בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביום של הנגיף או: איך למדתי לאהוב את שפעת העופות הרצחנית

בסוף יוני פורסם מחקר על דרכי ההפצה של זן קטלני של השפעת. כמו המחקר שהוביל לפצצת האטום, הידע הזה יכול להציל את האנושות או להחריב אותה. אלה הוויכוחים, השיקולים והטענות המוסריות שמאחורי ההחלטה

7תגובות

ב-21 במאי 97' מת בהונג קונג ילד בן שלוש מזיהום נגיפי שהתגלה כשפעת. המוות לא היה יוצא דופן: נגיפי שפעת הורגים בכל שנה מאות אלפי אנשים בעולם. הונג קונג היא אחת מהערים המאוכלסות בעולם ומגפות רבות בהיסטוריה הופיעו לראשונה שם, או באזורים הקרובים בדרום סין, ואז התפשטו במהירות ברחבי העולם. אולם זן הנגיף היה יוצא דופן, וצוות בינלאומי של וירולוגים נזקק לשלושה חודשים כדי לזהות אותו בתור - H5N1 שפעת העופות, כפי שהוא כונה בהמשך. שפעת העופות גרמה למותן של מאות מיליוני תרנגולות, אבל עד לאותו זמן לא התקבל דיווח על אדם שנדבק בה, אפילו לא בין העובדים בלולים.

עד סוף אותה שנה נדבקו 18 בני אדם בהונג קונג ושישה מתו. זהו שיעור תמותה גבוה במידה חריגה: אם מגפות השפעת העונתיות היו כה קטלניות, הן היו הורגות 20 מיליון אמריקאים בשנה. בכירי מערכת הבריאות של הונג קונג, שחששו כי הנגיף בדרכו להפוך למידבק במיוחד, פעלו בכוח לבלום את התפרצות המחלה: בשבוע האחרון של דצמבר הם הרגו כל תרנגולת בעיר.

השיטה עבדה. שפעת העופות נעלמה, לפחות לזמן מה. "הרגשנו כאילו ניצלנו ברגע האחרון", סיפר קייג'י פוקודה, כשביקרתי אותו השנה במשרדו במטה ארגון הבריאות העולמי בז'נבה. בתחום סמכותו של פוקודה, עוזר למזכ"ל הארגון לענייני בריאות, ביטחון וסביבה, נמצאות התוכניות להתמודדות עם שפעת. בסוף 97', כשהוא היה אפידמיולוג (מומחה למגפות) ראשי לעניין השפעת במרכז לחקר מחלות ומניעתן (הסוכנות הפדרלית האחראית בארצות הברית להגנה על בריאות הציבור מפני מחלות) באטלנטה, הוא שהה כמה שבועות מתוחים בהונג קונג, מחפש אחר רמזים לאופן שבו הועבר הנגיף מהתרנגולות לבני אדם ומענה לשאלה אם הנגיף עומד לגרום מגפה כלל עולמית. "זו היתה תקופה מפחידה מאוד", הוא אמר. "התכוננו לגרוע מכל. אבל בסוף אותו חודש לא היו חולים נוספים ואנחנו החזקנו אצבעות וחזרנו לאטלנטה".

אי–פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע לפייסבוק שלכם

ב-2003 הווירוס הופיע שוב, בתאילנד. מאז הוא הרג 346 מתוך 587 בני האדם שידוע כי נדבקו בו - כמעט 60%. השיעור האמיתי ללא ספק נמוך יותר, מאחר שמקרים רבים לא מדווחים. למרות זאת, במגפת השפעת הספרדית של 1918, שהרגה לפחות 50 מיליון בני אדם, היה שיעור תמותה שנע בין שניים לשלושה אחוזים. שפעת רגילה הורגת פחות מעשירית האחוז של הנדבקים. עובדה זו הופכת את H5N1 לאחד מהמיקרובים הקטלניים המוכרים למדע הרפואה.

פרנקנשטיין של השפעת

כדי לגרום מגפה, אפילו הנגיף הקטלני ביותר צריך למלא שלושה תנאים: עליו להיות כזה שבני האדם לא התמודדו איתו בעבר, ולפיכך בגופם לא נמצאים הנוגדנים המתאימים; הוא צריך להרוג אותם; והוא צריך להתפשט בקלות - בשיעול, לדוגמה, או בלחיצת יד. שפעת העופות עומדת בשני הקריטריונים הראשונים, אבל לא בשלישי.

וירולוגים רואים במחזורי המגפות בעיה בלתי נמנעת, וכמו במקרה של רעידות אדמה, אי אפשר לחזות מתי הם יקרו. נגיפי השפעת עוברים מוטציות בקצב מהיר, אבל עם הזמן הם נוטים להיחלש, והחוקרים קיוו כי זה מה שיקרה גם ל-H5N1. למרות זאת, האיום של שפעת עופות הנישאת באוויר המשיך לרחף בעשור האחרון בפינות האפלות בדמיונם של מדענים ברחבי העולם. ואז, בספטמבר האחרון, האיום הפך לממשי.

במפגש שנתי של קבוצת העבודה המדעית האירופית בעניין השפעת, שהתקיים במלטה בשנה שעברה, ישבו כמה מאות מדענים נדהמים ולא השמיעו קול בעת שרון פושיה, וירולוג הולנדי מהמרכז הרפואי ארסמוס ברוטרדם, דיווח כי עצם ההעברה של וירוס שפעת העופות מחמוס אחד לאחר גרם לו להפוך למידבק במיוחד. פושיה הסביר כי הוא ועמיתיו "פירקו ל-H5N1 את הצורה במוטציות" - זאת אומרת שהם שינו את הרצף הגנטי של הנגיף במגוון דרכים. לא היתה לכך השפעה. ואז, כפי שניסח זאת פושיה אחר כך, "מישהו שיכנע אותי לעשות משהו ממש, אבל ממש מטומטם".

פושיה הפיץ את הנגיף בדרך מיושנת, בריסוס ה-H5N1 בחוטמו של חמוס, ואז פיזר את הנזלת מאותו חמוס בחוטמו של חמוס נוסף. אחרי עשרה סיבובים כאלה, הווירוס החל להתפשט בכלובי החמוסים במעבדתו. חמוסים שנחשפו למינונים גבוהים של H5N1 מתו בתוך ימים, אבל כמה מהם שרדו אחרי חשיפה למינונים נמוכים.

ניו יורק טיימס

אולם כשבחן פושיה את תאי הנגיף מקרוב, הוא נחרד. היו רק חמישה שינויים גנטיים בשניים משמונת הגנים של הנגיף, אבל כל אחת מהמוטציות כבר אותרה בנגיפי שפעת הנפוצים באופן טבעי. הישגו של פושיה היה בכך שיצר את חמש המוטציות יחדיו בווירוס אחד - ולפיכך, הטבע יכול לעשות בדיוק את מה שהוא עשה במעבדה. צוות חוקרים נוסף, בהובלת יושיהירו קוואוקה באוניברסיטת וויסקונסין, יצר סוג שונה מעט של הנגיף, שאף כי אינו כה קטלני, הוא עדיין מידבק מאוד. אחד מהסיוטים המתמידים ביותר בתודעה העולמית, שבא לידי ביטוי אין-ספור פעמים בתרבות האנושית, החל מ"פרנקנשטיין" של מארי שלי ועד "פארק היורה", התממש לפתע: צורת חיים מסוכנת, ששונתה והוגברה בידי האדם, הפכה לקטלנית.

מרחק טעות אחת ממגפה

הדיווח של פושיה גרם לסנסציה. מדענים החלו לחשוש ממגפה טבעית חדשה, ומומחים לנשק ביולוגי טענו ששפעת העופות של פושיה מאיימת על חיי מאות מיליוני בני אדם. השאלה החשובה ביותר לגבי המשך השימוש בנגיף, והקשה ביותר לפתרון, היתה שאלת הסבירות שיצליח לחמוק מהמעבדה.

"אני הרבה פחות חושש מטרוריסטים מאשר מילד מבריק ומלא בעצמו מהרווארד או עובד משוגע בודד עם גישה לרצפים הללו", אמר מייקל טי אוסטרהולם, מנהל המרכז לחקר ומדיניות מחלות מידבקות במרכז הרפואי של אוניברסיטת מינסוטה. אוסטרהולם הוא אחד מהמומחים המובילים בארצות הברית בנושא שפעת וטרור ביולוגי. "ראינו פעמים רבות כי שחרור מקרי של מיקרובים מסוכנים אינו נדיר", הוא אמר.

החרדה של אוסטרהולם מבוססת על ההיסטוריה של העשורים האחרונים. האדם האחרון שמת מאבעבועות שחורות, ב-78' באנגליה, היתה צלמת רפואית בשם ג'נט פארקר, שעבדה במחלקת האנטומיה של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בירמינגהם. פארקר חלתה ומתה אחרי שנחשפה לאבעבועות שחורות שגדלו במעבדה בקומה שמתחת למשרדה. בסוף שנות ה-70, זן של - H1N1 "שפעת חזירים" - בודד בצפון סין, סמוך לגבול עם רוסיה. בהמשך הוא התפשט ברחבי העולם. מרבית הווירולוגים הבקיאים בהתפרצות המחלה משוכנעים שמקורה בדגימה שהיתה קפואה במעבדה והשתחררה בטעות. ב-2003 נדבקו כמה טכנאי מעבדה בהונג קונג בווירוס סארס. שנה מאוחר יותר, מתה מדענית רוסייה לאחר שהדביקה את עצמה בטעות באבולה.

מעבדות ביולוגיות מדורגות באחת מארבע דרגות בטיחות ביולוגית, הנעות בין 1-biosafety level (BSL) ל-4-BSL. המחקר באורגניזמים המסוכנים והמידבקים ביותר נעשה במעבדות 4-BSL, לפי התקנות האמריקאיות. מתקנים בדרגה של 3-BSL מכילים מיקרובים שיכולים לגרום ל"מחלות חמורות ובעלות פוטנציאל קטלני", אבל שאינן נישאות בקלות בין בני אדם, או שיש להן נוגדנים זמינים בקלות. מעבדות 4-BSL מטפלות במחלות שאין להן תרופות או חיסונים ידועים. המעבדות בוויסקונסין וברוטרדם, שבהן נעשתה העבודה על וירוס H5N1 בחמוסים, היו שתיהן מתקנים בדרגה 3-BSL שהאבטחה שלהם תוגברה.

במעבדות כאלה המדענים עוברים בדרך כלל בדיקות ביטחוניות. הם לובשים חליפות חלל ונושמים דרך מסכות גז מיוחדות. למרות ששום אמצעי אבטחה אינו מוחלט, פילטרים של לחץ אוויר שלילי מנסים להבטיח כי שום חלקיק לא יחמוק החוצה בטעות מהמעבדה.

בדצמבר שעבר, הוועדה הלאומית המייעצת בנושא אבטחה ביולוגית, שבה יושבים מומחים למדע, ביטחון ובריאות הציבור, התבקשה על ידי משרד הבריאות האמריקאי לבחון את המחקר של פושיה. הפאנל המליץ ששני כתבי העת המדעיים המובילים, "Science" ו"Nature", ישקלו מחדש את התוכנית לפרסם מידע על השיטות שבהן השתמשו ליצירת נגיף H5N1. היתה זו הפעם הראשונה שהוועדה המייעצת, שהוקמה אחרי מתקפות האנתרקס של 2001 במטרה לספק הנחיות לגבי מחקר מדעי "דו שימושי" - שיכול גם להגן על הציבור וגם לפגוע בו - פירסמה בקשה שכזו. "אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה מהפכנית במדעי החיים", כתבו היועצים. "היא מביאה עמה פוטנציאל חסר תקדים לשלוט טוב יותר במחלות מידבקות ולהועיל לחברה באופן משמעותי. אולם יש גם סכנה גוברת שייעשה שימוש מכוון לרעה באותו מדע, והתוצאות עלולות להיות קטסטרופליות".

"ניו יורק טיימס" פירסם מאמר מערכת שחזר על חששות הוועדה המייעצת, ואפילו הטיל ספק בתועלת של הניסויים הללו: "אנו דוגלים במחקר נמרץ וכמעט תמיד מתנגדים לצנזורה. אבל במקרה זה הסכנות של עריכת המחקר ופרסום התוצאות עולות בהרבה על התועלת". כתב העת "New scientist" הסכים והזהיר: "מרחק של טעות אחת ממגפת שפעת כלל עולמית". תוכניות אירוח בטלוויזיה ובאינטרנט געשו בחרדה.

הדאגה הנרחבת הובילה את "Science" ו"Nature" להסכים לדחות את הפרסום. הווירוס של פושיה, בכספת במעבדה התת-קרקעית המוגנת היטב שלו ברוטרדם, שינה מהיסוד את כר הפעולה של מדעי הביולוגיה. כמו המחקר שהוביל לפיצול האטום והפקת האנרגיה הגרעינית, הידע שנצבר מהניסוי שלו יכול לשמש גם כדי לתקוף את הציבור וגם כדי להגן עליו.

לימור אדרי

"אימה אינה תגובה לא מוצדקת לידיעה שהווירוס קיים", אמר אוסטרהולם, החבר בוועדה המייעצת. "אין פה מקום לטעות. בכלל. אפשר לטעות בנושאים אחרים. אם וירוס האבעבועות השחורות ישתחרר, זה יהיה מצער, אבל יש לו תקופת דגירה של 14 יום, קל לזהות אותו, ואנחנו נעצור אותו. זה פחות או יותר נכון גם לגבי הסארס. אבל עם שפעת, אתה מידבק עוד לפני שאתה יודע שאתה חולה. ואם היא תשתחרר, זה אבוד. המדענים האלה מחזיקים את החיים של כולנו בקצות האצבעות שלהם".

ציד מכשפות בינלאומי

פושיה, גבר גבוה וכחוש בן 45 עם עיניים כחולות חודרות, עובד באחת מהמעבדות הווירולוגיות הנחשבות באירופה. "השקעתי שנים והמוסד הזה שילם מיליוני דולרים כדי לוודא שהמחקר הזה נעשה באופן הבטוח ביותר שיש", הוא אמר לי כשנפגשנו בחדר ישיבות במתקן המחקר הקודר המכיל את המעבדות שלו במרכז הרפואי ארסמוס. המרכז הקדיש כמה שנים לבניית מעבדה מיוחדת למחקר של פושיה. מהחלונות ניתן לראות את ספינות המטען והעגורנים האפורים העצומים; ברוטרדם נמצא הנמל הסואן ביותר באירופה. המראה התעשייתי הקודר של העיר, ביום ביקורי, נראה מתאים למצב רוחו של פושיה. בשיחתנו, הוא בהה בידיו, מכווץ אותן בעצבנות. "אנשים מתנהגים כאילו אני מדען משוגע", הוא אמר.

פושיה השקיע חלק ניכר מחייו בעבודה על מבנה נגיף האיידס. ב-97' הוא עבר בן לילה לשפעת העופות, מכיוון שהמבנה המולקולרי שלה ריתק אותו וכי הוא הבין במהירות את הפוטנציאל שיש בה למגפות. הוא פירסם עשרות מאמרים מדעיים על האופן שבו נגיפי השפעת עוברים בין מינים של בעלי חיים. אולם מאז דצמבר, כשהוועדה המייעצת המליצה לדחות את פרסום המחקר על שפעת העופות, וכמה מעמיתיו קראו לעצירתו המוחלטת, הוא הרגיש, לדבריו, במוקד "ציד מכשפות בינלאומי". הוא התמלא זעם.

"הניסיון למנוע את הפצת המחקר הזה למספר הגדול ביותר של מדענים הוא קשקוש", הוא אמר לי. "ככל שאנשים רבים יותר יקבלו גישה אליו, כך יגדל הסיכוי שנמצא תשובות לשאלות הרבות שאנחנו עדיין צריכים לשאול. כל מי שמבין משהו בווירולוגיה יכול להשיג את המתכון". היו כמעט אלף בני אדם במפגש במלטה שבו הוא חשף לראשונה את ממצאיו. "המורטוריום הזה משמש ליצור תחושת ביטחון מזויפת", הוא אמר. "הוא לא מועיל לבריאות הציבור".

פושיה, כמו גם קוואוקה וחוקרים אחרים, מנסים כבר שנים לגלות אם H5N1 יכול לגרום למגפה עולמית. הוא שואף להבין מדוע הנגיף הרג כל כך הרבה עופות בארצות הברית, אירופה ואסיה, אבל הדביק בני אדם כה מעטים. פושיה מקווה גם לאפיין את התכונות שהופכות את הנגיף לקטלני בהרבה מכל האחרים. הדרך היחידה לענות לשאלות אלה היא ליצור וריאציה של הנגיף שנצמדת לתאים אנושיים באף ובגרון.

המחקר של פושיה ממש לא היה עבודה חשאית של מדען סורר. כמה ועדות ביקורת בינלאומיות פיקחו על הניסויים שלו, והוא קיבל מימון מהמכונים הלאומיים לבריאות (סוכנות של משרד הבריאות האמריקאי האחראית למחקר ביו-רפואי). למרות הסכנות, מרבית העוסקים בתחום סברו כי הניסויים הכרחיים. יתרה מכך, הם לא היו חסרי תקדים. ב-2002 הדביק אקארד ויימר מאוניברסיטת סטוני ברוקס, מאות קטעי דנ"א, שמרביתם הושגו ברשת, ואז השתמש בתוצאה כדי ליצור וירוס פוליו פעיל לגמרי. בסתיו 2005 פורסמו כמה מאמרים אקדמיים המתארים את הרצף הגנטי של השפעת הספרדית של 1918 שגרמה למגפת השפעת החמורה בעולם. בשני המקרים, הפרסומים היו יעד לגינוי בהתחלה, אבל כמו במקרה זה, בסופו של דבר הוסכם כי הם רבי ערך.

"במקצוע הזה, אתה תמיד עושה את זה לא נכון", אמר אב אוסטרהאוס, מומחה מוביל למחלות מידבקות המנהל את מחלקת הווירולוגיה בארסמוס. "או שאתה נותן אזהרות רבות מדי, או שלא מספיק. או שאתה מתייחס לעניינים ברצינות רבה מדי, או שלא מספיק ברצינות. עבודתו של פושיה הכרחית והשאלות שהיא מעלה מחייבות התייחסות".

ישנן היפותזות רבות לגבי הגורמים שיהפכו את שפעת העופות למגפה. מרבית החוקרים סברו כי הנגיף יצטרך לקלוט גנים אנושיים בחזירים. חזירים משמשים בדרך כלל ככלי הערבוב של נגיפי השפעת העוברים מעופות לבני אדם (כך מתחילה המגפה הכלל עולמית בסרטו של סטיבן סודרברג, "התפשטות": גווינת פלטרו נחשפת לחזיר שנדבק מעטלף, וזמן קצר אחר כך רוב תושבי העולם מתים או גוססים). מדענים אחרים סברו כי החלבון H5, בשל המבנה המולקולרי שלו, לא יכול להדביק תאים אנושיים בקלות (זנים של שפעת נקראים על שם שני החלבונים שעל המעטפת שלהם שנקשרים לתאי מערכת הנשימה ומאפשרים להם לחדור לריאות). "היו השערות רבות שהווירוס לא יכול להינשא בקלות באוויר", אמר לי פושיה. "ההשערות היו שגויות".

אף על פי ששום מחקר בבעלי חיים לא יכול לנבא בוודאות מה יקרה בבני אדם, חמוסים נדבקים בשפעת פחות או יותר כמונו. הפיזיולוגיה של הריאות שלהם דומה לזו של בני אדם ונגיפי שפעת העופות מתחברים לאותם קולטנים במערכת הנשימה שלהם. למרות זאת, ישנה מחלוקת חריפה בקרב המדענים בשאלה אם תוצאות בחמוסים יכולות לנבא איך בני אדם יגיבו לזיהומים דומים, כשחלק מהמדענים מבטלים את הנתונים לחלוטין.

"המוטציות... יכולות לגרום לנגיפים לעבור בקלות רבה יותר בין בני אדם", כתב לפני כמה חודשים פיטר פאלז, מיקרוביולוג מוביל בבית הספר לרפואה מאונט סיני. "אבל פשוט אי אפשר לקבוע זאת על סמך המידע הקיים". פאלז טוען כי ייתכן שהנגיף מותאם טוב יותר לחמוסים מאשר ליונקים אחרים.

"אי אפשר לומר 'פשוט תשכחו מזה, כי זה קרה בחמוס'", אמר פושיה. "זה המודל הטוב ביותר שיש לנו. אבל אי אפשר גם לומר, 'בגלל שזה קרה בחמוס, זה יקרה גם בבן אדם'. מה שנותר זה לשאול אם שווה להסתכן ולגלות. זהו אחד מהנגיפים המסוכנים ביותר שניתן לדמיין. זה לא הנגיף שלי - זה הנגיף שלנו. והוא נמצא שם בחוץ. עלינו להתמודד עם זה. ואם נתמקד במה שחשוב, נוכל".

מסתמכים על רצון טוב

אחרי שיצרת וירוס שיכול להרוג מיליוני בני אדם, מה עליך לעשות איתו? ואיך עליך להתמודד עם הידע שאיפשר יצירה זו?

אנשים קראו בזעם להשמיד את הנגיף של פושיה, להעבירו למתקן נשק ביולוגי בדרגה צבאית ולעצירה מוחלטת של המחקר. "זה ממש רעיון גרוע שמדענים יהפכו וירוס קטלני לווירוס קטלני ומידבק מאוד", אמר ד"ר תומאס אינגלסבי, מומחה לטרור ביולוגי ומנהל המרכז לביטחון ביולוגי במרכז הרפואי של אוניברסיטת פיטסבורג. "וזה רעיון גרוע עוד יותר שהם יפרסמו את מה שעשו, כדי שאחרים יוכלו לחקות אותם".

למרות זאת, מרבית המדענים העובדים עם נגיפים מתעקשים כי התועלת של המחקר עולה על הסכנות. אנתוני ס. פוסי, המנהל הוותיק של המכון לאלרגיות ומחלות מידבקות (אחד מהמכונים הלאומיים לבריאות), אמר לי כי "הנתונים הללו יכולים לסייע למדענים לקבוע במהירות אם החיסונים והתרופות הקיימים יעילים נגד וירוס שכזה, וגם לתרום לפיתוח תרופות חדשות. קשה לעצור משהו אם אתה לא יודע ממה הוא עשוי. באופן טבעי, אם אפידמיולוגים במדינות שבהן המגפות פורצות במרבית המקרים יידעו מה הם מחפשים, הם יוכלו לפעול מהר יותר למנוע את ההתפשטות".

עד כמה זה סביר שפרסום הרצף הגנטי יעזור לטרוריסט, לחוקר סורר או לחוקר מן השורה שיכול לפתח חיסון או תרופה חדשים? "מרביתנו משוכנעים שהמחקר בעל ערך", אמר פוסי. "אבל ההחלטה מה לעשות במחקרים מסוג זה היא מורכבת. בשלב זה, אין גופי ממשל רשמיים שאחראים לרגולציה של החלטות שכאלה. הם מסתמכים על הרצון הטוב של החוקרים". פוסי ואחרים ציינו כי בדיוק משום שכל כך קשה לשלוט בשפעת, יהיה מסובך להשתמש בנגיף כנשק.

במקרה זה, כמו במרבית המקרים, העבודה הסתייעה מאוד במכונים הלאומיים לבריאות, ולא נראה סביר שהיא תתקדם ללא תמיכת הממשל האמריקאי. מדענים מתווכחים ביניהם לא פחות משום קבוצה אחרת, אבל רק לעתים נדירות מאוד הם מתווכחים על הזכות לחלוק ולפרסם מידע שעליו נסמך המחקר שלהם. אפילו הוועדה הלאומית המייעצת לנושא הביטחון הביולוגי הבהירה את תמיכתה המלאה בחקירה פתוחה ופרסום מלא. המתודה המדעית וכל המבנה של המחקר הממוסד מסתמכים על פתיחות שכזו; בלעדיה, ההתקדמות תהיה אטית בהרבה.

ככל שהביולוגיה הופכת לנגישה יותר, נהיה מסובך יותר לשמור על האיזון בין חופש לבטיחות. ברור כי זו לא הפעם האחרונה שבה מניעה של הפצת מידע תיראה כמעשה הכרחי. אולם מי צריך לקבל החלטות שכאלה, וכיצד?

מדענים חוששים כי רגולטור יביא לחנק המחקר. ב-75', בכנס ביולוגי באסילומר, קליפורניה, הדן בסכנות האפשריות של התחום החדש של טכנולוגיית ההנדסה הגנטית, גובשו קווים מנחים וולונטריים לניהול מחקר שכזה. קווים מנחים אלה פעלו מאז היטב, והמפגש ההוא נתפס כמודל לרגולציה מרצון.

אנו חיים בעולם שונה מאוד היום. הילרי קלינטון, שנאמה בתחילת השנה בכנס בנושא נשק ביולוגי בז'נבה, הדגישה כי לא ניתן עוד להתעלם מהאיום של טרור ביולוגי. "ישנם סימני אזהרה", אמרה קלינטון, כולל "עדויות באפגניסטן כי אל-קאעידה בחצי האי ערב פירסם צו גיוס המופנה - ואני מצטטת - 'לאחים עם תארים במיקרוביולוגיה וכימיה לפתח נשק להשמדה המונית'".

ישנה מחלוקת חריפה בין המדענים בשאלת קלות השכפול של נגיף כזה במעבדה ואם המאמץ שווה את זה. אולם אין שאלה על כך שאנו מתקדמים לעבר תקופה שבה היכולת הזאת, וגם אפשרויות מורכבות יותר, יהיו נגישות לכל אדם עם רצון להשתמש בהן. יידרשו רק כמה חומרים כימיים בסיסיים וסכום כסף לא גדול יחסית.

מציאות זו גרמה למדענים רבים לשקול מחדש את התמיכה החד-משמעית בעקרון המחקר הפתוח. "אני יכול לומר כי כשהתחלתי את המסע הייתי משוכנע שהכל צריך להיות בחוץ ושאסור להתערב במדע", אמר באחרונה ארתורו קסדבאל, מנהל המחלקה למחלות מידבקות בבית הספר לרפואה על שם אלברט איינשטיין וחבר הוועדה המייעצת, בפורום בנושא שנערך בחסות האקדמיה למדעים של ניו יורק. "וכתוצאה ממאות שעות התייעצויות, שיניתי את דעתי". אחרים היו אפילו נחרצים יותר, וטענו כי למרות שהמידע יהפוך לזמין בסופו של דבר, כל עיכוב עדיף על שום עיכוב. במדינות רבות אין את יכולות המעקב הדרושות, והחיסונים הקיימים אינם יעילים מספיק למניעת הידבקות של אוכלוסייה אנושית בנגיפי שפעת. לדוגמה, ב-2009, עד שהאחראים לבריאות הציבור זיהו את נגיף שפעת החזירים שמקורו במקסיקו, הוא כבר התפשט ברחבי העולם.

בינואר 2012, כמה ימים לפני שנפגשנו ברוטרדם, הסכים פושיה למורטוריום של 60 יום של הפרויקט, אבל רק אחרי שהוא ניהל שיחת טלפון ארוכה באמצע הלילה עם פוסי, ששיכנע אותו כי פסק זמן כלל עולמי - הראשון מאז תחילת עידן הביולוגיה המולקולרית - יאפשר לאנשים להירגע ולהסביר את הערך של מחקר זה לציבור. באמצע פברואר, ועדת מומחים, בהם פושיה, נפגשה במטה ארגון הבריאות העולמי בז'נבה והודיעה כי המאמרים יתפרסמו בסופו של דבר במלואם, אבל שהמורטוריום של 60 יום הוא כנראה לא ארוך מספיק. לא היה ברור אז מתי ואיפה יימשך המחקר.

הטבע מתוחכם מהמעבדה

ניסיונות לשלוט במידע או לאסור על מחקר מצליחים רק לעתים נדירות לאורך זמן. כפי שכתב הרופא והביולוג רוב קרלסון, בין השאר בספרו מ-2010 "ביולוגיה היא טכנולוגיה", במקרה של קריסטל מתאמפטאמין, גם האיסורים וגם המאמצים של הממשל הפדרלי לסגור את מעבדות הייצור נכשלו. בכל פעם, הצלחה בפשיטות על סוחרים קטנים הובילה לכישלון בקנה מידה גדול יותר. קרלסון סבור כי עצירת זרם המידע על H5N1 יביא לאותה תוצאה. "כל ניסיון לאבטח את המידע חייב להתחיל בהערכה של היקף ההפצה שלו עד כה", הוא כתב בבלוג שלו, Synthesis. "עדיין לא פגשתי אקדמאי המצפין את המיילים שלו באופן שגרתי, והחשד שלי הוא שמעטים בלבד נעזרים בהצפנה המותקנת במחשבים הניידים שלהם". קרלסון ציין כי מלבד במחשבי האוניברסיטאות ושרתי הדואר האלקטרוני במתקנים שבהם נערך המחקר, המידע ככל הנראה מאוחסן גם במחשבים של המבקרים, בשרתים של "Nature" ו"Science" אצל הוועדה המייעצת, ולפי האופן שבו המאמרים הופצו ונידונו בידי חברי הוועדה, אולי גם בשרתי דואר אלקטרוני שונים ובמחשבים אישיים. "כמו כן", כתב קרלסון, "אסור לנו לשכוח את כל הטלפונים ומחשבי הלוח הלא מוצפנים איתם מסתובבים אותם מבקרים".

קרלסון ואחרים טוענים כי הגבלת הפרסום מעכבת התקדמות במחקר, בלי להגביר את הביטחון. במקרה של נגיפי שפעת, המהירות חשובה. שיטות ייצור החיסונים לא השתנו באופן מהותי ב-60 השנים האחרונות, וחלפו חודשים לפני שחיסון יעיל למגפת H1N1 ב-2009 היה זמין לכל. הנגיף ההוא הדביק יותר ממיליארד בני אדם. מחקר שפעת עופות נוסף יכול לעזור למדענים להבין איך היא מידבקת באוויר, מדוע היא עוברת מחיה לאדם ואיך היא נקשרת לתאים הקולטנים בבני אדם. בתרבית רקמות של הווירוס, מדענים יוכלו לגלות יותר על האופן שבו הנגיף הורס תאים ולהעריך טוב יותר אם החיסונים הקיימים יכולים להגן עלינו - ואם הם לא, המחקר יוכל להנחות אותנו לעבר חיסונים יעילים יותר. אף אחד מהניסויים הללו הוא לא נטול סיכונים, אבל צריך גם לשקול את הסכנה הטמונה בבחירה שלא לערוך אותם.

"אנחנו יכולים ללמוד המון על האופן שבו נגיף השפעת נישא באוויר מעבודה זו, וזה משהו שאיננו יודעים כמעט כלום עליו", אמר אב אוסטרהאוס, ראש הצוות בארסמוס. "איש לא ייצר את הנגיף הזה במחסן שלו. ישנן כל כך הרבה דרכים יעילות יותר להפעיל טרור. חייבים להשוות בין הסיכון של הטבע לסיכון התיאורטי שאדם יוכל להשתמש בנגיף לרעה. אני מתייחס לאיום הטרור הביולוגי מאוד ברצינות. אבל עלינו להתייחס לבעיות בהיגיון. והטבע הרבה יותר מתוחכם מכל אחד בכל מעבדה. הטבע הולך לייצר את הנגיף, או משהו דומה לו. את זה אנחנו יודעים. הטרוריסטים הביולוגים עלולים לעשות זאת, אבל הטבע יעשה זאת בטוח. הביטו במאה האחרונה: השפעת של 1918, איידס, אבולה, H1N1. השפעת הספרדית נמשכה חודשים. סארס כמה שבועות. זה קורה כל הזמן, ואנחנו חייבים לפתח שיטות להילחם בזה. אז איפה הסיכון הגדול ביותר? במחסן של מישהו או בטבע? אי אפשר למנוע ממדענים להשיג את המידע, הם חייבים להתמודד עם הסיכון. אני מבין שיש פוליטיקה ויחסי ציבור. אבל אני גם יודע שלנגיפים לא אכפת מכל זה". *

תרגום: אסף רונאל

בפעם הבאה: הנחיות למחקרים מסוכנים

ב-21 ביוני פורסמו בכתב העת "Science" תוצאות מחקרו השנוי במחלוקת של רון פושיה, לאחר שמונה חודשים שבהם דנו מומחים לבטיחות ביולוגית ומדענים בחשיפת המידע לציבור. בחודש מאי פירסם יושיהירו קוואוקה פרטים מתוך מחקר אחר, על זן שונה של שפעת העופות, שנוצר על ידי יצירת מוטציה של הווירוס עם וירוס שפעת החזירים שגרם למגפה ב-2009.

עם פרסום מחקרו אמר פושיה כי "המסקנה העיקרית שלנו היא שווירוס שפעת העופות H5N1 מסוגל לרכוש את היכולת להיות מופץ בין יונקים בריסוס. כמו כן, הראינו כי כחמש מוטציות של הווירוס, ובוודאי פחות מעשר, הן מספיקות כדי ליצור וירוס H5N1 שמופץ באוויר. עם זאת, כאשר הפצנו את הווירוס דרך האוויר, החמוסים לא מתו מההדבקה".

בעוד שהדיון הציבורי והסיקור התקשורתי של המחקרים עסק בעיקר באפשרות שהווירוס הקטלני יגיע לגורמי טרור, רבים בקהילת חוקרי השפעת הדגישו כי האיום האמיתי שנחשף בשני המחקרים השנויים במחלוקת הוא העדות לכך שהווירוס מסוגל לגרום למגפה בכוחות עצמו.

אנתוני ס. פוסי, מנהל המכון האמריקאי לאלרגיות ומחלות מידבקות, אמר עם פרסום המחקר של פושיה כי "תמיד יהיה הסיכון. אבל אנו מאמינים שהתועלת עולה על הסיכון במקרה הזה". פוסי אמר כי תוצאה חשובה של המחלוקת היא שארצות הברית החלה לחבר מסמך הנחיות למחקר מסוכן. "הדיון החופשי והפתוח מאפשר לנו לערב במחקר יותר אנשים טובים", הוא סיכם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו