אין צורך בהסכמתה או בהשתתפותה". לדברי אלפסי, "כשאין דין ואין דיין ותוכניות מיועדות לשינוי כמהלך של מה בכך, הכסף מדבר. במרחק של שעה נסיעה מתל אביב, משתרע השדה האפור המכונה 'פריפריה' - אוסף של בסיסי צבא, אתרי אשפה, בתי מעצר לפליטים ואתרי כריה וחציבה".

סרטן ושחפת

השטח המיועד לכרייה מסתכם ב-15,708 דונם. כשני שלישים מהשטח מתפרסים ממערב לכביש 40, בצמוד לקרית גת. לטענת העותרים, חלק מהבתים הראשונים של העיר יהיו מרוחקים רק מאה מטרים מאתר הכרייה. אך גם שאר תושבי העיר יהיו חשופים להשלכות הכרייה.

העתירה מפרטת את הסכנות הכרוכות בכרייה. בראשן: זיהום האוויר. על פי חוות דעת מקצועית שהוכנה עבור העירייה, הכרייה המתוכננת צפויה לפלוט לאוויר כטונה חלקיקים בשנה, שיוכלו להגיע למרחק של 2.5-3 ק"מ. חוות הדעת מציינת את הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה משאיפת חלקיקים של סיליקה, שייפלטו מאתר הכרייה: שאיפה לאורך זמן של סיליקה בריכוזים נמוכים (0.1 מ"ג למ"ק) יכולה להוביל להשפעות בלתי הפיכות כגון סרטן וסיליקוזיס (סוג של מחלת ריאות), נכתב בעתירה ועוד: "הסובלים ממחלה זו נמצאים בסיכוי גבוה לחלות במחלות נוספות, כגון שחפת, מחלות לב, סרטן ריאות, ברונכיטיס כרוני ומחלות אוטואימוניות שונות".

עוד ברשימת הסכנות: מפגעי רעש מהפעילות באתר הכרייה עצמו ומתנועת כלי הרכב - משאיות ורכב כבד, הכבדה משמעותית על כבישי קרית גת, פגיעה בבתי גידול של בעלי חיים ומערכות אקולוגיות באזור ופגיעה בנוף הפתוח. ואם לא די בכך, הניסיון בשיקום אתרי חציבה וכרייה אחרים, לאחר שהסתיימה הפעילות בהם לא היה מוצלח עד כה, בלשון המעטה.

"פיתוח אתרי כרייה וחציבה תורם לדימוי ירוד של האזור, בעיני תושביו ובעיני הציבור הכללי. גם מחצבות שעומדות בכל התקנים משפיעות לרעה על סביבתן. ברוב המקרים, התושבים בסביבתה הקרובה של המחצבה הם הנפגעים העיקריים מקיומה". כך צוטט בעתירה מתוך "מסמך מדיניות תכנון וניהול למשק הכרייה והחציבה", של משרד הפנים, שהתפרסם בסוף 2010, ואמור היה להדריך ואת ועדות התכנון והבנייה השונות. לא הפעם.

טענה מרכזית בעתירה היא שהתוכנית שאושרה עומדת בסתירה למדיניות משק הכרייה והחציבה, כפי שהיא עולה מהמסמך ומדו"חות מחייבים אחרים ל"הבטחת איזון בין צורכי משק הבנייה והסלילה לבין הצורך לשימור הסביבה ואיכות החיים, תוך צמצום הצריכה של חומרי הגלם והפנמת היבטים של איכות סביבה", כך בעתירה. "מטרה זו היתה צריכה לבוא לביטוי בהליך אישור התוכנית על ידי הכללת קריטריונים סביבתיים, בבחינה ובאיתור של אתרי כרייה חדשים".

הקריטריונים הסביבתיים מפורטים במסמך המדיניות והם כוללים, בין השאר, רגישות להשפעות השליליות על האוכלוסייה; התייחסות לעיקרון הימנעות מפתיחת מחצבות ואתרי כרייה חדשים בקרבה ליישובים והבטחת מיצוי מרבי של אתרים קיימים; מזעור הפגיעה בערכי טבע ונוף, ועוד.

לטענת עיריית קרית גת, אף לא אחד מהקריטריונים האלה לא נשקל על ידי ועדות משרד הפנים שאישרו את התוכנית. יתרה מזאת, לא רק שהתוכנית עומדת בסתירה למדיניות הרשמית, היא גם עומדת בסתירה לתוכניות מתאר ארציות (האחת בתחום הכרייה והשנייה מתייחסת לבנייה, לפיתוח ולשימור).

"יש כאן אשליה של תכנון מסודר, שקול, מהלכים בירוקרטיים מאורגנים המגובים בשיקול דעת", אומרת ד"ר אלפסי מאוניברסיטת באר שבע, "לכאורה, יש תוכנית ארצית לכרייה וחציבה, עליה שקדו מומחים והיא מתווה גם את המדיניות לאורך זמן וגם את הפרטים, כלומר, היכן יוקמו אתרי הכרייה השונים. למעשה, מתברר שאין שום מדיניות. כשמתעורר הצורך מגישים תיקון לתוכנית הארצית ומשנים באותה הזדמנות גם את המדיניות וגם את הפרטים המרכיבים אותה. תחת הכסות של מערכת תכנון חוקית, פועלת מערכת שמפירה את זכויות האדם ואת עקרונות המינהל התקין".

בארגון "אדם, טבע ודין" החלו לאחרונה לבדוק לעומק את אישור התוכנית. לדברי עו"ד קרן הלפרן-מוסרי, "כל פעילות של כרייה חייבת להתבצע תוך נקיטת האמצעים המחמירים ביותר שיבטיחו שמירה על בריאות התושבים ואיכות חייהם, ותוך הקצאת כל המשאבים הדרושים לכך. אם אכן תותר הכרייה באזור, יש להתנות אותה, לכל הפחות, בשלביות. כלומר, כל התקדמות תותנה במיצוי חומר הגלם במקום, ולא תתאפשר הרחבת הכרייה מבלי שהשטח שוקם".

חרם צרכנים

אביחי אוסדון והפעילים האחרים - דורית מלול, ענת בן ארי, תמר חן ואילונה ורניק - מנסים בשבועיים האחרונים לעורר את תושבי קרית גת לפעולה נגד אישור התוכנית, לא מעט בזכות כתבה שפירסם רמי שני באתר "וואלה!". למעט בן ארי, שעברה לקרית גת לפני כמה שנים, כולם ילידי העיר. הם נפגשו במחאה החברתית בקיץ שעבר.

בחלוקת העבודה הלא רשמית שבין עיריית קרית גת לפעילים, מתרכזת הראשונה במאבק משפטי, בעוד שהזירה הציבורית היא של התושבים. המטרה הראשונה של הפעילים היא לגייס תמיכה רחבה כדי לצאת למאבק שיתמקד בחברת נשר. "כנראה בגלל שהם מונופול, הם חושבים שלאזרחים כאן אין יכולת להתנגד", אומר אוסדון. על הפרק: הפגנות ליד בתיהם הפרטיים של מנהלי נשר, בדומה לאלה שנערכו מול ביתה של זהבית כהן, לשעבר יו"ר דירקטוריון תנובה, במהלך "מחאת הקוטג'", וחרם צרכנים על שני הסניפים של רשת שופרסל, הנמצאת, כמו נשר, בבעלות נוחי דנקנר, "עד שהוא יחזור בו מההחלטה להחריב לנו את החיים", אומרת דורית מלול.

את תמר חן מכעיס במיוחד שיתוף הפעולה בין משרדי הממשלה לחברת נשר. "זה סיוע ישיר למשפחות החזקות במשק, על חשבון האזרחים. אנחנו לא נחשבים בעיניהם, כי כאן זה העולם השלישי של מדינת ישראל. זו התפישה שמאפשרת להקים אתר כרייה מעל הראש של קרית גת. אנחנו מקווים להוכיח שהם טועים".

ממשרד הפנים, המשיב העיקרי לעתירה של עיריית קרית גת, נמסר בתגובה כי "מטרת התוכנית היא הוספת אזורים המיועדים לכריית חרסית וחול. הוועדה לנושאים תכנוניים עקרוניים החליטה לאשר את התוכנית ב-12 ביולי 2011. נכון להיום, תלויה ועומדת עתירה כנגד אישור התוכנית. היות שכך, תגובת משרד הפנים תינתן במסגרת תגובתו לעתירה".

מחברת נשר נמסר בתגובה כי החברה "פועלת בכפוף להחלטות מינהל התכנון ובתיאום מלא עם הרשויות והגורמים המוסמכים".

אגרוף ברזל

בערב יום שלישי, 8 במאי, הפגינו כאלף איש ברחבת כיכר הבימה בתל אביב. זו היתה תגובה ישירה להסכם הקואליציוני שנחתם בשעות המוקדמות של אותו יום בין מנהיג קדימה שאול מופז לראש הממשלה בנימין נתניהו. זו היתה הפגנה כמעט ספונטנית, עם מעט מאוד ארגון. כוחות המשטרה במקום טענו כי שמדובר בהפגנה לא חוקית, מנעו מהמשתתפים להתקדם לכיוון "מצודת זאב" הסמוכה ועצרו חמישה מהמפגינים, תוך שימוש באלימות רבה.

חלק מהעצורים נלקחו על ידי השוטרים, לא מתוך השורות הראשונות של המפגינים הכועסים, אלא מעט מאחור. האשמה שלהם היא, כנראה, בהיותם פעילים חברתיים מוכרים. סימון של מנהיגי מחאה ואיומים כלפיהם, מרומזים יותר או פחות, הוא שיטה מוכרת של כוחות הביטחון. "לצנן את הרוחות", קוראים לזה בשפה מכובסת. כהמשך טבעי זומנו השבוע כחמישה פעילים למשטרה, במטרה לברר את תוכניותיהם לקיץ הקרוב.

אחד העצורים לפני כחודש היה אלון-לי גרין, אחד הפעילים המרכזיים ב"תנועה החברתית", הארגון היותר פעלתני שצמח מתוך מחאת הקיץ שעבר. מכיכר הבימה הוא הועבר לתחנת המשטרה בגלילות. הוא זוכר שהמתין זמן רב לחקירה, ידיו אזוקות. בתחילה שאלו אותו שני שוטרים אם הוא מודה שהשתתף בהפגנה לא חוקית ובהפרת הסדר הציבורי, אך במהרה הגיע החלק המטריד הרבה יותר.

"השוטרים אמרו: 'אם אתם (המפגינים) חושבים שנתייחס אליכם בכפפות של משי, כמו בשנה שעברה, אתם טועים. הפעם זה יהיה אגרוף של ברזל'", מספר גרין. "הסיטואציה בחדר חקירות היא מאיימת מטבעה, אבל כששואלים האם אירגנת אירוע שנועד להפר את הסדר הציבורי, האם קראת קריאות נגד המשטרה והממשלה, ברור שהמסר הוא שהדברים שעשית הם מאוד לא בסדר לפי תפישת המשטרה".

הפעילים חברתיים שהוזמנו השבוע "לסור אל המשטרה", כלשון ההודעה הרשמית שקיבלו, הם ממקומות שונים בארץ - תל אביב, כפר סבא וחיפה, דבר שמחזק את ההערכה כי לא מדובר ביוזמה מקומית, אלא בהוראה מדרגים גבוהים. לאחר ביקורת ציבורית רחבה, אמר ביום רביעי בבוקר השר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', כי הוא מתנגד לזימון הפעילים לחקירה, וכי הורה למשטרה להפסיק אותו. ועם זאת, אגרוף הברזל שהובטח לגרין ולחבריו עדיין מרחף באוויר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ