בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין דמשק לקהיר

החשש העיקרי במערב: הנשק הכימי של אסד יגיע לארגונים סוניים קיצוניים

בישראל נשמרת מוכנות מבצעית לתקוף שיירות נשק מסוריה ללבנון. במצרים נערכות היום הבחירות לנשיאות, והאזרחים יתפכחו משיכרון המהפכה

25תגובות

המחלוקת הניטשת עדיין בין המומחים, בשאלה אם מה שמתרחש כעת בסוריה הוא מלחמת אזרחים לכל דבר או סכסוך רצחני שעדיין אי אפשר להגדירו מלחמת אזרחים מלאה, נראית מנותקת מהמציאות בשטח. מה הטעם להמשיך ולהתווכח, כמו אותם תיאולוגים נוצרים המתלבטים כמה מלאכים אפשר לדחוק על ראש סיכה, כשמדי יום מופצות תמונות חדשות של ילדים טבוחים? התמונה הפנימית בסוריה רחוקה מלהיות ברורה וההערכות על אורך הנשימה שנותר לנשיא, בשאר אל-אסד, נשמעות פחות ופחות נחרצות. האמת היא, מודים כיום גם אנשי האקדמיה וגם קציני המודיעין, שיותר ויותר קשה לדעת.

לעומת זאת, ככל שהמשבר בסוריה מחריף, מתרבים התרחישים המטרידים באשר להשלכותיו על המדינות השכנות. הדאגה מספר אחת של שירותי הביון המערביים נוגעת למאגרים העצומים של נשק כימי וביולוגי שאגרה מערכת הביטחון הסורית בימי שלטונה של שושלת אסד. הקשב הישראלי ממוקד, גם על סמך כוויות העבר, בערוץ שיתוף הפעולה שבין סוריה לחיזבאללה, אבל החשש המערבי שונה במהותו. הסכנה המיידית נשקפת מארגונים סוניים קיצוניים, הפועלים בהשראת אל-קאעדה (המודיעין הישראלי נוהג לתארם כארגוני "הג'יהאד העולמי").

במערב הדביקו להם באחרונה שם חדש, בהקשר הסורי: הכוח השלישי. הכוונה היא שהארגונים הג'יהאדיסטיים הללו, אף שאויבם המובהק הוא אסד, פועלים באופן עצמאי, בלי תלות בכוחות האופוזיציה הסונית המובילה. מטרתם המיידית היא ביצוע מעשי טבח ללא הבחנה במיעוט העלאווי, עדתו של הנשיא, אבל לארגונים כאלה עשויות להיות גם מטרות משניות. אחת מהן היא שימוש במאגרי הנשק הכימי של המשטר, למשל לפיגועים במדינות אחרות.

אי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

תשומת הלב המודיעינית עלתה מדרגה לפני כמה שבועות, לאחר שאיימן א-זואהירי, יורשו של אוסאמה בן לאדן, פירסם קריאה פומבית לפעיליו לבוא וליזום מעשי "ג'יהאד אישי" נגד העלאווים בסוריה. בשלושת העשורים האחרונים הופנו קריאות דומות לקיצונים מוסלמים להתנדב באפגניסטאן (נגד הרוסים ובהמשך נגד האמריקאים), במלחמות הבלקן, בצ'צ'ניה ובעיראק. המחשבה שחוליה כזאת תבצע מחטף נקודתי, של חומרים כמו חיידקי אנתראקס או גז וי-איקס, מדירה שינה מעיניהם של מומחי המודיעין. בחלק מהמקרים אין צורך בהרכבת החומר הקטלני על ראש נפץ ובשיגור טיל (מטלות המצריכות מיומנות מורכבת). גם חבית של חומרים כאלה בידיים הלא נכונות מספיקה כדי לגרום נזק משמעותי.

ככל הידוע, עד כה לא התקבלו ידיעות מהימנות על זליגת חומרים מסוכנים ממחסני הצבא הסורי. המעקב של נאט"ו והאמריקאים אחר המחסנים הללו הולך ומתהדק, בשל החששות. בישראל, כאמור, מוטרדים גם מאפשרות של העברה מוסדרת: אסד, תחת לחץ גובר מבפנים ומבחוץ, יבחר להעביר במתכוון נשק כימי, טילי נ"מ מתקדמים או טילים בליסטיים ארוכי טווח לידי חיזבאללה - ברוח מה שעשה נשיא עיראק, סדאם חוסיין, שהעביר את מטוסי הקרב שלו לאיראן ערב מלחמת המפרץ הראשונה (בישראל יש עדיין מי שטוענים שסדאם גם העביר את הנשק הלא קונוונציונלי שהיה לכאורה ברשותו לידי בשאר אסד, ערב המתקפה האמריקאית השנייה ב-2003). לנוכח החשש הזה נשמרת מוכנות מבצעית ישראלית, למקרה שיהיה צורך לתקוף מהאוויר שיירות נשק בין סוריה ללבנון.

תרחיש אחר הנובע מהסתבכות המצב בסוריה, שנוגע לישראל, אינו נתפש בשלב זה כריאלי במיוחד. הכוונה היא לאפשרות שעליה רמז הרמטכ"ל, בני גנץ, בהופעה בכנסת לפני כמה חודשים: בריחה המונית של פליטים מסוריה לישראל דרך הגבול ברמת הגולן. בצה"ל קיימת תוכנית היערכות לתרחיש כזה, אולם הרושם הוא שהפליטים - כרגע מדובר בסונים, אבל אם יתהפכו היוצרות, אלה עשויים להיות עלאווים הנסים על חייהם - לא יבחרו בישראל כמקום המקלט המועדף.

אם קיים פוטנציאל להגעת פליטים לישראל, נדמה שהוא נוגע בעיקר לדרוזים, שלהם יש קרובי משפחה רבים בגולן ובגליל. לטורקיה ולירדן יש סיבות רבות יותר להיערך לקליטת המוני פליטים, מכל העדות בסוריה. בירדן, למשל, כבר התקבצו קרוב ל-100 אלף פליטים סורים בתוך פחות משנה וחצי. הירדנים נמנעים מלהכריז עליהם כפליטים והסורים, מרביתם בני הרוב הסוני שברחו מפני רצחנותם של כוחות אסד, נכנסו למדינה עם אשרות תייר.

שרת החוץ האמריקאית, הילרי קלינטון, האשימה את רוסיה באספקת מסוקי קרב למשטר הסורי, בדברים שנשאה בוושינגטון ביום שלישי השבוע. בכך, טענה קלינטון, מובילה רוסיה להסלמה במלחמה המתנהלת במדינה. לא מדובר באספקת נשק ראשונה או חריגה בחודשים האחרונים.

הברית הביטחונית בין רוסיה ודמשק הדוקה וקריטית מבחינת התעשייה הצבאית הרוסית ואפשר לשער שהיא תימשך עד לנפילתו של אסד. ובכל זאת נדמה שהרוסים, שבהתחלה נקטו קו רשמי המסרב להתערב בנעשה בסוריה, הפכו כעת לשחקן מרכזי במתרחש שם. רוסיה מעניקה חסינות דיפלומטית לסוריה, כדי למנוע כל החלטה עוינת נגד דמשק במועצת הביטחון של האו"ם, ובה בעת מוודאת שכוחותיו של אסד יוכלו להמשיך ולהכות באופוזיציה באמצעות כלי נשק נוספים.

המדיניות הזאת גוררת תגובות עוינות למכביר נגד מוסקווה מצד מתנגדי משטר אסד, בסוריה ובעולם הערבי. בעמוד הפייסבוק של אחד מארגוני האופוזיציה הסורית נטען כי "רוסיה היא האויב האמית של העם הסורי".

ברקע הוצגה תמונתו של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, כשמפיו נוטף דם. לצד מעורבותן הפעילה של איראן וחיזבאללה בסיוע למשטר, נראה שרוסיה וסין שותפות כעת במודע לטבח היום-יומי ברחבי סוריה.

מעשי הזוועה רק מתרבים וצבא סוריה אינו בוחל באמצעים. שוב ושוב מגיעות מסוריה תמונות של הפגזות מהאוויר או של ארטילריה על שכונות מגורים: ברוסתן, בחומס, בלטקיה (עיר הנמל החשובה), במערת א-נעמאן, באדלב, בדרעא והרשימה עוד ארוכה.

רוב הנשק שבאמצעותו נעשים מעשי הזוועה הללו הוא רוסי. ועדיין, מדינות נאט"ו ובעיקר ארצות הברית מסרבות בתוקף לחמש את האופוזיציה. יש להן נימוקים הגיוניים: קשה לדעת לאן יגיע הנשק שיועבר לידי מיליציות חמושות, שחלקן נעדרות שדרת פיקוד בעוד אחרות קשורות לארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים. ועדיין, אוזלת היד של המערב, שמסרב להתעמת עם בשאר אסד, מעניקה לנשיא הסורי יד חופשית להמשיך במעשיו.

החדשות הרעות מבחינת מתנגדי המשטר אינן מסתכמות בסיוע הרוסי לנשיא. רוב הצבא הסורי עדיין נאמן לבשאר וממלא אחר פקודותיו להפגיז שכונות אזרחיות צפופות. היקף העריקה משורותיו אינו קריטי עדיין. באגף החדשות הטובות לאופוזיציה, לבשאר אין כיום שליטה ממשית במדינה ואזורים נרחבים יוצאים בהדרגה מאחיזתו.

ההפגנות כבר זלגו לערים הגדולות, דמשק וחאלב, חרף מאמצי המשטר לבלום את התופעה. שאלת הזמן נותרה, כאמור, פתוחה: אסד כנראה ייפול לבסוף. השאלה היא כמה אזרחים סורים נוספים ימותו, ייפצעו או יאבדו את בתיהם עד שזה יקרה.

ההכרעה

שנה וחצי לתוך מה שאפילו מומחים ערבים עדיין מתלבטים אם להגדיר "האביב הערבי", התמונה הכוללת במזרח התיכון עגומה. בלוב נדחו הבחירות בחודש, על רקע חוסר היציבות והשגריר הבריטי ניצל מניסיון התנקשות בירי טיל נגד טנקים, שבו נפצעו קשה שניים ממאבטחיו. במצרים נערך היום הסיבוב השני בבחירות לנשיאות, שבסיומו יזכה המנצח בתענוג המפוקפק של התמודדות עם משבר כלכלי וחוקתי חסר תקדים במדינה.

אי–פי

היום ומחר יתנהל הסיבוב השני. תוצאות מהימנות ראשונות צפויות כנראה כבר בלילה שבין יום ראשון ליום שני. לנוכח המהומה סביב גזר הדין במשפטו של הנשיא לשעבר חוסני מובארק ותוצאות הבחירות לפרלמנט, לכאורה יהיה זה הימור סביר להעריך שמועמד האחים המוסלמים, מוחמד מורסי, ינצח (בהנחה שכוחות הביטחון לא יסתכנו בזיוף בוטה מדי של תוצאות הבחירות). אבל נדמה שאם אפשר ללמוד משהו מהמתרחש במצרים בשנה וחצי האחרונות, זה שמוטב לא להמר.

ניצחון של מורסי עתיד לשנות את פניה של מצרים. נשיא איסלאמיסט ופרלמנט שנשלט בידי תנועות איסלאמיות ינסו להוביל לחקיקה דתית מוגברת. נכון, מבחינת ישראל החשש אינו מיידי וספק רב אם אפילו האחים המוסלמים ימהרו לבטל את הסכמי השלום עמה. ובכל זאת, נראה שמי שצריך לחשוש יותר מכל הם אזרחיה החילונים ובני המיעוט הלא מוסלמי של מצרים.

הפגנות המחאה האלימות של ארגונים איסלאמיסטיים קיצוניים השבוע בתוניסיה, במחאה על תערוכת אמנות שבה הוצגה תמונה של אשה עירומה לצד איור של העיר הקדושה מכה, מעלות מחשבות על עתיד התנועה החילונית במדינה. בתוניסיה, צריך להזכיר, ניצחה בבחירות לפרלמנט מפלגה איסלאמיסטית מתונה. מנגד צפוי שניצחון של אחמד שאפיק, איש המשטר הישן, על מורסי בבחירות במצרים יעורר גל של הפגנות ומהומות שקשה לדעת כיצד יסתיימו. בכל מקרה, ביום שני בבוקר מצרים תתפכח סופית משיכרון מהפכת 25 בינואר 2011: הנשיא הבא יהיה מקורבו של מובארק או לחלופין, נציגה של תנועה שלא היתה כלל חלק מהמחאה כשזו החלה.

והסוף ידוע

בזמן שאפשר כמעט לחוש את המדינות השכנות רועדות סביבנו, ההנהגה כאן טרודה בקושי אמיתי הנובע מגל ההגירה מאפריקה השחורה, המנופח על ידי חלק מאמצעי התקשורת וחברי כנסת מהשוליים המטורפים בימין, כאילו לב העניין הוא סכנה מיידית לשלומן של בנות ישראל ולתומתן. אבל אם ממה שחשף מבקר המדינה בדו"ח שפירסם שלשום על פרשת המשט הטורקי לעזה אפשר ללמוד משהו על טיב קבלת ההחלטות בצמרת הישראלית, נדמה שאין סיבה מיוחדת לאופטימיות גם בפרשת המהגרים.

דו"ח המשט נקרא לפרקים כדז'ה-וו חריף לימי מלחמת לבנון השנייה. גם ההשתלטות על המרמרה, עולה ממנו, שיקפה את הפיקוח הקלוש של הממשלה על התנהלותו המבצעית של הצבא. חילופי הדברים בין השר דן מרידור לרמטכ"ל אז, גבי אשכנזי, בישיבת השביעייה היחידה שהוקדשה למשט - וגם זה באופן מאולתר - מאלפים. מרידור שם את האצבע על השאלה המהותית: הסכנה של היווצרות צוואר בקבוק, שיותיר את לוחמי הקומנדו הימי בנחיתות מספרית קשה בעת ההשתלטות. "יהיו לך מספיק אנשים?" הוא שואל ואשכנזי משיב בנחת: "לא יהיו בהתחלה... אז יהיה בהדרגה". השרים מסתפקים בכך, מי מתוך ביטחון מופרז ביכולת הצבא ומי בשל רצון להשאיר את הבעיה (ואת האחריות) בידי המטכ"ל.

הסוף ידוע: לא היו די שייטים על סיפון המרמרה בשלב הראשון. אלו שירדו לשם הותקפו בצורה כה אלימה, שנאלצו להרוג תשעה פעילים טורקים והובילו להחרפת המשבר עם טורקיה, שלא נפתר עד היום.

אבי אוחיון / לע"מ

אשכנזי, כמובן, היה מנוסה ובקיא לאין שיעור מקודמו, דן חלוץ, בעניינים כאלה. כמוהו גם שר הביטחון, אהוד ברק, בהשוואה לעמיר פרץ. ועדיין, נדמה שרב הדמיון בין שתי הפרשות. בסיפור המשט הדרג המדיני מנותק מההוויה המבצעית, הדרג הצבאי הבכיר לא מודע דיו לגודל הפוטנציאל לתקלות (אשכנזי, באופן לא טיפוסי כלל, לא היה ב"בור" כשהחל המבצע. האלוף יואב גלנט, בעבר מפקד השייטת, הורחק מדיוני ההכנה למבצע).

כל הטיפול במשט, אמר השבוע אדם שהיה בעמדה טובה להתבוננות בהחלטות הצמרת הישראלית בפרשה, מזכיר קבוצת רובאים עייפה ומבולגנת הגוררת את עצמה בקושי אל היעד. גם כאן טמון לקח רלוונטי לטיפול הישראלי באיום הגרעין האיראני. ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, טען שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, אהוד ברק, "משיחיים" בהתייחסותם לאיראן. אבל נדמה שלא פחות מהטענה הזאת צריכה להטריד האפשרות שההנהגה הישראלית תפגין חובבנות דומה גם בעניין איראן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו