בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפול של המהפכה האיסלאמית במצרים

כל אלה שחוששים ממצרים האיסלאמית יכולים להירגע. כל זמן שהסירים הענקיים ימשיכו להתבשל, וההמונים ימשיכו לחיות לפי קצב הפול, הכל יישאר כשהיה

13תגובות

איני יכול שלא להחזיק את הבטן ולצחוק בכל פעם שאני שומע את רואי השחורות מתנבאים על עתידה של מצרים לאחר ניצחונו של הדוקטור מוחמד מורסי בבחירות לנשיאות שם. ולמה אני צוחק? מפני שמצרים היא מעצם הווייתה ארץ מצחיקה, ארץ שם פורח ההומור וכל תושביה, מן הנשיא ועד אחרונת השפחות, הם קומדיאנטים מלידה. די לראות את פניו העגלגלות, עטורות הזקן, של הנשיא לעתיד בשביל לדעת את פרקי ההמשך של עלילת הסיטקום הקומי. למשל: "אין מה לעשות", ימלמלו מנהיגי אירופה, "זה מה שהעם המצרי בחר". יזמינו אותו לארוחת ערב בארמון האליזה בפאריס. הנשיא הצרפתי, בעל הפנים העגלגלות לא פחות, ידבר על הידידות העתיקה הקושרת בין המדינות. הוא ייזכר בפול הטעים שאכל פעם בקהיר. "הו כן, אין כמו הפול המצרי", יאמר מורסי.

או הפרק הדמיוני הבא: בית המחוקקים המצרי, הנשלט עתה על ידי מפלגות איסלאמיות, יחוקק חוק האוסר על מכירת אלכוהול ושתייתו בפרהסיה. כמו כן תיאסר מכירת בשר חזיר וגידולו. עונש מוות יוטל על מי שנתפס שוכב משכב זכור. העולם הנאור יגעש במשך שבועיים, שלושה. מחאה של שגרירים אירופאים. מוחמד מורסי מזמין אותם לארוחת פול. "Ja ,Ja, אין כמו הפול המצרי", יאמרו השגרירים ויחזיקו את בטנם.

מי שלא ראה בעיניו איך מטמינים בלילה את סירי הפול הענקיים בתוך בורות אשפה מעשנים במזבלות של קהיר וכך מתבשל לו התבשיל על אש קטנה עד שבהנץ השחר מחלקים אותו לדוכני הפול בעגלות רתומות לחמורים - מי שלא ראה זאת לא יבין דבר. כי הבה נחשוב - כל המיליונים האלה המפגינים בכיכר תחריר הרי אוכלים משהו, לא כן? סביר להניח שזה אותו פול, שהתבשל כל הלילה בבורות המעשנים של מזבלות קהיר. הפול נותן להם אנרגיה לצעוק, לקפוץ, להשתולל. ואז מתעייפים ונרדמים, ושוב פול בבוקר, ושוב הפגנה, ושינה, וחוזר חלילה. זו דרך פעולתו של הפול המצרי.

על כן אפשר רק לצחוק כששומעים פרשנים מדברים גבוהה גבוהה על עתידה של מצרים. עתידה של מצרים, כמו ההווה שלה וכמו העבר, הוא הפול. המהפכות שפרצו ושעוד יפרצו יישאו עליהן תמיד חותם קומי מפני שכאשר הנפש והבטן מבקשות להן פול להשביע את רעבונן, האם באמת אכפת למישהו אם הנשיא הנבחר הוא פרצוף עגלגל פלוני או פרצוף עגלגל אלמוני? לא צריך דוקטורט בלימודי המזרח התיכון כדי להבין זאת.

כחודש לפני פרוץ מהפכת תחריר טיילתי ברחובות קהיר עם חברי הקהירי, עיתונאי מצרי צעיר הכותב עבודת דוקטור במחלקה ללימודי עברית באוניברסיטת זקאזיק (האוניברסיטה שבה לימד מוחמד מורסי עד לבחירתו לנשיא) על יצירתו של מבקר הספרות ברוך קורצוייל ויחסיו עם ש"י עגנון וגרשום שוקן. באחד הרחובות נקלענו לחתונה עממית שהתקיימה בחוץ. היו מוסיקה, ריקודים. חברי הצביע על הכיבוד היחיד שהיה על השולחנות: מגשים של חשיש, שהקרואים גילגלו בתוך נייר ועישנו. ללמדנו, שהדבר השני שצריך העם המצרי אחרי פול הוא להתמסטל, כדי שיהיה מצב רוח לצחוק ולקבל את החיים בקלות.

כחודש אחרי מהפכת תחריר, כשעברתי שוב באותו רחוב, שוב לא כיבדו את האורחים בחשיש. החשיש היה המהפכה עצמה. חילקו אותה חינם לכל דורש בכיכר.

אותו חבר עיתונאי לא ענה לי זמן רב בטלפון וגם לא באי-מייל. דאגתי לו. ידעתי שהוא מתגורר במרחק 200 מטרים מכיכר תחריר. אולי אונה לו רע. לבסוף הצלחתי להשיג אותו בטלפון בשבוע שעבר, וכששאלתי אותו לשלומו נאנח אנחה עמוקה. חשבתי שהוא נאנח בשל חששו מפני נפילתה של מצרים לידי האחים המוסלמים. "אל תשאל!" אמר. "נפרדתי מהחברה שלי. היא באה אלי יום אחד בבכי ואמרה שהיא לא מוכנה יותר לחיות בחטא, ושאלוהים יעניש אותה על כך שהיא שוכבת אתי בלי נישואים. הממזרה רצתה להכניס אותי לחופה. אמרתי לה שזה חטא לא פחות חמור להשתמש באיסלאם כדי לתפוס לה בעל. היו בלגאנים". לא ידעתי מה לומר לו. שאלתי מה עם עבודת הדוקטור שלו על קורצוייל.

"האמת היא שאני תקוע עם זה", אמר לי. "אולי תוכל לעזור לי. אני לא מצליח בשום אופן להשיג מאמר של קורצוייל שהופיע ב'הארץ' ב-28 בינואר 1962 ושמו ‘בעיות השירה המודרנית בתקופתנו'. זה נורא חשוב לי. וגם שיר שגרשום שוקן הקדיש לקורצוייל, מ-11 באוגוסט 1972. תעשה טובה. צלם לי אותם בארכיון ושלח לי במייל".

"מה קורה ברחובות. אומרים שיש מיליונים בכיכר תחריר". אמרתי. "בבקשה, אל תשכח", אמר. "ומה אתה אומר? לצלצל לחברה שלי ולבקש אותה לחזור אלי?" *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו