בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"החזיר הכשר" נגד "קדאפי"

מלחמת הירושה המלוכלכת של העולם החרדי

בעוד "פוסק הדור" מאושפז במצב אנוש, ניטש מאבק ירושה חסר מעצורים. הזירה הראשית: העיתון "יתד נאמן". האמצעים: השתלטות עוינת, הוצאת צווי הרחקה והשמצות

16תגובות

יום אחד אולי יעשו על זה סרט, שיתנהל במקביל בשתי זירות: ירושלים ובני ברק.

בזירה האחת, במחלקת טיפול נמרץ בבית החולים שערי צדק בבירה, מתנשפת בכבדות מכונת ההנשמה והמוניטור מצפצף בעקשנות: הרופאים מנסים להאריך את חייו של בן ה-102 המאושפז זה חודשים במצב אנוש. במסדרון מתאספים לעת ערב בני משפחה ותלמידי ישיבה ומתפללים לשלומו של הרב יוסף שלום אלישיב - המנהיג החרדי החשוב ביותר.

בזירה האחרת, לילה של פורענות במערכת העיתון "יתד נאמן" בבני ברק. קרבות הירושה בשיאם. צעקות, חילופי מהלומות, ניסיונות של ההנהלה הוותיקה לעצור בגופה את מכונת הדפוס, ניידות משטרה מוזעקות. למחרת בבוקר מתברר שהעיתון אכן הודפס והופץ, על אפם וחמתם של אנשי הגווארדיה הוותיקה. המורדים כבשו יעד נוסף: בעמוד הראשון מפורסם מכתב המכתיר "מרן" חדש, יורש לאלישיב - הרב אהרן לייב שטיינמן מבני ברק (מעל המכתב לא שכחו העורכים לפרסם קריאה לציבור להמשיך להתפלל לשלומו של ה"מרן" הישן).

אלון רון

העלילה מבוססת על סיפור אמיתי, שקרה לפני ימים אחדים. ומאז מביא עמו כל יום התפתחות חדשה באחד המאבקים החשובים זה שנים על דמות הציבור החרדי. "יתד נאמן", יומון הזרם הליטאי (הזרם המוביל מבחינה אידיאולוגית בעולם החרדי), שב-27 שנות קיומו עיצב את דעות המגזר לא פחות משעוצב על ידן, הוא זירת המאבק בין שני פלגים: האחד מונהג בידי הרב אהרן לייב שטיינמן, בן 98 מבני ברק; השני בידי הרב שמואל אוירבך, בן 85 מירושלים. שניהם רואים עצמם נושאי הלפיד, עם שקיעתו של "פוסק הדור" אלישיב.

בעיניים לא חרדיות, שני היורשים הפוטנציאליים עשויים להיראות חברים באותו מועדון שמרני, שיקפד כל ניצן של שינוי בהשקפה הטהרנית ואורח החיים החרדי. מנקודת מבט חרדית, לעומת זאת, תהום עמוקה פעורה ביניהם. הפלג מבני ברק, הדומיננטי ברחוב הליטאי, הצליח לחולל בעיתון הפיכה פנימית שטרם הושלמה. היא החלה בתהליך שקט שנמשך שבועות, שבו השתלטו נאמני שטיינמן, בראשות איש העסקים הניו יורקי שמעון גליק, על הנהלת העיתון. לפני שלושה שבועות הם השלימו את ההשתלטות והדיחו את העורך הראשי, נתי גרוסמן, ושני רבנים חברי "הוועדה הרוחנית" של העיתון. כעבור כמה ימים נפטרו גם מהמנכ"ל, יעקב לבין.

אף שמחנה גרוסמן-לבין ממשיך להיאבק כדי לחזור לעיתון, בחלקים נרחבים בציבור החרדי נשמעה אנחת רווחה. בעיני חרדים רבים, המודחים הם חבורה של קנאים, אינקוויזיטורים שבשנותיהם בעיתון העלו על המוקד אין-ספור קורבנות חרדים וחיסלו אותם מבחינה ציבורית.

נשקם היה מלים, אלה שפורסמו ואלה שלא: מי שנחשד על ידם כסוטה מהדרך או כמחליש האידיאל הקדוש הפך מטרה למאמרי שטנה ולכתבות תחקיר מגויסות, או לחלופין, להתעלמות רועמת. בשל נאמנותם לרב אוירבך דאגו ראשי העיתון לתת ביטוי דל, אם בכלל, לאחרים הנחשבים "גדולי הדור", בראשם שטיינמן, ולהעצים את רבני הפלג הירושלמי שבראשות אוירבך.

צו הרחקה

בני רבינוביץ', עיתונאי "יתד נאמן" מאז היווסדו ב-1985, לא מסתיר את נאמנותו לשטיינמן ואת מורת רוחו מהזלזול שנהגו בו בעיתון. הוא מתאר את מנהליו לשעבר כ"פקידים שלקחו לעצמם את היומרה להיות בעלי הבית. הפקידים שכחו שהם פקידים, וממשיכים לחשוב שהם בעלי הבית. זה מזכיר לי את קדאפי, שגם אחרי שהמורדים תפסו אותו, המשיך לטעון שהוא הנשיא". לדבריו, "העיתון, שבשלב מסוים נחטף על ידי פקידים שנמנים עם השוליים שבשוליים הליטאיים, הוחזר סוף-סוף לשליטת הרבנים".

המחנה הנגדי משיב מלחמה. בצעד מרעיש, אך לא חסר תקדים בסכסוכים בעולם הליטאי, פנה יעקב לבין, שקיבל צו הרחקה מהעיתון לאחר תגרה שפרצה במערכת בשבוע שעבר, לבית המשפט - ל"ערכאה חילונית" ולא לבית דין רבני כמקובל בעולם החרדי, כפי שקבעו מייסדי העיתון. בשם העמותה המייסדת הוא ביקש להוציא צו הרחקה נגדי לשמעון גליק, יו"ר הדירקטוריון, ולסלק את אנשיו.

"חבורת פורעי חוק בראשותו של גליק שאינה קשורה כלל לחברה או לעיתון, ומעודה לא היתה קשורה בהם, חברו אל חברי דירקטוריון מכהנים ויזמו ניסיון השתלטות בלתי חוקי על החברה", נכתב בתביעה. בית המשפט דחה את הבקשה, אבל הסיר את צו ההרחקה נגד לבין. בינתיים נראה כי מחנה אוירבך מתייאש מהאפשרות לחזור ולשלוט בעיתון. בכנס חירום של המחנה, שנערך השבוע דווקא בבני ברק ולא בירושלים, הוכרז בשמו כי על האברכים לבטל מיידית את המנוי ל"יתד".

יתד הוא לא עוד עיתון. הוא נושא על גבו חלק חשוב בתיאולוגיה החרדית של "דעת תורה", שגורסת כי יש אמת אחת המצויה בלעדית בידי מנהיג הדור. הטענה הדתית הזאת, יחד עם הברוטליות הליטאית, הביאו לתוצאות מופלאות: העמדות שהובעו ב"יתד" ביחס לכל סוגיה - הלכתית, פוליטית, חינוכית וציבורית - נתנו את הטון לא רק בקרב הליטאים ומפלגתם "דגל התורה", אלא במרחב החרדי כולו, כולל ש"ס והחסידים.

יתד קבע על מה החרדים נאבקים ואת מי מחסלים. הרב אליעזר מנחם שך הגה והקים את "יתד" כפיטבול שאולף להתנפל על מי שנחשד כפשרן או סוטה מן הדרך, כולל חב"ד וש"ס והליטאים העובדים לפרנסתם, אלה שכונו לאחרונה "החרדים החדשים". נתי גרוסמן דאג, בעט שלופה, להשמיד להרוג ולאבד כל מי שלא עמד בתקן.

הרב שך, מהאבות המייסדים של הציבור החרדי בישראל אחרי השואה, גרס כי יש לרומם את לומדי התורה על פני החרדים העובדים, "בעלי הבתים". הפרויקט הזה הצליח מעל המשוער, והפך את לומד התורה לשידוך הנכסף ששום תלמידת סמינר לא תתפשר עליו. מאז הוקם "יתד" הוא ניסה, בכל שנות קיומו, להדגיש את הבידול בין לומדי התורה ובין החרדים העובדים לפרנסתם, שהוצגו כנחותים. זאת, לצד מתקפות אידיאולוגיות פרועות על המזרחים, על הרב עובדיה יוסף, על חב"ד, על הציונות הדתית, על המתנחלים.

רבים בציבור החרדי מאסו במקארתיזם החרדי הזה, והם משוכנעים שהרב שטיינמן ישים לו קץ. כבר שנים ששטיינמן, הידוע כפרגמטיסט במה שקשור ליציאת אברכים לעבודה, מתאמץ לעקור את התדמית שלו כרפורמיסט, שנוצרה לאחר שהסכים בשנות ה-90 לשתף פעולה עם יוזמות שונות לשיח עם החברה הכללית, כמו אמנת כנרת, הנח"ל החרדי וועדת טל.

מנהיגותו הנוכחית רחוקה מרפורמיזם, ואינה נוגעת לשסע עם הרוב הלא-חרדי, אלא למרחב הפנים חרדי. אלי ישי מש"ס הוא אורח כמעט קבוע אצל שטיינמן והוא קיבל בביתו נציגים מחב"ד.

כעת נאמני הרב שך הם הטוענים שחטפו להם את ההנהגה ואת העיתון. "יש מורשת לרב שך", אמר בכיר במחנה המפסיד, "הוא התווה אידיאולוגיה ברורה. יש המשכיות של התורה, שכל הציבור החרדי מאמין שצריכה לעבור מדור לדור. אבל יש פה תחושה שכל מלך חדש יכול להפוך עקרונות מקודשים. יכולים תלמידי הרב שטיינמן לטעון ששיטת הרב שך לא הולמת אותם, ולכן הם יוציאו עיתון אחר. הם יכולים גם להוציא מכתב שכל מנויי יתד מתבקשים לשרוף אותו. מה שלא לגיטימי הוא להשתלט על יתד עצמו. כאן מנסים ‘לכבוש את המלכה' בתוך בית המלך, להשתמש בכלי של הרב שך כדי לממש רעיונות אחרים".

אנשי שטיינמן אומרים כי אין להשוות בינו לאוירבך מבחינת יחסי כוחות. כמי שהיה קרוב בעצמו לרב שך, רבינוביץ' זוכר כי "בישיבה הראשונה של מועצת גדולי התורה של ‘דגל התורה' (המפלגה הליטאית שהקים הרב שך ב-1988, י"א), הרב שטיינמן ישב לימינו של הרב שך".

שוקי לרר

השבוע, בכינוס של עובדי יתד נאמן, בצל ההפיכה, אמר רבינוביץ' (שציטט את אחד מזקני העדה, הרב נתן זוכובסקי), שלמעשה, ההנהגה הוצעה לשטיינמן כבר לפני שנים, כשהרב שך חלה, והוא סירב. רק אחר כך פנו לאלישיב.

דעת התורה

מעבר לטענות ההיסטוריות והמשפטיות, כל צד בסכסוך הזה טוען שהצד השני פגע אנושות במוסד דעת תורה. במחנה אוירבך אומרים, כי "דעת תורה חטף כאן מהלומה קשה בגלל הצורה שבה נעשתה ההשתלטות על יתד. לציבור קשה לקבל שאנשים מטעמו של הרב שטיינמן פעלו כגנבים בלילה".

רבינוביץ' מגחך: "כשהרב שך הקים את יתד נאמן, הקו הברור שלו היה שהעיתון כפוף לוועדה הרוחנית של העיתון והרבנים כפופים לגדולי ישראל. הוועדה הרוחנית היא השליח של גדולי ישראל, להורות ליתד נאמן את הדרך. בשנים האחרונות נוצר מצב שבמקום שיבואו לשאול את גדולי ישראל מה ואיך לעשות, אמרו לגדולי ישראל מה הם צריכים לומר. אנחנו נגיד לגדולי ישראל מהי דעת התורה? עולם הפוך".

כך או אחרת, בשלושת השבועות מאז ההפיכה, יתד החדש לא זז מילימטר מיתד הישן, שמא ייחשד בחדשנות. המהלך הראשון היה פרסום דעתו של הרב שטיינמן בעניין גיוס בחורי הישיבות וועדת פלסנר, שאמורה למצוא תחליף לחוק טל: "אין כאן שום מקום לדיון ואין על מה להתפשר", צוטט המרן החדש. העיתון גם ממשיך לנהל קמפיינים פנים-חרדיים, למשל במאמרים שפורסמו נגד השבועון העצמאי "משפחה" ונגד יריד תעסוקה לציבור החרדי.

הדובר האנונימי ממחנה אוירבך העריך ש"הציבור החילוני לא הולך ליהנות מהמהפך. מי שנהנה בינתיים זה אנחנו, שתופסים את הבטן מצחוק כשאנחנו רואים איך אנשי הרב שטיינמן מתחפשים לקנאים".

אחד מנפגעי יתד הוא בצלאל כהן, בשר מבשרו של הציבור הליטאי, בוגר ישיבות, המגדיר את עצמו יזם חברתי חרדי. אך לפי הקו הרשמי הוא סר מן הדרך. כבר כמה שנים שהוא מוביל יוזמות חברתיות שחותרות תחת הקו הרשמי. למשל, עידוד חרדים לצאת לעבוד ולרכוש השכלה שאינה רק תורנית, וניסיונות לקיים שיח פתוח בציבור. בעבר הוא חש במישרין ובעקיפין את נחת זרועו של יתד נאמן.

כהן מעריך כי "אותו פילוג ש'יתד' רצה ליצור בעולם הליטאי בעצם קורה, אבל ההבדל הוא בגודל הפלגים. אנשי יתד רצו להוביל את הגוש הגדול ולהותיר קבוצה קטנה בחוץ. מה שקורה הוא ההיפך. השמרנים נותרו הקבוצה הקטנה. במעשה ההשתלטות עצמו, לאנשי הרב שטיינמן לא היתה כוונת פיצול, אלא להפוך לדומיננטיים יותר. אבל השמרנים, בטיפשותם, החליטו לשבור את הכלים, במקום לקבל את זה. המאבק שלהם בחרדים החדשים חזר אליהם כבומרנג, כי הציבור מאס בהם. אני לא רואה אופציה שהם ממשיכים כציבור אחד".

הפילוג שכהן משוכנע כי הציבור הליטאי עומד בפתחו ממלא אותו תקווה, לאור היוזמות העתידיות שיוביל. "להערכתי, הרב שטיינמן, שהוא אדם לא צעיר, לא יחנוק את הציבור. זה מה שחשוב", אמר. "הדבר הטוב ביותר שקורה לנו כעת הוא לא עליית קרנו של הרב שטיינמן, אלא הסרת החרב מעל ראשינו, החרב שהניפו הרב אוירבך ואנשיו. רפורמות יכולות להסתדר גם בלי גדולי תורה, אבל קשה להן לעמוד מול מלחמה מרה. כיום הלוחמים הליטאים הופכים חסרי כוח, הם לא יקדשו מלחמות גדולות. הרב שטיינמן יצטרף ל'מכתבים' נגד יוזמות כאלה ואחרות שייחשבו רפורמיסטיות, אבל לא ייצא נגד היוזמות בחרב ובחנית".

אמירות מהסוג הזה אינן מוצאות חן בעיני מחנה שטיינמן, שהדבר האחרון שהוא זקוק לו כעת הוא דימוי פשרני. "אני משוכנע שאם מרן הרב שטיינמן יורה לנו מחר לצאת למאבק באיזשהו נושא, אנחנו עומדים כחיילים לבצע את הפקודות", אומר רבינוביץ'. "אצל מרן הרב שטיינמן מאבקים ומלחמות זה אילוץ, לא אידיאולוגיה. כשצריך להילחם הוא איש מלחמות. הוא גם זה שמנהל ביד רמה את המאבק בנושא גיוס בחורי ישיבות ולא הסכים לשום פשרה בנושא. מרן הרב שטיינמן הוא אחד האנשים הפקחים שאני מכיר, כל הבעיות הציבוריות הפרטיות מגיעות לשולחנו. את הכל הוא מנהל בפיקחות עצומה ואם הוא מורה על יציאה למאבק, זה רק לתועלת, לא לקפוץ ראש לבריכה בלי מים.".

במחנה אוירבך היה מי שאמר כי "מה שרואים בשבועיים האחרונים זה הפוך מהמצופה. ביתד נאמן מתפרסמים דברים שאם הרב אוירבך היה חותם עליהם, היו חוסמים את הפרסום שלהם מרוב שהם קיצוניים, כמו למשל האמירה בשם הרב שטיינמן שהצבא הוא ‘מקום בעייתי נורא, שיש בו הרבה איסורי תורה חמורים ביותר'. גם ממשיכים את המתקפה נגד עיתון ‘משפחה'. כל זה אומר שאנשי שטיינמן מתנהגים כמו החזיר מנסה להראות את טלפיו ולהגיד ‘כשר אני'. הם יודעים שהציבור הליטאי אומר, ‘אם היתד הולך לשנות את פניו - נתנגד'.

"המהפך הזה עלול לגרום לכך שהרב שטיינמן יציג עמדות נוקשות כדי שלא בכך יואשם שהוא ואנשיו יזמו מהפך כדי להוביל רפורמה. הם יתאמצו במשך חודשים ארוכים להכניס כתבות מאוד קיצוניות. בהפוך על הפוך, המהפך עלול להביא את יתד למקום יותר קיצוני מזה של הרב אוירבך. החשש הוא שכל זה הוא משחק שנועד להסתיר את הגלולה המרה, וכאשר השלטון החדש יתבסס הוא יחשוף את העמדות האמיתיות שלו".

בשני עניינים מוכנים בינתיים דוברי הפלגים להסכים ביניהם: הראשון, שיהיה בלתי אפשרי לאחות את הקרע בתוך המחנה הליטאי; והשני, שההפיכה הדרמטית ביתד נאמן לא תשפיע בטווח הנראה לעין על יחסי החרדים והרוב הלא-חרדי בישראל. היא בוודאי לא תקרב לבבות. כדי לראות מה יקרה בעתיד הרחוק יותר, צריך לחכות לסרט ההמשך. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו