בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתירנות מול סמכות. הורות 2012 - תמונת מצב

את הגישה הסמכותית החליפו שיטות מתירניות ואופנתיות יותר כמו עקרון הרצף וחינוך ביתי. אחר כך ניסינו להשיב את הסמכות ההורית. איפה נמצאת המטוטלת כעת?

53תגובות

עשר בבוקר. ביתם של ג'ולי ודניאל עובד, קיבוץ חוקוק. עד לפני שנתיים, ג'ולי עובד, בת 41, היתה פוקדת מדי יום את אתר "באופן טבעי", שמספק תמיכה להורים ומידע בסוגיות של חינוך ביתי, גידול ילדים ואקולוגיה. את שלושת ילדיה, עדן (7), מאי (5) ונעם (3), גידלה בבית כולל הנקה מאוחרת ("כשנעם נולדה ניסיתי להניק את שתיהן בבת אחת אבל אחרי חודש נשברתי") ושינה משותפת ("רק לפני חודש הפרדנו את המזרנים בחדר השינה, אבל עדיין כולנו באותו החדר").

אנחנו נפגשים בביתם בקיבוץ. בשנתיים האחרונות הם חלק מקהילה המונה כארבעים משפחות, שהצטרפו לקיבוץ ומנהלות מערכת חינוך משלהן ואורח חיים אקולוגי. הווילה הבורגנית משהו בה הם מתגוררים, בשכונת החדשה בקיבוץ, מפתיעה. הם מתנצלים. המקום בשכירות. אבל ממול יש בית שהוא ממש אקולוגי. החללים בביתם עמוסים בפינות רביצה ומזרנים. הם הגיעו לכאן בחיפוש אחר הדרך הנכונה לחנך את ילדיהם.

השעה עשר בבוקר והזוג עובד נהנה מעוד בוקר ללא ילדים, דבר שלא היה מובן מאליו עד לפני שנתיים. דניאל עוסק בהעברת סדנאות של מדידנס (ריקוד חופשי לקול מוזיקה חיה) וסווט לודג' (עבודה פרטנית וקבוצתית שמתרחשת באוהל אי-שם בטבע). ג'ולי היא אשת המכירות של העסק. היא עלתה ארצה בגיל 20 מקולומביה. שם, היא מספרת, גדלה במסגרת של חינוך מעונב, תרתי משמע. "חונכתי בבית ספר אנגלי ובבית מאוד שמרני", היא אומרת, "עם תלבושת בית הספר, שכללה גרבים עד הברכיים, חצאית ועניבה. להורים שלי יש משרתים בבית. אני בחרתי בחיים אחרים. כאשר אבא שלי הבין שאני יולדת בבית, הוא ניסה טלפונית, מקולומביה, לשלוח לי אמבולנס שימתין בחוץ".

ברגע שהילדים נולדו, משהו בתוכה ידע שזה יהיה אחרת. "כשעדן נולדה גרנו במכמורת. עדן נולדה בלידה ביתית והיה ברור לי שאני נשארת עם הילדה בבית. את חמש השנים הראשונות הקדשנו, דניאל ואני, לילדים. היינו ביחד בכל מקום, בבית, בים, אצל חברים. חיינו סוג של פנטזיה, בית קטן ליד הים, זוג עם ילדים".

התמודדויות עם בעיות שינה? הצחקתם אותה. "הייתי רואה את ההורים סביבי מתמוטטים", היא צוחקת, "ולנו לא היו בעיות. בערב, כשהבנות היו עייפות פשוט נכנסתי איתן לחדר, על המזרן, והיינו ישנות ביחד עד הבוקר. זה היה כל כך קל, שבשלב מסוים לא הבנו על מה אנשים אחרים מקטרים. וכך בכל תחום, הקשבתי להן, הייתי כל כולי אתן".

דניאל, יליד חיפה, הוא תוצר החינוך הישראלי-קונבנציונלי. הם נפגשו ונישאו לפני שמונה שנים, כשהם עמוק בעשור השלישי לחייהם. לאחר לידת בתם הבכורה, נסחף גם הוא לחוויית האבהות. "אני כל החיים הייתי אדם עובד ועסוק", הוא מספר, "וכשהילדים נולדו שמתי את זה בצד. זה היה הרבה בהשפעת ג'ולי. פשוט הייתי עם הבנות ונהניתי מכל רגע". ובכל זאת, לצד האושר, המחיר היה כלכלי. "אומנם לא צריך הרבה כסף בשביל להאכיל ילדים קטנים", ממשיך דניאל, "אבל נכנסנו לחובות. היינו במינוס וחיינו בצמצום גדול. את ג'ולי זה ממש לא הטריד, אותי כן. המימוש שלי התחיל לבעור. שנים בניתי קריירה ועצרתי את הכל. הסתכלתי על ג'ולי בהערצה. היא היתה צמודה לילדים 24 שעות ביממה ולי, פתאום, נגמרה הסבלנות".

השינוי חל לאחר הלידה השלישית. אז גם ג'ולי החלה להרגיש שהיא ממצה את החוויה הביתית. "היתה פחות סבלנות", היא מודה. מכרה סיפרה לה על הקהילה בחוקוק שבה שמים דגש על חינוך וההורים הם עצמם המורים בגן הילדים. הזוג הצפין לביקור בן יומיים בקיבוץ, והתאהב. לאחר חודש הם כבר שכרו בית והילדים נכנסו למסגרת חינוכית.

צילום: ינאי יחיאל

בעצם נדדתם בעקבות החינוך?

ג'ולי: "באנו בשביל החינוך. הרגשתי שזה מקום בטוח לילדים. הסוד של המקום הוא שההורים, חברים בקהילה, הם בעצם גם המחנכים. וזה היה מדהים בעיני. הרגשנו שזה זה".

דניאל: "פגשנו מקום רך, עם הקשבה, המון יצירה טבעית, הפעלה מסודרת. כשאחר הצהרים קופץ אלי חבר, וזה המורה של עדן, יש בזה משהו מאוד מעגלי וקיים".

הילדים שלכם לא התקשו לעבור לגן עם גבולות?

דניאל: הרושם של אנשים מבחוץ על חינוך ביתי הוא בלאגן. אבל זה לא נכון. אנחנו אנשים מאוד מסודרים ויש משמעות לשעות ולסדר בבית. אני חושב, בעיקר כשאתה בוחר חיים שהם לכאורה חסרי גבולות, חשוב להציב את הגבולות הפנימיים שלך. הילדים קמים בשש והולכים לישון בשמונה וחצי. אנחנו בית שבו אוכלים ליד שולחן, לא מסתובבים כאן עם אוכל. גידלנו שלושה ילדים שהם ילדים טובים שמקשיבים ומכבדים. יש בילדים משהו מאוד שמח ובטוח. הם יודעים שתמיד יש מישהו בשבילם. אני מאוד מאמין שהגילאים האלו, השנים הראשונות של הילד, הן השנים המשמעותיות בחינוך. אני לא מצטער לרגע על ההחלטה שעשינו. זה שורש שנטוע עמוק באדמה ולאט לאט אתה משחרר".

כל דור והספוק שלו

סדר היום של ג'ולי ודניאל משקף תפיסת עולם ממוסדת שמגובה במחקרים ואידאולוגיות. את החיים שלהם מלווה קהילה תומכת, פורומים אינטרנטיים וספרי הדרכה. מה שנראה לזוג עובד וחבריהם כמובן מאליו, נחשב להפקרות שערורייתית עד לפני כמה עשורים. גידול ילדים הוא תחום שמתפתח ומשתנה בקצב מהיר. הוא מוכתב בידי אופנות ותרבויות, כמו גם תגליות מדעיות ומחקרים התנהגותיים. שיטות חינוך שנראות כאילו תמיד היו מקובלות, נחשבו גם הן, בזמנן, לפרובוקטיביות. מספרים כי על חלון ראווה באחת מהחנויות בוושינגטון במשך שנים רבות הופיע שלט עם העצות החינוכיות שניתנו להורים על פי עשורים. וזה הולך כך:

1910 - הפלק להם!

1920 - אל תיתן להם!

1930 - התעלם מהם!

1940 - חשוב איתם!

1950 - אהוב אותם!

1960 - תבין אותם!

1970 - יש להם זכויות!

כל עשור והגישה שלו. השאלה המעניינת היא מה גישת החינוך הרווחת אצלנו, בישראל, במאה ה-21.

בספר "וגם האהבה: תולדותיה של אהבת אם מן המאה ה-17 ועד המאה ה-20", מספרת ההיסטוריונית והפילוסופית אליזבת באדינטר כיצד במאה ה-17 בצרפת, היו שולחים ילדים קטנים למרחקים ארוכים, בתנאים מחרידים, לגדול אצל מינקות בשכר. ספרה נפתח בדוח של קצין משטרה בפריס משנת 1780, המציין כי מתוך 21 אלף הילדים הנולדים בעיר מדי שנה, רק אלף העניים ביותר, יונקים מאמם. אלף נוספים, המיוחסים, ניזונים על ידי מניקות המשרתות בבית. שאר הילדים פשוט נמסרו למינקות, בכפרים רחוקים, שם גדלו הרחק מאמותיהם.

מאז, דברים השתנו. את המניקות בשכר מחליפות אמהות עם שד חשוף המאכילות בריונים בני ארבע. השינויים לא נובעים מאיזה אינסטינקט אמהי ששינה פניו, הם נעשים בליווי צמוד של ספרי הדרכה. בשנות ה-50 של המאה ה-20 הופיעו לראשונה ספרים העוסקים בהדרכת הורים. המדריכים משקפים את הגישה לגידול ילדים, את האופנות המתחלפות ואת הצרכים השונים של כל דור ודור. פורץ הדרך היה ד"ר בנג'מין ספוק, רופא ילדים ופסיכיאטר אמריקאי.

ד"ר ספוק הפנה את ההורים לחפש את התשובות קרוב אליהם. משפט המפתח שלו להורים היה: אתם יודעים יותר ממה שאתם חושבים. ספרו של ספוק, "הטיפול בתינוק ובילד", שמהדורתו הראשונה יצאה לאור ב-46', הפך לתנ"ך לדורות של הורים. הספר נמכר לאורך השנים, במהדורותיו המתחדשות, בלמעלה מ-20 מיליון עותקים. "הטיפול בתינוק ובילד" נחשב למתירני וגרם למהפכה בגישות החינוכיות שהיו נהוגות. באותם ימים, הורים הודרכו להאכיל את התינוק בשעות מסודרות, להשכיבו לישון בזמנים קבועים, ובעיקר לא להתרגש מבכי ולא להפגין חיבה כלפי הילד - שלא ייצא, חלילה, מפונק. ספוק זעזע את אמות הסיפין בהמלצותיו כי על ההורים להרעיף על ילדיהם אהבה ולאמץ לוח זמנים גמיש המתאים לצרכי התינוק. הוא היה חלוץ בכך שקבע כי יש להימנע מעונשים פיזיים, כלומר, הפליק בטוסיק שהיה אז כה מקובל.

ינאי יחיאל

"ספר ההדרכה של ד"ר ספוק הופיע בדור הבייבי בום, הילדים שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה", אומרת ד"ר עדנה כצנלסון, פסיכולוגית קלינית חינוכית והתפתחותית ומרצה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. ההורים היו אז נחושים בדעתם להרחיק את ילדיהם מהסבל שהם עברו ולפתוח בפניהם הזדמנויות בלתי מוגבלות. הספר היה מעין אנציקלופדיה להורים. הוא פרש בפניהם את תורת הפסיכולוגיה ההתפתחותית ונוסח בשפה קריאה וברורה. ספוק רואה את התפקיד ההורי כפונקציה טבעית". לספוק ולגישתו המתירנית באותן שנים קמו מבקרים רבים. ספירו אגניו, סגן נשיא ארצות הברית בזמן כהונת ניקסון, האשים לימים כי גישתו של ספוק לטיפול בילדים היתה הגורם להתנגדות צעירים רבים למלחמת וויטנאם.

גם בישראל יצאו ספרי הדרכה. נשות ישראל הכירו היטב את ד"ר ספוק, אך לצד ספרו הן נהגו להקשיב בקביעות לפינת הייעוץ של רופא הילדים ד"ר פנחס שרשבסקי בתוכניתה של רבקה מיכאלי, "לעקרת הבית" ברשת ב'. ב-71' יצא לאור ספרו של שרשבסקי, "את וילדך", המבוסס על אותה פינה וכמוה, גם הספר זכה לפופולריות רבה ועליו גדלו ילדי ישראל של שנות ה-70. "שרשבסקי הסתמך על ספרי רפואה בשילוב ניסיונו האישי", מפרטת כצנלסון, "רוב הספר מתייחס להיבט הרפואי של גידול ילדים אולם יש בו גם התייחסות לעניינים רגשיים, כגון קנאה באח צעיר, הפרעות שינה והתמודדות עם קשיי התנהגות של ילדים. רוח הדברים מעידה על הבנה של צרכי הילד".

מאז ספוק ועד היום הומלכו כוהנות חדשות מדי עשור. בשנות ה-80 היתה זו, ד"ר מרים סטופארד. סטופארד, רופאת ילדים מאנגליה, ובעלת טור עצות בדיילי מירור האנגלי ופינה בתוכנית טלוויזיה, כבשה את לב ההורים עם מדריך עצות פשוט וענייני בשם "הטיפול בתינוק ובילד". היום סטופארד כותבת מדריכי סבתא, אך אז, היא עסקה בשגרת היום יום המעשית של אם צעירה - איך רוחצים תינוק, מה הן שיטות האכלה וכיצד מקנים לתינוק הרגלי שינה.

עשור מאוחר יותר פנלופה ליץ', פסיכולוגית ומרצה בהתפתחות ילדים כתבה את "התינוק והילד - מדריך להורים". הספר ראה אור ב-86' ונמכר בישראל ב-80 אלף עותקים. בספרה, ליץ' מתייחסת לחמישה שלבי התפתחות של הילד עד גיל חמש כשהיא מדגישה את רווחת התינוק ולא פחות חשוב, רווחת ההורה. אחת ההמלצות היותר מצוטטות שלה, נוגעת למקרה בו התינוק בוכה ללא הפסק ודבר לא מרגיע אותו. או אז יש להעביר אותו לכמה דקות לבן הזוג וללכת להתקלח. הורה רגוע הוא תנאי הכרחי לילד רגוע.

בתחילת שנות ה-2000, "הלוחשת לתינוקות", הלו היא טרייסי הוג, מי שהוכשרה כאחות באנגליה וטיפלה באלפי פעוטות, הפכה לשם החם בשוק. ספרה של הוג עוסק בעיקר בתינוקות עד גיל שלושה חודשים ומדריך הורים כיצד לבנות שגרה בריאה להם ולתינוק מבלי לערער את חיי המשפחה ומבלי להתמוטט.

עצותיה של הוג מאוד מדודות. לדוגמה, כשתינוק בוכה, לא מיד מרימים אותו. קודם מסתכלים, מקשיבים ובוחנים את המצב. היא ממליצה, למשל, על הנקה מדודה: ביום הראשון חמש דקות בכל שד. ביום השני, כל שעתיים למשך עשר דקות. ביום השלישי, כל שעתיים וחצי למשך 15 דקות וכך הלאה.

"הוג פותרת בעיות של הורים", אומרת דיאנה אידלמן, יועצת משפחתית וזוגית ומחברת הספר "הכנה להורות", "ובגלל זה כל כך אוהבים את הספרים שלה. אצל הוג, מהרגע שהילד נולד יש דברים ברורים וקבועים - יש תוכנית הורית ויש סמכות הורית. אני בעד גישה סמכותית, אבל היום ידוע במחקר התפתחות המוח של תינוקות שלחוסר התחשבות בצורכי התינוק, יש מחיר בקצה הרגשי. אני בעד לשים גבולות לילדים, אבל יש לזה מחיר כשעושים זאת לתינוקות בני יומם. תינוק שבוכה ולא מתייחסים לבכי שלו, זה תינוק שלומד שאין לו כוח. הוא מתייאש. ויהיה לזה מחיר". ספריה של הוג, "סודותיה של הלוחשת לתינוקות" ו"הלוחשת לתינוקות פותרת כל בעיות", נמצאים בהתאמה במקום השני והשלישי בראש רשימת ספרי הדרכת ההורים הנמכרים ביותר ברשת סטימצקי. הפופולריות הרבה של ספרי הוג מצביעה על מגמת חזרה אל גישה סמכותית יותר. אבל לפני שניגע בריאקציה, צריך להבין איך הגענו למציאות המתירנית של השנים האחרונות.

גם להורים יש זכויות

את המהפכה הגדולה בשיטות גידול הפעוטות חוללה ג'ין לידלוף, מחברת "עקרון הרצף". בשנות ה-70 יצאה לידלוף, תראפיסטית אמריקאית, למסע ביערות ונצואלה לחפש יהלומים. היא מצאה יותר מכך. ביערות היא פגשה את בני שבט ההיקואנה האינדיאני ושהתה במחציתם שנתיים. היא חזרה עם תובנות על גידול ילדים שאותן פרסמה בספרה, "עקרון הרצף", שיצא לאור ב-75'.

בבסיס עקרון הרצף עומדת התפיסה על פיה כל תינוק בא לעולם עם אוסף ציפיות שהתגבשו בו בעקבות רצף של עשרות אלפי שנות אבולוציה אנושית. התינוק מצפה מהוריו להתנהג בהתאם לאותו רצף אבולוציוני. "הטענה שלי היתה שיש לנו ציפיות שמבוססות על הניסיון של האבות הקדמוניים שלנו במשך מאות אלפי שנים", אמרה ג'ין לידלוף בראיון לעלון "באופן טבעי", "אבולוציה זה רצף של התאמות לחוויות. הלא כן? הותאמנו לחוויות שהיו לנו במשך מאות אלפי שנים ואנחנו מצפים לחוויות שאליהן הותאמנו.

"לדוגמה, מניחים תינוק במיטה. עכשיו הוא אמור ללכת לישון. התינוק לא מצפה להישאר לבד, הוא מצפה שישאו אותו. כך זה היה במשך מאות אלפי שנים". על פי עקרון הרצף, הציפייה החשובה והמשמעותית ביותר של התינוק היא להימצא בחודשי חייו הראשונים במגע מתמיד עם אמו, הוא מצפה לחוש קירבה לגופה המוכר לו, ביום ובלילה. על פי לידלוף, הוא אמור לינוק בכל עת שירצה. אבותינו הרי לא נשאו תינוקות בעגלות. הציפייה השנייה של התינוק על פי עיקרון הרצף, היא להיות נוכח באופן מתמיד בחיי הוריו, מבלי להוות את מרכז תשומת לבם. כך הוא ילמד כיצד להתנהג.

לידלוף תולה את תחלואי החברה המערבית, האלימות, השנאה והניכור, באופן גידול הילדים הרחק מאותה טבעיות. בשנות ה-90 תורגם ספרה לעברית וזכה גם כאן להצלחה גדולה. אינספור מאמרים, דיונים, פורומים ובלוגים נכתבו על השיטה. המתנגדים טענו שעקרון הרצף שולח את הנשים בחזרה למטבח ושהשיטה אכן מתאימה לחיי שבט בו נשים גידלו ילדים וגברים יצאו לצוד. אחרים טוענים שהשיטה הזאת הפכה את הילדים לרודנים קטנים שמאלצים את ההורים להגשים כל גחמה. איש לא מערער על כך שעקרון הרצף הוא אבן דרך משמעותית בשינוי תפיסת ההורות ושמדובר בשיטה שקוראת תיגר על יחסי הכוחות המסורתיים בבית. השאלה היא אם הלכנו רחוק מדי?

אם ד"ר עדנה כצנלסון, היתה צריכה להוסיף סעיף עדכני לאותה רשימה שתלויה בחנות בוושינגטון, היא ודאי היתה מנסחת אותו כך: "2012 - גם להורים יש זכויות!" כצנלסון מציינת כי המגמה הברורה של מעבר מגישת חינוך סמכותית לגישה דמוקרטית, גורמת להורים רבים להרגיש חסרי אונים. כצנלסון טוענת שהדמוקרטיזציה יצרה אי בהירות וגרמה לכך שהורים אינם רואים עצמם עוד כסמכות וזקוקים להכוונה ולהדרכה. "במסגרות החינוכיות יש כמעט אנרכיה. בבתי הספר רוב הזמן המורה צריך להתמודד עם בעיות משמעת של הילדים. אנחנו חיים בעידן בו יש המון בעיות בין הורים לילדים והיום אנחנו שומעים קולות המדברים על שיקום הסמכות ההורית".

על פי כצנלסון, אופנת החינוך המתירני החלה בהשפעת ספרו של ספוק. "הגישה של ספוק נולדה מהתפתחות הפסיכולוגיה", היא מסבירה, "הפסיכולוגיה אמרה שיש השפעה קריטית לראשית החיים של הילד וטענה כי הגישות ההתנהגותיות ששמות גבולות בצורה נוקשה פוגעות בילד".

עוד אומרת ד"ר כצנלסון כי בעבר ההומוגניות בחינוך קבעה נורמות שעברו מדור לדור והנחו את ההורים בתהליך גידול ילדיהם. בחברה המודרנית נכנסים למסע גידול הילדים כמעט ללא שותפים. "היום מגדלים ילדים במשפחה גרעינית. בעבר דורות של משפחה גרו ביחד ולמדו דור מדור. היום ההורים פחות ופחות פונים להורים שלהם. גם גיל הולדת הילדים משפיע, אם בעבר בגיל 22 התחתנו וילדו ילדים זה היה טבעי שהאם הצעירה נעזרה באמה, שעדיין היתה אשה צעירה. פער הדורות היה קטן. היום יולדים ילדים אחרי גיל שלושים, ההורים בעצמם כבר עם ניסיון חיים רב יותר, פער הדורות גדל, אז פונים לסמכויות אחרות".

אילייה מלניקוב

הגיע זמן לישון

את המעבר מגישה סמכותית לדמוקרטית פוגשים הורים צעירים במבחנים יומיומיים: איך להרגיל פעוט להירדם, עד כמה להניק, מתי לגמול מחיתול ובכלל מתי להגיד לא. "כל מה שקשור לשימת גבולות, כמו גמילה מחיתולים, למשל, נדחה", אומרת כצנלסון. "פעם הגמילה היתה בסביבות גיל רבע לשנתיים-שנתיים. היום בשל הנוחות שבחיתולים חד פעמיים ובשל התיאוריות הפסיכולוגית שמדברות על נזק שנגרם לילד כאשר לוחצים עליו בגמילה מחיתול - ההורים דוחים את הגמילה גם לאחרי גיל שלוש ואיש אינו מתרגש".

לצד שאלת הגמילה מחיתולים והנקות, מוקד נוסף שבו נבחנים ההורים וגבולותיהם הוא מועד השכבת הפעוט. "בלילות יש טיילת", מתארת ד"ר כצנלסון את המצב המוכר בבתים רבים, "ההורים קמים, ילדים קמים, ישנים ביחד. אני לא זוכרת שהילדים שלי גרו אצלי במיטה. היום זה כבר עניין ליברלי, אם ילד מתעורר בלילה לא נותנים לו לבכות".

גמרנו עם חוק החמש דקות, לא?

"זה באמת דבר שקשה לעמוד בו. אבל אני חושבת שבעבר ילדים קיבלו את המסר שהם ישנים בחדר שלהם ובמיטה שלהם. היום המסר השתנה ובעיות השינה התעצמו".

בתרבות המערבית, אומר פרופ' אבי שדה, מנהל מעבדת השינה לתינוקות וילדים בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, רוב ההורים מעדיפים שמגיל מאוד צעיר הילדים יישנו בחדר משלהם ובמיטתם. ההפרדה מחדר ההורים מתרחשת בדרך כלל בחצי השנה הראשונה לחיים. "העניין העיקרי שקשור לשינה של תינוקות זה לעזור להם ללמוד להירגע ולהירדם בכוחות עצמם. זה פחות חשוב אם זה במיטה שלהם, או במיטה של ההורים, או שההורה ליד או מחוץ לחדר".

יש קורלציה בין ילדים שישנים עם ההורים עד גיל מאוחר לבין התפתחות יותר טובה, ביטחון עצמי גדול יותר?

"שום כלום. אין שום עדויות מחקריות לתיאוריות האלו. כל המחקרים מצביעים על כך שתינוקות שישנים עם ההורים, מתוך אידיאולוגיה או סתם כי זה נוח, גם הם וגם ההורים ישנים פחות טוב, הם כל הזמן מעירים ומזיזים אחד את השני. מבטיחים לנו שאם נהיה צמודים לפעוט כל היום וכל הלילה יגדל לנו תינוק רגוע ומאושר. אלי לקליניקה באים הרבה הורים שהתייאשו מההבטחות והתפתח להם ילד תובעני שלא מוכן לסבול שום תסכול".

באחד המחקרים שנערכו במעבדת השינה של שדה, מדדו, באמצעות מצלמות וידאו, כמה זמן לוקח להורים להגיע אל תינוקם בן השלושה חודשים שישן בחדר סמוך, מהרגע שבו הוא משמיע יבבה. "המדד", אומר פרופסור שדה, "ניבא מי יפתח קשיי שינה בגיל תשעה חודשים ושנה". הורים שהמתינו עם היבבה הראשונה ונתנו לילדם הזדמנות להסתובב לצד השני או למצוא את המוצץ, קיבלו ילד שישן יותר טוב בגיל מאוחר יותר. הורים שזינקו מהמיטה לשמע הציוץ הראשון, המשיכו לסבול מיקיצות חוזרות ונשנות של הפעוט גם בגיל שנה. "ולכן אנחנו יודעים", אומר פרופ' שדה, "שיש לאפשר לילד להתמודד עם תסכול. זה חשוב, זה מוטיב מרכזי לכל אורך ההתפתחות".

אולי את הכמיהה להורות סמכותית יותר ניתן למצוא במדד מכירת ספרי הדרכת ההורים ברשת החנויות סטימצקי. כאמור, ספריה של טרייסי הוג מככבים שם ובראש הרשימה עומד הספר "הורות ללא רגשות אשם" של פרופ' עמוס רולידר אשר מנחה את ההורים כיצד ליטול בחזרה את הסמכות שאבדה.

רולידר דורש להחזיר את המושכות אל ידי ההורים. הוא ממליץ על "תגובת ענישה מבוקרת ומותאמת לגיל ולמצב כאשר הילד מתנהג באופן לא נאות". כאשר הילד מסרב לקום, רולידר מציע להמתין בחוץ עשר דקות ולאחר מכן, "היכנסו לחדר (רצוי שני ההורים), הדליקו את האור ופנו אל הילד באופן ברור וקצר... אם הילד מתווכח, יש להתעלם מהערותיו, לא לוותר ולהמשיך לדרוש ממנו בתוקף לקום ולבצע את הפעולות הנדרשות". הוא כמובן ממליץ על שעת השכבה קבועה, ללא ויתורים. וטיפ הזהב של רולידר: "המבחן האמיתי הוא לעמוד בלחצי הבכי והדמעות. פעלו יחד והגיבו באופן עקבי וחד-משמעי".

אסנת הראל, מנכ"ל מכון אדלר, מסכימה כי המעבר מחינוך סמכותי לדמוקרטי מקשה על ההורים. "באים אלינו מנכ"לים בכירים שמנהלים עשרות אנשים, וילדה בת שנתיים מסובבת אותם בבית. מגיעים הורים שאומרים לילד שלהם: ‘נלך לישון, מאמי?' במקום להגיד בנועם אך בהחלטיות: "חמוד, לך לישון". מגיעים הורים מבולבלים, הורים שמנסים לפצות את הילדים שלהם על שעות עבודה רבות, הורים שמנסים להיות סחבקים של הילדים שלהם. בסוף הם באים אלינו וצועקים ‘הצילו'".

אלפרד אדלר, רופא יהודי אוסטרי, מייסד הפסיכולוגיה האינדיווידואלית, האמין בכבוד הדדי. במכון אדלר מלמדים הורים להפעיל את סמכותם, לא על ידי הענשת הילד, הטחת ביקורת או פינוק אלא על ידי עידוד, העברת המסר לילד שהוא אהוב, נחוץ ויכול לעמוד במשימות. "אנחנו שואפים לחיות במשפחה דמוקרטית שמכבדת גבולות וסמכות", אומרת הראל. "לא סמכות מתוך כוח. סמכות הורית נבנית על ידי זה שילד יודע שהוא יכול לסמוך על ההורה. התפקיד של ההורים זה להציב גבולות, להגיד מה מותר ומה אסור. לא צריך הרבה גבולות, מעט מאוד, אבל שיהיו מבחינתי דגל אדום. ובתוך הגבולות האלו לתת לילד ליפול, לטעות ולהרגיש תסכול. אנחנו מאוד ממהרים לרצות כשילד צועק ובוכה, רק שלא יהיה מתוסכל. למה? המשפחה היא שדה האימון של החיים. אם לא ניתן לילד לחוות כעס, תסכול ועצב, הוא לא יידע להתמודד עם זה בגיל יותר מבוגר".

הלו, אבא

אחד הגורמים המשמעותיים שמשפיע על סוגיית חינוך הילדים, הוא האבהות החדשה. "ב-20-30 שנה האחרונות תפקיד האב בחלק הזוג וההורי השתנה", אומרת פרופ' רות פלדמן, מומחית לפסיכולוגיה ומדעי המוח מהמרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן ופרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ייל בארצות הברית. "אנחנו מדברים היום על אבהות רגישה, מעורבת, הדדית. אלו מושגים שלא היו קיימים לפני 30 שנה, כשאבא טוב היה אבא שפרנס את ילדיו". בעיית הסמכות נגרמת, בין היתר, כי לרוב האבות הצעירים של ימינו אין מודל. האבות החדשים הרי גדלו עם אבות שונים בגישתם. "בגלל שאין מודל, אנחנו רואים שיש גם בלבול בין הורות הדדית אך עם סמכות, להורות חסרת גבולות".

פלדמן עורכת, זה שנים רבות, מחקר באוניברסיטת בר אילן העוסק באבהות. היא וצוותה החלו לפני יותר מעשור, ללוות זוגות עם ילדים בני כמה חודשים במטרה לבדוק את השפעת האבהות על התפתחות הילד. "היום הילדים כבר בגיל ההתבגרות", היא אומרת, "אנחנו רואים שהדדיות שילד יוצר עם אבא, היא שונה מהדדיות שילד יוצר עם אמא. הדדיות עם אמא היא אישית, פנים מול פנים, מגוננת. הדדיות עם האב מכוונת לכיוון הבין-אישי. הקשר בין ילד לאביו מכוון אותו לפעילות בעולם החיצוני. הוא פחות מגונן, לא תמיד יקשיבו לו, זה קשר שיעזור לו בהדדיות עם חברים. האבהות מכינה את הילד לסיטואציות של קונפליקט".

ינאי יחיאל

עמרי וגיא אימבר הם דוגמה טובה. עמרי הוא עצמאי, בעל עסק לחוגי העשרה לגנים המעסיק שלושה עובדים ואשתו מירב היא מאמנת קוגנטיבית. עוד כשמירב היתה בהריון עם גיא, היום בן שנתיים, עזב עמרי משרת ניהול תובענית בחברה גדולה כדי להיות נוכח ושותף לגידול בנו. "כשגיא היה תינוק", אומר עמרי, "היה לנו ברור שהוא יישאר בבית מעבר לחופשת הלידה. יצאנו מנקודת הנחה שבגיל הזה הילד בונה את הביטחון שלו. חשוב לנו שבשלב הזה בחייו הוא יפגוש דמויות מטפלות שמכירות אותו באופן אישי ושהאינטרס שלהן לתת לו את הטיפול הנכון הוא הגדול ביותר. אני לא מזלזל בגננות או מטפלות בגן, אבל כשצריך לטפל בחמישה ילדים או 30 ילדים זה אחרת".

זו החלטה אמיצה.

"זו היתה החלטה אמיצה ומתוכננת. לי היה ברור שאני לא אהיה אבא שיפספס את הילדות של הילדים שלו. ידעתי שאם אהיה אבא שחוזר הביתה בשבע בערב, אצטער על זה כל החיים". רוב הזמן מנהל עמרי את העסק מהבית ולעתים יוצא להפעלות או פגישות בגני הילדים. "עושה רושם שהיום להרבה גברים חשוב לקחת חלק בגידול הילד", הוא אומר. "אני חושב שפעם אבות היו מרוחקים יותר רגשית. ובכל זאת, בתכל'ס, נכון שהיום תראי הרבה אבות שמביאים את הילד לגן, אבל אחר כך הם נעלמים עד שמונה בערב. קראתי שאבות טריים נוטים לבלות שעה יותר בעבודה".

בית משפחת אימבר בשכונת מורשה, רמת השרון. תשע בבוקר. גיא, עוד מעט בן שנתיים וחצי, כבר ממתין לאורחת ומבקש שאבוא לראות את החדר החדש שאליו עבר ממש לפני שבוע. עד אז ישן עם הוריו באותו החדר ("לא באותה המיטה!" מדגיש עמרי). לאחר שסיימנו להתפעל מאוסף המכוניות, אנחנו מתיישבים בסלון. הם מתגוררים בבית קרקע קטן ומסודר עם ריהוט של איקאה וגינת תבלינים. בספטמבר גיא יתחיל ללכת לגן פרטי שנבחר בקפידה על ידי הוריו. המשרד והקליניקה, מהם בני הזוג עובדים, נמצאים במבנה נוסף שבחצר. "הלו"ז שלנו משותף", מסבירה מירב, "כשאני עובדת, עמרי בבית עם גיא והפוך". השניים מציינים גם את העזרה הרבה שיש מהסבים והסבתות שגרים בקרבתם.

מירב הניקה את גיא עד גיל שנה וחודשיים. "אני מאמינה שחשוב שבשנים הראשונות ילד יהיה כמה שיותר על יד ההורים שלו", היא אומרת, "מתוך מודעות ומתוך ידע שבשנים הראשונות הביטחון שלו נבנה ככל שהוא יהיה נאהב יותר ויקבל יותר חיזוקים. היום יודעים עד כמה השנים האלו משפיעות. בעבודה שלי, כמאמנת, אני פוגשת אנשים, בני 40 ו-50, שכל הבעיות שלהם, בעיות של ביטחון ואסרטיביות, מתחילות מהילדות. זה תמיד חוזר לשם".

אין ספק שגיא הקטן הוא ילד שובה לב, הוא פטפטן וסקרן ותוך כדי הריאיון, מסתובב בינינו ודורש את תשומת לבם של הוריו. עמרי ומירב משתדלים למצוא לו מקום גם בחייהם היומיומים. "חשוב לנו שהוא ישתלב בחיים שלנו. אם עמרי יוצא לביקור בגנים בהם הוא עובד, הוא לוקח איתו את גיא. כשנוסעים לקניות הוא בא איתנו. החיים שלנו לא השתנו, לא עצרנו. בשונה מעקרון הרצף, גיא לא כל היום עלי והוא גם לא ישן איתנו במיטה. אנחנו מנהלים קריירה. אם הייתי צריכה להיות כל היום איתו ולוותר על עצמי, הייתי משתגעת".

השבוע, כאמור, גיא עבר לישון לבד בחדר. המעבר הוכתר כהצלחה. הזוג אימבר מדגישים כי הם מגדלים את בנם בכורם כשהם מתבססים על ידע. הם קוראים ולומדים כל הזמן. עמרי לומד פסיכולוגיה, מירב עברה את הקורס של מיכל דליות בשיטת אדלר. "קראנו כל חומר שעוסק בגידול ילדים קטנים ובחרנו מה שמתאים לנו", אומר עמרי. גם כאשר גיא, כמו רוב הפעוטות, התקשה לישון בלילה, הם פנו לספרות אך הקשיבו בעיקר לרחשי לבם. "רצינו ללמד אותו להירדם לבד וזה לקח זמן", אומרת מירב, "אני חושבת שבעיקר היינו מאוד רגועים ולא נלחצנו. וגם אם היו לילות שהוא לא ישן, אז הוא לא ישן. קראתי לידו ספר ונדנדתי את העגלה. העייפות לא פשוטה, בעיקר כי אנחנו עובדים, אבל זה חלק מהחיים. אני חושבת שהורות זה מקצוע וצריך ללמוד אותו. צריך לדעת מה לעשות ואיך. מודעות זו מילה מאוד חשובה".

אין תחליף לאבא-אמא

כל הורה רוצה להעניק לילד שלו חינוך טוב אבל לא כולם מסכימים על הגדרת המושג "חינוך טוב". יש הורים שרוצים לחנך את ילדם כך שיהיה מאושר ויש כאלו שמסמנים את ההצלחה כערך החשוב ביותר. "בקרב מהגרים, תראי שלהם חשוב שהילד ילמד להסתגל", אומר פרופ' דוד אופנהיים, מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, העוסק במחקר על ההתקשרות בין ילדים והורים וההשלכות על התפתחות הילד. "יש קבוצות שונות בחברה הישראלית, ממש בשכונה בה את גרה, שיש להם ערכים שונים ותפיסות שונות שמקרינות על חינוך הילדים".

פרופ' אופנהיים אומר כי חינוך הוא מערכת יחסים בין הורים וילדים שמתחילה מרגע הלידה או אפילו לפני. "אלו יחסי גומלין בהם הילד משפיע על ההורה וההורה משפיע על הילד והעסק הזה כל הזמן משתנה היסטורית. פעם הרי שלחו ילדים לעבוד".

על דבר אחד אין ויכוח. בעקבות ידע ומחקר בתחום התפתחות הילד התבססו תפיסות הרואות את שנות החיים הראשונות של הילד כבעלות השפעה מכרעת על עיצוב אישיותו. פרופ' פנינה קליין, פסיכולוגית ופרופסור לחינוך, כלת פרס ישראל לחקר החינוך לשנת 2011, פיתחה גישה בינלאומית המיושמת במדינות רבות ברחבי העולם, להתערבות תיווכית בין הילד לדמות המטפלת בו בגיל המוקדם. "בסיס רגשי חיובי מושפע מגורמים כמו גנטיקה, פיזיולוגיה ומצב סוציו-אקונומי של המשפחה", היא אומרת, "אך מה שמסביר שונות בין הילדים, אולי יותר מגורמים אחרים, היא איכות האינטראקציה של הילד עם המבוגרים סביבו.

פרופ' קליין חקרה רבות בנושא ועל סמך מחקרה פיתחה מודל להערכה של תפריט מנטלי שילדים צריכים לקבל כדי להתפתח, רגשית וקוגנטיבית. התפריט מועבר על ידי "פינג פונג" תקשורתי, מאוד מדויק, שהילד מנהל עם המבוגר שנמצא עמו בשנים הראשונות לחייו. התפריט כולל נגיעה, קרבה פיזית, קשר כעין, חלוקה של שמחה, השמעת קולות וחיוכים. "אחד הממצאים הכי חזקים במחקרים הוא שדיכאון של אם עלול להיות קטלני להתפתחות הילד", אומרת קליין, "אותו דבר אפשר להגיד גם על מטפלות שחסרה להן אנרגיה נפשית וחיות".

אז מה קורה כשילד בגיל צעיר יוצא לגן?

"ההשפעה היא גדולה ואצלנו בארץ אפילו גדולה יותר, מאחר שהילדים נמצאים במעון שעות רבות יותר מילדים בארצות הברית. יש לכך השפעה על האימפולסיביות של הילדים, על יכולת הוויסות שלהם ועל תהליכי זיכרון. הייתי בוועדת טרכטנברג, הגשנו חוברת שלמה של המלצות. התקבלה ההמלצה לחינוך חינם מגיל שלוש ואני מודאגת. הולכים לשים 35 ילדים קטנים, בני שלוש, עם גננת אחת ומטפלת אחת. איך אפשר לתת חינוך איכותי במצב כזה?"

במילים אחרות, את בהחלט מבינה את המשפחות שמעדיפות להשאיר את הילד בבית.

אין ספק שהאם יכולה לתת את התפריט המנטלי בצורה הטובה ביותר, כי היא מכירה את הילד בצורה הטובה ביותר, אכפת לה ממנו, והיא יודעת שזו השקעה לטווח ארוך. מצד שני, זכותה של אשה לבנות קריירה ובכלל היום אנחנו חיים בעולם שמשכורת אחת לא מספיקה. השאלה גם מאיזה בית אתה בא ולאיזה גן אתה הולך. בכל מקרה, הפתרון הוא הכשרת כוח אדם, מטפלות, גננות. צריך לתת להן יותר מידע. צריך לתת להורים מידע, שיעשו את הבחירה. תראי מה המשכורת של מטפלת. ילדים ימשיכו ליפול בין הכיסאות, עד שדברים לא ייושמו".

הנקה בלי בושה

בחודש שעבר, בפארק הצמוד לספארי ברמת גן, התקיים יום העיון השנתי של חברי קהילת "באופן טבעי". מתחת לצל העצים, על מחצלות, התכנסו הורים הנושאים פעוטות במנשאי בד וילדים יחפים שנראו מאושרים למדי. המבוגרים התקבצו במעגלים והאזינו להרצאות על בני נוער בחינוך ביתי, נשיאת תינוקות במנשאים ותזונה אקולוגית. את תשומת לבי משכה נערה צעירה שישבה על המחצלת עם שד חשוף ודחפה בכל הזדמנות את פטמת שדה אל פיו של בנה בן השנתיים והוא לעתים הפנה את ראשו בסירוב למחווה. בשלב מסוים, פנתה הצעירה אל צלם העיתון וביקשה להצטלם במחווה לג'יימי לי גרומט, אותה אם צעירה שעוררה סערה בינלאומית כשצולמה על שער מגזין "טיים" מניקה את בנה המגודל.

ירון קמינסקי

"אני בקטע של הנקה בציבור", מספרת נגה. היא בת 22, נשואה ומתגוררת בכפר גלעדי. הוריה הם אורנה וצפריר שפרון, חלוצי החינוך הביתי, שגידלו את שבעת ילדיהם בבית. "אשה שלא ראתה אף פעם תינוק יונק יהיה לה יותר קשה לעשות את זה, לעומת אשה שרואה כל הזמן תינוקות יונקים", היא מסבירה בפשטות, "ולכן צריך להניק בציבור". בנה גדל, כמובן, עמה בבית. הוא בדרך כלל עם חיתולי בד, ישן עמה בלילות וצמוד אל שדה. "כך ראיתי ילדים גדלים, כשהם ליד ההורים שלהם", היא מסבירה, "וזה מאוד טבעי לי. כך גם אני גדלתי".

לפני למעלה מעשרים שנה, שני זוגות - אורנה וצפריר שפרון וחדווה ורני כשר (חדווה ואורנה הן אחיות) - היו המשפחות הראשונות בארץ שהחליטו לא לשלוח את ילדיהן למסגרות חינוכיות. במשך השנים הפכו משפחות שפרון וכשר לפורצי דרך ומתווי אידיאולוגיה. על המפגש בפארק ליד הספארי מנצחת משפחת כשר. לזוג שישה ילדים, אף אחד מהם לא ביקר מעולם בבית הספר.

"היום מדובר בפילוסופיה ואורח חיים שהחינוך הוא רק חלק ממנו", מסביר רני כשר. "זו השקפה הנוגעת בהריון, בלידה, הנקה, לינה ושאר אורחות החיים. אנחנו התפתחנו במהלך השנים. שלושת הילדים הגדולים שלנו נולדו בבית חולים, השאר כבר נולדו בלידה ביתית. מבחינת לינה משפחתית עד היום שני הקטנים שלנו ישנים איתנו על משטח מזרנים. גם הילדים הקודמים ישנו איתנו עד גיל 9-10. זה אורח חיים שמתמקד בבחירות שמחפשות את המהות הטבעית של האדם, ומנסות להוציא את המעטפת המאוד סמיכה של התרבות המערבית מחיינו".

ב-95' הוציאה משפחת כשר יחד עם משפחת שפרון עלון בשם "באופן טבעי" שעסק בחוויותיהם האישיות. ב-2000 נפתח האתר האינטרנטי, שקיבץ סביבו קהילה וירטואלית שהולכת וגדלה מכל רחבי הארץ. אין אם טרייה בישראל שלא יצא לה להציץ בעמודי האתר "באופן טבעי". יש באתר כתבות העוסקות בלידה ביתית, עקרון הרצף, הנקה, ריפוי אלטרנטיבי וגם מדורים לאמיצים במיוחד שהחליטו שילדיהם יגדלו בלי חיתולים, בלי חיסונים ובלי ברית מילה. כשר מעריך שיש אלפים המתעניינים באורח החיים שהוא מתווה. בהמשך יצא גם הספר "תינוקות באופן טבעי" המקפל בין דפיו את נסיונם של חברי הקהילה.

הפתיע אותך עד כמה שגישה הזאת תפסה בקרב הורים ישראלים?

"זה אטי יותר ממה שהייתי רוצה או מצפה. אנשים מגיעים לקהילה בגלל החינוך הביתי, וזה נושא מרכזי, אבל לא זה מה שמאחד אותנו. מה שמאחד את אנשי הקהילה זה שיש להם את האומץ לעשות בחירות ששונות מהבחירות הרגילות ולקחת אחריות על חייהם".

ינאי יחיאל

תנאי התקשרות

הכתבה ב"טיים" מגזין עוררה הדים לא רק בשל תמונת השער הפרובוקטיבית. הכתבה עסקה בגישת ההורות מקרבת - attacment parenting שהגה ד"ר ביל סירס, רופא אמריקאי שכתב את ספרים בנושא. הדוגלים בשיטה, בדומה לעקרון הרצף, מצדדים בהורות צמודה ורצופה הכוללת שינה עם הילד, נשיאה צמוד לגוף והנקה עד גיל מאוחר. לטענת המצדדים בשיטה, מדובר בגישה המבוססת על עקרונות תיאוריית ההתקשרות והרעיון שעומד מאחוריה הוא שהקשר הצמוד עם ההורה מחזק ומעודד את הילד מבחינה רגשית וחברתית.

תיאורית ההתקשרות - aattachment theory- הינה תיאוריה פסיכולוגית התפתחותית שפותחה על ידי הפסיכולוג ג'ון בולבי וטוענת כי בפעוט טבוע הצורך להתקשרות עם דמות מטפלת לצורך הגנה וקירבה. מחקרים בתחום מראים, בין היתר, כיצד אופן ההתקשרות מסביר את התפקוד הפסיכולוגי והחברתי של האדם בעתיד.

הסקרנות הרבה שמעוררת תיאוריית ההתקשרות, רק ממחישה את הצמא הרב של הורים צעירים לשיטת החינוך האידאלית (או יותר נכון, אופטימלית) וכן, גם האופנתית, לחינוך ילדיהם. "צריך להבחין בין תפיסות ודעות לבין המחקר", מדגיש פרופ' אופנהיים. "היום יש סלט טוטלי וחוסר הבחנה בין תפיסות שונות של אנשים לבין מה שהמחקר מראה. בכתבה ב"טיים" דיברו על חשיבות ההנקה ועל אסכולת ההתקשרות. אין שום קשר בין מה שאנשים טענו שם לבין עקרונות תיאוריית ההתקשרות. תיאוריית ההתקשרות היא היום התיאוריה הדומיננטית בפסיכולוגיה התפתחותית בכל מה שקשור בהתפתחות הרגשית של ילדים צעירים. התיאוריה מדגישה את חשיבות האינטרקציה בין הילדים לבין מי שמטפל בהם וכיצד בשנים האלו מתבססת תשתית רגשית להתפתחות הילד. זו תיאוריה שהולידה הרבה מחקר מדעי. למרבה הצער אנחנו רואים היום כיצד המושג "attachment" נחטף על ידי כל מיני מומחים בשם עצמם. בשם זה קובעים איך צריך להניק, איך צריך לישון ואיך צריך לשים גבולות".

האם מצאו קורלציה בין ילדים הגדלים צמוד לאמם וישנים עם הוריהם לבין בניית ביטחון עצמי?

"תיאוריית ההתקשרות בהחלט מדגישה את החשיבות של מגע וקרבה שמספקים ביטחון ולכן מקשרים את זה גם לעניין עקרון הרצף. אין ספק שתחושות ביטחון עבור ילדים, שיש להם למי לפנות, אלו תחושות שמאוד חשובות בהתפתחות של ילדים. יש לנו מחקרים שמראים את זה. האם בשביל זה צריך לישון ביחד באותה מיטה? האם בשביל זה צריך להניק אותם עד גיל שלוש? אין קשר הכרחי בין הדברים. היום אנחנו יודעים מהמחקר מה היא צורת ההתייחסות המעודדת בניית ביטחון ומה צורת ההתייחסות המעודדת חוסר ביטחון. שינה יחד עד גיל מאוחר עלולה לשדר תחושה של חוסר ביטחון. זה מורכב. אין רצפטים. וצריך להיזהר מכל גורו שחושב שהוא מצא את הרצפט". *

Estia@haaretz.co.il

משפחת שיקלר, אלישיב

ההורים: מורן ודרור, מנהלים את העסק המשפחתי, קפה-קונדיטוריה "הרואה בקפה". הילדים: אריאל בן חמש וחצי, התאומות גליה ושירלי בנות ארבע, התאומים דוד ודפנה בני שנתיים וחצי

עד איזה גיל ינקו הילדים?

"אריאל ינק עד גיל 11 חודשים, ואז הייתי כבר בהריון. גליה ושירלי קיבלו במשך ארבעה חודשים חלב שאוב מבקבוק, כיוון שנולדו פגות ולא הצליחו לינוק בכוחות עצמן. על אף הרצון להמשיך להניק אותן, נאלצתי לשלב פורמולה, ולכן הורדתי את תדירות השאיבה עד למעבר סופי לבקבוק. דוד ודפנה ינקו שנה ותשעה חודשים".

מתי מתעוררים הילדים?

"בין 6:30 ל-7:00".

אילייה מלניקוב

מתי הולכים לישון?

"בין 21:00 ל-21:20. אנו מרדימים את הילדים מדי לילה בעזרת סיפורים בעל פה ו'עושים נעים'. בעבר היה מתלווה מוצץ לשינה, אבל היום כבר לא".

הם ישנים במיטה שלהם?

"בשנת חייהם הראשונה הם ישנו בחדר השינה שלנו, לאחר שנה הועברו לחדרי הילדים. רוב הזמן הם ישנים טוב במיטתם, אבל מדי פעם מבקרים במיטתנו ואנו מקבלים אותם באהבה".

איך עבר תהליך הגמילה?

"כל תהליך גמילה היה שונה, אבל למדנו שעל מנת לגמול מבקבוק, מוצץ וגם חיתול, יש להישאר בטווח גילים של שנתיים-שלוש ולעשות זאת בנחישות ובלימוד. כאשר עוברים את 'המומנט', ההתקשרות לחפץ הופכת להיות בעיקר רגשית, ואז קשה יותר לגמול".

מתי הוכנסו הילדים למסגרת?

"כולם בסביבות גיל שנה. הם התחילו במסגרות קטנות והועברו למעונות ולגנים רגילים".

מה עלות החינוך?

"בערך 6,000 שקל בחודש לכל הילדים".

משפחת כהן-שטורם, תל אביב

ההורים: שרון, עורכת דין (כיום בבית עם לואי) ואדם, אמן ועורך דין

הילדים: נינה בת שלוש וחצי ולואי בן כמעט שנה.

עד איזה גיל ינקו הילדים?

"נינה ינקה עד גיל שנה, לואי עדיין יונק".

מתי מתעוררים הילדים?

"לואי מתעורר בערך ב-6:30-7:00, את נינה אנחנו מעירים ב-7:15".

אילייה מלניקוב

מתי הם הולכים לישון?

"לואי נרדם בסביבות 7:30-20:00, ומתעורר בערך כל שלוש שעות כדי לאכול. נינה הולכת לישון ב-20:00-21:30, ומתעוררת רק כשהיא ישנה לבד בחדרה, ולא איתנו. כיוון שהיה לה קשה לישון, הבאנו אותה לישון איתנו באופן קבוע מגיל שנה. כך היא ישנה שנת לילה טובה ורצופה, וכך גם אנחנו ישנו טוב. כיום, כשאנחנו מוצאים את עצמנו מדי לילה ארבעה במיטה, נהיה לנו קצת יותר צפוף. את שניהם אנחנו מרדימים. אני שוכבת ליד נינה עד שהיא נרדמת, ולואי נרדם עלינו או במיטה בנדנודים".

הם ישנים במיטה שלהם?

"לואי עדיין ישן איתנו בחדר. הוא מתחיל את הלילה במיטה שלו, ואנחנו מעבירים אותו אלינו בערך בחצות, כשהוא מתעורר לאכול. נינה ישנה איתנו עד גיל שלוש אז עברה לחדר משלה. אבל כמעט מדי לילה היא נודדת למיטה שלנו בשלב כלשהו".

האם לילדים יש חפץ שמלווה אותם?

"לנינה היה מוצץ עד גיל שנה בערך, אבל אז הפסיקו לייצר את המוצץ שהיתה רגילה אליו. לאחר שאבדו כל המוצצים, ומאחר שלא הסכימה לקחת שום מוצץ מסוג אחר, היא נאלצה בעל כורחה להיגמל. לואי אף פעם לא גילה עניין במוצץ".

איך נעשתה הגמילה מהנקה?

"נינה נגמלה מהנקה בסביבות גיל שנה. כשהיתה בת חצי שנה חזרתי לעבודה והיא נשארה בבית עם אדם, אז היא יכלה לינוק רק אחר הצהריים ובלילה. לקראת גיל שנה גמלנו אותה מהנקה בלילה, ובשלב מסוים היא איבדה עניין בהנקה לחלוטין. לואי עדיין יונק, בתדירות נמוכה ביום ובתדירות גבוהה בלילה".

באיזה גיל הוכנסו הילדים למסגרות?

"נינה נכנסה לגנון בגיל שנה וארבעה חודשים, ועכשיו היא בגן פרטי. לואי עדיין איתי בבית".

מה עלות החינוך?

"3,300 שקל בחודש".

משפחת קרייזל, כפר סבא

ההורים: שירלי, מרפאה בעיסוק (לא עובדת) ועודד, עורך דין.

הילדים: עמי בן שבע וחצי, דורי חמש וחצי, איתן בן שלוש וחצי.

עד איזה גיל ינקו הילדים?

"הבכור עד יום הולדת שנתיים, האמצעי עד גיל שבעה חודשים, והשלישי, בן 3.5, עדיין יונק".

מתי מתעוררים הילדים?

"השעון מצלצל ב-6:55. חלק נמרחים עוד קצת במיטה, אבל עד 7:20 כל המשפחה כבר בסלון".

אילייה מלניקוב

מתי הולכים לישון?

"הגדולים הולכים לישון ב-20:30-21:00 והקטן, שעדיין ישן שנ"צ, נרדם קצת אחרי. אף אחד מהילדים לא נרדם לבד. לגדולים מספרים סיפור במיטה ואחר כך משמיעים דיסק מרגיע. אנחנו איתם בחדר בשקט, מלטפים קצת ובעיקר נמצאים, עד שהם נרדמים. הקטן נרדם עם ציצי, בסלון או במיטה".

הם ישנים במיטה שלהם?

"אף אחד מהם לא ישן במיטת תינוק, למרות שלא היתה תוכנית כזו. כל הילדים ישנו איתנו, עד שהגיע תינוק חדש. כיום הם ישנים שלושתם יחד בחדר. הם מתחילים את הלילה במיטות שלהם, ובמהלך הלילה - בעקבות חלום רע או סתם געגוע - הם עוברים אלינו ומתקבלים בשמחה. כדי שהשינה תהיה נוחה לכולם, הרחבנו את המיטה הזוגית במיטה צמודה נוספת".

האם יש לילדים חפץ המלווה אותם?

"לגדול ולקטן לא היו אף פעם. האמצעי, בן חמש וחצי, משתמש ב'מומו-סיסה': מוצץ ולא פחות משלוש שמיכות קבועות ואהובות בו בזמן. כיום הוא נעזר בהם רק בערב, לקראת השינה".

איך עבר תהליך הגמילה מהחיתול?

"עמי נגמל תוך יום בגיל שנתיים ושבעה חודשים, הוא פשוט הודיע בוקר אחד שהוא לא רוצה חיתול ובזה נגמר העניין. דורי נגמל סביב גיל 3.5, כשכבר חשבנו שלנצח יסתובב עם חיתול. הלכנו לייעוץ הורי כדי לקבל הנחיה איך לעשות את זה נכון, ותוך תקופה קצרה, אחרי שהפסקנו להתלונן ולהעליב עם משפטים כמו 'מה יהיה איתך?' ולמדנו לאהוב את הקקי ולהתייחס בכבוד אליו ואל יוצרו ('איזה יופי, תראה איזו צורה מיוחדת יצאה לך!') - המאמץ נשא פרי. למרות הגיל המאוחר יחסית הגמילה היתה מיידית. איתן נגמל בגיל שנתיים ושמונה חודשים, ביוזמתו. בחודש הראשון הוא התקשה עם הקקי, התאפק הרבה וסבל מעצירות. זה היה חודש מתיש, קראנו הרבה סיפורי גמילה בבית השימוש. יום אחד הוא עשה קקי באסלה בלי עניינים, וזהו".

באיזה גיל הוכנסו הילדים למסגרת?

"כולם סביבות גיל שנה. הגדול בכיתה א' בבית ספר רגיל, האמצעי בגן חובה והצעיר בגן פרטי בשיטת מונטסורי".

מה עלות החינוך?

"כ-4,000 שקל בחודש לכולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו