בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה לא החרים את אירועי הלילה הלבן בתל אביב

כשהצד שנאבקים בו מאבד כל רסן ובושה, צריך לצאת לחגוג את היצירה. כוחות האופל הם אלו שעוצרים את התרבות, לא אלו שממשיכים לקיימה

תגובות

פעילי המחאה המתחדשת יצאו בקריאות לאמנים ויוצרים לבטל מופעים באירועי הלילה הלבן. הטיעון הוא שלא צריך לשתף פעולה עם עירייה ששולחת או מאפשרת לשוטרים לפעול באלימות גסה נגד מפגינים, ומכיוון שהלילה הלבן הוא מיזם של העירייה, חובה להחשיך אותו.

הקריאה להישאר בבית ועל ידי כך להפוך את הלילה לשחור שגויה בעיני. כוחות האופל הם אלו שעוצרים תרבות, לא אלו שממשיכים לקיימה על אף הכל. גם אם חושדים שעידוד היצירה מתרחש רק מתוך מניעים ציניים, אסור להיכנע לניהיליזם ובאמת לרוקן את התרבות מכל ערך מלבד הכלכלי. הרי אנשים יוצאים למחאה לא רק כדי למחות על מחיר הגבינה או על שכר הדירה, אלא כדי להיאבק על איך חיים, לפי אילו ערכים ואיך זה אמור להתבטא במילים ובמעשים. כלומר, נלחמים על מי יקבע את תרבות חיינו.

הנה וידוי: אני לא אדם אמיץ בכל הנוגע לסכנה פיזית. בניגוד לכל הנשים המדהימות והאמיצות שתמונותיהן חוטפות מכות משוטרים מילאו את הפייסבוק השבוע, חששתי לצאת לרחוב ולספוג בגופי את הבריונות השלטונית. השוטרים המכים הצליחו למלא את תפקידם ולהפחיד אותי.

מוטי קמחי

אבל מרתיעה בעיני לא פחות היא העמדה הקיצונית של "עולם ישן עד היסוד נחריבה". הפיכת שולחנות היא אולי הכרחית למחאות, בעיקר כשהתחושה היא שהצד שנאבקים נגדו מזמן איבד כל רסן או בושה. זעם הוא כנראה תגובה הגיונית לעובדה שהמשטר לא ממש הגיב למחאת הקיץ שעבר, ולעלייה בחוצפה ובאטימות של המחוקקים, השרים, הבנקאים והקומבינטורים. להיאבק באומץ נגד השחיתות, ההסתה, הבורות והטמטום זה דבר ראוי. ואכן ישנם רבים, כמוני, שרוצים למחות אבל בדרכם.

מאות יוצרים צעירים הקדישו מזמנם וכספם בחודשים האחרונים וחיכו להציג את עבודותיהם בפני הציבור הרחב. רבים מהמופעים והיצירות שלהם עוסקים במחאה, וגם אם לא (אמנות לא צריכה להיות מגויסת לשום כיוון) - לא כדאי להפסיק את ההצגה, להחרים אירועי ספרות או לסגור מוזיאונים כדי להביע התנגדות למשטר או למדיניות. בעיני עצירת תרבות ומניעתה מהציבור גרועות אף מתרבות מגויסת. רק כשאין תרבות, אין תקווה, ורק כל עוד מדברים עם קהל יש סיכוי שהוא ישמע. הלילה הלבן הוא של התושבים, היוצרים והצופים, לא של העירייה. הוא ממומן בכספי הציבור, והוא מגיע לנו. הוא לילה שבו צריך לסגור את הטלוויזיה וללכת להביע אמון בתרבות שלנו ובערכים שלנו ובכוחם. צריך לזכור שגם אלו שגישת הכל או כלום לא מתאימה להם, רוצים לקחת חלק במחאה.

לא צריך לבטל אירועי קריאת ספרות או שירה, הצגות פרינג' או מוזיקה. התכנסות כזו של קהל היא הזדמנות להפגין בעד מה אנחנו נאבקים ולא רק נגד מה. בסופו של דבר אם נהיה שם בהמונינו, מלאים אנרגיה יצירתית, אפשר יהיה לתעל אותה לאפשרויות חדשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו