בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לשיר באיפוק על שגרת יומה של כוכבת פורנו

איך הפכה שני פלג, בלי כוונה, בגיל 30, לאחת ההבטחות הגדולות של הרוק הישראלי, ולמה כמעט אף אחד לא יודע מזה

88תגובות

"ג'נה ג'יימסון" הוא אחד השירים המוצלחים שיצאו השנה בישראל. השיר, שמופיע באלבום הבכורה של הזמרת-יוצרת שני פלג, מתאר יום בדיוני בחייה של כוכבת הפורנו המפורסמת, ומלבד הטקסט המשעשע יש לו לחן קליט, פזמון סוחף ומהנה והפקה חכמה. אבל פלג, בת 30 מתל אביב, לא מבינה מה יש לה ביד. ברדיו בקושי משמיעים אותה, אולי כי היא מעולם לא טרחה לשחרר סינגל, או לשלוח עותק מאלבום הבכורה שלה לתחנות. גם לחנויות הדיסק לא מופץ בצורה מסודרת; היא מוכרת אותו בעיקר בהופעות, אבל להופעה האחרונה שלה, לפני כחודש ב"אוזן בר" בתל אביב, שכחה להביא עותקים ("פאק, באתי ברגל וזה במכונית").

ההופעה, חלק מערב יוצרות עצמאיות, נקבעה למוצאי שבת בשמונה, אבל טכנאי הסאונד של המקום התפנה לעשות איתה באלאנס רק שלוש דקות לפני כן. לאחר מכן המתינה פלג לתורה לעלות על הבמה, כשהיא יושבת על כורסה בחדר צדדי ובידה כוס קאווה. לצדה ישב בן זוגה בעז, שמלווה אותה בגיטרה. האווירה במקום נעימה ופלג חמודה - אבל אין כמעט קהל.

"היו 15 איש. אני מגדירה את זה כ'לא מפוצץ'", אמרה פלג באופטימיות כמה ימים לאחר מכן. "טוב, שישה מהם הגיעו דרכי. אבל זה תשעה אנשים חדשים שנחשפו למוזיקה שלי". המצב הזה מצער, שכן אלבום הבכורה נטול-השם של פלג בולט לטובה בשממת הרוק בישראל. "אלבום יפה, חכם, פתוח לב ומתפוצץ מרוב רגש", כתב עליו לאחרונה בן שלו, מבקר המוזיקה של "הארץ", "מזמן לא נשמע כאן קול נשי צעיר כל כך מעניין, כל כך נוגע".

עיניים ארוכות/ רואות עולם בו אני בועת סבון/ עם חיוניות של אלפי מתים קשי יום/ מתעוררים בשביל לחזור לישון (שני פלג, "שבע שניות")

אילייה מלניקוב

זה נס קטן שהאלבום של פלג בכלל יצא לאור. אחרי חברות קצרת ימים בלהקת קאברים בהוד השרון, החלה פלג להופיע לפני כחמש שנים במקומות קטנים עם שירים פרי עטה. היא גרה אז בפלורנטין, הקליטה סקיצות בבית, התפרנסה משיעורים פרטיים בגיטרה, ולא ידעה איך לנווט את הקריירה המוזיקלית שלה.

יום אחד הגיעה חמוצה במיוחד לשיעור עם תלמידה דורון סלוצקי, ונאלצה לבשר לו שבגלל דלקת בגיד היד עליה להפסיק ללמד. "במקום שיעור", היא מספרת, "הוא הזמין אותי לסושי". היא ניצלה את ההזדמנות כדי לגולל באוזניו את שאר תלאותיה: "בגלל בעיה במיתרי הקול לא יכולתי לשיר. הופעתי אז רק בפני חברים ומשפחה ולא ראיתי את זה מתקדם". להפתעתה, סלוצקי הודיע בו במקום "שיממן לי הקלטת אלבום" - עניין של מאה אלף שקל.

"הכסף הוא לא העניין", אומר סלוצקי, בן 41, נשוי ואב לשלושה, מבעלי כלל פיננסים נגזרים. הוא רגיל לקבל החלטות בספונטניות: "בקריז של יום החלטתי להתחיל ללמוד גיטרה. שני היתה הראשונה שחזרה אלי, ונפגשנו כבר באותו היום. במשך השיעורים התרשמתי מהנגינה ומהקול שלה, ומאוד אהבתי את השירים שהשמיעה לי. ראיתי שהיא צריכה לבחור שביל בקריירה, אז אמרתי לה: בואי נעשה אלבום. לא ידעתי על מה בדיוק אני מדבר, אבל לא יכולתי לראות אותה מתפספסת".

"הרבה אנשים ששמעו את הסיפור חשבו: היא שוכבת איתו!" אומרת פלג, "אבל לא. בהתחלה היו לי חששות. אמנם הכרתי אותו ואת המשפחה שלו כבר שנה, אבל לא ידעתי מה בדיוק הוא רוצה, למה הוא עושה את זה. כשאמרתי שאני לא יכולה לקנות לו שום דבר בתמורה, הוא אמר: ‘תני לי כרטיסים בחינם לקיסריה כשתגיעי לשם'. הוא גם לא ביקש לנגן באלבום או להתערב בתכנים, זה אפילו לא עלה".

"אני אוהב מוזיקה וזו היתה בשבילי חוויה להיות באולפן ובחזרות ולראות את האינטראקציה עם הנגנים", מוסיף סלוצקי. "אני פשוט נהנה להסתכל על התהליך הזה".

זה היה היום המאושר בחייה, ופלג מיד העלתה הילוך. היא גייסה כמפיק את קובי פרחי (לא סולן להקת אורפנד לנד, העונה לאותו שם), שאותו הכירה לפני כעשור באתר האינטרנט במה חדשה.

פרחי שמע בשעתו כמה שירים באנגלית שפלג העלתה לאתר, ויצר קשר. "התרגשתי מהם כמו מלד זפלין", הוא אומר. אבל פלג מצדה הרגישה שהתקדמה מאז, ולא היתה מעוניינת להקליט את השירים הללו. כעת ביקשה לחדש את הקשר, כשבאמתחתה שירים חדשים. "הסכמתי, בתנאי שנקליט הכל תוך חודשיים", אומר פרחי, "כדי לשמור את זה טרי וגס. הרגשתי שהשירים שלה כבר טובים, וראיתי אנשים שמקליטים לאורך שנה רק הולכים לאיבוד".

פרחי גייס נגנים, פלג חילקה להם סקיצות בקבצים דיגיטליים, ואחרי חמש חזרות שהוקדשו לבחירת העיבודים המתאימים הם החלו בהקלטות. אבל כשהאלבום היה מוכן, פלג גילתה שאיש אינו מוצא בו עניין: "שלחתי עותקים כמעט לכל החברות בארץ, ואף אחת לא רצתה אותו. חשבתי לעשות את זה באופן עצמאי, אז גיגלתי ‘יחצנית מוזיקה' כדי למצוא מישהי שתעזור לי. היחצנית שמצאתי (יפעת לדר) המליצה לי להעביר עותק לניצן זעירא. אחרי כמה ימים קיבלתי ממנו טלפון והתחלנו לעבוד יחד".

"נפלתי מהשירים ומהקול שלה", אומר זעירא, הבעלים של חברת התקליטים הקטנה נענע דיסק, האיש שטיפח את ברי סחרוף ורמי פורטיס בתחילת דרכם והזניק בשנות ה-90 שלל להקות רוק, בהן כרמלה, גרוס וגנר ונקמת הטרקטור. "יש לה תשוקה ואומץ", הוא אומר על פלג, "הרגשתי שזה אמיתי".

דניאל בר און

למה לא שלחת לו עותק מלכתחילה, כשפנית לשאר חברות התקליטים?

פלג: "כי לא מצאתי באינטרנט את כתובת הדואר של נענע דיסק. זה חלק מהפלגמטיות שלי".

הקשרים של זעירא סיפקו לפלג לא רק תחושת ביטחון, אלא גם חשיפה מסוימת. הוא שידך אותה לסדרה "אינדי סיטי" בערוץ 8, שתיעדה הרכבי אינדי ישראליים מופיעים תוך צעידה ברחבי תל אביב. למחרת הצילומים זימן אותה זעירא בהפתעה להקליט קולות רקע עם ברי סחרוף, בשירו "אתה נמצא כאן".

"היתה לי בבוקר חזרה", נזכרת פלג, "ואיך שסיימנו קיבלתי טלפון מניצן: ‘בואי לאולפן ברחוב פרנקל, להקליט שירה'. הקול שלי כבר היה מחומם, אז סבבה, בכיף, היום שלי פנוי. נכנסתי לחדר, אני רואה את ברי, ובאמת, אני מתה על המוזיקה שלו - שמחה וששון". פלג הוזמנה גם להופיע עם סחרוף בשוני, אבל טפטוף שהחל אחר הצהריים הפך למבול, וההדרן, שבמסגרתו היתה אמורה לשיר, בוטל. "אז חזרנו הביתה", היא אומרת, "אבל בהמשך חיממתי אותו בהופעה, בקיץ שעבר".

ג'נה לבדה יושבת על הדשא/ וחושבת על החיים/ וגם אם לא כל הנוצץ זהב/ עדיף ציפור אחת ביד/ מהמון חורים בתחתונים ("ג'נה")

פלג כתבה את שירי האלבום לאורך העשור האחרון. את הוותיק שבהם, "שבע שניות", הלחינה במחשב, "ורק אחר כך ניסיתי לנגן בגיטרה, הוספתי מילים, וזה נהיה שיר". החדש שבהם, "אורות קדמיים", נכתב לפני כשלוש שנים, ומספר על "ההתבגרות בכפר סבא, שיחות פילוסופיות של בני 16 שמעשנים ומרגישים בדיכאון, הרגשה של לא להבין מי ומה את בעולם, בלבול, סחרור".

פלג לא מהססת להחצין בשיריה פחדים ומצוקות. יש באלבום הדים של טירוף, ייאוש וסכיזופרניה, מערבולות רגשיות ותחינה לתשומת לב, אבל גם הומור. פלג מתקשה לחבר בין השירים לנקודות ציון בחייה. ראשית, כי "קשה לי לנתח את עצמי, אפילו שהייתי שמונה שנים בטיפול"; ושנית, כי תהליך הכתיבה אינו שכלתני בעיניה, ולרוב אפילו אינו מודע. "זה משהו חצי אלוהי, כמו להיכנס לטראנס", היא אומרת, "פתאום עברו שעתיים, באו-הלכו אנשים, ואני הייתי בתוך זה".

הלחן תמיד מגיע אצלה קודם. "אני יושבת עם גיטרה או פסנתר ומנגנת. אם משהו נתפס, אזכור אותו". אחר כך היא מנסה להצמיד לו טקסט. "זה מתחיל ממילה אחת, ואז משפט, ובסוף מתחבר הפאזל". איך? "אלה חלקי תת-מודע שמסתדרים למשהו הגיוני". בשלב העיבוד וההפקה היא מחושבת יותר: "לפעמים מנגנים וישר יוצא עיבוד שיושב פיקס על השיר, ולפעמים צריך לחשוב לאיזה כיוון לקחת את השיר. אפשר למשל להתעמק במילים".

מה שפלג ופרחי עשו עם "ג'נה ג'יימסון" הוא דוגמה יפה לכך. השיר נפתח רגוע: פלג שרה באיפוק על שגרת יומה והרהוריה הפילוסופיים של כוכבת הפורנו, על רקע מצלה עדינה וגיטרות מתונות. בהדרגה, השיר צובר תנופה, במקביל לקצב העבודה או למצב הרוח של ג'יימסון. הפזמון סוחף במיוחד ("זה הסולם המז'ורי, שפשוט נתפס במוח") ופלג דוהרת עליו למחוזות ה"גאנז אנד רוזס" - הלהקה הנערצת עליה בגיל שבע - "כולל פוסטרים של אקסל על הקירות", עם ריף גיטרה שמזכיר במכוון את "פארדייז סיטי".

"רציתי לעשות להם פה טריביוט", היא אומרת. "השיר מדבר על פורנו, ומה, נשלב מוזיקה מטומטמת של מידי מסרטים כחולים? אז רציתי ריפים מכוערים, משהו סליזי".

למה כתבת שיר על ג'נה ג'יימסון?

"בהתחלה היו לי משפט שחזר, ‘מאז ומתמיד כוכבת', והמילה ג'נה. לא ברור מאיפה זה בא. לא חשבתי על ג'נה ג'יימסון יותר מדי. לא ידעתי בדיוק מיהי ולא ראיתי סרט שלה, אבל זה שם שהכרתי. היא מותג, כמו מדונה, חלק מהתרבות העולמית. הגניב אותי לקחת דמות ולהיכנס לה ברבאק, ופשוט הכל התחבר לי".

 

ניסית לשלוח לה את השיר?

"לא. איך בכלל מגיעים אליה?"

כשאת כותבת, יש לך בראש מאזין מסוים שאת מכוונת אליו?

"בעבר לא, כי היה לי ברור שאף אחד ממילא לא ישמע את השירים שלי. אחרי שכבר יצאתי החוצה עם המוזיקה, יש תחושה כללית כזאת של ‘אנשים'. לא מישהו ספציפי. זה מקשה על הכתיבה, תחשוב על לדבר עם פסיכולוג כשיש קהל".

הפסיכולוג הוא כבר קהל.

"אבל זה גם מקום אינטימי שאתה יכול לפרוק בו בלי להיחשף לאחרים. אם יהיו עוד אנשים שיקשיבו לסשן הטיפולי, לא תהיה פתוח באותה מידה. ככה אני מרגישה עכשיו ביחס לכתיבה".

עם האוזן ברצפה הכל נשמע מוזר/ אבל אני יכולה להישבע/ שהאוזן ברצפה שמעה שאחד מהם אמר/ בקומה למעלה/ גרה משוגעת לאללה/ באלוהים ("הקומה למעלה")

פלג מכירה את ספת הפסיכולוג מקרוב. היא נולדה בחולון וגדלה בכפר סבא, הצעירה מבין שתי אחיות. אביה פסיכולוג תעסוקתי, אמה היתה סמנכ"לית שיווק של התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, עד שנאלצה לפרוש מהעבודה לפני כמה שנים בעקבות התקף לב. כשהיתה בגן התגלו קשייה של שני להסתדר במסגרות. "יום אחד בהפסקה, כשהגננת לא שמה לב, חבר ואני לקחנו את התיקים והלכנו. ההורים שלי היו בחו"ל, ופשוט צילצלתי באינטרקום ואמרתי לסבתא שלי, שהיתה אצלנו, ששיחררו אותנו מוקדם. הגננת באה לחפש אותי, היא בטח חטפה התקף לב ששני ילדים נעלמו לה".

בכיתה ג', לאחר שהוריה התגרשו, הם שלחו אותה לפסיכולוגית. "הם רצו שיהיה לי איפה לפרוק מתחים, אבל לא אהבתי את זה. החיים המשיכו די כרגיל, ולא עניין אותי לנתח את עצמי בתור ילדה בת תשע. רציתי לשחק עם חברים, ואחרי כמה חודשים הראיתי שלא צריך עוד". בגיל 16, אחרי שפרשה מהלימודים בתיכון כצנלסון, ניסתה שוב את הטיפול הפסיכולוגי - הפעם ביוזמתה. "הייתי בתקופה מסובכת. בלבול טינאייג'רי שיש לכולם, אבל אצלי היה יותר קיצוני". אחרי חודשיים פרשה, כי "זה לא השאיר עלי רושם".

הוריה הצטערו כשנטשה את בית הספר, "אבל הם אף פעם לא שמו לי גבולות, גם כשבגיל 14 סיפרתי להם שאני מעשנת". היא הלכה לעבוד, ובכסף שחסכה רכשה מערכת תופים, שהצטרפה לגיטרה שקנו לה הוריה ושתלויה עד היום בסלון דירתה. "כשקיבלתי את הגיטרה, התחלתי לכתוב מנגינות קטנות כאלה, והבנתי שאני יכולה לחבר מוזיקה למילים. אבל כתבתי תמיד לבד, נעולה, שאף אחד לא ייכנס בטעות וישמע. לא היה לי עדיין ביטחון לצאת עם זה החוצה".

לצבא לא התגייסה "מסיבות דומות: הייתי תלושה, לא הסתדרתי עם מסגרות, לקום בבוקר נראה לי הדבר הכי קשה בעולם. גם עם המוזיקה הרגשתי לבד, כי לא היו לי חברים מוזיקאים".

בגיל 20, אחרי שנת מגורים בדירת שותפים בתל אביב, טסה פלג לאוסטרליה ולתאילנד, "למכור איזה שיט לציפורניים, לעבוד בעגלות. זה היה סיוט, סגורה כל היום בקניון, וגם קארמה רעה, כי המוצרים האלה לא משהו. אבל מכרנו הרבה, ובחודשיים חסכתי 12 אלף שקל". היא חזרה ארצה ורכשה בכסף שחסכה ציוד לאולפן ביתי. "עבדתי ב'צליל', ובשאר הזמן הקלטתי, במשך שעות". אז גם התחילה להעלות שירים ל"במה חדשה", ולקבל עליהם תגובות.

כשאמה חזרה מטיול ממושך בהודו, הן עברו יחד לתל אביב, "אבל לא מצאתי עבודה ועברתי לגור עם אבא בהוד השרון". כשראתה שעדיין אינה מצליחה להתמיד באף עבודה, שבה לטיפול בשלישית. "עבדתי בין השאר בטאוור רקורדס ושטפתי כלים במסעדה. הבנתי שצריך לעבוד כי צריך כסף, אבל הייתי מאחרת והיה לי אטיטיוד. פיטרו אותי או שהתפטרתי בצורה הכי מעפנה, אחרי שבוע פשוט לא הגעתי כי נמאס לי".

ג'ודה

לכל זה נלווה ביטחון עצמי נמוך עד כדי שיתוק. פלג רצתה, למשל, ללמוד בבית הספר למוזיקה, רימון, אבל החליטה מראש שלא תתקבל ולכן אפילו לא ניסתה. "הייתי ילדה רגישה ופגיעה", היא מאבחנת ומסבירה: "רגישות זה לסביבה, פגיעות זה כלפי עצמך". בסופו של דבר, בעידוד הפסיכולוג, הגישה מועמדות ללימודים והתקבלה.

זה קרה קצת אחרי שדור הפלס-מסיקות בגר מבית הספר, אך לפני שפרץ בעוז למיינסטרים הישראלי. זו היתה גם מעין סגירת מעגל בשביל פלג, שלפני כעשור, כשהגיעה לראשונה לעיר הגדולה, למדה אצל אחת קרן פלס, "שאז היתה בחורה צעירה שמלמדת פיתוח קול ופירסמה את עצמה באינטרנט, ואני הייתי סתם ילדה שרוצה להשתפר".

גם ברימון התקשתה להשתלב ("היו לי חברה אחת וידיד אחד, האנשים שם נראו לי הרבה יותר מוזיקאים ממני"), ופרשה אחרי שנה - "שגם אותה היה לי קשה לסיים. עם הזמן מצאתי את עצמי יותר על הדשא ופחות בכיתה".

עם הפסיכולוג האחרון התמידה שמונה שנים, עד לפני כמה חודשים. היא מדברת עליו בהערצה: "היינו משוחחים הרבה על מוזיקה. הוא היה הולך להופעות של פי.ג'יי הארווי! דרכו הכרתי את רג'ינה ספקטור".

מה הוא חשב על האלבום שלך?

"הוא היה גאה בי שהקלטתי אותו, כמו שאני הייתי גאה בעצמי. זה מצריך כוחות נפשיים".

ואחרי שמצאת את כוחות הנפש להקליט אלבום, הבנת שאת כבר יכולה לעשות הכל ולא זקוקה עוד לטיפול?

"אולי", אומרת פלג ומוסיפה שמעולם לא חשבה על סמיכות הזמנים הזאת, "פשוט הבנתי שאני יכולה להמשיך מכאן, שלמדתי מספיק על עצמי".

קמה בבוקר/ מרגישה כמו סטטיסטיקה/ היופי נעלם/ והרגש כבה מזמן ("פירוטכניקה")

יש לא מעט רגעים יפים באלבום של פלג, אבל למעט השמעות בודדות ברשת ג', אף שיר מתוכו לא צלח את מחסום הרדיו הישראלי. היא תוהה שמא זה עניין של קטלוג: "אולי אני מיינסטרים מדי לאינדי, ואינדי מדי למיינסטרים. לא יודעת, אני לא איזה עוף מוזיקלי מוזר".

דניאל בר און

שיחות עם כמה אנשי רדיו מגלות שהתשובה פשוטה בהרבה: פלג, כאמור, מעולם לא שיחררה סינגל או טרחה לשלוח את האלבום המלא לתחנות, אז מה בדיוק ישמיעו? "הרדיו היום מאוד מיינסטרים, ואני לא אוהב את החיזורים האלה אחריו", אומר ניצן זעירא, שנדמה כי ויתר על החזית הזאת מראש, ללא מאבק. "בסוף הם עוד יגיעו אליה. גם אין היום פלטפורמות מדיה לאמנים. יש ערוצי חדשות ובידור, אין ערוצי מוזיקה. ערוץ 24 היה אמור להיות ערוץ מוזיקה, ומשמש לקידום של קשת. המקום היחיד שיש בו מוזיקה היום, זה ‘דה וויס' ו'כוכב נולד'".

למה שלא תנסי?

פלג: "זה עבר לי בראש, אבל לעמוד על במה מול עשרות אלפי אנשים - פיזית, הייתי מתעלפת. זו קפיצה של יותר מדי מדרגות בבת אחת. אני אפילו לא יודעת איך אתמודד אם ישמיעו שיר שלי בגלגלצ".

היחיד שמשמיע אותה בינתיים באופן עקבי הוא כנראה יוסי כסיף, מוותיקי העורכים ברשת ג'. "אני מאוד אוהב אותה", אומר כסיף, "המוזיקה שלה מעניינת, אבל גם מתנגנת באוזן בקלות. יש לה כוח, טקסטים מצוינים, והיא שרה היטב".

כסיף הכיר את פלג במהלך העבודה על הפרויקט "הקול עוד נשאר", שערך בתחנה. 14 מוזיקאים, בהם עמיר לב, מיכה שטרית ונעם רותם, הוזמנו להלחין שירי שואה. בתיווכו של זעירא, פלג היתה אחת מהם. נועם גילאור, מנהל רשת ג' דאז, העביר לה את התרגום העברי ל"כל מקרה" של ויסלבה שימבורסקה, "ואחרי יומיים-שלושה כבר היתה סקיצה", אומר כסיף. "היא הקליטה בצ'יק, וזה היה אחד השירים הטובים בפרויקט, אם לא הטוב ביותר.

"כיוון שאהבתי גם חומרים אחרים שלה ששמעתי", הוא מוסיף, "אירחתי אותה אחר כך באולפן. הבנתי שיש לה אלבום מוכן, אבל שהם לא שולחים לתקשורת ושהחליטו לא להוציא אף סינגל ממנו. השיווק שלה קצת מוזר, זה מפחית את הסיכוי שישמיעו אותה. האלבום גם בעצם לא יצא בצורה רשמית. אלי הוא הגיע כי ביקשתי במיוחד".

פלג משקיעה בינתיים את עיקר מרצה בהופעות, בתדירות משתנה. "יש חודשים עם ארבע הופעות, והיו חודשים בלי אף הופעה. אני לא חיה מזה, רק מוציאה על זה כסף. בחורף הופעתי ב'הקצה' בירושלים, והגיעו שני אנשים, אחרי ששילמתי דלק ולנגנים".

יותר אנשים על הבמה מאשר בקהל.

"בהתחלה התבאסתי, אבל היתה הופעה מדהימה. ניגנו טוב, והשניים האלה קנו את הדיסק. אחד מהם נתן לי בוסה במצח, כמו זוהר ארגוב כזה. הרגשתי באותו רגע שזה באמת לא משנה אם יש או אין קהל".

לא היית נבוכה?

דניאל בר און

"לא. כשאתה מופיע הרבה, הכל בסדר. מה שכן, ביקשתי שיתקרבו לבמה במקום לשבת רחוק, על הבר. ואמרתי שמאחר שהם מעטים, הם צריכים למחוא כפיים יותר חזק".

את זוכרת מה עבר לך בראש כשראית מצדי הבמה שהמקום ריק? איך מחליטים מתי להפסיק לחכות לעוד קהל ולהתחיל לנגן?

"חיכינו 20 דקות, אבל המצב לא השתנה. היינו כבר אחרי באלאנס, מתים לנגן, אז יאללה, יש פה שני אנשים, בואו נתחיל".

והאגו?

"בסדר, קורה. ברור לי שאף אחד לא מכיר את השם שלי, זה לא מה שיפיל אותי".

אולי אם תשחררי סינגלים לרדיו ומשהו מהם יתפוס, יגיעו עוד אנשים להופעות?

"נכון. זה עדיין לא קרה כי... כי זה פשוט לא קרה. חשבתי שכשחותמים עם חברת תקליטים בא מישהו עם מיליון שקל, לוחץ לך את היד ואומר ‘ברכותי', ואז אתה מצליח. ועוד חתמתי בחברה שאני מעריכה ואוהבת, החברה של ברי סחרוף פור קריינג אאוט לאוד. ואז את חוזרת הביתה".

ו?

"וכלום, שום דבר מיוחד, אף אחד לא מכיר אותך".

עכשיו תמשיכי מכאן/ רק בלי ידיים/ כמו שהזמן מתרחק/ חושף שיניים/ היום הזה כמו מסך/ יורד עלינו/ עכשיו תמשיכי מכאן/ רק בלעדינו ("כמו מסך")

היא גרה ליד דיזנגוף סנטר עם בן זוגה זה שנה וחצי, בעז, ג'ינג'י ממושקף ודקיק. "היכרנו בפאב בלילינבלום", מספרת פלג, "הוא היה הברמן ואני הופעתי". בעז, מעצב גרפי לפרנסתו, הוא גם מוזיקאי חובב. באחרונה הוא ופלג החלו לשתף פעולה על הרקע הזה: היא מתופפת בטריו שלו, "בלון לבן", ובהופעה האחרונה שלה באוזן הוא ליווה אותה בגיטרה. זו היתה הפעם הראשונה שהופיעו יחד מול קהל עם השירים שלה.

"בהתחלה חששתי אפילו לשמוע את המוזיקה שלו", אומרת פלג, "כי אם לא הייתי מתחברת אליה, זה היה יכול להרוס לי. בסוף בכיתי כשהוא השמיע לי שיר שלו בפעם הראשונה. והאמת היא שזה אדיר. זה עוד משהו שאנחנו חולקים ועושים ביחד, וכשאני מדברת על משהו, הוא מבין בדיוק על מה".

הדירה שלהם עמוסה בכלי נגינה: ברווח שבין שתי הספות בסלון ניצבות שש גיטרות, ושתיים נוספות תלויות על הקיר. בסלון גם קלידים ומחשב. הקירות, למעט שתי הגיטרות ומזגן, עירומים. ליד המיטה ערימת ספרים, שבראשה "השיטה הסודית: מאה כללים לאכילה נכונה" מאת רחל טל שיר (פלג מתנסה כעת בטבעונות). לדיסקים אין זכר בדירה. "הם בארגז בבוידעם", היא מסבירה, "אני שומעת מוזיקה במחשב".

בפלייליסט שלה מככבים כעת רג'ינה ספקטור ("התמכרתי") ולהקת הרוק האמריקאית טי.וי און דה רדיו. "אחותי היתה שומעת לד זפלין וסקורפיונז. בגיל 14 התחלתי לחפור לבד. גדלתי על הדברים הרגילים: פינק פלויד, טורי איימוס, קייט בוש, ברי סחרוף. ובתור ילדה שמעתי אביב גפן".

השירה שלך מזכירה לפעמים את אתי אנקרי.

"כבר אמרו לי, אבל אף פעם לא היה לי דיסק שלה ולא הייתי מעריצה".

בסוף השנה שעברה העלתה את שירי האלבום להאזנה ביוטיוב (youtube.com/user/ShaniPelegOfficial) ולרכישה בבנדקמפ (shanipeleg.bandcamp.com). קצת אחר כך החלה למכור דיסקים בהופעות. "אחרי תקופה שלא היו בה הופעות, הצעתי לניצן שנשים עותקים גם בכמה חנויות", היא אומרת. "זה נשמע דבילי? אני לא מבינה בעניינים האלה".

אם האלבום שלך זמין כולו להאזנה ולקנייה באינטרנט למה הדפסת אותו בכלל על דיסק פלסטיק? זה כזה ניינטיז, בייחוד כשאת ממילא לא טורחת לשווק אותו בשום מקום.

"גדלתי על דיסקים, אז נראה לי מוזר לא להוציא בדיסק את האלבום הראשון שלי. גם התרגשתי כשקיבלתי את העותק הראשון, וזה נחמד שאחרי הופעה אנשים יכולים לקחת איתם את המוזיקה. אפשר לקרוא לזה מזכרת".

עד לפני ארבעה חודשים לימדה גיטרה, אבל אז החליטה להפריד בין המוזיקה לפרנסה ועברה לעבוד בבית מכירות פומביות. "זה לא הכי מעניין", היא אומרת, "נועד לשכר דירה ולחשבונות. אבל ללמד לנגן זה להתעסק במוזיקה בצורה טכנית, לחזור הרבה פעמים על אותו דבר: זה דו, זה רה. הרגשתי שזה מייבש אצלי את הרצון ליצור. היו לי 13 תלמידים, מחלקם היה לי קשה להיפרד, אבל כולם הבינו".

בזמנה הפנוי היא עובדת על חומרים חדשים. "יש לי שלושה שירים שאני מתחילה להיות שלמה איתם, ומלא מנגינות שאני רוצה להצמיד להן מילים". באחרונה הלחינה גם שני טקסטים של יוסי אלפנט ז"ל (להקה רטורית, אהוד בנאי והפליטים) שקיבלה מזעירא.

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

"אני לא כל כך רואה את העתיד שלי ולא חושבת קדימה. אולי זו הבעיה שלי".

Doron.halutz@haaretz.co.il



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו