בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתנחלים ומחאה חברתית, כוחות הביטחון מתכוננים לקיץ חם

באגפי המבצעים במשטרה ובצה"ל נערכים. התוכנית הצבאית פשוטה יותר - להעביר אחריות למשטרה ולהישאר בטבעת החיצונית. המשטרה צועדת על הגבול הדק בין שמירת הסדר לכיבוד הזכות למחות

4תגובות

ראש אגף המבצעים במטה הארצי, ניצב נסים מור, נועד השבוע עם מקבילו במטכ"ל, אלוף יעקב אייש, כדי לכרות הסכם שיתוף פעולה בין המשטרה לצה"ל. אלה שני הארגונים הגדולים והממוסדים ביותר במערכת הממלכתית. לא תמיד נקוטה ביניהם שפה משותפת - "עופרת יצוקה" של צה"ל היתה "כאור היום" של המשטרה, ראשי התיבות של התפקידים שונים, מור הוא ראש אג"ם ואייש ראש אמ"ץ - אבל הם למדו לעבוד זה בצד זה.

עד שיתברר אם ההסלמה בדרום הופכת לעימות נרחב, הנושא העיקרי על סדר היום, על פי לוח הזמנים שקבע בג"ץ, הוא פינוי שכונות ומאחזים באזור יהודה ושומרון בשפת הצבא, או במחוז ש"י (שומרון ויהודה), לשון המשטרה. השמות החמים הם גבעת האולפנה - אין לדעת אם ההסדר עם תושבי השכונה יתממש ואם לא יבואו אחרים להתבצר במקומם - ומגרון. כאילו לא חלפו שבע שנים מאז הפינוי הסוער של גוש קטיף וצפון השומרון ושש שנים מפינוי מעונה; כאילו לא נקבעו מסמרות בעניין חלוקת העבודה בין הצבא למשטרה.

צה"ל הוא הריבון בשטחים, שם השוטר הוא רק עוזרו של חייל. המצב הפוך בישראל-גופא ובשטחים שסופחו על ידה להלכה או למעשה (מזרח ירושלים והגולן). ויש גם מצבים רב-משמעיים, כמו חסימה משטרתית של אזורים הסמוכים לגבול, או של אזורים שהוכרזו שטח צבאי סגור בצו אלוף הפיקוד.

לקראת הפינויים שיבואו וכלקח מאלה שהיו, מנסה צה"ל לרחוץ בניקיון כפיו. הצבא חולם על פינוי למהדרין, ללא מגע יד אדם, בתנאי שהאדם הוא חייל. שוטר? נו טוב, זה תפקידו. בחזונו רואה צה"ל טבעת חיצונית של חיילים המאבטחים טבעת פנימית של שוטרים. רק השוטרים יתכתשו, יגודפו ויתועדו ברגעים קורעי לב של גרירת נשים ועוללים מהבתים שאבות המשפחה הקימו לתומם על קרקע לא-להם.

מוטי מילרוד

חשיפת מזימה פשטנית זו, להפיל את הנטל כולו על המשטרה, לא היתה קשה לחוקרים מנוסים. צה"ל רוצה לגלגל אל המשטרה את האחריות לגזרה, המשטרה מוותרת על הכבוד ואומרת לא, תודה, לנו יש רק אחריות למשימה, בכפוף לאלוף הפיקוד ניצן אלון ולמפקד האוגדה חגי מרדכי.

דומה שמסמך מור-אייש נוטה יותר לטיעון המשטרתי, אבל בעוד שאייש ייצא בקרוב לוושינגטון - שם יהיה הנספח הצבאי - למור צפוי קיץ של פעילות אתגרית רצופה. הצירוף "החופש הגדול" יכול להעלות חיוך מר על שפתי המפכ"ל יוחנן דנינו, קציניו ושוטריו. בקולנוע של המציאות הישראלית הדחוסה צפויים להם סרט ועוד סרט, לרוב בהפקות המשך.

אולי משום כך נשלחו השבוע 30 שוטרים לתרגל את תורת הפינוי בשטחים ב"דרייב-אין" בצפון תל אביב ("דרייב-אאוט" היה הולם יותר, בנסיבות העניין).

נציגו של מור בתרגול כוחות הפינוי הוא מפקד מרחב ירקון במחוז תל אביב, תת ניצב יורם אוחיון. את הפינוי עצמו, בגבעת האולפנה ואחר כך במגרון, תבצע מפקדת שליטה, המקבילה המשטרתית לאוגדה, 2,000 שוטרים בפיקודו של תת ניצב קובי כהן, סגן מפקד מחוז ש"י. 300 שוטרים, בפיקוד ניצב משנה בועז גולדברג, ממינהלת תיאום פעולות האכיפה, יהיו עתודה מיוחדת. השוטרים יצוידו בקסדות ובאמצעי מיגון אבל לא יהיו חמושים. כוח של הימ"מ יגן עליהם מפני פגיעה ויטפל במקרים קיצוניים - התבצרות, איומי התאבדות או לקיחת בני ערובה מקרב המתנחלים. הפינוי אמור להתבצע בהפתעה - ביום או בלילה, במוצאי שבת או ביום חול.

הכשר ציבורי

בד בבד עם "פינוי 3" או "התנתקות 1.5" עשוי לעלות ביולי "מחאה 2". סרט אחר עם דגשים שונים. חשוב מכל: בעשור השני של המאה ה-21, המשטרה משדרת גישה מעודכנת, מתוחכמת, מבינה את רוח הזמן ואינה מתחפרת נגדה כמשרתת נרצעת של ממסד אטום, שסופו ליפול בהסתערות מהפכנית.

בכנס של מפקדי משטרות בסינגפור, החודש, ראה המפכ"ל דנינו עמיתים מהעולם מציגים את התובנות שהפיקו מאירועי מחאה בשנה האחרונה, ממש כאילו העתיקו תרשים שהמפכ"ל נוהג להראות. הבסיס הוא ההכשר הציבורי. בדמוקרטיה אין זהות בין המשטר והמשטרה. במשולש שלטון-משטרה-ציבור אסור למשטרה, אוכפת החוק, להצטייר כמנותקת מהציבור וכמסוככת מדי על השלטון. בלי הסכמה ציבורית נרחבת לפעולותיה, המשטרה תיכשל והמצב יחריף.

זאת הנחת מוצא מרעננת, אך גם בה אין די. מיהו בדיוק אותו ציבור? מפגן לאחד הוא מפגע לאחר, בוודאי אם הוא נמשך זמן רב. גם הממסד אינו עשוי מקשה אחת. לשלטון המרכזי מדיניות מסוימת, ואילו לשלטון המקומי שיקולים אחרים. למשל, יחסי הרשות עם תושבים המתגוררים - בדין או כפולשים - בתחום השיפוט שלה. בשנה שעברה הבחינה המשטרה בין מחאה בתחילתה למחאה מתמשכת. המשטרה ראתה במרחב הציבורי כר טבעי ומותר למחאה, גם אם העירייה התנגדה לכך, אבל כשהמחאה התמשכה, השתנתה נקודת האיזון בין חופש הביטוי לבין זכויות השכנים והעירייה. שאלה נוספת היא איך לנהוג במחאה על רקע שאינו רק חברתי, אלא גם דתי ולאומי - מחאה של אזרחים ערבים - גם אם אין זאת מהדורה מחודשת של מהומות אוקטובר 2000.

עופר וקנין

התלבטות מורכבת זו הולידה לפני חודשיים מתווה הנחיות של דנינו, שתורגם לתוכנית מפורטת להיערכות המשטרה למחאה של קיץ 2012. ההיערכות מבוססת על מדיניות כלל ארצית, שנשענת על מודיעין שרובו נאסף ממקורות גלויים כמו רשתות חברתיות, על הערכת התרחישים האפשריים ועל היערכות - גם לפי לקחי אשתקד - לתרחישים חמורים.

קשת האירועים מתחילה בפעולות מחאה פתאומיות או מתוכננות, שאינן משבשות את השגרה, נמשכת בהקמת מאהלי מחאה, מגיעה עד הפגנות ענק בו-זמניות במרכזי ערים, צעדות או נסיעות בכבישים ומסלימה עד הפגנות אלימות, חסימת כבישים וצמתים, פגיעה ברכוש, הצתות, עימותים בין משתתפי המחאה לבין מתנגדים או עוברי אורח, ומשמרות מחאה ליד בתיהם של ראש הממשלה, שרים ואישים אחרים.

בניתוח אירועי 2011, סיכמה המשטרה בסיפוק כי "המדיניות שננקטה נתנה מענה הולם לאירועים בשטח". הפיקוד הבכיר רווה נחת, בין השאר, מההחלטה להפריד בין מפירי סדר בשוליים, כדוגמת אנרכיסטים, לבין הרוב הגדול והממושמע של משתתפי המחאה. הודגשה ההידברות עם מובילי ההפגנות, כדי לאפשר את מימוש זכות המחאה לצד שמירה על הסדר הציבורי. למשטרה התברר שגם מי שאינם אוהבים אותה מייחסים לה אמינות: היא נחשבת הגוף המדייק ביותר באומדן מספר המפגינים.

בתחום העמום של המודיעין, שם עלול "ראש קטן" להחמיץ התרעה גורלית ואילו "ראש גדול" עשוי להסתכן בחריגה מהמסגרת, האחריות הישירה מוטלת על ראשי ענפי המודיעין במחוזות. בין השאר אוספים מידע על מובילי המחאה; על כוונות להשתלט על שטחים או על מבנים ציבוריים או להפר את תנאי הרישיון (הוא נחוץ רק לאסיפה "תחת כיפת השמים, לשמיעת נאום או הרצאה או דיון על נושא מדיני", או לתהלוכה של 50 איש ומעלה); על מעורבות אנרכיסטים, עבריינים וערבים; על הפגנות מול מוסדות שלטון, בתים של אישי ציבור (וגם אילי הון ומנהלי בנקים); על עימותי שמאל-ימין; ועל מקורות מימון וגופי תמיכה.

כאב ראש

את הצמד המצליח "נחישות ורגישות" הפיק ב-2005 הפסיכולוג של פיקוד הדרום, סגן אלוף צור קרן. כיום משמשת את המשטרה הנוסחה "גילוי רגישות, איפוק, ריסון והכלה, לצד אכיפה נחושה כלפי מפירי החוק". צעדי האכיפה כוללים עיכוב, מעצר ופיזור חסימות של כבישים וצמתים. משימת המפקדים, כמובן, היא לוודא שמדיניות כללית זו תחלחל עד לשוטר היחיד (אך לא הבודד, כי אז הוא חש מאוים ונוטה לתגובה כוחנית מהירה מדי).

קצינים המפקדים על פעולות פינוי חולקים עם חבריהם המתמודדים עם מחאה חברתית את הדרישה להפעלת שיקול דעת לפני מעצר של מפירי סדר. ההחלטה צריכה להתקבל בהתאם לסוג העבירה - התפריט המלא כולל 32 מנות - חומרתה, נסיבותיה וזהות החשודים בביצועה. מנהיגים ומפגינים שכבר נעצרו בעבר נמצאים בסיכון גדול יותר להילקח למתקן של אגף החקירות, לפגוש טכנאי של המחלקה לזיהוי פלילי לצורך צילום ונטילת טביעת אצבעות, להיחקר באזהרה ולהתראיין אצל מפקד החוקרים, לקראת החלטה אם ייכלאו או ישוחררו.

כאב ראש קבוע בשטחים: קטינים, כולל נערים בגיל 12 עד 14, שבמקרים חמורים מותר לעוצרם ולהעמידם לדין, מסרבים להזדהות כחוק ומונעים בכך גם אפשרות לשחררם. התנהגות זאת נשאה הצלחה מסוימת, מפני שבגללה מעדיף הפיקוד בשטח לפזר הפגנות ולהימנע מעיכוב מפגינים או ממעצרם. השוטרים הונחו לפעול כדי להעמיד לדין הורים-מפגינים, המסכנים פעוטות וקטינים אחרים או משתמשים בהם כדי למנוע פינוי או מעצר.

מאחר שצפוי כי מבצעי פינוי יחוללו פיגועי "תג מחיר", נערכת המשטרה גם למחאות ולהפרות סדר של הציבור הערבי. בחוליה הבאה בשרשרת, או במנותק ממנה, מתכוננים השוטרים לקריאות הסתה גזעניות ("מוות לערבים") או לקריאות "מול קהל, בצורה מפורשת, לביצוע מעשה אלימות כלפי ראש הממשלה, שר, נבחר ציבור או כל אדם". לפי הנחיותיהם של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה, אמורה המשטרה לחקור חשדות לעבירות אלה, לאסוף ראיות - גם במקרים שבהם ההסתה היא בתקשורת או באינטרנט ולא "מול קהל" - ואף לעצור חשודים. אנשי ציבור, בהם חברי כנסת ערבים, ובהשאלה גם מתומכי המתנחלים שיתנגדו לפינוי, לא יהיו חסינים ממעצר אם ייתפסו בעת שביצעו "פשע שיש עמו שימוש בכוח, או הפרת שלום הציבור, או בגידה".

כך לפחות על הנייר. בפועל, חובת ההוכחה לקיומה של מדיניות שוויונית, שאינה נוהגת בקפדנות כלפי מגזר אחד ובסלחנות כלפי האחר, מוטלת על מערכת אכיפת החוק - המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. בכיכרות הערים ובגבעות השטחים האולם אינו ממוזג, הסרטים אינם מסתיימים בתוך שעתיים ולא לכולם יש סוף טוב. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו