טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ללכת כי כולם רצים

דניאל זילברברג פגשה את האמן נח פישר, ממנהיגי תנועת המחאה החברתית בארצות הברית, שבא לישראל כדי לחשוב מחדש על מאבקים וחיים בקצב מהיר - ונקלע לסוף שבוע סוער

תגובות

ביום ראשון בערב ביער עמינדב, עמד האמן והקולינר רפרם חדד מעל מגש כסוף שעליו הונחו חתיכות של בשר טלה, בורגול גס, עלי נענע קצוצים ולימון כבוש (או כפי שהוא הסביר לאורחים מחוץ לארץ, occupied lemon). הוא עירבב באטיות את כל המצרכים. חדד היה בעיצומה של סדנת בישול אטי שהעביר לקבוצת אמנים, אוצרים, אנשי רוח ואקטיביסטים, שהתכנסו ביום חמישי בשבוע שעבר בשולי תל אביב למסע רגלי בן שבוע ימים לבירה.

מטרת המסע, שהשיק את עונת התרבות של ירושלים, היתה ליצור מרחב חדש של זמן ושל מקום שבו יוכלו להתפתח שיח ניסיוני, תרבות של הליכה ומפגש בין אנשים שעולמם אינו בהכרח מאפשר להם מפגשים מהסוג הזה - מפגשים מהסוג האטי.

אך יום לאחר תאריך היציאה, נעצרה בתל אביב דפני ליף והוצתה במרץ המחאה החברתית שניסו רבים להתניע. המעצר הוביל להתארגנות, וההתארגנות הובילה להפגנה ספונטנית במוצאי שבת, שבמהלכה עצרה המשטרה עשרות מפגינים, חלקם באלימות. בין העולים לירושלים הלכו כמה פעילים מישראל וגם אחד הפעילים הבולטים במחאה החברתית בארצות הברית, האמן נח פישר. לאחר התלבטות קלה, הם החליטו לחזור על עקבותיהם ולהצטרף למפגינים בתל אביב. וכך, במקרה או שלא במקרה, חבר אחד ממנהיגי Occupy Wall Street לתחילת עונת המחאות הישראלית.

print-image-1.1742665-1
איליה מלניקוב

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע אל הפייסבוק שלכם

מרחב האפשרויות נפתח

"התרשמתי מאוד מההפגנה ברחובות תל אביב בסוף השבוע שעבר. היו שם אנרגיות גבוהות, יותר אנשים משהעריכו וההפגנה לא נהגה לפי הכללים - שזו תמיד דרך טובה להתחיל הפגנה", אמר פישר ל"הארץ", שעה שישב תשוש על מזרן בלב היער המתייבש בסופו של עוד יום ארוך וחם במסע. "אנשים חצו את הקווים הבלתי נראים שמחלקים את החלל העירוני, הם נכנסו לבנק ועלו על הכביש המהיר, וזה בעיני סממן להפגנה בעלת כוח אדיר. הלכנו על הכביש, אפילו התחלנו לרוץ לכיוון ירושלים, ובניגוד להפגנה שהיתה בניו יורק, שבה ניסינו לחסום את גשר ברוקלין ונעצרו יותר מ-700 אנשים, היתה פה תחושה מאוד טובה של האפשרות להפגין".

"אני חושב שיהיה קשה מאוד לעצור את הכדור עכשיו", הוסיף פישר. "לאחר שמרגישים את החופש ואת הכוח ומתחילים להרגיש את מרחב האפשרויות נפתח, קשה מאוד לעצור את הפעילות. ההרגשה היתה כמו חלום מטורף - לבוא לישראל ולהיות בהפגנה. התנועה שבה אני פעיל ניפצה לחלוטין את כל התוכניות שהיו לי לחיים שלי", אמר.

פישר, בן 35, גדל והתחנך במנזר בודהיסטי בסן פרנסיסקו. אביו, נורמן פישר, הוא רב יהודי-בודהיסטי מוכר. אמו אינה יהודייה. בתחילת שנות ה-2000 בא פישר, אז צעיר בן 23, לחפש את עצמו, כפי שהוא מגדיר, בישראל. "באתי לארץ כאמריקאי יהודי צעיר ובאופן מאוד כן ניסיתי להבין משהו על משמעות החיים. אחת הדרכים שהיו פתוחות בפני נערים כמוני היתה לבוא לפה, להצטרף לישיבה, ולקבל חלקת אדמה בגדה המערבית. הבטיחו לי משהו מאוד מפתה, אבל בסופו של דבר אמרתי לזה לא. יום אחרי שעזבתי פרצה האינתיפאדה השנייה". הוא גם הדגיש שבביקורו הנוכחי הוא מפר חרם תרבותי על ישראל, עובדה שיש לו תחושות מעורבות לגביה: "מאז תחילת המחאה אני מרגיש שהכל נתון לשאלה, כולל התפיסה לגבי ישראל, ואני משתדל בזמן הביקור שלי לבקר בכל צדי הגדר ולחצות את הקווים המפרידים כמה שיותר".

print-image-1.1742666-2
איליה מלניקוב

"זו תקופה מוזרה, אי אפשר לדבר יותר בשחור ולבן. פייסבוק, למשל, הוא כלי מאוד יעיל לתנועות המחאה, אבל זו גם דרך לדלות מידע אישי על אנשים לטובת שיווק ומכירה וזו דרך להשתלט על מקום במוח שלך שהיה מופנה אולי לחלומות בהקיץ", הוא אומר.

כשפישר סיים תואר שני באמנות באוניברסיטת קולומביה ב-2004, שוק האמנות היה בשיאו. אמנים שברו שיאי מכירות, אספנים סינים קנו אמנות בכמויות סיטונאיות וגלריות חדשות השתלטו על מרחבים מרכזיים. אך גם שוק האמנות ספג מכה קשה עם תחילת המשבר הכלכלי ב-2008, וכך גם פישר. הוא מספר: "למדתי בבית ספר יוקרתי והייתי על המסלול להצלחה, וכשהשוק קרס כבר הייתי מאוד מעורער בנוגע לתפקידי כאמן. הייתי מותש ועבדתי עם אנשי עסקים שלא רציתי לעבוד איתם. אז הבנתי שאני רוצה לעשות אמנות על כסף, אבל שאני לא מעוניין להזרים אותה בחזרה לתוך עולם האמנות, אלא להוציא אותה לרחוב".

דרכו אל לב המחאה החלה בקיץ של 2011, אז עמד פישר בוול סטריט עם מסכה בצורת מטבע אמריקאי (פני) על פניו וזרק מאות דולרים לרחוב. פישר ופעילים נוספים הצליחו לשכנע אנשים לתרום להם כסף בקיקסטארטר (שיטה נפוצה לגיוס כסף באינטרנט), שנועד להיזרק לפח. הם רצו להשתמש במצרך הקדוש ביותר בארצות הברית ולרוקן אותו מתוכן.

פעולה זו סימנה את דרכו של האמן הצעיר אל חיים מאוד שונים מהמסלול שעליו חלם בזמן לימודיו. בשלב מאוחר יותר של המחאה הקים פישר גם את קבוצת "כובשים את המוזיאונים", שנלחמת באי צדק בעולם האמנות.

הצטרפותו למסע מתחברת, לדבריו, לתחושה שהקפיטליזם כופה עלינו שיטת עבודה מהירה ומחשבה לינארית - כמו גבול. זו גם הסיבה לטענתו שאין למחאה הזאת דרישות ברורות.

"השאלה ‘מה אתם רוצים?' באה מתוך מצע של פוליטיקאים שמעידים על מה שהם רוצים ומזינים את הרצונות שלהם לתוך השיטה הקיימת. אנשים מתקשים להבין שתנועת המחאה החברתית העולמית היא תנועה של דור חדש והחלטנו שלא להיכנע לתכתיבים של התקשורת והפוליטיקה. לא נכפה גבולות על התנועה", הוא אומר.

הבועה היא הבעיה

גם ההליכה כפעולה אמנותית ותרבותית מייצרת שיח על גבולות וקווים אדומים. ההליכה כאקט אמנותי נעשית כיום על ידי מספר אמנים מוכרים בעולם בהם, פרנסיס אליס, שילפה גופטה, מת'יו בקינגהאם והבמאי ורנר הרצוג. בשנה שעברה אף התקיימו בארץ, בחסות מוזיאון חיפה, "הליכות ג'יין" - הליכות ברחבי ערים בעולם לזכרה של ג'יין ג'ייקובס, אחת ההוגות המובילות של החשיבה על עירוניות. אך ההליכה אינה רק פעולה שחוקרת מרחב, היא גם נעשית באופן כמעט בלתי נמנע, לאט.

"אחד הדברים שחיים ניאו-ליברליים מציעים הוא סדר יום עמוס", אומר פישר. "חיים עירוניים מבטיחים שתמיד יהיה לך מה לעשות וזה מייצר תפיסה מסוימת של הזמן שלנו. גם בהפגנות קיימת תחושת דחיפות, אבל ההליכה אינה דחופה ומאפשרת לדברים להתפתח באופן אורגני. הדרך הבטוחה ביותר לא לשנות כלום זה להחליט על שיפוט מסוים ואז לצרוך את התקשורת שמגבה את נקודת המבט שלך ולהקיף את עצמך באנשים שחושבים כמוך. אם מצאת את הבועה שלך, אתה יכול להיות בטוח שאתה בבעיה".

פישר סיפר כי "מה שקורה במפגש הזה של קבוצת האנשים הספציפית הזאת הוא שונה מזה, וזה דומה למה שקרה ב-Occupy Wall Street. שם היו דמוקרטים, אנרכיסטים ואפילו אנשי רון פול. דאגנו שיהיה מקום לכולם. גם יש פה יש דתיים, אמנים תל אביבים, לוחמים קרביים לשעבר, ערבים, אקטיביסטים ועיתונאים, ואנחנו מנהלים שיחות מאוד כנות ומפתיעות. היה פה בחור שדיבר על הדברים שהוא עשה בזמן השירות הצבאי שלו בחברון. כשאני שאלתי אותו אם הוא עשה משהו לא מוסרי, הוא ענה בלי היסוס שכן. אדם כזה אני לא רגיל לפגוש, ומאדם כזה, שעשה את הדברים שאני ואחרים מבקרים, אפשר ללמוד הרבה".

כמו תנועת הבישול האטי שמקדם חדד, גם ההליכה מייצרת יחס שונה לסביבה ואפילו למטרה, ושמה דגש על איכות. "ההאטה היא לכל הפחות ניסוי מעניין", אומר פישר בחיוך. "כשאני אחזור לניו יורק, אבוא עם שאלות חדשות על החיים שלי ועל האקטיביזם שלי - אולי יש דרך לאקטיביזם אטי יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות